האלפרון העליון
לכאב הראש החדש של זלמן אלפרון לא קוראים אברג'יל, לא מולנר ואפילו לא אוחנינה. היעד החדש שלו הוא זמיר בן ארי, ראש עיריית גבעת שמואל, עליו הכריז מלחמה (חוקית, חוקית). גלי גינת בילתה חמישה ימים בחברת "שר החוץ" של האלפרונים וגרמה, ממש בלי כוונה, למעצרו
אבל אלפרון כמו אלפרון אמיתי, מכסה את העלבון שלו בשכבת בטון עבה ובלתי חדירה של כעס, ובמקום, נגיד, לבקש טישיו למחות איזו לחלוחית בעיניים הוא דווקא מסתער: בן ארי רוצה מלחמה? הוא יקבל מלחמה והוא עוד יקלל את הרגע הזה. ואת הטישיו תעבירו בבקשה לבן ארי. הוא בטח ימצא לו שימוש.
הסיפור הזה התחיל ממש במקרה לפני כשלושה חודשים. בן ארי, שאלפרון מגדירו חבר טוב, שלח לחווה של זלמן מודדים כדי להכשיר את הקרקע לקראת בניית בית ספר תיכון. לטענת אלפרון, המודדים הגיעו ללא הודעה מוקדמת ונכנסו לחווה כאילו מדובר בשטח שלהם. זה העלה את חמתו והוא גירש אותם.
אלפרון, אחיהם של יעקב, ניסים, אריה ומוסא, בן למשפחת פשע, כפי שהמשטרה מגדירה, ואחד שבילה לא מעט מאחורי סורג ובריח בגין עברות של סחיטה ואיומים, לא אהב את מה שהוא מגדיר "הפלישה". בן ארי, מהצד השני של הסכסוך הזה, אומר שלא זאת בלבד שאלפרון גירש את המודדים שנשלחו אליו, אלא שבאופן מפתיע נפרץ משרד המודדים זמן קצר אחרי הביקור שלהם בחווה.
לאחר כמה ימים הגיעו המודדים שוב לחווה, הפעם בהסכמה ובתיאום, וביצעו את המשימה. המודדים לא לקחו סיכונים מיותרים והגיעו, למרות הסיכום המוקדם, עם שוטרים. על זה אלפרון כנראה לא יכול היה לסלוח. מה, למילה שלו כבר אין ערך? אם הוא אומר שיהיה בסדר והמודדים יכולים להגיע, אז בכל זאת שולחים איתם שוטרים? זה הרתיח אותו.
למחרת, כך הוא מספר, הוא התקשר לבן ארי לברר את פשר ההשפלה. "אמרתי לו: 'למה משטרה?' והוא צעק עליי שלא אאיים על עובדי עירייה שבאים לעשות את העבודה שלהם. אני איימתי? כשראיתי שהוא ככה אמרתי לו: 'זמיר, אני אגלגל אותך מכל המדרגות בצורה חוקית. הכי חוקית'".
זה בטח לא נשמע כמו ברכה לחג. זה משפט קצת מלחיץ. מאיים אפילו.
"הכוונה הייתה מאוד ברורה: שאני אגרום לכך שהוא לא יהיה ראש עירייה יותר, לא שאני באמת אגלגל אותו מהמדרגות. אני אפעל רק בחוקי".
בן ארי שמע גלגול ומדרגות שהצטרפו לשם שלו, ומיהר למשטרה להגיש תלונה על איומים. מאותו רגע תוגברה סביבו האבטחה, ושני מאבטחים מוצבים 24 שעות ליד ביתו, בזמן שמאבטח שלישי נצמד אליו לכל מקום שהוא הולך אליו. במיוחד הוא נצמד אליו במדרגות.
"אין פרופורציה", רותח שוב אלפרון. "משטרת ישראל מבזבזת משאבים אדירים על ראש העירייה הזה. עלות השמירה שלו היא אלפי שקלים ביום. זה שני מאבטחים 24 שעות בבית ומאבטח צמוד 24 שעות, גם שבתות וחגים. מי משלם את כל זה? זה מה שעושים עם המסים שלנו?".
