סיפור מהחיים
נדב הגואל היה עורך דין מצליח ומבוקש, שניהל משרד משגשג והתעמת עם שותפו הבכיר שביקש לפרוש ולהתמנות לשופט עליון. טעות אחת טלטלה אותו והכניסה את חייו לסחרור. האם ההשראה לעלילת ספר הביכורים של יעל טבת הוא סיפור חייו של בעלה עורך הדין דורי קלגסבלד?
גילי איזיקוביץ
,
24.12.07,
16:44
בשקט-בשקט צץ לו בשבועות האחרונים חבר חדש על המדפים בחנויות הספרים. צץ הוא כנראה ביטוי מתון מדי. המינוח המדויק יכול להיות "הגיע ועכשיו הוא נח" או אולי "מצא את דרכו". כך או כך, על השולחנות המציגים לראווה את ערימות הספרים המשתתפים במבצע היה קשה להבחין בו למרות הכריכה בוורוד עז. מכאן לא ממש קשה לנחש שהמכירות, במיוחד בהשוואה למה שיכלו להיות, עדיין לא גירדו את סף הפוטנציאל. וזה לא שלא שאין פה ספר שיכול להיות בשנייה רב מכר. לא זו הבעיה. אם היה מחליט מישהו בהוצאת הספרים כנרת זמורה-ביתן או המחברת עצמה לחשוף קצת יותר במסגרת קידום המכירות, קל להמר שהספר היה מפלס לו במהירות מקום של כבוד ברשימות הספרים הנחשקים של חורף 2007/2008. אלא שזה כאמור לא קרה וייתכן שגם כבר לא יקרה. יעל טבת-קלגסבלד, אמו הורתו של הספר "שוליית הקוסם", העדיפה ומעדיפה בתוקף לבטל כליל את מסע היחצנות המתבקש גם במחיר של חשיפה מינורית.
זה לא שאי אפשר להבין אותה. לרעייתו היפהפייה של עורך הדין המפורסם דורי קלגסבלד, בתו של הסופר והעיתונאי הידוע, שבתי טבת, היתה בשנתיים האחרונות כל החשיפה התקשורתית שאדם יכול לשאת. הסלידה מחשיפה נוספת, אפילו לצורך קידום ספרה הראשון, היא במקרה הזה מובנת לגמרי. אבל בכל זאת, כאשר מדובר באישיות כמוה קשה שלא לתהות. זו רק תהייה ראשונה. הוסיפו לכך את העובדה שבמרכז ספרה של טבת-קלגסבלד עומד נדב הגואל, עורך דין כריזמטי ומצליח המפלס דרכו בנבכי האליטה המשפטית עד שמגיעה טלטלה שמשנה לגמרי את חייו. קשה ובלתי סביר שלא לצפות מהקורא, כל קורא, לחפש רמזים לפרטים ועובדות ביוגרפיות, היישר מחייהם של אחד הזוגות המפורסמים והבולטים ביותר באליטה הכלכלית – חברתית ומשפטית בארץ.
השם יעל טבת אינו מצלצל מוכר במיוחד ואין זה מקרה. טבת-קלגסבלד שומרת על פרטיותה ונשמרת מחשיפה. מעבר להיותה אשתו של ובתו של, טבת-קלגסבלד חתומה על כמה מקלאסיקות הזמר הישראליות העמוקות והמרגשות ביותר. היא חיברה למשל את המילים לשירים "בגידה" ו"שבועה", ששרה ריטה, "סימנים", שהוא שיר הנושא לאלבומה של גלי עטרי, "בתוך" שחידש ושר הראל סקעת ושירים רבים נוספים. אם לנסות ולנחש, כנראה שרק מעטים מבין מי שאינם מכריה, יודעים לחבר בין המילים הטעונות בשירים המוכרים לשמה.
היא ילידת תל אביב, בתם של שבתי ואורה טבת, שהיו חברי כבוד באליטה החברתית והאינטלקטואלית של שנות השישים והשבעים. היא למדה בתיכון עירוני ד' וכפי שמגלים הצילומים המעטים (הארכיונים למרבה הפלא לא עמוסים בתמונות שלה), היא היתה תמיד יפהפייה זוהרת שבמהלך השנים נקשר שמה למפורסמים יותר או פחות.
