עשה זאת בעצמך, הגרסה המורחבת
הם מגדלים את האוכל שלהם לבד בחצר, בונים בעצמם את הבית בו הם גרים, ומניעים את מכוניתם בעזרת שמן פלאפל. לכבוד "יום ללא קניות" שחל ביום שישי האחרון: הכירו את האנשים שוויתרו על הקניות לאורך כל השנה ומפיקים את המוצרים שלהם בעצמם
בן-שבת התוודע לצד הירוק בחייו לאחר שהרצון לחסוך כסף חבר לרצון לתרום משהו לעולם, והוביל אותו לאחר שחרורו מהצבא למפעל למיחזור פלסטיק בדרום.
לאחר חצי שנה הוא הגיע למסקנה שהמפעל שבו הוא עובד מביא יותר נזק מתועלת, ולכן מצא עבודה חדשה בפרויקט בנייה אקולוגי של צימרים ביישוב צוקים. או במילים פשוטות יותר: בנייה בבוץ.
כשחזר להתגורר בעיר הוא החל לחפש פתרונות אקולוגיים שישתלבו בחיים האורבניים שאליהם שב, והקים את חברת "לב פתרונות אקולוגיים בר קיימא''. אחד המוצרים של החברה הוא מערכת מיחזור מים ביתית, ובן-שבת נחשב לאחד החלוצים בתחום.
"הרעיון פשוט מאוד'', מבהיר בן-שבת. "מערכת ביתית שאוספת את המים האפורים שלנו שיוצאים ממכונת הכביסה, מהמקלחת, מהמזגן וכו' ומשתמשת בהם שוב אם בהשקיה ואם במילוי הניאגרה. על פי הערכות שלי, זה חוסך בכל יום 60 אחוז מצריכת המים שלנו''.
עלותה של מערכת כזו תלויה בעיקר בגודל הבית. מערכת ביתית ממוצעת תעלה כ- 1,500 שקל, ומערכת בבניין משרדים תעלה כמה עשרות אלפים. "זו לא מערכת עם כדאיות כלכלית קצרת טווח'', מבהיר בן-שבת. "היא תכסה את עצמה בתוך 15 - 20 שנה, אבל יש לה חשיבות מהותית מעבר למחיר.
''ההערכות הפסימיות מדברות על כך שלא רחוק היום שבו יזנקו מחירי המים במאות אחוזים, וזה יהיה המשאב הבא שעליו יילחמו באזור במקום על אדמה. מיחזור מים בריא לכוכב שלנו, ולו רק בגלל זה כדאי להשקיע בו''.
בגיל 90 אליהו לוי עדיין יורד בכל בוקר לבוסתן הפרטי שלו במושב אמירים שבגליל העליון, וקוטף את ארוחת הבוקר שלו. במרכולים הגדולים הוא לא ביקר ב- 52 שנים האחרונות, וגם מסעדות הן מחוץ לתפריט שלו.
הוא אוכל מזון טבעי בלבד, ולדבריו, זה מה שהרחיק אותו מקופות החולים במשך כל השנים הללו. בגיל 38 התוודע לוי באמצעות חבר לעולם הטבעונים, או בשמם החדש - הקרובים לטבע. הוא גרם לו להפוך את אורח חייו, ולעבור מרחוב דיזנגוף הסואן בתל אביב אל היישוב הפסטורלי והאוויר הנקי בגליל.
"אנו משתדלים לחיות כמו בעלי חים בטבע," הוא מסביר, "לאכול ולהתקיים ממה שהטבע מייצר''. בגינתו לוי מגדל ב- 70 עצי פרי, ובהם אבוקדו, תפוזים, תאנים, תפוחים, ענבים ומינים רבים נוספים. הפירות הללו
כך יכולה ארוחת בוקר להיפתח בכוס מיץ טבעי, ולאחריה סלט מגוון ועשיר וקינוח של פרי מתקתק. בלי תבלינים, בלי לבשל את האוכל ובלי תוספות אחרות - וכל בוקר מתמוגג לוי מחדש מטעמו של הטבע.
