ים של געגוע - מפעל החיים של לאה גוטליב
גם בהגיעה לגיל 90, אחרי שאיבדה את בעלה, את בתה ואת מפעל חייה "גוטקס", לאה גוטליב לא מוכנה לנטוש את תעשיית האופנה. בעוד שמותג בגדי הים LEA, שהקימה לפני כשלוש שנים, משווק ברחבי העולם וצועד אל עבר העתיד, הגברת הראשונה של הסטייל הישראלי טובעת בים הזיכרונות מן העבר
גוטליב בורחת אל העבר בכל הזדמנות שניתנת לה בשיחה, נדמה שהזיכרונות מציתים בה אש. כשהעתיד לוט בערפל וההווה מעט סטטי, כל שנותר לגוטליב הוא להתרפק על עברה המפואר. באמצע הריאיון היא קמה לאיטה מכיסאה ופונה אל שולחן עבודה עמוס אלבומי ענק שבתוכם כרוכים קטעי עיתונות ישנים.
היא מציגה לי מכתב תודה שקיבלה מהנסיכה המנוחה דיאנה, לאחר שהשתיים נפגשו בדוכן של "גוטקס" בבית הכולבו היוקרתי "הרודס" בלונדון. "הנסיכה דיאנה רכשה עשרה דגמים", משחזרת גוטליב בשפה שהיא בליל של אנגלית, עברית והונגרית. "לימדו אותי לקוד קידה לקראת הפגישה איתה ומרוב התרגשות שכחתי לקוד, אבל היא היתה נחמדה וחייכנית ואמרה שלחיצת יד תספיק".
בהמשך האלבום, כשהיא נתקלת בתמונתה של תמי בן עמי ז"ל כשלראשה טורבן צבעוני מקולקציית קיץ 1978, היא מרכינה את ראשה ומספרת שתמי היתה לה כמו מוזה ובת מאז התחילה לדגמן ל"גוטקס" לראשונה, בגיל 18.
גוטליב מתגוררת בפנטהאוז רחב ידיים באחד המגדלים היוקרתיים בתל אביב, כשרק סוכנת הבית ומותק, כלבת הפקינז שלה, מארחות לה לחברה. הבאים בשערי הבית מוקפים בזיכרונות מכל עבר. העיניים לא נחות לרגע: על קירות הסלון תלויות תמונות של גוטליב בחברת לוי אשכול ומנחם בגין, לצד תמונות מקטלוגים ישנים של "גוטקס" בכיכובן של נעמי קמפבל וברוק שילדס.
בסלון השני, המעוצב כולו על טהרת הלבן - החל מהספות הרכות ועד לפינת האוכל - תלויות עבודות אמנות ומפוזרים אגרטלים גדולים מלאים בפרחים טריים. הספרייה הגדולה עמוסה להתפקע בספרי אמנות ואופנה, שילוב שמזוהה עם עבודתה ב"גוטקס", כשבחרה להדפיס על בגדי ים יצירות של גדולי האמנים. שידות העץ והמעברים מלאים בעשרות תמונות משפחתיות ממוסגרות.
כאן היא מחובקת עם ארמין, בעלה המנוח; באחרת היא מחייכת למצלמה עם שניים מתוך שבעת ניניה, ברוקי ויונתן. "הכי עצוב זה לראות את כל התמונות המשפחתיות בבית של לאה", אומרת , שלא לייחוס, דמות שעבדה איתה באופן צמוד לפני כשנה, "אבל כמעט לא תראה אותם מגיעים לבקר. האנשים היחידים סביבה הם כאלה שהיא משלמת להם".
על שידת העץ בחדר ההמתנה, משקיפה תמונה גדולה של בתה האהובה יהודית גוטפריד, שנפטרה ממחלת הסרטן ב-2003 בהיותה בת 58. "אמא שצריכה לקבור ילדה, יש דבר יותר קשה מזה? ", אמרה גוטליב בריאיון שהעניקה באותו חודש למגזין "את". גם היום קשה לגוטליב לדבר על מותם של יהודית וארמין ועל ההפסד של המותג שבנתה בשתי ידיה - "גוטקס", ממנו התפטרה ב-2001.
"קשה לי להיפרד ממקום העבודה שאותו ייסדתי, לו נתתי את כישוריי ופרי עמלי במשך למעלה משנות דור", כתבה במכתב ההתפטרות שהגישה לחברת "אפריקה ישראל", שרכשה בשנת 1997 80 אחוז ממניות המותג.
