החבר'ה הטובים
לא במקרה הגיעו מלכת הכיתה והילד המקובל של השכבה למעמדם. הם פשוט יותר "אינטליגנטים חברתית". גורו הפסיכולוגיה דניאל גולמן, שכבר חתום על מהפכת "האינטליגנציה הרגשית", מנסח כאן קווים למהפכת החוכמה החדשה
"יש שני סגנונות של התייחסות לאנשים אחרים", אומר גולמן. "אחד, כשאתה מתייחס אליהם כאל אובייקטים, ולא משנה מה הם עושים או איך הם מגיבים אליך, אין לזה השפעה על מה שאתה עושה או אומר להם. זה ההפך המוחלט מאינטליגנציה חברתית. זו התייחסות אל אדם כאל 'זה', כאל דבר, במקום לנסות להבין אותו ולשנות את האופן שבו אתה מציג דברים או מעביר אותם בהתאם לאופן שבו האדם השני מקבלים זאת. זה כמובן בלתי פרודוקטיבי באופן מוחלט בכל סוג של סיטואציה, בין אם אתה בדייט ראשון או בתהליך שלום. מרטין בובר כינה זאת יחסי 'אני-זה'. זאת לעומת יחסי 'אני-אתה', שמביאים בחשבון את האדם שמולך".
אתה יכול לתת דוגמה להתנהגות כזו?
"דוגמה לחוסר אינטליגנציה חברתית היא בחור שהיה לו קשה מאוד בסצנת הדייטים, ולכן הוא החליט ללכת לספיד דייטינג. במקרה לגמרי שמעתי את אחותו מספרת עליו לחברה, והיא אמרה שממש לא הולך לו ושאף אחת מעולם לא נתנה לו טלפון או מייל לפגישה נוספת, מפני שברגע שהוא מתיישב מול הבחורה, הוא כל כך נואש ולהוט להרשים אותה, שהוא מדבר על עצמו ללא הרף ולעולם לא שואל כלום עליהן. כמובן שזה נועד לכישלון. זה להתייחס לאדם אחר כאילו לא היה אדם, פשוט לירות עליו כדורים ללא הרף, ללא כל אכפתיות למה שהוא עושה או אומר.
"לעומת זאת סיפרה לי אישה ששמה אליסון צ'רני-אפסטין, שבעבר היה לה מבחן דייטים: בכל פעם שפגשה בחור בפעם הראשונה, היא מדדה כמה זמן עבר עד שהוא שאל בפעם הראשונה שאלה שכוללת את המילה 'את'. מטבע הדברים ניצח בתחרות הזו בחור ששמו אפסטין".
בסוג אחד לפחות של אינטליגנציה ניחן גולמן בוודאות מוחלטת: אינטליגנציה כלכלית. ספרו הקודם, שיצא ב-96', "אינטליגנציה רגשית" (או בשמו המלא: "אינטליגנציה רגשית - עולה בחשיבותה על מנת המשכל"), נמכר עד כה ביותר מחמישה מיליון עותקים, תורגם ל-30 שפות, נכלל ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס" במשך שנה וחצי, ובעיקר הפך את האינטליגנציה הרגשית למונח מגה-פופולרי, ולאומדן אהוד, בלתי מחייב ונזיל למדי להערכתם הספונטנית של אנשים.
גולמן אמנם הציע בספרו מבחן למדידה מדויקת של הכישורים הרגשיים, אבל עיקר תרומתו היתה בעצם העלאת המודעות לקיומם של סוגים שונים של אינטליגנציה האחראים לסוגים שונים של כשרונות והישגים, וביטול הדיקטטורה של מבחני האיי-קיו, הפסיכומטרים לסוגיהם וכיוצא באלה כמדד עיקרי (ואכזרי) לערך. גם מי שמגרד בקושי את ה-400 בפסיכומטרי , הבטיח גולמן, יכול להיות עילוי: עילוי רגשי.
התפישה המנחמת הזו, כצפוי, קנתה לה אינספור לבבות, והפכה את גולמן-בן 61, דוקטור לפסיכולוגיה, חבר באגודה האמריקנית לקידום המדע וחתן פרס "איגוד הפסיכולוגים האמריקני" על מפעל חיים - למרצה אולטרה מבוקש ולסוג של גורו בתחום הפרה-אינטליגנציה. באתר האינטרנט שלו תוכלו לרכוש - גם בגרסת אודיו - גם את "לעבוד עם אינטליגנציה רגשית", "מנהיגות ראשונית: לממש את הכוח של אינטליגנציה רגשית", " אינטליגנציה רגשית להורים", "אינטליגנציה רגשית להצלחה בקריירה" וכיוצא באלה מוצרים.