"אני הוכחה חיה שהשיטה הזו עובדת: מאז שאני צורך רק מזון טבעי, לא הייתי חולה יום אחד," מספר לוי. "המחלות באות רק כאשר הגוף צובר רעלים וכימיקלים, לכן אנחנו אוכלים מזון אורגני ובריא. היום יש לי ביטחון מלא בפני מחלות."
עם זאת, לוי לא הצליח לשכנע את ארבעת ילדיו ותשעת נכדיו לאמץ את אורח החיים הטבעי הזה, אבל הוא מתנחם בכך שלפחות בזכות כך הם לא צריכים לטפל בו בגילו המופלג.
טל סבג בת ה- 21 לא קונה בגדים. בניגוד לרוב בנות גילה שמכלות את ימיהן ואת משכורתן בחנויות המותגים בקניונים, מעדיפה הצעירונת הזו, שזה עתה השתחררה מצה"ל, לתפור לה בגדים ופריטי אופנה. "מה הטעם לחפש פריט אופנה מיוחד, ואחר כך לגלות שחצי עולם לובש את אותו דבר"? היא שואלת. "אני מעדיפה לתפור לי משהו, או אפילו למצוא בארון איזה בגד ישן ולהפוך אותו לפריט ייחודי''.
למרות גילה הצעיר, סבג מעידה על עצמה שכל חייה עסקה באמנות, "כשהייתי בכיתה י' התחלתי לתפור במכונת תפירה של חברתי הטובה מאיה רוזנברג. בהתחלה אלה היו סתם תיקים פשוטים או ארנקים, ועם הזמן פיתחתי את זה הלאה. רכשתי, בעזרת אמי כמובן, מכונת תפירה משומשת ב־1,500 שקל והתחלתי לתפור הכל''.
הבחירה של סבג לתפור לה פריטי אופנה לא מסתכמת בתיקים. היא כוללת נעלי בית, חולצות ואפילו סריגים. "בזמן הצבא לא ממש היה לי זמן לתפור, אבל סרגתי המון. כובעים, צעיפים, סריגים." גם החבר האישי שלה לא נשאר עירום, והיא דואגת לפנק אותו בבגדים ובאקססוריז תוצרת עצמית יוצאת דופן.
"אני מעדיפה לתפור לחבר שלי מתנות על פני לרכוש אותן," היא מצהירה, "פעם תפרתי לו נרתיק ממש מיוחד עם תאים וכיסים שישמש אותו בטיולים שלו, ואפילו שדרגתי לו נעלי בית ישנות. לקחתי נעלי קיפי של פעם והוספתי להן את אלמנט הכוכב של אולסטאר"
אל תטעו, טל סבג אינה מתיימרת להיות מעצבת אופנה, היא פשוט מעדיפה לתפור לעצמה את הבגדים המיוחדים שלה. היא מפשפשת בארון, מוצאת חולצה ישנה, גוזרת אותה, תופרת אותה מחדש, ומוסיפה לה פצ'ים ואלמנטים ייחודיים.
"יש לי תגובות חמות מאוד מהסובבים אותי," היא מסכמת. "כל החברות שלי מבקשות שאעצב להן בגדים, אבל כרגע אני די עסוקה. אולי אעשה את זה בהמשך''.
כשהטנדר של אייל ביגר מטפס בכביש בין הרי ירושלים, קצת קשה לפספס אותו. למעשה, כמה רגעים לפני שהרכב בכלל נגלה לעין, מקדים אותו שובל של ריח קצת משונה: שילוב מוזר בין ניחוח של כדורי פלאפל פריכים למוסכניק מיוזע.
השלטים שמתנוססים בצדי הרכב מסבירים את התופעה: "רכב זה נוסע על ביודיזל שמופק משמן פלאפל משומש." לא מעט נהגים שחולפים לצדו בוהים בו בתמיהה, אך הסיפור הזה הרבה יותר פשוט ממה שהוא נשמע.
אחת לשבוע ביגר מגיע לחנות פלאפל באזור הרי ירושלים, שמנדבת לו את השמן המשומש מיום האתמול. לאחר תהליך לא מורכב מדי השמן המשומש הופך לביודיזל (דלק המורכב משמנים צמחיים,( ועושה את דרכו אל מיכל הדלק של הטנדר. "עבודה של שלוש שעות מספקת כ־150 ליטר של ביודיזל," מסביר ביגר, "אבל לא לכל אחד יש סבלנות לעשות את זה''.