תמורתם שילם לב לבייב שישה מיליוני דולרים כהון עצמי ומיליון דולר נוספים שהתחלקו בין גוטליב ושתי בנותיה-מרים, לשעבר מנהלת השיווק של "גוטקס" בארצות הברית, ויהודית, ששימשה כמעצבת ראשית ב"גוטקס". בהסכם הובטח ששתי בנותיה יועסקו במשך שנתיים עם אפשרות להארכה. גוטליב, סוכם, תוכל לעבוד במותג כל חייה.
הזיכרונות שמציפים את גוטליב מובילים אותה למנעד רגשות קיצוני: רגע היא מחייכת וצוחקת, לפתע קופאת ונעצבת. מסכת חייה של האישה הראשונה של עולם האופנה הישראלי, שתחגוג בספטמבר הקרוב את יום הולדתה ה-90, ידעה עליות ומורדות, הצלחות ומפלות, פריחה בינלאומית לצד אבדות כואבות.
השיחה עימה מתנהלת באופן לא רציף. במהלך הריאיון היא קמה לא פעם אל מסך הפלזמה הגדול בחדרה ומציצה בעדכונים שוטפים מה"סי-אן-אן", לפתע היא משתתקת ארוכות או עונה בלקוניות - כן או לא. השאלות, אגב, נכתבות עבורה באנגלית בטוש שחור ועבה על ניירות בצבעי ניאון. "מה אמרת? ", היא שואלת לפתע, אני לא מבינה, אני כבר אישה זקנה", היא צוחקת. בגילה המופלג, מפתיע בכלל שהיא מצליחה לנהל שיחה קוהרנטית, כל שכן לעצב בגדי ים.
לאור זאת, לא מפתיע היה לגלות כי המותג LEA, אותו הקימה בשנת2005 בעצם מעוצב בהשראתה על ידי צוות מעצבים של חברת בגדי הים "מקרו" מחברת הטקסטיל "תפרון", הרואים בגברת גוטליב מושא לחיקוי ולהערצה. "גברת גוטליב היא ההשראה שלנו", מספרת המעצבת ג' וליה זיסקין, הארט דירקטורית של המותג החדש.
"לאה היא אייקון של בגדי ים והייתי נרגשת לעבוד איתה על הקולקציה. בגדי ים זה החיים שלה". את העבודה על הקולקציה מבצעת זיסקין עם צוות של שני מעצבים ושלוש מעצבות גרפיות. "לאה לא מעצבת בפועל", מאשרת זיסקין, "היא אישה בת 90, להזכיר לך; אבל היא נותנת לנו לפעמים רעיונות ומאוד אוהבת להיות מעורבת בתהליך העיצוב".
שיתוף הפעולה של גוטליב
בימים אלה משווק המותג LEA ברחבי העולם, וממש לאחרונה אף השתתף בשבוע האופנה לבגדי ים שהתקיים במיאמי, שם הוצגה קולקציית המותג לשנת2009. פלח השוק אליו פונה המותג מוגדר על ידי מנהלת השיווק של החברה תמרה לב-תיק כ"נשים עצמאיות, חזקות ובשלות".
" אנחנו מציעים הוט קוטור מסחרי", מנסה לב-תיק לכרוך יחדיו שני מושגים מנוגדים בתכלית בתעשיית האופנה. "אנחנו לא מנסים למכור גלאם", היא מוסיפה עקיצה מרומזת למתחרים מ"גוטקס". " היום נשים חושבות שונה מפעם. האופנה עברה אבולוציה ונשים היום מחפשות מוצר פרקטי, מסחרי ונוח. זו גם הסיבה שבחרנו ביעל רייך כפרזנטורית לקולקציה של קיץ 2009, היא דעתנית וגדולה מהחיים".
אם לשפוט את הקולקציה החדשה של LEA במונחי "גוטקס", מדובר בקולקציה מינימליסטית ומסחרית, הרחוקה שנות אור מההדפסים הצבעוניים שפיארו את עבודתה של גוטליב ב"גוטקס". הגזרות נוחות ופרקטיות: בגדי ים שלמים בגזרת קולר או סטרפלס, לצד ביקיני מעוטר באבנים ובהדפס גרפי עדין על רקע שחור - צבע שגוטליב ממש לא אוהבת. "כשארמין בעלי נפטר לפני 12 שנה לבשתי שחור בפעם הראשונה. מאז אני לעולם לא לובשת שחור. נבר אבר".