על הרקע הזה אפשר רק לנחש שגם ספרו החדש, "אינטליגנציה חברתית" (ספרי עליית הגג וידיעות ספרים), לא יימק בירכתי המחסנים (למעשה, הוא כבר התברג לרשימת רבי המכר). גולמן מציג
אבל הדגש העיקרי בספר הוא דווקא על הפן הביולוגי של הדברים: גולמן טוען בו, בהתבסס על מחקרים, שהאופן שבו אנו נוהגים בחברה - בין אם מדובר בשיחת חולין, בראיון עבודה, בדייט או בסשן פסיכולוגי - מושפע על ידי המעגלים החברתיים במוחנו, שהמבנה הייחודי שלהם מנווט אותנו בכל סוג של מפגש. המעגלים האלה נבנים, מעוצבים ומכווננים מאז הינקות, ובמשך עשרות שנים אחר כך, בהתאם לאינטראקציות הספציפיות שעובר כל אדם; הבשורות הטובות הן, שאף פעם לא מאוחר להשפיע על המוח החברתי ולנסות לכוונן אותו מחדש. גם לאינטראקציות נקודתיות רוויות אמפתיה, טוען גולמן, יש השפעה מיידית, כימית וביולוגית, על בן השיח.
"כולנו מכירים אנשים שמצליחים מאוד במבחנים, אבל לא מסתדרים היטב עם אנשים, ולעתים קרובות לא מצליחים במיוחד בחיים", אומר גולמן. "אלה יכולות עצמאיות, והן קשורות לאזורים שונים במוח: יכולות קוגניטיביות וכישורים טכניים הם פרי אזור במוח שנקרא הניאוקורטקס, ואילו אינטליגנציה חברתית ורגשית קשורה למעגלים מוחיים במרכזים הרגשיים של המוח, שלומדים בצורה לגמרי אחרת. המקרה הקליני המובהק הוא אנשים עם תסמונת אספרגר, שיש להם ליקויים במעגלים שאחראים לאינטליגנציה החברתית. הם יכולים להיות מבריקים בהבנת מערכות ובמתמטיקה, אבל הם מבולבלים מאוד חברתית, כי הם לא יודעים לקלוט סימנים חברתיים ורגשיים".
מבין המנהיגים, למשל, למי היית מעריך שיש אינטליגנציה חברתית גבוהה?
"הייתי אומר שלדלאי לאמה יש רמה יוצאת מן הכלל של אינטליגנציה חברתית. ראיתי אותו בהרבה מאוד מצבים (מפגשים שהניבו את הספרים "רגשות הרסניים: דיאלוג מדעי עם הדלאי לאמה" ואת "רגשות מרפאים: שיחות עם הדלאי לאמה על התכווננות, רגשות ובריאות" - נ.י), צפיתי בו עם הרבה מאוד סוגים של אנשים, והוא מאוד מוכשר בהתכווננות לאנשים ובתקשור איתם באופן לא אמצעי, שמאוד מעורר השראה באנשים. הוא כנראה הדוגמה החיה לאינטליגנציה חברתית".
טוב , הייתי אומרת שכיוונת קצת גבוה. מה עם אנשים קצת יותר ארציים? נניח, הנשיא בוש?
"אני חושב שהוא אידיוט במובנים רבים, מוכשר באחדים, ובינוני באחרים. הייתי אומר שהוא טוב בקסם שטחי, שזה סוג של אינטליגנציה חברתית, אבל אני לא בטוח שהייתי בוטח בו באופן אישי. העניין הוא, שבתקשורת פנים אל פנים יש לנו רדאר טוב מאוד, שמאפשר לנו להכריע גם באופן בלתי רצוני אם לבטוח באדם, ואם הוא אמפתי, אכפתי וישר. אבל היום פוליטיקאים מוצגים לציבור בעיקר דרך מתווכים - למשל, בטלוויזיה - ואז אתה רואה רק את פני השטח, ולא ממש נוגע באדם עצמו. ככל שיש לנו פחות מגע אמיתי, קונקרטי, עם אדם, כך אנחנו פחות יכולים להעריך מאפיינים שונים של האינטליגנציה החברתית שלו".
אז מה, זה אומר שלאינטליגנציה חברתית אין שום משמעות בקשר אי-מייל, למשל?