אלפרון משוכנע שבן ארי משתמש בו לתרגיל בחירות. שמונה חודשים לפני שתושבי ישראל, ביניהם גם תושבי גבעת שמואל יתייצבו בקלפיות, רוצה בן ארי להצטייר כמי שנלחם בבן משפחת הפשע ואינו נכנע לתכתיביו. "כל הוויכוח והריב איתי זה דבר יזום לקראת הבחירות", קובע אלפרון. "הוא רוצה לנפנף 'הנה אני לא פוחד מהאלפרונים, אני נלחם נגד זלמן אלפרון ונגד משפחות הפשע. הוא משתמש בשם המשפחה שלי כדי לקבל קולות וכדי להראות שהוא לא מפחד".
אתה באמת מאמין שהוא יזם את הפיצוץ ביניכם?
"כן, בוודאי. זה בדיוק קרה כשהשם אלפרון עלה לכותרות עם כל הפרשות האלה של דרור (בנו של יעקב אלפרון, שנחשד במעורבות בניסיון ההתנקשות בעבריין רפי אוחנינה עם חברו מיחידת הצנחנים אמיר ניגרקר. דרור ירד למחתרת לחודשיים עד שהסגיר את עצמו, אולם שוחרר ליחידתו בצנחנים בשל חוסר ראיות, ג"ג). עד אז היינו החברים הכי טובים".
בפורים האחרון, אלפרון השתתף בתהלוכה שהתקיימה בגבעת שמואל והתחפש לליצן בדמותו של בן ארי. אלפרון אפילו התגרה וקרא לעברו: "בן ארי יא ליצן, יא מוקיון, זאת השנה האחרונה שלך כראש עירייה". כל מי שהיה שם ראה את המראות ושמע את הקולות. צלם של העירייה גם צילם. בשביל ההיסטוריה וגם ליתר ביטחון.
לפני שבועיים, בדרכו לגן הילדים של בתו, שנמצא בסמוך לבית ראש העירייה, הבחין אלפרון בהונדה ששייכת לכלתו של בן ארי כשהיא חונה על המדרכה שלא כחוק. הרכב חסם את המעבר להולכי הרגל ואלפרון תיעד. בשביל ההיסטוריה אבל גם ליתר ביטחון. אחרי שהפריימים החמים הסתדרו בנוחות במצלמה שלו, התקשר אלפרון להזעיק פקח עירוני שרשם דוח לנהגת. כמה ימים לאחר מכן התברר שהפקח זומן למשטרה והחוקרים ביקשו
קבענו להיפגש ביום חמישי שעבר, אצלו בחווה. באמצע גבעת שמואל, ליד רבי הקומות והבניינים החדשים והמאיימים, יש שביל עפר קטן שמוביל אליו לחווה ומנתק אותך מהעולם החיצון. זה בדיוק המקום למי שרוצה להתחבא מהעולם, אני חושבת בלב. אנחנו יושבים בחוץ, ליד הסוסים. בליל של צווחות טווסים וקרקור תרנגולות והמיית תוכים ונביחות וצהלות משדרים רוגע כפרי לגמרי.
אלפרון נסער, כל הסיפור עם בן ארי מוציא אותו מדעתו. הוא חוזר שוב ושוב על הפרטים. מדי פעם מגיע מישהו, שואל, אומר משהו או מתייעץ, הולך ומישהו אחר בא. טפטוף בלתי פוסק של מבקרים.
בחווה הוא גר עם אפרת (31), אשתו השלישית, ושני ילדיהם, אודל בת השלוש וחיים נחמן בן השלושה חודשים.
"אני אהיה בן 50 החודש, יש לי כבר שישה ילדים. מספיק. הכי גדול הוא בן 19 וחצי, והוא מתגורר בכפר שלם ומתפרנס מעסק של שטיפת מכוניות שפתחתי לו. אחרי זה יש לי שלושה ילדים, בן 13 ושתי תאומות בנות 10 בקיבוץ משמרות אצל אשתי השנייה, וחיים נחמן הקטן ואודל", שברגעים אלה ממש חזרה מהגן ומטפסת על אבא שנמס מרוב אושר ועונג.
אתה ממש שפוט שלה.
"אוהו, את לא מבינה בכלל. אני חייל. לא חייל, קצין. תשאלי אותה. מה אני פארש? אודל, מה אני?", הוא שואל. "קצין", היא מפטירה, וממשיכה להתפייט על השמלה החדשה שאימא קנתה לה לכבוד החתונה שהם מתכוונים ללכת אליה בערב.
תגיד, לא קשה להיות אבא לילדים כל כך צעירים בגיל 50?
