ראשי » סגנון ופנאי » תיירות » תיירות בארץ

"סודות גליליים"

ספר חדש ומרתק על הניחוחות, הנופים הקסומים והאנשים שיוצרים את הגליל. מומלץ בחום!

את אבו-חליל פגשתי בחתונה של אמירה היפה. זה היה בקיץ שאחרי הגשם הגדול. "תבוא אליי ונצא אל החקורה?" שאל, ומבלי לחכות לתשובה קם ואני בעקבותיו... חקורה היא בוסתן קטן, מקום אינטימי שבין הפלאח לאדמתו ויותר מכך, בין הפלאח לעצמו. שם בחקורה הוא נוטע עציו, בוצר גפניו, אור את תאניו ומתיר לעצמו את החופש שאפילו ביתו לא נותן לו. החקורה היא הבית השני שלו.
 
בשתיקה הלכתי אחריו. מדי פעם עצר והביט אל הכביש שעובר בהר ממול, נאנח, מלמל כמה מילים והמשיך ללכת. יש לו לאבו-חליל מבט מיוחד שכזה, כאילו אוצר מאחריהן את כל חכמת האדמה. פסענו בין הטרסות והזיתים, נכנסנו לשביל קטן בסבך ולפתע מצאתי עצמי בחלקת האלוהים הקטנה שלו.

שם בין עצי הרימון והמייש, שני עצי פיסטוק (בוטנה בעברית) וערוגת חצילים זרמו מימיו של עין טיריא, נושקים את שורשי העצים ומקיפים באהבה את ערוגת החצילים. שם זרמו החיים האמיתיים. ושם, במפגשים נדירים, על פינג'אן קפה ואיוושת רוח חרישית למדתי את סודות הגליל.

אבל צריך ללכת לנקודת ההתחלה. בשנת 1999 אחרי 22 שנות שירות צבאי ושנתיים נוספות של שליחות בדרום אמריקה, ניהלתי תחנת רדיו אזורית ששכנה בבית מלון קטן בלב הגליל. מנהל המלון שידע את חיבתי אל הטבע, פנה אלי יום אחד וביקש שאקח לטיול באזור אורח סקרן. לא תיארתי לעצמי שתוך שבועיים אתפטר מתפקידי ואצא למסע ארוך אל משעולי הגליל וסמטאות כפריו.

מפגש אקראי עם הצלמת עדי אדר שצילומיה המופלאים מעטרים את דפי הספר, הספיק כדי שיבשיל רעיון כתיבת "סודות גליליים" האוצר בתוכו את סיפוריהם ותמונותיהם של מקומות, אך יותר מכל את סיפוריהם של אנשים ואורחות חייהם. הספר מאיר פינות נסתרות ואנשים מיוחדים העושים את הגליל למה שהוא באמת.

למדתי שהכנת המלוחייה היא בעצם קבוצת תמיכה משפחתית ושמסיק הזיתים הוא גיוס חמולתי כאיסוף לוחמים אלי קרב. מאחרי המראות הפעולות וההתרחשויות מסתתר לו עולם שלם של תרבות, מנהגים, ערכים ואמונות המגלים טפח ומסתירים טפחיים ורק מי שבידו הסבלנות יוכל לפצח את סודותיו.

הספר "|סודות גליליים" הוא סיפורו של מסע אל שכנים והוויית חייהם. הספר מאפשר לחובב הטיולים לצאת לטיול עצמאי אל נבכי הגליל על אוצרותיו ההיסטוריים האנושיים הקולינאריים והתרבותיים.
טיולים אל נופים עוצרי נשימה, כפרים ציוריים וסמטאות נפתלות. ובדרך קפיצה לביקור בבתים ומטבחים מארחים, חצרות, בוסתנים, בעלי מלאכה ומקצועות נעלמים.

אמנון גופר, תושב כפר ורדים, בוגר החוג להסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, סגן אלוף במיל', מדריך טיולים ומספר סיפורים המתמחה בתרבות הגלילית. מפרסם מאמרים וכתבות בתחום ידיעת הארץ ומגיש פינות טיולים בארץ. עדי אדר, בוגרת המדרשה לאמנות ברמת השרון, צלמת המערכת של שבועון "לאשה". בשנים האחרונות מתמקדת בצילומי טבע ונוף אנושי.

