פסק זמן לנשמה
יום אחד בשנה מאפשר לנו לעצור את מירוץ החיים האינטנסיבי ולהתבונן פנימה, אל תוך עצמנו. לשבת ולשתוק מול הים של יפו, להרגיש את הקדושה ברחובות ירושלים או להתחבר להיסטוריה של תל אביב. מבחר אתרים למנוחת הנפש ביום כיפור
במדור זה נמליץ על אתרים נגישים בתוך הערים, שאפשר להגיע אליהם בהליכה קצרה בלי לפגוע בקדושת היום. אפשר למצוא בהם שקט ושלווה, ואולי גם קדושה מסוימת המתאימה ליום כיפור.
מנהג רווח בערב יום כיפור, לעלות לבתי הקברות ולפקוד את קברם של היקירים. בבית הקברות ברחוב טרומפלדור בתל אביב קבורים רבים מראשי הציונות ומגדולי האומה. בית הקברות הוקם ב-1902 לאחר שבאותה שנה פרצה מגיפת כולרה בארץ ורבים מתו, ובהם ילדים. השלטונות הטורקיים אסרו על היהודים והערבים לקבור את מתיהם בעיר, בגלל פחד מפני הידבקות במחלה. שמעון רוקח, איש יקר, רכש במאמצים רבים חלקה בת 12 דונם, הרחק מיפו, כדי לקבור בה את המתים היהודים. כשנוסדה העיר תל אביב בפסח 1909, כבר היה לה בית קברות.
בצדו המזרחי של בית העלמין מצבות ישנות, קברי אחים. גם קברו של שמעון רוקח צמוד לגדר ועטוף בצמח בוגוויליה אדומה ולצדו נחה אשתו רחל. בחלק ה"חדש" ממערב לשביל, קבורים ראשי היישוב, סופרים, משוררים ואמנים מפורסמים ששמותיהם מתנוססים על שלטי הרחובות בעיר. קברם של אחד העם, מקס נורדאו (שמו האמיתי שמחה זיידפלד, סופר ורופא), חיים ארלוזורוב (שנרצח בחוף הים בתל אביב), חיים נחמן ביאליק (משורר וסופר) ובמצבה
כשמסתובבים בין הקברים מגלים שורות של מצבות קטנות, שחלקן שבורות ועליהן הכתובת "פ"נ גלמוד", קברם של בודדים שמתו במגיפה ואפילו את שמם לא ידעו. וגם יש שורה של קברים קטנים, תינוקות, גם הם ללא שם. בין המצבות העתיקות חצובות באבן כתובות מיוחדות, ובאחת מהן כתוב: "אישה נחמדה צעירה לימים-באביב ימיה ניתק פתיל חייה-רוזה". רוב המצבות פשוטות עם כיתוב יפה, חלק אחר בנויות כאחוזת קבר או בצורה של אובליסק. על קברים אחרים חצובים באבן פסליו של אברהם מלינקוב. בבית העלמין נמצאים גם קברי אחים של הרוגי מאורעות 1921, שבהם נרצחו 13 יהודים בידי ערבים. בין הנרצחים גם הסופר יוסף חיים ברנר, המצטרף לשורת מצבות ארוכה וכואבת.
יפו היא אחת הערים העתיקות בעולם. מקור שמה לא ברור, יש הטוענים שהיא נקראת על שמו של יפת בנו של נוח, על פי גרסה אחרת נגזר שמה מהשורש י.פ.ה. שליטים החזיקו בה ונכנעו לכובש הבא. בימי שלמה המלך שימשה יפו כנמל עיקרי לפריקה של הסחורות ועצי הארז מלבנון לבניית בית המקדש בירושלים. במאה הרביעית לפני הספירה החלה נדידת היוונים שהתיישבו בעיר, וקראו לה "יופה" על שם יופה בת איאולוס מהמיתולוגיה היוונית.