אולי לא כל אחד, אבל בשנים האחרונות קנה השיגעון של ביגר לא מעט מעריצים. קרוב ל־400 איש מפיקים כיום באופן עצמאי את הדלק שהם צורכים, ורובם למדו את רזי המקצוע מסדנאות שביגר וחבריו העבירו ברחבי הארץ. התנאי ההכרחי היחיד לכך שגם אתם תוכלו להיפרד סופית מתחנות הדלק, הוא כמובן כלי רכב עם מנוע דיזל.
מעבר לכך, התאמת המכונית לשימוש בביודיזל דורשת רק החלפה של מספר גומיות במנוע, ומכאן זו רק שאלה של סבלנות לתהליך הפקת החומר.
שימוש בביודיזל נעשה נפוץ בעשור האחרון במקומות רבים בעולם, ובמדינות מסוימות הוא נמכר בתחנות דלק, ובמדינות אחרות הוא נמהל בדיזל הרגיל. כך או אחרת, היתרונות שלו ברורים: כמות המזהמים שהוא פולט קטנה באופן ניכר, עלותו נמוכה יותר משמעותית (ליטר ביודיזל עולה כשלושה שקלים) ויש מי שטוען שהרכבו הכימי אף מועיל יותר לרכב ומשפר את ביצועיו.
"הבעיה היא שנכון להיום, מי שמשתמשים בביודיזל הם בעיקר אנשים שמודאגים ממצבו של כדור ארץ'', אומר ביגר. "קשה לי להאשים אנשים שלא משתמשים באלטרנטיבה הזו, מכיוון שמדובר בלא מעט השקעה של זמן ואנרגיה, אבל עם זאת היתרונות הם עצומים. בקצת סבלנות אני מקווה שיותר ויותר אנשים יפנימו את זה''.
מי שמתכנן את בית חלומותיו, מעלה בדמיונו בדרך כלל את מסע הקניות שהוא יבצע כדי לאבזר ולרהט אותו. אצל דוד רנוב, אדריכל מהמושב עין יעקב שבגליל המערבי, זה נראה אחרת לגמרי.
רנוב בנה את ביתו במושב עין יעקב בשתי ידיו בלבד, בעיקר מחומרים טבעיים. הרהיטים גם הם פרי יצירתו, ואפילו לחברת מקורות ולחברת חשמל הוא בקושי צריך לשלם. לראשונה התאהב בבנייה האקולוגית כשלמד ארכיטקטורה בשנת ,1980 ובה הוא עוסק כבר כ- 15 שנה. בשנת 2002 הוא החל לבנות את בית חלומותיו, לאחר שתכנן אותו לפרטי פרטים.
"כל התכנון נעשה כמקשה אחת ומתוך ראייה אקולוגית," מספר רנוב. "כל המערכות בבית הן מערכות מיחזור. הגג משמש כמאגר מים שמועברים ממנו להשקיית הגינה ולשתייה. כמו כן, אנחנו משתמשים באנרגיה של השמש והרוח, ובכך גם חוסכים עלויות של צריכת חשמל ומים לכל החיים, נוסף על עלויות הבנייה."
הבית בנוי מטיט ומתבן בעובי של 50 סנטימטרים, המספקים את הטמפרטורה המושלמת תוך שמירה על הלחות. צבעי הקירות הם טבעיים, מפני שלדברי רנוב הצבעים הסינתטיים מכילים רעלים. גם יצרני הרהיטים לא זכו ליהנות מכספו של רנוב, מכיוון שאת רוב הפריטים בבית הוא ייצר או מיחזר בכוחות עצמו, ובכללם גם הדלתות.
"ההרגשה פשוט מדהימה, כאילו כל החלומות מתגשים'', מתאר רנוב. "מעבר לחיסכון ברכישת רהיטים או בביצוע עבודות בנייה, הבית האקולוגי מתכונן כך שהוא צורך מינימום אנרגיה, תוך שימוש בבידוד הגג, מיקום הבית במגרש, התחשבות בתנאים הגיאוגרפיים, בכיווני האוויר ובזווית השמש''.
נא להמתין לטעינת התגובות