"החיווט החברתי של המוח, שהוא הבסיס לאינטליגנציה חברתית, תוכנן מבחינה אבולוציונית לאינטראקציה פנים אל פנים. אנחנו שולחים לבן שיחנו אינספור סימנים, ללא הרף, ובמפגש פנים אל פנים המעגלים של המוח החברתי יכולים לקלוט אותם היטב ובזמן אמת מהאדם השני. גם הקול עשיר בסימנים רגשיים, אף שבמידה פחותה, אבל באי-מייל אתה לא קולט כמעט כלום.
"נכון שבחדרי צ'ט, או בכל סוג אחר של תקשורת אינטרנטית, אפשר ללמוד כישורי תקשורת מסוימים שרלוונטיים לעולם האינטרנט. אבל הקשר בין זה ובין אינטליגנציה חברתית קטן מאוד מנקודת מבטו של המוח, מפני שהוא לא מקבל שום רמזים בזמן אמת, ולא שולח שום רמזים בזמן אמת, שזו הדרך שהמוחות שלנו מתוכננים לתקשר בה. התוצאה היא, שאנחנו מקבלים שם תמונה חלשה מאוד של האדם השני. לא סתם שומעים כל הזמן על אנשים שנפגשו בצ'ט והתאהבו מעל הראש, ואז נפגשו והתאכזבו עמוקות מהאדם הקונקרטי".
גולמן מתייחס בספרו בהרחבה גם להשפעה שעשויה להיות למדיניות ממשלתית אמפתית על שכבות חלשות באוכלוסייה, ובעקבותיהן גם על החזקות: החל מההשפעה הישירה על הבריאות הפיזית שעשויה להיות לטיפול אמפתי יותר בחולים (למשל, הקדשת פרקי זמן ארוכים יותר לכל חולה), וכלה בתחליפים שנוסו בארצות הברית למערכות הענישה הסטנדרטיות, שחוללו מהפך של ממש במוחם החברתי של אסירים, בעיקר צעירים.
אם ניקח את זה רחוק יותר, האם מנהיגים מאולפים לאמפתיה עשויים גם להביא שלום כלל אזורי? "לא הייתי מבטיח שלום, אבל הייתי אומר שבלי אינטליגנציה חברתית, כשמנהיגים נפגשים לא יהיה להם את סוג הכימיה הנחוץ כדי להתחיל לדבר ולנהל משא ומתן קונסטרוקטיבי. מחקרים מראים שהמנהיגים האפקטיביים ביותר הם גם האינטליגנטים ביותר מבחינה רגשית וחברתית. הבעיה היא שאתה יכול להפוך למנהיג מסיבות רבות, ולאו דווקא כי הוכחת שאתה משיג תוצאות בצורה אפקטיבית. כך שאין שום בעיה למצוא מנהיגים שהם לא אינטליגנטים חברתית".
יש הבדל ברמת האינטליגנציה החברתית בין מנהיגים ומנהיגות?
"בגדול, נשים נוטות להיות טובות יותר באמפתיה רגשית מאשר גברים. זו לא אמפתיה למחשבות של אדם אחר או לנקודת המבט שלו, אלא למה הוא מרגיש ממש כרגע, לרגשותיו הנקודתיים. גברים, לעומת זאת - לפחות גברים אמריקנים - נוטים להיות יותר בטוחים בעצמם בקבוצות מאשר נשים. אבל המעניין הוא, שכשבוחנים את המנהיגים היעילים ביותר, הבדלי המגדר נעלמים לגמרי. בקרב המנהיגים הגברים אמפתיים באותה מידה כמו הנשים, והנשים בטוחות בעצמן כמו הגברים".
אז השלום אינו נמצא אולי במרחק קפיצה לחנות הספרים, אבל אחד המחקרים המעניינים ביותר שמצטט גולמן עוסק בהחלשת סטראוטיפים ובשיפור האקלים בין קבוצות שיש ביניהן פערים. שלא במפתיע, מדובר במחקר ישראלי. "במסגרת המחקר, שערך הפסיכולוג מריו מיקולינצר, נבדק היחס של אנשים שונים לערבים ולחרדים", מתאר גולמן. "אחר כך הוא גרם לאותם נבדקים להרגיש בטוחים יותר מבחינה רגשית, על ידי כך שביקש מהם, למשל, לחשוב על אנשים שהם אוהבים מאוד, דבר שמגביר תחושות ביטחון. הוא מצא שלאחר מכן הם היו הרבה יותר נכונים להיפגש ולבלות זמן עם אדם מאחת הקבוצות האלה, ערבים או חרדים, מאשר היו רק דקות ספורות קודם לכן. המשמעות היא שככל שיש יותר פחד באוויר, כך תהיה יותר עוינות בין קבוצות, ולעומת זאת ככל שיש יותר תחושת ביטחון, כך יש יותר נכונות לתקשר ולנהל אינטראקציות עם קבוצות שקודם לכן היית עוין כלפיהן. יש לכך השלכות עמוקות מאוד".