סוד בריכת כליל: לא בקלות אני מגלה את הסוד. מקום נסתר בטבע בלב היישוב כליל, שענפי ער אציל ועצי אלה סוככים עליו. שם, בצִלם הקריר, מסתתרת בסלע בריכת מים טבעית. לעת ימי חורף ואביב, כשמימיו של נחל יחיעם זורמים באפיק, יורדים יודעי הרז מהגבעות שסביב אל הסבך הקסום, טובלים גופם במים ונותנים מזור לנפשם. איך מגיעים – חונים ליד הפעוטון וגולשים בשביל צר אל הוואדי שממערבו. נא לשמור על השקט.

אספן הפתיליות מפקיעין: חנות חומרי הבניין של אבו-סברי נראית תמימה כמו אבו-סברי בעצמו. אבל, הוא קודם כל עובד אדמה, אחר כך בעל עסק לחומרי בניין ובסוף אספן בלתי נלאה של "אלטעזעכן". היכנסו לחנות שלו, הביטו בתקרה ויתגלה לעיניכם אוסף פתיליות נדיר ומעניין, שכל כולן שופצו על ידיו. אחר כך הציצו אל המדפים סביב ותוכלו למצוא "שמונצעס" שהיו פעם בשימוש והיום משמשות תפאורה לבית נכות על תקן חנות חומרי בניין. מיקום: בקצה סמטת בית הכנסת פונים ימינה. 

לרקוד על הענבים: איך קרה שירושלמי חילוני ושורשי, בוגר גימנסיה רחביה ומהנדס אווירונאוטיקה, חוזר בתשובה ומתחיל לרקוד על ענבים? את זה תוכלו לשאול את יחיאל ישפה לכשתבקרו בביתו שהוא גם יקב ברובע היהודי בצפת. הביקור אצלו השאיר עלי רושם עז. "הבחור" הושיבני בסלון ביתו ושטח לפני את יינותיו וסיפור חייו. שניהם אני חייב לאמר, היו מרתקים.

שבוע אחר כך באתי להתארח לעת בציר. ריח היין "נשפך" אל הסמטא עוד לפני שהגענו. את יחיאל פגשתי דורך ומרקד על הענבים עם עוד שני אברכים מזוקנים ופיהם אומר שירה ותפילה לשם יתברך על שנתן להם מטובו. כזה הוא יחיאל וכזה הוא היין, כך שהמפגש אצלו, הסיפורים והטעימות יכולים לעשות לכם את ה"שמייח" של הטיול. יקב ישפה 054-5912058.
  
העין הכחולה של גוש חלב: גבעות הקירטון הלבנות שמצפון לכפר טומנות בחובן הפתעה. את הרכב נחנה בשיאו של הכפר, ליד בית הקברות שמאחורי כנסיית בוטרוס. נתחיל בהליכה נוחה על שביל לבן, דרך בוסתני תאנים ושקדים, כשטרסות אבן עתיקות שומרות את הקרקע מפני הסחף. עשר דקות של צעידה במורד מביאות אותנו אל נקודה שממנה, כמו פטה מורגנה, מתגלית עין כחולה של מים הכלואה בין גבעות נמוכות של אבן הקירטון, בערוץ נחל חלב.

זהו מעיין שאת זרימתו סכרו התושבים, המשמש בריכת אגירה עונתית, מקום מרבץ לעדר פרות משועמם ופינת חמד

לזוגות אוהבים. לעת ליל הופך המקום אבן שואבת לשועלים, לתנים ולחזירי בר הלוגמים ממימיו. הנביעה עצמה פורצת מתחתית ה"אגם". אגדות רבות נשזרו סביב המעיין. בכפר קוראים לו "עין השדכנית", שכן בימים עברו נהגו הורים לשלוח את ילדיהם לפגישה במקום תחת עיניה הבוחנות של שדכנית, שישבה על גבעה שלטת ופקחה עיניה על הזוג. הדרך אל המעיין היא חוויה בפני עצמה, אך הדרך חזרה קשה יותר. מחכה לכם עלייה לא קלה אל הרכב.
אין לרחוץ במי האגם ומומלץ לצאת עם כמות מספקת של מי שתייה.

ניתן לבקר באתר: www.gofer.co.il או לטייל עם אמנון בעקבות הספר. להזמנות: 054-6549191.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...