"תמיד היה לה ראש אינטלקטואלי", מספר עליה זהר אהליאב מכר נעורים. "היא הייתה בחורה פופולרית מאוד, בלונדינית ויפה, אבל תמיד היא הייתה רצינית. ליעל תמיד הייתה 'מכובדות', אף אחד לא העיז להתעסק איתה. היא עוררה תמיד כבוד. היא אדם עם הרבה כריזמה".
ומי היו ידידיה אז בשנות ה-70 הרחוקות? אהליאב מרחיב את היריעה: "היא הייתה חברה טובה של ענת לוטן, שהיום היא אשתו של דוד טמיר, ושל חלי גולדנברג. היא יצאה תקופה עם גיא מכנס מסביון, שהיה ממשפחה אמידה מאוד. החברים שלה היו תמיד כל הבנים ובנות של המיוחסים. היא נולדה לתוך זה, ראתה את זה בבית עם חברים של ההורים. היא הייתה ונשארה 'צמרתית', גם במהות שלה וגם בקשרים החברתיים שלה".
יעל טבת בצעירותה. ''הייתה פופולארית מאוד, בלונדינית ויפה'' צילום: זהר אהליאב
חברה נורא שווה
לאחר שירות מתבקש בחיל האוויר לצד חברתה הטובה אז, חלי גולדנברג, למדה טבת כמה שנים בחו"ל והגשימה את הפנטזיה האולטימטיבית של התקופה – עבודה כדיילת אוויר. אז גם פגשה והתחברה עם העיתונאי ומבקר המוזיקה גל אוחובסקי. היא הספיקה גם ללמוד תקופה משפטים באוניברסיטת תל אביב, שם פגשה בקלגסבלד, לימים בעלה, שלמד שנתיים מעליה. בתקופה מאוחרת יותר הייתה כתבת אופנה בעיתון "הארץ". אחר כך עברה לכתוב טור אישי במוסף "סגנון" של מעריב ופרסמה שורה של ראיונות עם נשים מצליחות וחזקות. חברתה ליאת תימור, לשעבר עורכת "סגנון": "נתקלנו אחת בשנייה בניו יורק. שתינו למדנו שם, אבל באותה תקופה לא ממש עברנו דרך אותם מעגלים. תמיד הצצתי עליה, הבלונדינית החתיכה והנחשקת. לימים היא עזבה את עיתון 'הארץ' ואני ערכתי אז את מוסף 'סגנון', אז ישר קפצתי עליה שתכתוב אצלי. מה שתמיד אפיין את הכתיבה שלה היה שהיא הייתה מסוג העיתונאים שעורכים אוהבים להתהדר בהם. כותבת אינטליגנטית, שנונה, משכילה והגונה. עבדנו יחד תקופה די ארוכה ופוריה מאוד ועם השנים התחברנו מאוד. היא חברה נורא שווה".
בשנות העיתונות חיברה טבת שורה של שירים שהפכו ללהיטים. בשנת 1977, כשהיא בסך הכול בראשית שנות העשרים לחייה, בוצע "בתוך" שלה על ידי דפנה ארמוני ולהקת חיל הים בפסטיבל הזמר. כמו יתר השירים שלה, גם לו יש מילים אישיות מאוד. "על נשמות שלי אתה שולט, על דקויות שבי אתה פורט, עת במבט אותן תמצא ובלחישה אחת רפה", היא כתבה וארמוני שרה והעבירה רטט בלבבות רבים. כמעט עשור אחר כך ו"בגידה" שלה הופך גם הוא ללהיט ענק, עם מילים טעונות ונושא חושפני במיוחד. "לא אמצא מנוחה אפילו בלילה, אין לי מי שחס על כוחי. גם בבוקר חדש אני עוד נושמת תמונות וקולות של איש בוגדני".
כמעט ודאי שטבת-קלגסבלד תבטל כל ניסיון של חיפוש משמעויות נסתרות ורמזים בתוך השירים שלה אל חייה. היא ודאי הייתה אומרת שמדובר בדמיון פרוע, אבל יוצר, כל יוצר, הרי תמיד כותב מעולמו דווקא טקסטים מסוימים ולא אחרים.