באותה תקופה נולדה האגדה על "אנדרומדה היפה" שנקשרה לסלע בפתח הנמל כדי להשביע את תאבונו של תנין ענק, שהיה אחראי לסערות בים והטביע את הספינות. על פי האגדה, הגיע פרסואס אהובה של אנדרומדה רכוב על סוס עם כנפיים, שחרר את אהובתו היפה, וכמובן הרג את התנין הענק. סלע האגדה ניצב בכניסה לנמל, ותושבי יפו הוותיקים מוכנים להישבע שעד היום רואים עליו את סימני האזיקים שקשרו את הנערה היפה לסלע. המקום נמצא בשער הנמל בקצה המזח מול המגדלור. מכאן נשאר רק להפעיל את הדמיון לראות את התנין הענק ואת אנדרומדה היפה שקשורה לסלע. ממרום רחוב מפרץ שלמה יש תצפית יפה. הכניסה ליד שער הנמל, מרחבת קדומים.
בשנת 1914 שכר ד"ר פייגנבאום את הבית ברחוב סמטת אתיופיה 3. כבודו של הרופא הנכבד במקומו מונח, אך עיקר התעניינותנו היא דווקא בבתו יפת העין חמדה. המשורר יעקב אורלנד כתב נרגש: "חמדה, אי אי חמדה, עם עורה צח כחלב/ ושערה כנף עורב ופיה האדום השחלב/ ומצחה המולך ועיניה אלוהים שבשמים! איך הפך אביה להיות רופא עיניים? / מוטב אילו היה רופא לבבות". היום זה בית פרטי מוקף גדר גבוהה.
ממול, ה"כנסייה האתיופית" (החבשית). חוזרים במנהרת הזמן לתקופת שלמה המלך ומלכת שבא, פרי אהבתם נושא את שם הכנסייה והמנזר "כדנא מהרת" (שפירושו: ברית הרחמים). שוב חוצים את הכביש, ואנחנו לפני ביתו של אליעזר בן יהודה שהפיח חיים בשפה העברית. מכאן שלח בנו איתמר בן אב"י את מכתבי האהבה הרושפים ללאה אהובתו. הרחוב נפגש עם רחוב הנביאים. ברחוב זה, בחצרו של בית מספר 64, התגוררה המשוררת רחל.
את הבית בנה הצייר ויליאם הולמן האנט שגר כאן עם רעייתו, ולימים ירשה אותו נזירה רוסייה שסעדה את הצייר בימי חוליו. אחריהם נכנסה לדור ד"ר הלנה כגן רופאת ילדים נערצת, שבגינתה התנהלו חיי התרבות והמוזיקה באותה תקופה בירושלים. בחדרון קטן בחצר גרה לתקופה קצרה המשוררת רחל, שבאה לירושלים בעקבות אהבה, והאוויר היבש היה נחוץ לבריאותה. מחלונה נשקף עץ אגס, וכך זכינו לשיר "עץ האגס". " יד אביב בקשר הזה. . . אדם מקיץ משנה/ ורואה: מול חלונו/ עץ אגס מלבלב".
קשה לעמוד מול היופי המושלם של מצפור 18, מעל הגנים הבהאים וכיפת הזהב, יופי מדהים שנמשך כמעט עד נמל חיפה וזכה למקום של כבוד בין אתרי היופי העולמיים. לא רחוק משם טיילת לואי הסמוכה לאורכו של הרחוב היפה ביותר בחיפה, רחוב יפה נוף (רחוב פנורמה).
בסמוך מתחיל מסלול המדרגות, ירידה רגועה של 1021 מדרגות מראש הכרמל עד לוואדי ניסנס. שמועה עקשנית מספרת על נערה יפה שגרה ברחוב פנורמה 97 א', שחיים חפר תיאר את דמותה הנחשקת בחרוזים בשיר "רחוב פנרומה".
