טרייד מארק
למרות הגמילה המתוקשרת, מעצב העל מארק ג'ייקובס סגר השנה עשור בלואי ויטון, שני עשורים כמעצב עצמאי עם חנויות ברחבי תבל, לקוחות מתוקשרות ודירוג בין שלושת המעצבים המובילים כיום בעולם
קרוב לחמישים דוגמניות צעדו על המסלול במראה ששילב מוטיבים מעולם הרוק ומשנות הארבעים. בין הדגמים בלטו כובעי צמר גדולים, קרדיגנים צבעוניים מאנגורה וחצאיות מטאליות, שנצצו על רקע התפאורה הלבנה.
קהל המוזמנים התרשם עמוקות מהקולקציה, אולם היתה זו כניסתו של מעצב הבית, מארק ג'ייקובס, שהדהימה אותם יותר מכול. המעצב, שחתם באותו מאורע עשור לפועלו בלואי ויטון ועשרים שנה לקולקציה העצמאית הראשונה שלו למותג הנושא את שמו, יצא לקוד בפני מאות האנשים שהריעו לו, כשהוא לבוש חולצה תכולה ומכנסיים שחורים. אלו הבליטו גוף שזוף, שרירי, מקועקע ורזה מדי, אשר לווה בשיער קצר ועור פנים מתוח - אחרי שנים בהן היה מזוהה עם שיער סתור על פניו וישבן בגודל מזוודה של לואי ויטון.
שום דבר שהתרחש מאחורי הקלעים בתום אותה תצוגה לא העיד על כוונתו של המעצב להיכנס לתהליך גמילה מסמים ומאלכוהול שבעה ימים מאוחר יותר, שנה בלבד אחרי המטמורפוזה שבמסגרתה השיל מגופו כעשרים ק"ג באמצעות דיאטה אורגנית ואימוני ספורט יומיומיים. נראה היה אז כי חייו של ג'ייקובס עלו על דר המלך.
במסיבת העיתונאים המאולתרת ענה המעצב לשאלות העיתונאים, בראשם סוזי מנקס, עורכת האופנה של ההראלד טריביון, ובתחתיתם , עבדכם הנאמן "פרום 'סגנון', איזראל". הוא נשאל לגבי מועמדותו לפרסי ה-CFDA (מועצת האופנה של ארצות הברית) בקטגוריות עיצוב בגדי נשים ועיצוב אביזרים, כמו גם לגבי בדי הקולקציה וחיבתו לג'והנסון, דוגמנית הבית של המותג, שחיבקה את ג'ייקובס במהלך הכינוס.
אף לא אחד מן הקרואים העז לדחוף את אפו אל חייו האישיים ולשאול לפשר השמועות על פרידתו מבן זוגו בן ה-27, ג'ייסון פרסטון, נער ליווי לשעבר ונער מועדונים הולל בהווה, או על התמכרותו לסמים ומאלכוהול.
שבוע ימים מתום התצוגה אשפז עצמו ג'ייקובס לאחר שבע שנים של התמכרות
"הייתי בבעיה נוראית", התוודה לפני שנתיים באוזני ארון היקלין, כתב מגזין ההומואים "אאוט" על אותה גמילה בשנת 2000. "השתמשתי בסמים ובאלכוהול באופן יומיומי. בחרתי ללכת כנגד המחלה שלי, כי לא היתה לי ברירה אחרת".
"הרגשתי יותר גבוה, יותר מושך וסקסי, יותר מצחיק", סיפר לגרדיאן הבריטי לפני כשלוש שנים על הסיבות שהובילו אותו להתמכרות. "הייתי חסר ביטחון. כל אותם דברים היו מעין שיקוי פלא, אבל מאוחר יותר הם הפסיקו לפעול. אני לא יודע, אולי פשוט רציתי להרגיש שייך".
החלטתו של ג'ייקובס לתת פומבי לגמילתו היתה החלטה אמיצה ונבונה. במיוחד בהשוואה למעצבי אופנה אחרים, המכורים לסמים ועם זאת שומרים על פסאדה אלגנטית, כדי לא להבריח את קהל לקוחותיהם העשירים והשמרנים.