לב-תיק: "אבל זה צבע מאוד מבוקש ומסחרי. לכן הוא מופיע בקולקציה".
בני הזוג ארמין ולאה גוטליב עלו ארצה מהונגריה בשנת 1949. הוא היה בן למשפחה בעלת מפעל לייצור מעילי גשם והיא בוגרת לימודי ביוכימיה. כמו פליטים רבים אחרים לאחר מלחמת העולם השנייה, נשלחו השניים אל מרכז הקליטה בבאר יעקב כשבאמתחתם כמאה דולר בלבד. "הסתדרנו טוב והיינו מאושרים מאוד", סיפרה ל"ידיעות אחרונות" לפני 22 שנה .
"הרגשת החופש היתה משכרת. המרגרינה שקיבלנו היתה עבורנו כחמאה משובחת". מאוחר יותר עברו השניים לדירה שכורה בדיזנגוף, בה החלו תופרים מעילי גשם אותם מכרו ברחבי הארץ. בשנת 1956 חל המפנה הגדול. זו היתה שנה שחונה והעסקים היו בכי רע. גוטליב השכילה להבין שהביקוש במזרח התיכון למעילי גשם קטן, והחלה מייצרת ומעצבת בגדי ים. הדגמים הראשונים היו בצבעים חלקים, ורק מאוחר יותר פנתה להדפסים, שעתידים להפוך לסימן ההיכר של המותג. ההדפס הראשון היה הדפס שושנים, שהיה להיט גדול ונמכר באלף יחידות, מספר גדול לאותה תקופה.
בספר "גוטקס - בגדי ים Haute Couture" (הוצאת "אסולין") שראה אור לפני כשנתיים לכבוד חגיגות היובל למותג, מסבירה הסופרת ועיתונאית האופנה הלן שומאן כי "גוטליב ספגה את הקצב של העיר החדשה והצעירה תל אביב, ואת ארכיטקטורת הבאוהאוס שלה, והחליטה ליצור מותג בגדי ים לנשות הארץ החדשה ושטופת השמש. העיצובים של'גוטקס', כך היא החליטה, יקבלו השראה מהאור ומניגודי הצבעים של ישראל: טורקיז של הים התיכון, צהוב זהוב של חולות המדבר, כחול של הכנרת, ורוד של האבן הירושלמית וגוני ירוק רבים של הגליל. היא הגתה רעיון שאיש לפניה לא חשב עליו: להכניס זוהר למותג של בגדי ים וחוף לנשים".
בגיליון של "סגנון" לרגל יום העצמאות ה-60 למדינה , התבקשו 60 אושיות אופנה לענות על השאלה "מהו סטייל ישראלי בעיניך? ", התשובות השכיחות ביותר היו "גוטקס" ו"לאה גוטליב".
מה ההבדל כיום בין לאה גוטליב ל"גוטקס" ?
גוטליב : "לאה גוטליב זה כמו בוטיק, ו' גוטקס' זה כמו כולבו".
מה דעתך על עבודתו של גדעון אוברזון כממלא מקומך ב"גוטקס" ?
" הוא גם הונגרי", היא צוחקת. "אני לא ממש יודעת מה הוא עושה היום ב'גוטקס'. אני חושבת שקשה לו לעצב גם ל' גוטקס' וגם למותג שלו -'גדעון אוברזון', כי זה שני מותגים שונים לחלוטין. עזבתי את'גוטקס', אני רחוקה מזה היום".
"אחרי שקיבלתי לידיים את'גוטקס', היא הגיעה לבקר אותי בסטודיו הפרטי שלי ברחוב גורדון", מספר אוברזון. "כשהיא נכנסה, התחבקנו והתנשקנו ארוכות. בעיניי זו גדלות רוח מצידה. הייתי מופתע לטובה. שנים היינו בתחרות צמודה. כשהתחלתי בשנות ה-60 היא ניסתה להוציא אותי מהשוק. היא הודיעה שמי שימכור'אוברזון' לא יקבל'גוטקס'. בכך היא בעצם עזרה לי להתפרסם, כי כולם תהו מי זה הצעיר הזה שגברת גוטליב מפחדת ממנו".
איך הרגשת כשנכנסת לבית "גוטקס" ?