"שירים הם משהו שמקבל משמעות אחרת אצל כל אחד", מצננת חברתה גלי עטרי את מסע החיפושים שבקושי החל. עטרי אגב, הכירה את טבת–קלגסבלד כשזו האחרונה הגיעה לבקר את חברתה גולדנברג על סט הסרט "הלהקה". "כל אחד יכול לקחת טקסט לעולם שלו, אז אני לא יודעת עד כמה זה באמת אישי וחושפני".
ותימור מוסיפה: "יעל היא בחורה מכובדת מאוד וברורה, גם עם האנשים שמקיפים אותה ביומיום. אני חושבת שהמקום היחידי שבו היא עדיין שומרת על הבהירות, אבל אולי היא קצת יותר שבירה, זה בשירים שלה. זה המקום היחיד שרואים גם את הפגיעות שלה וזה בעיניי הקסם של יעל".
אם החיפוש אחר משמעויות נסתרות מתחיל כשמסתכלים על חייה ועל שיריה, קשה להימנע כאמור מפעולה דומה לנוכח הספר "שוליית הקוסם" ופרטי עלילתו. מסופר בו על עורך דין מוצלח העובד במשרד מוביל, לצד שותף כריזמטי שהוא מעין דמות אב. הגיבור מנסה לפלס את דרכו בין שלוש נשים: יסמין, אשתו בנפרד, שירי המשוררת, אהבת נעוריו אליה הוא חוזר תמיד, ויערה, עורכת דין אסרטיבית. אלא שאז נכנסים חייו לסחרחרה בלתי צפויה והוא נאלץ להתמודד עם חתרנותו של שותף נוסף, טרגדיה אישית ותאונת דרכים.
שוליית הקוסם צילום: עטיפת הספר
חיים מתפרקים במרחב
"אם יעל הייתה רוצה לספק רכילות", מבטל חברה העיתונאי ומבקר המוזיקה גל אוחובסקי, את הקפיצה המהירה למסקנות. "אני מניח שהיו לה דרכים הרבה יותרפשוטות לספק הצצה לחייה. אדם לא כותב ספר במשך שנה וחצי רק כדי לגלות למישהו רמזים על חייו. מקריאה בספר המצוין שלה אני חושב שאין דמיון אמיתי לחייה. היא מכירה מקרוב את עולם עריכת הדין ועורכי הדין בישראל ומתוך כך היא בנתה דמויות מרתקות לספר. חוץ מזה, אני ממש לא מוצא קווי דמיון. האמת היא שזה גם נראה לי לא מעניין במיוחד הכיוון הזה. זה בגדול סיפור מעניין בתוך העולם הזה של עורכי הדין, שבחלקים האלו שלו, של עורכי הדין הבולטים והמצליחים, הוא עולם סגור. האנשים האלו לא מרבים להתראיין ודווקא הצצה לתוך משרד כזה היא מרתקת".
"הספר החל להיכתב לפני תאונת הדרכים בה היה מעורב דורי", מצטרפת גם טימור לאוחובסקי. "אפשר לעשות כל מיני השלכות על איך החיים לפעמים לא מסתדרים כמו שאתה מתכנן, מתפרקים ומתחברים אחרת לגמרי. אפשר לעשות אנלוגיות והן כנראה לא מקריות".
ובכל זאת הסביבה היא זהה וזה עוד לפני שנכנסים לניואנסים קטנים.
"הבחירה שלה בעולם הזה באה מהמקום הכי נקי, כי זה העולם שהיא מכירה. אין ספק שלחפש מי זה מי יכול להוסיף חינניות להצלחת הסיפור, אבל אני בספק עד כמה זה יהיה נכון או חופף למציאות. אני לא מאמינה שיש הקבלות כאלו. מכיוון שאני ליוויתי את תהליך הכתיבה, אז ברור לי שהבחירה בעולם הזה זו פשוט בחירה בעולם שהיא מכירה, והסיפור הזה של חיים שמתפרקים ומתחברים ומשתנים יכול להתקיים בכל מרחב מקצועי".
