אמצע הלילה בכפר
לבקבוק היין לא היה פותחן, השירותים טיפטפו וארוחת הבוקר היתה דלילה. אם זה היה דייט, לא היתה פגישה שנייה. בריזה בכפר ברמות
נעמי שמר, זכר מוכשרת לברכה, סיפרה פעם על ההתרגשות שאופפת אותה בכל פעם שהיא מגיעה לאזור הכנרת. אם אני מבין וזוכר נכון, היא התכוונה לנוף המרהיב שנשקף מצומת אפיקים. אנחנו אמנם בחרנו בכביש שש בואכה ואדי עארה, ופגשנו את האגם רק בצומת צמח, ועדיין, שמר צדקה. הימה הקטנה הזו מתעתעת כזיקית ובכל פעם הצבע שלה מפתיע מחדש. אנחנו קיבלנו כחול בגוונים עזים, שזור בפסים של כסף. קסם על ים כנרת.
בדרך לצימר הפקדנו את הילדים בידיים בטוחות, נפרדנו מהם ברגישות (אנחנו: "תעשו מה שסבא וסבתא אומרים לכם ותלכו לישון מוקדם". הם: "לכו כבר") וחזרנו לכביש עוקף כנרת עם סכין בין השיניים ויעד ברור: לנוח. יובל מהצימר צייד אותנו בהוראות ניווט מדויקות (ימינה אחרי הבאמפר השני בכניסה למושב רמות), וכך הגענו לבריזה בכפר.
הקליטה היתה מקרטעת למחצה. המשרד היה ריק ובחנות הסמוכה לצימרים לא הצליחו לתאם לנו טיפולי ספא עקב אילוצי לו"ז הדדיים.
הגענו לסוויטה. המקום קושט בעשרות רבות של שוקולדים קטנים שנהנינו לנשנש, עוגה סבירה ובקבוק יין שעוד יככב בעלילה. הסוויטה התגלתה כגדולה - כמעט עצומה - בהתחשב בז'אנר. הבקתה שלנו חולקה לסלון וחדר שינה (שבכל אחד מהם מזגן נפרד ומסך פלזמה), שביניהם ניצב האביזר ששום צימר אינו שלם בלעדיו: הג'קוזי. החדר אובזר גם בסאונה (על כך בהמשך) ומרפסת פרטית שמתהדרת בערסל אישי.
המקום היה נקי באופן יסודי, לפי הכלל הראשון ברשימת ה"עשה" שמיועד למתפעלי צימרים. אין דבר מתסכל יותר מאשר לנסוע שעות ולהגיע לרפת לשעבר שעברה הסבה זריזה לחדר אירוח מצ'וקמק.
בשלב הזה נקלענו לקרב
חזרנו לכביש, שבנו לצומת כורסי ובתוך דקות ספורות מצאנו את עצמנו בחוות סוסים, שבה מסעדה עם תצפית על הכנרת ואוכל שמתומחר בהגינות ומפנק את החך. היינו הסועדים היחידים במסעדה, סימן מחשיד בדרך כלל, אבל כשבלסנו את הבשר ייחסנו את העובדה הזו לכך שהקדמנו להגיע. בוקרים אמיתיים, אפשר להניח, מעדיפים לקום מאוחר.
חזרנו שבעים אך תשושים לצימר, ועשינו את מה שאנחנו באמת טובים בו. לישון.
צימר, אם לנקוט לרגע האנשה, הוא סוג של בליינד דייט. זה מתחיל בגלישה לאתר האינטרנט, שבו תמונות מרהיבות ותיאורים מפנקים, ונמשך בפגישה קצרה שבה בודקים באינטנסיביות את הסחורה. האם הבחור הספונטני והרגיש הוא למעשה סוציומט אדיש? בבריזה זה לא קרה לנו. הרושם הראשוני שקיבלנו הוא שמדובר בצימר טוב, אבל לא מצוין. מדובר בהחלט במקום שראוי להניח בו את הגפיים הדואבות ולהתפנק, אבל כמה מאמצים קלילים היו יכולים להפוך את החוויה לכמעט מושלמת.
צימר איכותי הוא כזה שבו אין צורך במגע עם הבעלים, למעט טקסי הענקת המפתח והחזרתו וארוחת הבוקר. זה המבחן האולטימטיבי. אם חסר סוכר/אין עוד שמיכה, ואתה נאלץ לבקש תמיכה טכנית מאנשי הצללים שאמורים לדאוג לרווחתך, סימן שמישהו היה צריך להזיע עוד טיפה.
