התנקשות אופנתית: סקס והעיר הגדולה
זו לא האכזבה מהסרט החדש שמפתיעה, אלא עצם הציפייה הגבוהה מסדרה שעוד בימי הזוהר שלה כשלה ביצירת אמירה אופנתית מגובשת
אף שבדיעבד לא לגמרי ברור על שום מה ולמה השתטחנו כך לפניה, בל נשכח כי בזמן אמת, בכל זאת שימשה "סקס והעיר הגדולה" מקור בלתי נדלה להשראה בכל הנוגע לטקטיקות הנדרשות בזירת משחקי הכוח הבין מיניים. אולם בכל הנוגע למעמדה כאירוע טלוויזיוני הקובע את סדר היום של עולם האופנה, ברור כבר מזמן שהפרזנו לגמרי בכוחה.
תצוגת התלבושות השבועית שפיזזה על המרקע בימי הזוהר שלה אכן היתה מלהיבה בשל היותה שאובה מתחום הפנטזיה הגמורה, אבל תוקפה, אם היה כזה בכלל, נכחד עוד בטרם הקיץ הקץ על העונה.
היטיב לחדד זאת קוסמו לנדסמן, מבקר הקולנוע של ה"סאנדיי טיימס", שבעודו משפד את הסרט על מדקרות של לעג ושנינה, העלה את התהייה המתבקשת שכמו נשלפה היישר מפנקסה של העלמה ברדשואו: "הכיצד הפכה האישה המתלבשת הכי גרוע בהיסטוריה של הטלוויזיה לאייקון אופנה?".
אין צורך להטריח עצמכן לבית הקולנוע כדי ללבן את הסוגיה ולהכות על חטא. מתמונות היחצנות לסרט עולה כי מופע האימים המקושקש שמרביצות גיבורותיו, בניצוחה של המלבישה-סטייליסטית פטרישיה פילד, אכן עולה על כל דמיון. דומה שפילד וחבר יועציה העדיפו לנצל את ההזדמנות האחרונה על מנת להיפרע, להתפרע ולהתחרע על טוב הטעם באשר הוא, ועל הדרך להתנקש בכל כללי היסוד של התקנת ההופעה האופנתית הנאותה.
גם בתקופות מרוסנות יותר הפגינה פילד חיבה משעשעת לדהירה על המסלול המזגזג בין הפארסה לקטסטרופה. משנתה, כפי שהתגלמה בעיקר בהלבשתה של שרה ג'סיקה פרקר, היתה לפרקים מתעתעת ולעתים קרובות מדי מגוחכת.
היומרה לאפיין את דמותה הפיקטיבית של בעלת הטור במקומון הניו יורקי כבחורה מדליקה המגלה בקיאות מופלגת במתרחש בחזית האופנה, הסגירה, שלא בטובתה, יותר מדי מאמץ והפרזה. רגעיה המצודדים של הדמות נרשמו בעיקר כשהסירה מעליה את התלבושות ברגעי התלהטות, או הסתובבה בדירתה, חרמנית וחסרת מנוחה, בבגדים תחתונים של פטריציה פפה.
כאיקונה המדגמנת על גופה הכחוש את הכישרון לברור פריטי מפתח ולערבב אותם לכדי הופעה אקלקטית וייחודית, תוך התגרות מכוונת במוסכמות של סולידיות, התקשתה הדמות (והמלבישה שלה) לצקת לעצמה זהות אופנתית מובהקת מכל מישמש הרכיבים הללו.
בהיעדר אותה זהות נשלל ממנה הזיכיון לשמש כאייקון. אם מישהי אכן למדה להתלבש מ"סקס והעיר הגדולה", לא נותר אלא להצטער בעבורה, שכן הסדרה הזאת הנחילה לאוהדותיה את המסורת האמריקנית
אפשר כמובן לטעון ש"פילד את פרקר" בסך הכול שיקפו בהתנהלותן את האג'נדה האופנתית של תחילת שנות האלפיים, שהתעקשה לחלץ את האופנה מתקופה אנדרוגינית ואנטי זוהרת במתכוון ולהשיב לה את ההדר שבהשתדלות על הטיפוח ועל הברק - מקצה הפריזורה ועד ציפורן הבוהן המציצה מסנדלי הפיפ טואו.
טיעון שכזה יכול היה להתקבל על הדעת אלמלא נראתה הופעתן של ארבע הכוכבות, כל אימת שיצאו מפתח ביתן, כעשויה כה יתר על המידה, אפילו במושגים של נשפייה בהוליווד. כל פריט ואביזר הטעימו את המסר המייגע והמופרך לפיו נשים המכירות בערך עצמן מעדיפות לדפוק הופעות שנועדו לזלול תשומת לב, גם אם בסך הכול הן מורידות את הזבל.
לא שמישהי מגיבורות הסדרה הורידה אי פעם במו ידיה את הזבל או העסיקה עצמה ולו באחת מכל אותן משימות קיומיות אפרוריות ונטולות חדווה, שאינן כוללות ציד גברים, פולמוסים על היעדר סיפוק מהיחסים המיניים ויתר התענוגות המזומנים למי שזכתה לבוא בברית הסודית של אחוות נשים.
הבגדים של קארי, סמנתה, שרלוט ומירנדה שירתו בהכנעה את תפיסת עולמם של יוצרי "סקס והעיר הגדולה", אשר דגלה בהתחמקות מכל מה שהוא אמיתי - כלומר, מורכב, בלתי פתור, רצוף סתירות ורב ממדי, ולפיכך לעולם לא יוכל להיות מתומצת לאחת מאותן דילמות מפתח שהדמות הראשית נהגה לשרבט על מסך האיי-מק שלה.
בלימבו האקסצנטרי שבו ריחפה הסדרה ואשר אליו נפלט עתה באיחור בלתי נסלח הסרט, ישנן רק שתי אפשרויות: הפנטזיה - מחד, ומאידך - המכשול למימושה. בתנאים כאלו לא יכולה להתקיים הוויה אופנתית שיש בה תחכום, עידון ומסתורין, משום שהוויה כזאת עשויה ממכלול של רמזים דקיקים, אסוציאציות וניואנסים הרוחשים סביב המפגש בין הפנטזיה למציאות.
אם כבר, אחראית "סקס והעיר הגדולה" להשקתה של פריס הילטון בתפקיד אייקון האופנה של ז'אנר הבנות שיודעות ליהנות. העמידו אותה מול סופיה קופולה, שלא בכדי הוכתרה באותן שנים ממש למי שמגדירה בהופעותיה את הגישה התרבותית המאופקת והמסעירה לאופנה, ולא תתקשו להבחין בהבדלים הניכרים בין הזיוף המקפץ על עקבי הסיכה של ג'ימי צ'ו לדבר האמיתי הפוסע מעדנות בבלרינות.
נא להמתין לטעינת התגובות