" זה היה כמו לישון עם האויב. השארתי את ההדפסים הרבים שמזוהים עם המותג ואת הגלאמור, אבל גם הכנסתי את עצמי כמובן".
מה דעתך על המותג החדש שהיא הקימה?
"יש הרגשה של דז'ה וו. אני מוריד בפניה את הכובע שבגיל כזה עוד יש לה כוחות ליצור. מצד שני, העולם השתנה וגם האופן בו נשים מתלבשות, וזה לא בא לידי ביטוי במותג של לאה".
ההצלחה של "גוטקס" היתה מטאורית. תוך שנים אחדות הפך המותג לשם נרדף לאופנה עילית של בגדי ים ולאופנה ישראלית בכלל. גוטליב שמה את ישראל על המפה. הקהל, מצדו, החזיר לה אהבה. בגדי הים של החברה נמכרו בבוטיקים יוקרתיים בעולם, ביניהם "בלומינגדיילס" ו"סאקס פיפת' אווניו" וזכו לסיקור אוהד על עמודים שלמים ב"ניו יורק טיימס", ב "לה מונד" הצרפתי ובמגזינים "מארי קלייר", " ווג" ו"אל".
סלבריטאיות נודעות כמו אנגל' ינה ג'ולי, מדונה והנסיכה דיאנה צולמו לא פעם עוטות את דגמי החברה. לכבוד הגעתה לארץ של ננסי קיסינג'ר, רעיית המדינאי האמריקני הנרי קיסינג'ר, ארגנה עבורה גוטליב תצוגת אופנה אישית ב"קינג דיוויד" ואף התאימה לה במיוחד בגד ים. את הצ'ק שקיבלה מבעלה העדיפה גוטליב למסגר מאשר להפקיד בחשבון הבנק.
אבל יותר מכל סלבריטאית זו או אחרת שנצפתה בדגם של המותג, נודע המותג "גוטקס" בעולם בעיקר בזכות עיצוביה של גוטליב. ב-1977 כללה קולקציית בגדי הים של החברה סגנונות אתניים, אשר שילבו אמנות חזותית מאפריקה ומאסיה. בהמשך הגיעו הקולקציות בהשראת אמנים נודעים כמו גוגן, מירו, דגה ושאגאל, שהדפסי יצירותיהם הוטבעו על בגדי הים.
בשנת 1978 הציגה גוטליב לעולם את הפריאו הראשון שלה, שהיווה את יריית הפתיחה להשקת בגדי החוף מבית "גוטקס" בשוק בגדי הים העולמיים. את ההצלחה המסחררת ביותר גרף הדגם המפורסם )Suit Seven שנוצר ב-1984. מדובר בבגד ים בגזרת סטרפלס אשר זכה לחיקויים רבים והפך לדגם הנמכר ביותר בעולם. בתוספת קטלוגים מרהיבים בכיכובן של דוגמניות על כנעמי קמפבל, אל מקפירסון, טיירה בנקס ותמי בן עמי, זכה המותג להכרה בינלאומית.
פטירתו של ארמין בשנת 1995 סימנה באופן עקיף את היום בו החלה "גוטקס" של גוטליב בהידרדרות הפיננסית. לאחר מותו החלה גוטליב להעסיק מנהלים שכירים שהתחלפו אחד אחרי השני, בעיקר בשל התערבותה בניהול. חובות שצמחו לסכום של 35 מיליון דולר ונושים אגרסיביים אילצו אותה לאתר משקיע. ואז הגיע לבייב.
חילוקי הדעות בין שני הצדדים לא איחרו לבוא, בעיקר על רקע סגנון החיים הראוותני שלה, שכלל טיסות בקונקורד, דירה פרטית במילאנו ונהג אישי צמוד. כל אלה קוצצו לטובת הבראת המותג, אבל גוטליב הרגישה פגועה. באמצעות עורכי דינה היא שיגרה מכתב להנהלת החברה בדרישה לפירעון חוב על סך שישה מיליוני שקלים. ב-2 בפברואר 2001 הודיעה גוטליב על התפטרותה.
מאבקי הכוחות עם "גוטקס" נמשכו עד לאחרונה. במאי 2006 חגג המותג יובל. תעשיית האופנה הרחיקה עד חוף הדקל באילת כדי לחגוג את המאורע, שעה שגוטליב נותרה לבדה בביתה כי לא הוזמנה. קברניטי החברה טענו כי גוטליב משמשת כיום כמתחרה עסקית, ואף נוהגת להשמיץ את החברה בכל הזדמנות שניתנת לה.