אפשר לנצל אינטליגנציה חברתית גם לצרכים שליליים, כדי לעשות מניפולציות על אנשים אחרים, למשל?
"בוודאי. במקרה של אנשים נרקיסיסטים, מקיאווליסטים או פסיכופתים, מה שאני מכנה 'השילוש האפל'. בהחלט יכול להיות להם סוג אחד של אמפתיה, וזה להבין באופן אינטלקטואלי איך אנשים מגיבים אליהם, אבל לא תהיה להם שום אכפתיות אמפתית. לא אכפת להם כלל איך פעולותיהם משפיעות על אנשים אחרים. העדר התכונה הזו מאפשר להם להשתמש בכישורים החברתיים שכן יש להם בצורה אנוכית לחלוטין".
אבל בעוד בניתוח קליפת המוח הפסיכופתית יש עוד איזה סוג של קסם אפל, חלק מהתובנות האחרות בספר נראות טריוויאליות: מה שגולמן מגדיר כ"אינטליגנציה חברתית" נדמה לפעמים שהוא פשוט התנהגות שפויה של אדם נורמלי. בעמ' 123 בספר, למשל, מבשר גולמן: "כשאני משתלט על רשות הדיבור, אני מספק את צרכי בלי להתחשב בצרכיך. הקשבה אמיתית, לעומת זאת, דורשת ממני להיפתח לרגשותיך, להניח לך לדבר ולאפשר לשיחה להתנהל במסלול מוסכם הדדית. הקשבה דו סיטרית יוצרת דיאלוג, כאשר כל אחד מתאים את דבריו בתגובה למה שאומר ומרגיש האחר". נקודה מרכזית אחרת בספר נוגעת לקשר שבין הורות קשובה, אכפתית, אחראית ובלתי מתעללת לבין ילדים יציבים רגשית.
"העובדה שעליך להיות הורה אוהב היא לא החדשות", אומר גולמן. "מה שחדש, בהקשר של הורות ובכל הקשר אחר, זה שעכשיו אנחנו עכשיו מבינים את המעגלים הנוירולוגיים שעומדים בבסיס כל זה. שהורות אוהבת היא תהליך אקטיבי ממש בעיצוב ובפיתוח של המוח, וקריטית כדי לקבוע אם תגדל להיות אדם פחדן ועצבני, או כזה שמתאושש בקלות יחסית ממצבי מתח. אנחנו מבינים עכשיו שלתת לילד בסיס בטוח זו לא פעילות טריוויאלית בכלל, אלא כזו שממש מעצבת את המעגלים הנוירולוגיים שלו לטובה".
אם לשפוט על סמך ניסיון העבר, אפשר להניח שגם האינטליגנציה החברתית, כאינטליגנציה הרגשית לפניה, צפויה להפוך לא רק לאישיו במדע פופולרי, אלא גם לסופרלטיב שאדם יכול לקשור לעצמו בקלות יחסית. "את מתכוונת, שאנשים משתמשים באינטליגנציה חברתית או רגשית כתירוץ לזה שהם לא אינטליגנטים באופן אחר? מי שעושה זאת פשוט לא מבין את החשיבות של הנושא. זה לא שלאינטלקט או לכישורים טכניים אין חשיבות, זה פשוט שאינטליגנציה רגשית וחברתית חשובה גם. אנשים רבים מצליחים מאוד בקריירות שלהם, אף על פי שלא הצליחו כל כך בלימודים, למשל. בזמנו הם הרגישו רע למדי עם עצמם, אבל הלימודים הם לא פיסה אמיתית מהחיים שמחוץ לבית הספר. כך שזה כן עוזר לאנשים להבין שאו-קיי, אולי אני לא טוב בסט הכישורים הספציפי הזה, אבל אני כן טוב בלהסתדר עם אנשים, ולכך תהיה חשיבות רבה מאוד בחיים. זה בהחלט יכול להיות בסיס ריאלי להרגיש טוב לגבי עצמך".
מותר לשאול מתי היתה הפעם האחרונה שעשית משהו שהיה מטופש חברתית?
"מטופש חברתית? וואו. תצטרכי לשאול את אשתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