חוץ מגמילה מתוקשרת, דומה שהשנה האחרונה מסתמנת כשנה מכריעה עבור ג'ייקובס, שבאפריל הקרוב ימלאו לו 45. עיתונות האופנה העולמית ניתחה את מהלכיו האחרונים כמי שסלל את דרכו ממעמד של מעצב אופנה צעיר ומרדני לקונגלומרט בינלאומי, הדומה לרשת הקפה האמריקנית סטארבקס.
משנת 2000 גדל היקף החנויות של המותג "מארק ג'ייקובס" ברחבי העולם: מלונדון ועד ריאד שבערב הסעודית, ממוסקבה ועד שנחאי. רק בניו יורק, למשל, הוא אוחז בשלוש חנויות - מספר שיא למעצב - המוכרות את קו "מארק ג'ייקובס", הקו הצעיר "מארק", קו האביזרים וההנעלה וקו הילדים "ליטל מארק".
בכתבה שהתפרסמה בנובמבר האחרון בניו יורק טיימס תחת הכותרת "אוהבים ושונאים את מארק ג'ייקובס", צוין כי הטבלואידים האמריקניים רואים בג'ייקובס נרקיסיסט שהשיל את הדימוי הא-סקסואלי שלו לטובת מראה מתוח וצעיר בחסות מכון הכושר.
עוד הם טוענים שהוא עבר ניתוחים פלסטיים, שתצוגות האופנה שלו הפכו למפגני סלבס יותר מאשר למפגני אופנה, ושהוא מתרכז יתר על המידה בהידוק יחסיו עם הסטייליסטים של כוכבות כמו לינדזי לוהן, ויקטוריה בקהאם והאחיות אולסן, המפציעות בצהובונים האמריקניים כשהן לבושות בבגדיו ואוחזות בידן תיק בעיצובו.
"התחלתי להיות פרנואידי כשגיליתי כמה אנשים החלו להיות נגדי, אישית, בזמן זה", אמר ג'ייקובס בתגובה. אכן, קשה להיות אחד משלושת המעצבים המובילים בעולם - לצד ניקולא גסקייה, מעצב הבית של בלנסיאגה ואלבר אלבז, מעצב הבית של לנוון - ולשמור על הבכורה.
ג'ייקובס נולד בניו יורק למשפחה יהודית עשירה. כשהיה בן שבע התייתם מאביו ונגרר אחרי אמו שנכנסה ויצאה מבתי חולים פסיכיאטריים, ניהלה מערכות יחסים עם גברים רבים וגלתה אל ניו ג'רזי.
בראיונות סיפר כי מי שהשפיעה עליו רבות היתה סבתו מצד אביו, אשר גם לימדה אותו סריגה - מיומנות שיושמה בקולקציה הראשונה שלו משנת 1983, כאשר עוד היה סטודנט לעיצוב אופנה בפרסונס שבניו יורק. שנה לאחר מכן, בעודו סטודנט, זכה בשני פרסים יוקרתיים: פרס "אצבעון הזהב ע"ש פרי אליס" ופרס "אצבעון הזהב ע"ש צ'סטר ויינברג". כמו כן, הוכתר ג'ייקובס כסטודנט השנה.
שלוש שנים לאחר מכן, והוא רק בן 24, זכה בפרס "פרי אליס" של ה-CFDA בקטגוריית המעצב המבטיח, והיה למעצב הצעיר ביותר שזכה בתואר. בשנים 1992 ו-1997 נבחר על ידי אותה מועצה למעצב השנה בקטגוריית אופנת נשים, בשנים 1998, 1999 ו-2005 זכה בפרס בקטגוריית עיצוב אביזרים ובשנת 2002 זכה בפרס בקטגוריית אופנת גברים.
כוכבו דרך מאז סיים את לימודיו בפרסונס בשנת 1986, זאת הודות לקול החדשני והמורד שהחדיר אל סצינת האופנה האמריקנית. באותה שנה הקים את המותג "מארק ג'ייקובס", יחד עם חברו ושותפו העסקי רוברט דאפי, והציג בניו יורק את קולקציית הביכורים שלו, אביב-קיץ 1987.
