לפוצץ את הפחד
איך אפשר ללמד את הילד להתגבר על חרדה מבלונים? • ומרופאים? • הפסיכולוגית עם כל התשובות
הבן שלי, בן 5, פוחד מאוד מבלונים. הוא מסרב בכל תוקף ללכת לימי הולדת. מה עושים?
תשובה: פחד מבלונים מקורו גם ברתיעה מפיצוץ - רעש חזק ופתאומי שאין לילד שליטה עליו, וגם פחד מכיליון - משהו שמתפורר לרסיסים ברגע אחד. הטיפול הוא התנהגותי, שמטרתו לאתר בשיתוף פעולה עם הילד את המרחק שהוא יכול לעמוד מהבלון מבלי שיפחד, ואז כשהוא נותן פקודה - לפוצץ את הבלון. עם הזמן אפשר להקטין את המרחק, שוב תוך כדי קבלת אישור מהילד, וכמובן - בהדרגה. לוקח זמן עד שהילד ישתחרר, מה שדורש תרגול עקבי שוב ושוב, ללא הפעלת לחץ לקצר תהליכים, וללא שכנוע לקרב את הבלון מעבר להחלטת הילד.
לגבי הנתון המרתיע השני - חפץ שקורס, כדאי לאמץ
דבר נוסף שאפשר לעשות זה לפנות להורי הילדים בגן דרך הגננת, ולבקש שיימנעו מקישוט בבלונים וממשחק בהם, אם יש ילדים שפוחדים. בנך ודאי אינו היחיד. התחשבות סבירה בנתוני החברים היא גם אקט חינוכי חשוב.
הילד שלי בן 7 והוא מפחד מרופאים. איזה הסבר יכול לסבר את האוזן ולחזק את הרגשת הביטחון, כך שיבין שהביקור אצל הרופא הוא לטובתו?
תשובה: לפחדי ילדים מרופאים יש סיבות אחדות: במקרים מסוימים ההורים פוחדים ומעבירים את הפחד ללא מילים, ובמקרים אחרים הרופא אינו מתנהג במאור פנים ובסבלנות ואינו מסביר לילד דבר, אלא מדבר עם ההורים מעל ראשו של הילד.
בנוסף, הילד מגיע לרופא כשאינו מוכן ולא יודע מה צפוי לו. ההורים, מצדם, מבטיחים לו דברים לא נכונים כמו "לא יכאב לך". גם הורים שכועסים על הילד אם לא שיתף פעולה עלולים להגביר את פחדיו. ילדים חרדים, שאינם נותנים אמון באחר, יחששו במיוחד מרופא. הורים שאיימו על הילדים שאם לא יאכלו או אם לא ילבשו סוודר יהיו חולים - גורמים לזיהוי המחלה והרופא כעונש. ההתמודדות עם הפחד צריכה להתבסס על אבחון ראשוני של מקור הפחדים, וניסיון לעזור בהתאם.
יש לעשות מאמץ לבחור רופא שמסוגל לתקשר עם ילדים ולטעת בהם אמון, לערוך היכרות עם הרופא לפני שהילד חולה (בבדיקה שגרתית ולא רק בעת צורך דחוף), להכין את הילד לצפוי לו ולא להבטיח שלא יכאב תמיד. רצוי לעודד את ההתמודדות, גם אם היא חלקית, לשדר אמון בילד גם אם אכזב, ולא לכעוס אם קשה לו. בנוסף, אפשר להיעזר בספרות ילדים בנושא רופא-חולה המותאמת לגיל הילד.
הילדה שלנו עוד לא בת חמש וכבר מתעקשת על מותגים. איך נקנה לה ערכים בנושא כסף?
תשובה: ילדים בגיל הגן מקבלים מהסביבה בה הם חיים מסרים לגבי "לבוש מותגי" כמו מסרים לגבי דרכי התנהגות, רגשות, בילוי, עיסוק בשעות הפנאי ועוד. ילדים מאמינים שלבוש יקר מעלה את ערכם ומשפר את תדמיתם. הם נכנעים ללחץ הקבוצתי להיות קונפורמים ולישר קו עם אחרים. כדי שההורים יוכלו לשים גבולות בנושא הלבוש, הם צריכים להיות מתואמים ביניהם שמותגים אינם בסדר העדיפויות המשפחתי, ושלבוש יקר אינו מתאים לדרך החינוך שהם רוצים להנחיל לילדיהם. לעתים אפשר לנסות להעלות את הנושא באסיפת הורים בגן (וגם בבית הספר) כדי שלחץ הילדים "לכולם קונים" ייתקל בהתנגדות חלק מההורים.
העברת המסר צריכה להתבצע באופן ברור - "אנחנו לא מסכימים לקנות חולצה כל כך יקרה," ועקבי - לא להיכנע לבכי או לסירוב הילדה לקבל חולצה שאינה מותג. כדאי להחליט אם הנימוק לסירוב יהיה עקרוני בסגנון "אנחנו לא חושבים שנכון להוציא כל כך הרבה כסף על קניית בגד;" חינוכי, כגון "אנחנו מעדיפים לקנות לך ספר נוסף במחיר שנחסוך על קניית החולצה;" או כלכלי - "אין לנו כסף לקנות חולצה יקרה." רצוי להיצמד לנימוק שנבחר ולא לזגזג בין נימוקים, דבר המבלבל את הילד. כיוון שהבעיה מחמירה עם הגיל, כדאי להציב גבולות בנושא מוקדם ככל האפשר.
ד"ר עדנה כצנלסון היא פסיכולוגית קלינית, חינוכית והתפתחותית
נא להמתין לטעינת התגובות