בתי כנסת רבים בצפת, ושניים מהם מיוחדים ביופיים ובמיקומם. בית הכנסת האר"י (האשכנזי) נמצא בלב הרובע היהודי ברחוב נג'ארה, בסמטה צרה הצופה על הר מירון וקבר רבי שמעון בר יוחאי. בחצר, עמוד אבן ועליו גומה קטנה. בערב ל"ג בעומר לפני ההדלקה הגדולה בהר מירון, נאספים בחצר בית הכנסת קשישים וחולים שאינם יכולים להשתתף בהילולה, ומדליקים מדורה סמלית על עמוד ההדלקה.
בית הכנסת שנבנה על ידי תלמידי האר"י, נהרס ברעידת האדמה בשנת 1837 ושוקם 20 שנה אחר כך.
אתר נוסף הוא בית הכנסת של הרב יוסי בנאה (הצדיק הלבן), מחכמי התלמוד מהמאה השלישית. בצד אולם התפילה בארון הקודש שמור ספר התורה, המובל בערב ל"ג בעומר להילולה על קברו שמעון בר יוחאי במירון. את השם ה"צדיק הלבן" קיבל הרב יוסי בנאה בעקבות מקרה שקרה בזכותו: פעם, לקראת יום כיפור, גזר מושל צפת על היהודים כי לצורך מנהג ה"כפרות" ישתמשו בתרנגולים שחורים בלבד. יהודי העיר הלכו לקברו של רבי בנאה, ביקשו מחילה, וכשחזרו לביתם מצאו שהתרנגולים הלבינו.
בטבריה, אחת הערים הקדומות והקדושות, גרו חכמי תלמוד נודעים. כאן נכתב התלמוד הירושלמי וחובר הניקוד העברי. טבריה נוסדה בשנת 18 במאה הראשונה לספירה על ידי הורדוס אנטיפס, והיא כנראה נקראה כך לכבודו של טיבריוס קיסר רומא. אגדה יהודית מבארת ששמה נגזר מהמילה טבור (פופיק). כשהכוונה היא למקום מרכזי בחיי היהודים.
במאה ה-18 השליט הבדואי דהאר אל עמר מרד בשלטון הטורקי, דאג לבצר את חומותיה המתפוררות של טבריה, והזמין ברוחב לב ובהיגיון בריא את היהודים לחזור לעיר. הוא הקים מסגד גדול, אלעמרי, שקיים עד היום.
אל עמר לא האריך ימים בשלטון, הטורקים שבו וכבשו את טבריה. בינואר שנת 1837 החריבה רעידת אדמה חזקה את העיר, 700 מתושבי העיר מתו, ועל פי ציורים מאותם ימים נותרו רק שרידי חומה ועיי חורבות.
ציירי ארץ ישראל באותה תקופה נטו אהבה רבה לכנרת. בציורו המפורסם של דיוויד רוברטס, שצייר את טבריה בשנת 1839 מעט אחרי שהסתיים שיקום חורבתיה, רואים בבירור את החומה המקיפה את העיר ואור לבן חזק מאיר את אחד מצריחיה שחודר עמוק למי הכנרת.
מסלול ההליכה הנינוחה בעיר מתחיל בטיילת, ליד מלון נהר הירדן. רצוי השכם בבוקר, אז עופות המים מעניקים למשכימים את שעשועי התעופה, מול קרני הזריחה מעל הרי גולן. החומה העתיקה בנויה מאבן שחורה שנחשבה באותם ימים לבנייה פשוטה. הרחובות שיורדים לטיילת נושאים שמות של נהרות, כמו הירקון והירדן. הדרך מרחוב תג'ר ורבי חיים אבולעפיה מובילה לקברו של הרמב"ם. אם תחזרו למרכז ותחצו את רחוב הירדן, תוכלו להגיע למסגד אלעמרי שאת צריחו המנשא תוכלו לראות מכל מקום.
נא להמתין לטעינת התגובות