"מה זה קשה! קשה מאוד".
ואתה בקשר עם שאר הילדים?
"עם הבן, כן. אני מנסה לנסוע למשמרות כמה שיותר למרות שבזמן האחרון יש קצת נתק. לבנות שלי קשה לקבל את הקטע של שני הילדים האחרונים, אבל אני משתדל לנסוע כמה שיותר".
תגיד, למה קראת לתינוק חיים נחמן?
"אני ברסלבי. לא ראית שעל הדלת כתוב ברסלב? הייתי כבר חמש פעמים באומן. נחמן, הבן שלי, הוא על שם הרבי נחמן מאומן. חיים זה השם של אבא שלי ז"ל".
"בואי", הוא מרכיב אותי על האופנוע ואנחנו נוסעים לכיוון ביתו של בן ארי. מקום קטן גבעת שמואל. תוך כמה דקות אנחנו כבר בחזית הבית. שני המאבטחים, הרי אדם זועפים, מזדקפים למראה האופנוע המוכר. "זו האבטחה החדשה שלו", אלפרון מסביר כמו מדריך קבוצות בסיור לתיירים, "וכאן", הוא מצביע על המיקום המדויק, ממש בכניסה לביתו של בן ארי, "חנה הרכב על המדרכה. אני שואל אותך, אפשר לעבור ככה?".
הממממ.... לא ממש.
"ולא פעם אחת, פעמיים. זה פשוט לצפצף על החוק!".
ילד עוקב אחרינו בעניין מתוך חצר הבית. המאבטחים נועצים בנו את המבט שכנראה אמור להיות המבט המפחיד שלהם. אחד מהם רושם משהו. השני מדווח בקשר. "הם קוראים למשטרה", זלמן אומר בביטחון.
אתה חי בפרנויה? מה יש להם לקרוא למשטרה? אנחנו כולה הולכים ברחוב.
"את תראי".
אנחנו ממשיכים לכיוון המשתלה שפתח חבר של זלמן, נרקומן לשעבר שהצליח להיגמל. שם, בפינה הירוקה והמוצלת שלו הוא מנסה להתחיל חיים חדשים. ילדים חובשי כיפה עם פאות מסתלסלות באים לשחק בפינת החי, והוא מבסוט עד הגג, אפילו לי קשה להישאר צינית. "זה הכול בזכותו", מצביע החבר על זלמן.
בדרך חזרה אנחנו עוברים שוב ליד הבית של בן ארי. הנבואה של אלפרון הגשימה את עצמה. ניידת משטרה עם צ'קאלקה מהבהבת חונה ליד הבית. "את רואה? זה בגללנו", הוא אומר.
אבל לא עשינו כלום.
"אז מה?".
יותר מאוחר, כשאנחנו כבר מחוץ לעיר, מקבל אלפרון טלפון מהחווה. "מהמשטרה מחפשים אותך בטירוף", מוסרים לו. "באו שתי מכוניות לחווה ועשו חראקות, ביקשו מאנשים להזדהות", הוא מדווח. זלמן בלחץ. בערב יש חתונה. השותף שלו, אחד מחבריו הטובים, מחתן את הבת, והוא בדיוק בדרך לחייט לקצר את המכנסיים. לא מתאים לו עכשיו עניינים עם המשטרה. "אז מה תעשה?", אני שואלת. הוא עונה שיסתדר. "תבואי לחתונה", הוא מפתיע ומזמין אותי. אני מבטיחה לחשוב על זה. הוא מתעקש.
למחרת בערב בזמן ארוחת השבת הגיעה ניידת של משטרת מסובים ועיכבה אותו לחקירה. "ביום שישי ב-20:30 דופקים לי שוטרים בדלת, ואומרים שאני דרוש לחקירה, כשאני יושב לארוחת שבת עם המשפחה ועם אורחים", הוא כועס. "לוקחים אותי לצח"מ דן, מעכבים אותי שם עד 1:00 בלילה, בלי אוכל, בלי שתייה ובלי כלום.
במהלך הערב לא נותנים לי לזוז, אני יושב בחדר עם שני שוטרים ממשטרת רמת גן. אחד מכניס ומוציא כדורים מהאקדח ושואל את השני: 'תגיד, מה אתה עושה אם בורח עצור, יורה או מדבר קודם? השני ענה לו: 'אני קודם כל יורה'. ברור שזה נעשה כדי שאני אשמע.