במאי 86' נפטר מאיידס המעצב האמריקני פרי אליס והשניים נקראו על ידי סגניתו של אליס, פטרישיה פאסטור, להצטרף לחברה - ג'ייקובס כמנהל קריאטיבי ודאפי כנשיא החברה.
ג'ייקובס בן ה-23 הפך בן לילה לנסיך האופנה האמריקנית. השוו אותו לאיב סאן לורן, שירש גם הוא בגיל צעיר את בית האופנה של כריסטיאן דיור. מגזין הואניטי פייר הקדיש לו ארבעה עמודים בגיליון יוני 1989, אותם מקשטת תמונתו, כשהוא שרוע עירום על מיטה ולרגליו מגפי בוקרים - שילוב בין נקי למלוכלך, בין האפ-טאון לדאון-טאון של מנהטן. "אני קצת בוהמיין וקצת מפוקפק", הסביר באותה כתבה.
המתח הזה שבין גבוה לנמוך, בין נקי למלוכלך ליווה גם את הקולקציות למותג הנושא את שמו ולפרי אליס. הן היו בעלות אופי צעיר וקולי ושפעו מוטיבים מן הרחוב הניו יורקי ומתת תרבויות הקשורות למוזיקה, בעיקר סצינת הגראנג' הרותחת של אותם ימים, שבסיסה היה בסיאטל.
לא בכדי מצטופפים עד היום בשורה הראשונה בתצוגות האופנה שלו מוזיקאים כמו קים גורדון מלהקת סוניק יות', הזמר מייקל סטייפ מלהקת אר-אי-אם וחברתו הטובה, אלמנת הרוק קורטני לאב, שקולקציית גראנג' שעיצב בהשראתה בשנת 1992 הובילה לפיטוריו ולפיטורי דאפי מפרי אליס. שעה שמבקרי האופנה הריעו לחולצות הפלנל, לשמלות הטריקו, לחצאיות הג'ינס ולסריגים גדולי הממדים שהוצגו על המסלול, חשבו מנהלי החברה אחרת וסילקו אותם הביתה.
כתב ידו של ג'ייקובס מובהק וייחודי וניתן לזהות אותו כבר במבט ראשון: שילוב בין אלמנטים מעולם המוזיקה, האורבאניות הניו יורקית ומחוות רטרו. כך לדוגמה, קולקציית סתיו-חורף 2003-2002 של מארק ג'ייקובס עוצבה כולה בצבעוניות מונוכרומטית של שחור, אפור ולבן, בתוספת כתמי צבע של בורדו ונחושת, וסימנה, לפי המבקרים, את חזרתו אל אופנת הגראנג'.
בעונה לאחר מכן, אביב-קיץ 2003, שנות השישים קפצו לבקר בעיצוביו עם שמלות סטרפלס צרות וחצאיות עיפרון בצבעים פסטליים, שצוותו לחולצות מכופתרות בעלות צווארונים מעוגלים.
פרט למוזיקאים, מעגל החברים של ג'ייקובס מורכב גם מדוגמנים, מבמאי קולנוע, מדראג קווינס ומאושיות לילה. כפי שסיפר בריאיון למגזין אינדקס, בגיל 15 הוא כבר רקד במועדון המיתולוגי, סטודיו 54. "אנשים אמרו לי: 'לעולם לא יכניסו אותך למועדון. אתה עוד לא בן 16", הוא נזכר. "אבל עבורי זה היה אתגר. אמרתי לעצמי, 'אני אהיה האיש הצעיר ביותר שייכנס למועדון'".
גם אחרי שהתבגר, נשאר ג'ייקובס נאמן לחיי ההוללות. הוא עצמו העיד כי בפריז הוא גולש אל המיטה כבר בעשר, שעה שבניו יורק הוא מקפיד לבלות מדי ערב. "תמיד יש איזושהי ארוחת ערב שצריך להגיע אליה או פתיחה של תערוכה", התלונן בריאיון למגזין אאוט. למרות שהיום התקופה הסופר פרועה שלו נמצאת מאחוריו, הוא ממשיך לקיים מדי שנה את מסורת נשפי הענק שלו, אליהם המוזמנים נדרשים להגיע מחופשים.