אולי בהקשר זה ראוי להזכיר את המרחב החיצוני שהתנהלו בו חייה של טבת-קלגסבלד בשנתיים האחרונות. בצהרי ה–11 באפריל 2006, מסיבה שאינה ברורה, עלה רכבו של עורך הדין קלגסבלד על המכונית בה נסעו יבגניה וקסלר ובנה ארתור בן השש בצפון תל אביב. השניים נהרגו במקום. כצפוי, המהומה התקשורתית לא איחרה להגיע וסירבה לדעוך. נשמעו גם קולות שיש להחמיר עם קלגסבלד בדין למרות שהוא נחשב אליטה משפטית. הוא דרש שמשפטו יהיה בהליך מהיר. בסיומו נדון ל-15 חודשי מאסר ושוחרר מהכלא ביוני האחרון לאחר שריצה שמונה חודשי מאסר.
ענייני משרד עורכי הדין, שהיה לו בו חלק מרכזי ומכריע, עברו טלטלה לא מבוטלת כשיצא מהכלא. שותפו למשרד ד"ר יורם דנציגר מונה לאחרונה לשופט בבית המשפט העליון. השניים העדיפו לפרק את המשרד ולא להמשיך להחזיק בשם המשותף. באוקטובר האחרון פתח קלגסבלד משרד עצמאי קטן. קלגסבלד, בדיוק כמו אשתו, הוא סרבן ראיונות. הוא לא רוצה לשתף את כל עם ישראל במצוקות שלו, בסבל שלו, בתחושות ובמחשבות שעלו בו במשך התקופה בכלא. הוא גם לא מדבר על הנסיבות בהן הוחלט לפרק את המשרד הידוע והוותיק. עורך דין ותיק סיפר השבוע: "החבר'ה במשרד חיכו לדורי שנה וחצי ובסופו של דבר המשרד התפרק. מלכתחילה השמועות אמרו שדנציגר הרגיש קצת בצלו של קלגסבלד שזכה במשך השנים לכל התהילה. דנציגר בזמנו עבד על מועמדותו לראשות לשכת עורכי הדין ואז הייתה התאונה של דורי והוא משך את מועמדותו. אחרי שזה התפוצץ הוא רצה ללכת. היה ברור שהעסק ביניהם לא עובד יותר. אני מתאר לעצמי שדורי ציפה שדנציגר יחכה עוד כמה חודשים אחרי שהוא שוחרר מבית הכלא, שהדברים יתייצבו קצת, אבל לדנציגר היה דחוף ללכת לעליון. נוצרה בשבילו הזדמנות שהשר רצה והוא כמובן רצה".
האם לסבך הזה, להשתלשלות הפנים משרדית הזו, הייתה השפעה כלשהי על הנושא בו בחרה רעייתו של קלגסבלד לספרה הראשון?
עו''ד דורי קלגסבלד ביציאה מביתו לכיוון בית המאסר צילום: יונתן שאול
מי זאת שירי המשוררת
טבת-קלגסבלד ניחנה במוח חד וספק רב אם לא הבחינה בעצמה בנקודות בספר שלה שעשויות להוביל את הקורא לערוך השוואה בין החיים מחוץ לכריכת הספר ובין החיים הנרקמים בתוך דפיו. כך למשל השם שהעניקה לדמות המשוררת בספר – שירי, שהוא שם החיבה שהדביקה לה טימור כשגילתה שהיא מחברת שירים. "שנים הכרתי אותה ורק אז בעצם הבנתי שהיא כתבה את כל השירים האלו וכותבת עדיין", מספרת השבוע טימור. "הייתי ממש בשוק שהיא גם החברה שלי המוכרת וגם המשוררת שכתבה עוד שיר שאני מכירה ועוד שיר. מאז אני קוראת לה שירי המשוררת".
ואת אומרת שאין שום קשר בין זה לשם שהיא העניקה לדמות המשוררת בספר.
"אני חושבת שזה מקרי. אף פעם לא שאלתי אותה אם זו הייתה ההשראה שלה, אבל אולי. יש ליעל תובנות חדות של סכין יפנית. אם אני אגיד משפט והוא חד וברור דיו, זה מיד ייזכר אצלה, יירשם בפנקס. דברים לא הולכים לה לאיבוד, אז אולי".