בדיעבד התברר שהסיור שהוא ערך לי ליד בית ראש העירייה עלה לו ביוקר. "בסוף החקירה הם שחררו אותי בתנאים מגבילים. אסרו עליי להתקרב לבית שלו במשך 30 יום ולבניין העירייה 15 יום. הם רצו שבכלל לא אעבור ברחוב. כשאמרתי שהגן של הבת שלי שם זה לא עניין אותם. אגיש תלונה למח"ש על זה שהטרידו אותי ביום שישי. אני חולה סכרת ולא אכלתי עד 1:00 בלילה. ישבתי כמו פוסטמה בחדר, כשכל הזמן שומרים עליי שוטרים כאילו אני הפושע הכי גדול במדינה". אלפרון אומר שכבר בימים הקרוב יגישו פרקליטיו, עורכי הדין שי נודל וגיא פרידמן, עתירה לביטול התנאים המגבילים.
ניסית בכלל להסביר להם שאני ואתה עברנו שם במסגרת כתבה שאני מכינה?
"לא שיתפתי פעולה עם המשטרה. אמרתי להם 'אני אין לי אמון בכם, אין לכם עניין לחקור אמת, אתם באים להלביש לי תיק. למה אני צריך לשתף אתכם פעולה? אתם חושבים שביצעתי עבירה, תגישו כתב אישום, אני אתמודד עם זה בבית משפט'. שמרתי על זכות השתיקה למעט הדברים האלה".
בוא נחזור לבן ארי. ברגע אחד הוא הפך מחבר לאויב?
"תשמעי, אני אתמוך בכל מי שיבוא מול זמיר בן ארי אבל לי עצמי, ראש העירייה הכי טוב שהיה יכול להיות לי זה זמיר בן ארי, אלא אם הוא רוצה להשתמש בי כדי לגנוב את הקולות של החדשים שזו הפעם הראשונה שהם מצביעים".
כן, אבל הוא נורא חושש ממך. הוא הרי התלונן במשטרה ומסתובב עם מאבטחים.
"את יכולה לכתוב שאני מכריז: אני לא אפגע בזמיר בן ארי. אני הולך רק בדרך חוקית. כל הסיפורים שלו שהוא מאובטח בגלל זלמן אלפרון - הכל עורבא פרח, הכל משחק של זמיר בן ארי והמשטרה. אני תורם תרומה אדירה לכל הצעירים בשכונה, אני דואג למשפחות במה שאני יכול, אני הולך לבית כנסת בחגים. בקיצור, אני חושב שאני טיפוס מאוד חיובי. אני, זלמן אלפרון, טיפוס חיובי. אין לי ריב עם אף אחד בגבעת שמואל. אני עם כולם בשלום".
נפגשנו שוב למחרת. הפעם הוא הפתיע. לדבריו, אחיו נסים קיבל מסר מבן ארי לפיו יהיה מוכן להיפגש איתו אחרי הבחירות ולסגור את הסכסוך. "אני התכוונתי לתמוך בו בבחירות, אבל רק עכשיו, אחרי שהוא משתמש בי כדי לקחת את הבחירות ולהגיד 'אני נלחם בזלמן אלפרון', לזה אני לא מסכים", הוא אומר.
"תשמעי, זה משחק כפול. אני לא אמכור את השם שלי ולא אמכור את הכבוד שלי בשביל אף אחד, זה אשכרה להיות זונה. או שתהיה איתי גבר ותגיד לי שלום ברחוב, אתה יכול אפילו לשבת איתי ולבקש ממני שאתמוך מאחורי הקלעים, זה לגיטימי, אבל אני לא מוכן שהוא ישתמש בי בקטע של עבריין ויסתובב עם מאבטחים ואני אשב בשקט ואשלים עם זה".
זאת לא הפעם הראשונה שהאלפרונים מתעמתים עם בן ארי. גם אחיך מוסא נקלע לסיטואציה דומה לפני כמה שנים.
"זה כל הזמן קורה. נכון, לפני כמה שנים בן ארי ניסה לעשות שימוש בשם של אח שלי, מוסא, ודווקא אני הלכתי איתו. עושים שימוש כל הזמן בשם של האלפרונים, כל פעם שרוצים לתפוס כותרות, אבל הפעם זה שימוש פוליטי".
חשבת ללכת לפוליטיקה כמו מוסא שהוא חבר מרכז הליכוד?