התעוררנו בשעות הערב המוקדמות, ועד שציחצחנו שיניים ומתחנו את איברינו הרופסים, השעה היתה כבר אחרי תשע. שעה גבולית למדי כדי להתקשר ולבקש שיסבירו לנו איך מפעילים את הסאונה. סובבנו את הכפתורים ימינה ושמאלה, אך לשווא. תדריך מוקדם היה יכול למנוע מאיתנו את האכזבה המינורית הזו.
בעשר וחצי שוב תקף אותנו רעב. חצינו את הכביש ועמדנו בפאתי מסעדת חווה בכפר ששמענו עליה טובות מהדודים שבעורף. פסימיות קלה אפפה אותנו כשצלחנו את עשרות המטרים בין החדר ובין המבנה שבו שוכנת המסעדה. השעה מאוחרת, אנחנו נמצאים במושב שכוח אל למדי ולא מדובר בעונה. האם ייתכן שהמלצרים חתכו מוקדם הביתה?
המציאות טפחה על פנינו, וזו היתה טפיחה נעימה. המסעדה היתה מלאה עד אפס מקום, ורק הודות ללקוח שביטל את הזמנתו ברגע האחרון נמצא לנו שולחן פנוי. ואם זה לא מספיק כדי לגרום לנו לשמוט את הלסת, התקרובת היתה משובחת במיוחד והקדרה שאכלנו ראויה ללא פחות מדוז פואה.
אחרי טיול קצר ומשיב נפש ברחוב הראשי והשומם של רמות, חזרנו לחדר שמנמנים אך נינוחים והחלטנו לסיים את הערב בלגימה מבקבוק היין. כלל ידוע הוא שפותחן שמופיע במערכה הראשונה נגמר בהנגאובר במערכה האחרונה, אך מסע חיפושים ארוך ומתיש לא סייע לנו למצוא את האביזר הנחשק.
אנחנו מאמינים בזכותם של אנשים לישון, גם אם הם בעלים של צימר, ומקפידים לא להיות טיפוסים גחמניים. כן, יכולנו להתקשר ולבקש פותחן, אבל לא הרגשנו נעים. קצת יותר תשומת לב והקפדה על הפרטים הקטנים לא יזיקו.
טפטוף טורדני בשירותים הוריד לבריזה בכפר עוד נקודת זכות והקשה מאוד להירדם, אולם בבוקרו של יום מצאנו את עצמנו מוטרדים מעניין הרבה יותר כואב ואקוטי: סלע קיומו של כל צימר שמכבד את עצמו, וגם כמה שלא - ארוחת הבוקר.
לצימרים אין כוח אדם או יכולת טכנית שיאפשרו להם להתחרות בארוחות הבוקר המוגזמות של בתי המלון, אולם זה לא מונע מהם את החובה להקפיד על תפריט רחב, מגוון ובעיקר טעים. לצערנו, ארוחת הבוקר שהוגשה לנו בחדר האוכל היתה אנמית, דלילה ולא מספיק טעימה.
הגיע שלב הסיכומים: כבר היינו בצימרים מוקפדים יותר וטעמנו ארוחות בוקר עשירות יותר, אבל עדיין בריזה בכפר הוא לא צימר רע. העיצוב שלו משרה נינוחות, אנשי הצוות שלו ידידותיים והוא מוקף בשני בתי מזון ראויים בעליל (ואם זה השלל הקולינרי שלנו בפחות מ-24 שעות ברוטו, אפשר להיות אופטימיים). בסך הכל נהנינו והיה לנו טוב. טוב, אבל לא מצוין.
הכתבה מתוך גליון נובמבר של ירחון BIGTIME.
בריזה בכפר, מושב רמות, טל' 052-2418693 (אורית), 04-6733204. מחירים: בקתות - אמצע השבוע: 450 שקל ללילה, סוף השבוע: 700 שקל ללילה (מינימום שני לילות). סוויטות - אמצע השבוע: 550 שקל ללילה, סוף השבוע: 850¸ שקל ללילה (מינימום שני לילות). המחירים לזוג וכוללים ארוחת בוקר.
נא להמתין לטעינת התגובות