גם סיפורו של דן אבני, השותף הבכיר במשרד, נראה מוכר. בדומה ליסוד הביוגרפי שכבר תואר לעיל, גם אבני נמצא על סף מינוי בבית המשפט העליון. ויש מקורות השראה והשקה נוספים. למשל ארוחת ערב מפוארת במסעדה המוכרת "סטפן בראון", המתוארת בספר בהרחבה. אחיה של טבת-קלגסבלד, שאול טבת, הוא אושיית לילה ומסעדנות מוכרת מאוד בעיר. בבעלותו, הפתעה הפתעה, המסעדה "סטפן בראון". נכון, וחייבים להגיד ברור וחד שאין כאן דמיון מוחלט וזהו אינו ספר אוטוביוגרפי בשום פנים ואופן, אבל בין השורות הקולחות מאוד שלו, בכל זאת משתלבות עלילותיהם של הגיבורים.
אגב, בספר מתוארת מערכת יחסים בין אחד השותפים לאביו הדומיננטי. האב הוא מקים המשרד, עורך דין בכיר ומכובד בפני עצמו והכוח המניע את בנו להישגים ולתחרותיות שאינה נגמרת. האם מערכת יחסים כזו היתה בין המחברת ובין אביה הידוע, המפורסם והמכובד? אין לדעת. אבל שוב, ייתכן שגם כאן יש יסודות אמיתיים שנתנו השראה. כבר תקופה ארוכה שטבת האב חולה בביתו. הקשר בין האב והבת, מספרים חברים, תמיד היה קרוב מאוד. קרוב כל כך עד שמישהו מהדוברים אף טרח לציין כי האב הוא "מפתח חשוב להבנת יעל".
"אני מניחה שתמיד יש השפעה", מהרהרת עטרי בשאלה. "גם שוש אחותי כתבה בזמנו ספר. זה ממש לא היה ספר אוטוביוגרפי, אבל היו קווי דמיון. אני מניחה שסופר שכותב ספר נעזר בחיים שלו להשראה. זה כמו שאני שרה שיר בהופעה, אני בהחלט יכולה להיזכר במשהו שקרה ולשיר מתוך זה".
"לא סתם אדם יושב וכותב ספר", מציע גם אוחובסקי אבחנה משלו. "תמיד היא הייתה אישה כותבת. היא תמיד כתבה וכשאדם כותב, אז ברור שספר הוא אחת האופציות. היו שנים שהיא פרשה מהמרוץ לטובת גידול ילדים. אחר כך היא ניסתה לכתוב תסריטים. שירים היא כתבה כל הזמן והיא הייתה גם עיתונאית במשך שנים ועכשיו הגיע הספר. כנראה שדווקא במערבולת של השנתיים האחרונות היא הבינה שזה מה שהיא צריכה לעשות".
יעל טבת. ''אהיה המאושרת באדם אם הכתבה לא תתפרסם'' צילום: יח''צ
מאיפה הליפ גלוס הזה?
טבת-קלגסבלד ובן זוגה סרבו להתראיין לכתבה. הספר, כפי שכבר צוין, יצא לאור ללא יחסי ציבור. בצעד מאוד לא אופייני סירבה הוצאת הספרים לכל שיתוף פעולה. במשפט היחיד שעלה בידי השבוע להחליף עם טבת-קלגסבלד היא אמרה במפורש: "אהיה המאושרת באדם אם הכתבה הזו לא תתפרסם ואם לא ייאמר עליי דבר".
בהקשר זה כדאי אולי להביא את הדברים שכתבה על הספר ועליה חברתה לשעבר גולדנברג בבלוג שהיא מנהלת באתר "רשימות". גולדנברג אמנם סירבה לדבר על טבת-קלגסבלד, אבל הדברים שכתבה מדברים את עצמם: "למה אין לספר בכלל יחסי ציבור אין לי מושג, אבל יש לי מחשבות. זה מובן והגיוני במקרה המסוים הזה. יעל היא אשתו של דורי קלגסבלד - גיבורו של הספר הוא עורך דין. על פניו יש הרבה מהמשותף לו ולבעלה... נהניתי לחפש רמזי רכילות, מי הוא מי. מוסווים או שלא, מתוכננים או שלא. אין סיכוי שהם מקריים, היא חדה כתער, מודעת לכל אחד מהם. אני משוכנעת שהציד אחריהם בוודאי מעסיק רבים וטובים, או אולי לא כל כך טובים, בימים אלה ממש. ועדיין, הספר, בתמיכת מערכת יחסי ציבור נכונה יכול להגיע למכירות גדולות במיוחד במהירות יוצאת דופן ולא זה מה שקורה. הוצאת ספרים מסכימה, או אולי מחליטה, כמדיניות שיווקית, לעזוב אותו לנפשו כרגע. לתת לו למצוא בשלב זה את דרכו לבד. כי איך בעצם אפשר לעשות לו יחסי ציבור? האם מישהו יסכים לראיין אותה בלי לשאול האם דמותו של עורך הדין המקסים, שרמנטי, רגיש, פצוע בנפשו, עם צלקת רגשית גדולה בעברו, מבריק, עובר תאונת דרכים... האם דמותו של נדב הגואל מבוססת על בעלה? כנראה שלא.