סוזי מנקס אמרה בעבר כי ג'ייקובס מקיים את הנשפים הללו מכיוון שהוא עצמו אוהב להתחפש. ואכן, ג'ייקובס משמש דוגמה לאורחיו בתחפושותיו המקוריות והמושקעות, ביניהן ניתן למנות את טלף הגמל ובקבוק הקטשופ שעטה על עצמו בשניים מהנשפים הללו.
ב-7 בינואר 1997 הצטרפו ג'ייקובס ודאפי לבית "לואי ויטון". ג'ייקובס כמנהל האמנותי, דאפי כמנהל הסטודיו. המוסד הצרפתי, שהיה מוכר בעולם מאז שנת 1854 בזכות התיקים ומזוודות היוקרה שלו, החל בתהליך של מתיחת פנים שלא פסח גם על דוגמת המונוגרמה המזוהה עם המותג.
כניסתו של ג'ייקובס למותג מיקמה אותו בחזית תעשיית האופנה העולמית, והוא נרתם לאתגר הגדול: לטאטא את שכבת האבק מעל המותג השמרני ולהפיח בו חיים חדשים. הוא השיק את קו ההלבשה וההנעלה של המותג, שהפקיע את הדימוי השמרני והארכאי של בית האופנה ומשך אל החנויות קהל צעיר שלא ידע את ויטון מימיו. לצד דגמים חדשניים שעיצב, ג'ייקובס הקפיד לעצב גם דגמים סולידיים ומאופקים ההולמים את קהל הלקוחות המבוגר, העשיר והוותיק של המותג.
אולם מתיחת הפנים שערך ג'ייקובס לויטון לא הסתכמה רק בבגדים, אלא גם באופיים של מסעות הפרסום. כך לדוגמה, בקמפיין לקולקציית סתיו-חורף 2003-2004 היתה זו הזמרת והשחקנית ג'ניפר לופז שנבחרה לשמש כפרזנטורית של המותג. מיזוג הפרסונה הסקסית והנועזת עם המותג הקוקטי והמאופק, עורר באותם ימים פולמוס. "רצינו לעשות קמפיין חזק ומלא כוח עם אישה מלאת כריזמה, וג'ניפר היא כזאת", הסביר אז מרט אלאס, שצילם את הקמפיין יחד עם מרקוס פיגוט. "היא גם יפה, אבל לא במובן המתוק של המילה".
כדי ליצור קווים במהדורות מוגבלות לטובת מעריציו המושבעים והקליינטורה היפנית שנמרחה לרגליו, פנה ג'ייקובס לאמנים גרפיים ופלסטיים. בשנת 2002 הוזמנה האמנית הבריטית ג'ולי ורהובן לעצב מהדורה מוגבלת של תיקים עבור המותג, והם עוטרו בתמונות נוף השאולות מעולם האגדות, ואילו בשנת 2003 נקרא האמן הרב תחומי רוברט ווילסון לעצב את חלונות הראווה של חנויות לואי ויטון, בשיתוף פעולה שכלל גם עיצוב משותף של קו תיקים. בקולקציית אביב-קיץ 2008 הבאה עלינו לטובה, שיתף ג'ייקובס פעולה עם האמן הפוסט מודרני ריצ'רד פרינס.
את התצוגה שהתקיימה בפריז באוקטובר האחרון פתחו תריסר דוגמניות מחופשות לאחיות רחמניות ובידיהן תיק מעוטר במונוגרמה המפורסמת של המותג ומקושט בבדיחות פופולריות ורדודות, שהופקעו על ידי פרינס ממגזינים משנות השבעים, כמו כן יצרו ג'ייקובס ופרינס קו תכשיטים בהשראת עבודת אמנות של פרינס בשם "Bread Fastener Necklace".
אולם שיתוף הפעולה הנודע ביותר של ג'ייקובס הוא עם האמן היפני טקאשי מורקמי, שעיצב לקולקציית אביב-קיץ 2003 קו תיקים ב-33 צבעים. החיבור בין ג'ייקובס למורקמי המשיך גם בשנת 2005 והוליד את קו התיקים עם הדפס הדובדבנים. את מגוון עבודותיו של מורקמי ללואי ויטון ניתן לראות במוזיאון לאמנות מודרנית בלוס אנג'לס, MOCA, שם הושקה באוקטובר האחרון רטרוספקטיבה לאמן (נעילה: 11 בפברואר).