חמישה חודשים לאחר מכן התגלע חיכוך נוסף, עם סירוב החברה לאפשר למארגני טקס פרסי האופנה להשתמש בחומרי הארכיון של המותג עבור סרטון על פועלה של גברת גוטליב, שקיבלה באותו מעמד פרס על מפעל חיים. גוטליב, כך נדמה, מעולם לא חשבה כי ביום בו תמכור את מניות החברה, היא תיאלץ למחול על כבודה.
"לאה היתה הכוח המניע מאחורי המותג", מבאר צלם האופנה בן לם, שהיה צלם הבית של "גוטקס" במשך למעלה מ-20 שנה . "הקטלוגים הגדולים שהחלו לצאת ב-1976 באחריות חברת'טורנובסקי', היו קטלוגים ללא גבולות. הם כללו אלמנטים גרפיים מיוחדים והודפסו על נייר כרומו שעוד לא נראה אז בארץ. זו היתה גם התחלת יבוא הדוגמניות הבינלאומיות. כצלם הייתי בונה תפאורות מיוחדות וגרנדיוזיות לצילומים, כמו מקדש רומי עשוי קלקר שגררנו עד חוף דהב בסיני או פסנתר כנף לבן שהנחנו בתוך המים".
לדברי לם, למרות שזוהה כצלם הבית של המותג, הקשר עם גוטליב לא היה ישיר. "לי באופן אישי לא היה קשר איתה, אלא רק מול'טורנובסקי'. היא סמכה עליהם בעיניים עצומות ונתנה להם יד חופשית".- לרוב היא דווקא מצטיירת כפריק קונטרול.
"באותן שנים לאה תפקדה כמנכ"ל-על, בעוד שחיילים קטנים כמוני לא ניהלו איתה שיחות. אני מאמין שכל הדברים עברו דרכה, אבל מעולם לא ישבתי איתה והסברתי לה מה אני מצלם. היא אישה מאוד סמכותית. כשגברת גוטליב היתה נכנסת לחדר כולם היו נעמדים דום. רק בשנים האחרונות יצאה ממנה כל הקשיחות ופתאום התגלתה מולי אישה נינוחה, חייכנית, אנושית. פתאום היא מנשקת אותי על הלחי, מחבקת. זה לא היה קודם".
איך אתה מסביר את השינוי?
"תוך שנים ספורות נפטרו בעלה ובתה יהודית, והיא גם הפסידה את'גוטקס'. זו היתה מכה אחרי מכה. אני חושב שרק בהלוויה של יהודית ובשבעה שלאחריה ראיתי אותה מביעה רגשות לראשונה, נשברת. עד היום היא מדברת על יהודית כאבידה הכי גדולה בחייה, יותר מ'גוטקס', יותר מכל דבר אחר".
המוות של בתה יהודית, שהיתה יד ימינה ב"גוטקס" וזכתה ב-2001 בפרס האופנה על מפעל חיים, היה השבר הגדול בחייה של גוטליב. אבל כמו תמיד אצל גוטליב, האופטימיות מנצחת. "יש לי עוד הרבה כוחות", היא אומרת וצוחקת צחוק מתגלגל. "אני רוצה עוד לראות הכול, לטייל בעולם, להמשיך לעצב".
לפני סיום היא מודיעה לי: "אני אוהבת אופנה", אבל לא בטוח שהיא מתכוונת לאופנה ישראלית. "לפני שנה הייתי בתצוגה של'שנקר' (הכוונה לערב הגאלה לכבוד המעצבת דונה קארן, א"י) והיה ממש יפה", היא מספרת, "אבל כשאני מסתובבת ברחוב דיזנגוף אני לא רואה שום דבר מעניין. הכול משעמם. אין שום דבר שתופס לי את העין".
כשאני מתעניין מה היא אוהבת באופנה, היא הולכת לחדר השינה שלה וחוזרת עם שתי חליפות "שאנל" - האחת אדומה, השנייה בצבע קרם. ואז היא מחייכת, מגלגלת את עיניה, פורשת ידיה לצדדים ולא מוצאת מילים: "אני אופנה", היא אומרת בעברית הרצוצה שלה: "לאב. לאב. לאב".
נא להמתין לטעינת התגובות