"האם היא תסכים לענות על השאלות האלה ואחרות שיעלו מההשוואה הבלתי נמנעת בין דמות הגיבור לדורי קלגסבלד בעלה? כנראה שלא. האם מישהו יסכים לראיין אותה בלי לשאול על הרמזים והדמויות מהעולם המשפטי המפוזרים ברומן הזה, האם הם מבוססים על דמויות מהחיים? כנראה שלא. האם מישהו יסכים לראיין אותה בלי לנסות לנחש מי הוא "הקוסם" עורך הדין הכל יכול? האם היא תסכים לענות על שאלות אלה? כנראה שלא... מעניין אם היא תסכים להתראיין. מעניין אם היא תסכים לשלם את המחיר כדי לקדם את הספר שלה. לדעתי, היא לא תתראיין".
גולדנברג, לפחות לעת עתה, מדייקת בהנחה. לא שקשה לנחש מדוע טבת–קלגסבלד נרתעת מתקשורת.
די להביא את מה שאומר עליה אוחובסקי: "היא אישה חזקה מאוד ואפילו מבלי להכיר פרטים על חייה, אפשר להבין שמדובר במישהי מיוחדת מאוד. היא התמודדה בגבורה בתקופה איומה. בכתבות מהסוג הזה זה תמיד יוצא קלישאתי, אבל מעבר לזה שאני אוהב אותה והיא אישה מצוינת, זה אדם שהחיים זימנו לו רכבת הרים מהסוג הכי מטורף ומערבולת שהיא בלב העין הציבורית ומהזווית הכי קונטרוברסלית. בנסיבות האלו היא הצליחה לשמור על המשפחה, על קשרים עם בעלה כשהוא ישב בכלא, טיפלה בשני ילדים בגיל ההתבגרות, היא מלכה. אני לא מכיר הרבה אנשים שהיו עוברים את מה שהיא עברה בהצלחה כמוה".
גלי עטרי, למה לדעתך היא בחרה שלא לקדם עוד את הספר שלה?
"אני לא בטוחה שהיא לא רוצה לקדם אותו, יש הבדל בין לרצות לקדם ובין להתראיין. למה היא לא רוצה להתראיין? זה כבר צריך לשאול אותה. אולי זה הסגנון שלה ואולי היא מאמינה שהספר יתפוס בכוחות עצמו, ואולי היא פשוט נמנעת מתקשורת מסיבות מובנות".
"יעל היא אדם עם ניגודים מפתיעים", אומרת גם טימור, "יש לה מראה בלונדי כזה, קצת קלולס כיכר המדינה, ומצד שני היא כותבת שירים אהבה קורעי לב. חיה בכפר שמריהו, אבל היא נערת רוק בנשמה. היא הכי אינטליגנטית, אבל כל שיחה הגונה איתה תסתיים בדיון ב'מאיפה הליפ גלוס שלך'. היא פשוט אדם מיוחד מאוד מאוד".
ומסכמת אמה, אורה טבת: "יעל היא אדם יצירתי וכל פעם יצירתה פורצת בדרך אחרת. מחר היא יכולה לכתוב מחזמר. חוץ מזה, היא האדם הכי מקסים שאני מכירה. היא בת מצוינת, אימא מצוינת, אישה מצוינת, היא טובה, נחמדה וחברותית".
וגם שומרת בקנאות על פרטיותה.
"אנחנו כולנו לא 'חשפנים'. זה כל מה שאני יכולה לתרום".
שלח כתבה לחבר
כתוב לעורך
הדפס כתבה
שמור במזוודה
הוסף תגובה
יום שלישי ט”ו באייר תשס”ח