"לא, זה לא מתאים לי. אני לא יכול להיות מושחת עם אלף פרצופים. אצלי הכל ישר, וזה בדיוק הסכסוך שלי עם בן ארי, על זה שאני לא מוכן להיות צבוע".
תגיד, לא נמאס לכם לתפוס כותרות? הרי כל שני וחמישי אתם מככבים בפרשה אחרת. אתה בכלל מספיק לעקוב אחרי הפרסומים?
"התרגלנו כבר. תשמעי, גומרים לקרוא את העיתון ועוטפים בו דגים. אין לי שום כתבות שאני אוסף חוץ מהכתבות על זמיר בן ארי שנהייתי אובססיבי. כששמעתי שהוא מסתובב עם הכתבה שיש בה את התמונה שלי זה פגע בי מאוד. הוא עושה אותי עבריין".
טוב, אתה עבריין.
"אפשר לחשוב גם איזה עבירות ביצעתי. מה כבר קרה? וכשקרה, לפני כמה שנים זה קרה? שני התיקים האחרונים שלי קיבלתי עליהם עבודות שירות, זה כבר אומר דרשני. התיק האחרון שלי קיבלתי עליו 30 חודשי מאסר וריציתי אותם כמו גדול. גם את השליש, עשרה חודשים, ריציתי במעצר בית מלא אז את רואה איך מתייחסים אלינו המשטרה ורשויות אחרות, אני לא צריך להוסיף".
אתה לא מאמין בכלל במשטרה?
"זה לא שאני נגד המשטרה. המשטרה הרבה פעמים גם עושה את העבודה שלה. לפני משהו כמו שמונה-תשעה חודשים השאירו לי הודעה אצל הבן להגיע לימ"ר תל אביב. שם הודיעו לי שיש איום על החיים שלי ושכדאי לי להיזהר. זה לפי מידעים שהיו להם. מה, שוטר לא נפצע כשניסו להגן על אחי נסים? לא פירקו לנו מלכוד מהאוטו יותר מפעם אחת? אז זה לא שאני נגד המשטרה. ממש לא".
נכון, הוא לא נגד המשטרה אבל הוא גם לא נמנה עם מעריציה. הוא אמנם, נמנה עם משפחת פשע, ריצה עונשי מאסר, פגע באנשים, אבל חשוב לו להבהיר שהיום הוא במקום אחר לגמרי. בחווה, חשוב לו שכולם יידעו, הוא מעסיק צעירים שאם הם לא היו אצלו הם היו ברחוב, כלומר מתעסקים בפשיעה ומתדרדרים לסמים. חלקם מתגוררים בחווה במבנים ארעיים ומסתובבים אצלו בבית בחופשיות.
אתמול באתי אחרי שיצאתי לבילוי עם האישה שלי וכשחזרתי היו כאן שבעה-שמונה חבר'ה בתוך הבית שלי".
חלקם נרקומנים?
"מה עדיף? שיהיו ברחובות?".
תגיד, לאשתך לא אכפת?
"לא, אנחנו אוהבים אותם, שיבואו. יש פה מישהי שגרה בחווה עם שלוש ילדות. עשיתי לה ביוב, חשמל ומים. אני מדבר עם הילדות שלה כל הזמן. אני אומר להן 'תיזהרו להתחצף לאימא שלכן, אני אפרק אתכן', למרות שמעולם לא הרמתי עליהן יד. אבל ככה אני מדבר, אני לא צריך שפה של דוקטור, אני למדתי שמונה שנים וזהו. השאר באוניברסיטה של החיים".
אפשר לשאול אותך שאלה קצת יותר אישית?
"דברי".
ממה אתה מתפרנס?
"אני בבנייה ובהובלת בשר וגם עושה שלום".
בורר.
"כן. תשמעי, נסעתי ספיישל לעפולה השבוע, עשיתי סולחה בין חמישה אחים שהם בעלים של אחת החברות הגדולות בארץ לבנייה. פה בשכונה הרבה פעמים אני עושה סולחות בין צעירים. מקרים שיכולים להיגמר בדקירות וברצח באים אליי ואני נותן לכל אחד מהצדדים שתי סטירות ופותר".