בעשור החולף הפך ג'ייקובס את המותג הצרפתי למטבע לשון אופנתית: אמרת לואי ויטון, אמרת יוקרה ושיק. הנסיקה הכלכלית לא איחרה לבוא, וחנויות חדשות החלו נפרשות ברחבי הגלובוס, בהן גם זו שנפתחה בשנת 2002 בכיכר המדינה בתל אביב. במקביל, גל של חיקויים החל לפרוח בעולם: מתאילנד ועד דרום קוריאה, מרומא ועד טוקיו, ואפילו ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב ניתן לרכוש תיק מזויף של המותג תמורת 99 שקל החתיכה.
עבור מנהלי המותג לואי ויטון, ג'ייקובס היה מתנה גדולה. "יש לו חזון למה שאנשים ירצו מחר", אמר עליו איב קארסל, יו"ר ומנכ"ל לואי ויטון בריאיון למגזין "טיים" משנת 2004. "הוא בא אליי עם התיק של מורקמי ואמר: 'תראה, עברה עלינו תקופה כל כך מדכאת אחרי 11 בספטמבר, ואנחנו זקוקים לאופטימיות, לחזון רענן ואפילו נאיבי על העולם'. וכשהתיקים המבריקים והצבעוניים האלה עלו על מסלולי התצוגות, זאת היתה כזו הקלה, כזה חידוש, כל כך מה שאנשים רצו".
"הוא הפך את המבט אל העבר לקולי ביותר, ועכשיו מעצבים רבים הולכים בעקבותיו כשהם בונים קולקציות חדשות", הוסיפה ג'ולי גילהארט, מנהלת האופנה של רשת בתי הכולבו הגדולה בארניס.
הנוסטלגיות האופיינית לג'ייקובס באה לידי ביטוי ב"מארק", קו אשר הושק בשנת 2000, השואב את השראתו מהאסתטיקה של סוף שנות השבעים ושנות השמונים, ג'ייקובס העלה למסלול דוגמניות בשמלות רטרו פרחוניות ובמכנסי סבא אפורים, שנראו כאילו נלקחו מתוך מחסן בגדים יד שנייה. "מה שאני אוהב בקו הזה", אמר בריאיון, "זה שגם אם מישהו מרגיש הדוניסטי, הוא לא נראה כזה בבגדים האלו. הבגדים שלי לא סקסיים או חמים. לעולם לא. לעולם לא".
כיום מנהל ג'ייקובס את חייו בין דירתו שברובע השביעי בפריז, שם הוא מתגורר יחד עם כלביו, לבין מלון מרסר בניו יורק. מערכת היחסים שלו עם בן זוגו בשנתיים וחצי האחרונות ג'ייסון פרסטון, הצעיר ממנו ב-18 שנה, למודת עליות ומורדות. "מערכת היחסים בינינו לפעמים נהדרת ומלאת פאן ולפעמים לא", סיפר בריאיון למגזין אאוט.
"העבר שלו לא מעניין אותי. אהבתי אותו בגלל מי שהוא. אלא שאני מבין היום שאני מחפש מישהו שיחכה לי בבית ושאוכל לנהל איתו שיחה. ג'ייסון צעיר ויוצא כל לילה, וזה לא מתאים לי כיום. אנחנו עדיין נהנים זה מחברתו של זה, אבל רק כידידים". בשנה החולפת שוב נצפו השניים זה בזרועות זה, בעיקר לא כידידים.
בריאיון לניו יורק טיימס מנומבר האחרון אמר ג'ייקובס שהוא כבר לא מתעניין במה שאומרים עליו או במה שכותבים עליו, ודי לו בעצם העובדה שמדברים עליו. "מה שאני אוהב יותר מכול זו תשומת לב. אני שמח שמדברים על דברים שאני עושה, כי כך בעצם אני מקבל את תשומת הלב שאני רוצה".
נא להמתין לטעינת התגובות