הנייד שלו מצלצל שוב. בעצם, הוא כל הזמן מצלצל. השיחות שאלפרון מנהל הן קצרות. כמעט בלי משפטים שלמים. "כל מיני אנשים מבקשים עזרה או עצה", הוא מסביר. "זה חלק מהדברים שאני מנסה לעזור לאנשים. "תראי, אני גם נואף, ואני גם בזבזן ואני עושה כמה דברים כמו לא לשמור שבת, אבל מצד שני אני עושה דברים אחרים, תורם פה, תורם שם. זה יעמוד לזכותי. ככה זה אצלנו הברסלבים: גם אם אתה לא מתפלל, לפחות תדאג שמישהו אחר מתפלל".
יש מצב לסולחה בין האברג'לים לאלפרונים?
"יכול להיות ואני מקווה שיהיה. מאוד מקווה. לא רק עם אברג'יל אלא עם כל אחד שחושב שיש לו סכסוך איתנו. אנחנו אין לנו סכסוך עם אף אחד, זה הם מסוכסכים עם עצמם, לא איתנו".
ומשפחת אוחנינה? איתם אתם לא מסוכסכים? אתה בעצמך אמרת לליאורה ב"סופשבוע" שהם "המיץ של החרא".
"לגבי האוחנינות, אני לא חוזר בי ממה שאמרתי. הם כאלה וזה ידוע שהם כאלה, אבל אומרים לנו 'מולנר', 'אברג'יל', כל מיני אנשים. אין לנו עם אף אחד שום סכסוך".
גם לא עם מולנר?
"אין לנו עניין איתו, הוא מסוכסך עם עצמו, לא איתנו. לפני שנה וחצי מולנר ישב פה, בבית שלי מתחת לעץ, על הכיסא שאת יושבת עליו עכשיו. אני זוכר שהוא רצה פיפי אז הוא עלה למעלה", זלמן מצביע על קיר בטון נמוך בחווה, "הסתבך וכמעט נפל למטה. שאלתי אותו: 'לא יכולת לעשות פה פיפי? למה עלית למעלה? כולם עושים פה'".
אומרים שאתה "שר החוץ", דובר המשפחה, איש שלום.
"אני איש של שלום, וכל המשפחה שלי אנשים של שלום. כל הסיפורים האלה שמספרים ומה שכתוב בעיתונים זה גם המשטרה לא יודעת. הכול שטויות. אנחנו מככבים לצערינו הרב כבר יותר מ-30 שנה במדורי הפלילים. אבל תראי - אין לאף אחד מאיתנו בית, אין כספים, אנחנו לא מיליונרים, אין לנו זונות, אנחנו לא מביאים סמים. כן, אומרים שאני שר החוץ. אני יותר קל, יותר הומוריסטי כזה, קליל יותר. העקרונות שלי ניתנים לכיפוף, קצת ימינה קצת שמאלה, בשביל שיהיה שלום, אין לי בעיה".
גמיש.
"גמיש, נכון. ואינטליגנטי ורומנטי".
כן, שמעתי באמת שאתה מאוד רומנטי.
"כן, אני אוהב נשים, מת על נשים, אוהב אתכן. ואוהב את בית"ר בכדורגל, רק בית"ר".
ראש עיריית גבעת שמואל, זמיר בן ארי, מסר בתגובה: "אינני מתכוון להיכנס לפולמוס כזה או אחר עם האיש. כל טענותיו כפי שנשאלו על ידיכם הם פרי דמיונו. אני מכיר אותו כתושב ותיק של העיר, כמו כל תושב ותיק אחר ולא מעבר לכך.
"מר זלמן אלפרון פלש לקרקע בבעלות פרטית, ומנסה להשתלט גם על קרקע ציבורית, המיועדת להקמת בית ספר תיכון אוניברסיטאי, קרקע שהיא בבעלות העירייה. כל עוד מדובר בקרקע ציבורית, לא אתן לפולש זה או אחר לפגוע באינטרסים החיוניים של העיר ותושביה. אני לא מוכן בשום אופן להפקיר את האינטרסים הציבוריים ולא אירתע, למרות כל האיומים!
"המשטרה לקחה במלוא הרצינות את האיום ואת מסכת ההטרדות והאיומים הנוספים, היא החליטה להנחות את העירייה להגביר את האבטחה עליי ועל בני ביתי, והוציאה צו הרחקה לזלמן אלפרון. כל יתר השאלות אינן ראויות לתגובה, הן פרי דמיונו של זלמן אלפרון, שמוצג כצדיק הדור ושומר החוק,כאמור".
נא להמתין לטעינת התגובות
