מפלצות בע"מ: מדריך לפחדים של ילדים
לכל פחד יש טיפול, וכדאי להכיר את הדרכים להתמודד איתו. כך למשל, כדאי שתסבירו לילד שגם מפלצות יכולות להיות חביבות. מסיוטי לילה ועד חרדת נטישה - כל סוגי הפחדים הנפוצים
"כשהורה חושש להשאיר את ילדו בגן, הילד קולט את העניין ומגיב לכך בהתאם. בכלל, סביבה חרדתית גורמת לקטנים שלנו לאמץ חרדות. לפני שאנחנו מתחילים לטפל בחרדות של ילדינו, עלינו להתגבר על החרדות שלנו, ורק לאחר מכן לשחרר את הילדים לעצמאות ולהתמודדות עצמית".
לרובנו הכי קל להפנות אצבע מאשימה כלפי ההורים שלנו על כך שלא לימדו אותנו, לא תמכו בנו, או לא הגנו עלינו. הנה עוד טענה שאפשר להוסיף לזה: לא מנעו מאיתנו חוויות חרדתיות. "גם תינוק קטן חווה חרדה, אך הוא אינו יכול להסביר לעצמו שהוא חרד", מסבירה ד"ר נטע רבהון-דמתי, חוקרת רגשות ומרצה במכללה האקדמית "בית ברל", "הצרכים שלא מסופקים אצלו מתפרשים כחרדה, והוא נמצא בתחושת איום. זו חלק מהחוויה של להיות תינוק, ואי אפשר למנוע את זה, אבל אפשר להקל עליו ולמתן אצלו את תחושות החרדה האלה בטיפול מסור, צמוד, חם ואוהב".
אבל האם אתם בעצמכם פחדנים או חרדתיים? "לפרויד היתה תובנה מעניינת בכל הנוגע לאבחון בין פחד לחרדה", מציינת רבהון-דמתי, "פחד הוא דבר נכון ואמיתי שקורה בנסיבות אובייקטיביות. אם אנחנו נמצאים בחדר שפורץ לתוכו מישהו, אנחנו נפחד. לעומת זאת, חרדה היא עניין סובייקטיבי. זה רגש אישי שמתעורר בנסיבות סובייקטיביות מדבר שבמציאות אינו מפחיד אובייקטיבית. לדוגמה: שני ילדים משחקים בגינה, לפתע מגיע כלב, וילד אחד חרד ממנו בעוד שהאחר לא".
יש ילדים שלא פוחדים מכלום?
"קשה לי להאמין. יש ילדים שפוחדים, אך לא מביעים זאת. ילד שספג מהוריו תגובות מזלזלות על פחדיו כמו: 'מה אתה פוחד מהשטויות האלה? מה אתה תינוק?' עלול להפסיק לדווח על הפחדים שלו, ולסבול ממנגנון חסימה מול הוריו".
ובכל זאת, אם ילדכם בן הארבע מעולם לא צרח בהיסטריה כשכיביתם את האור בחדרו, זה לא בהכרח אומר שהוא לא משתף אתכם בפחדיו. "יש ילדים שלא מספרים על הפחדים שלהם, כי הם לא יודעים להסביר את עצמם", מסבירה רבהון-דמתי, "לעתים ילד מרגיש שאף אחד לא חווה כמוהו את הפחד, ולכן אין דרך לתווך בינו לבין העולם.
"ישנם גם ילדים שמצוידים באובייקט כמו סמרטוט, דובי או מוצץ, ונעזרים בו כדי להתמודד. גם תופעות כמו מישוש האוזן, ליטוף שיער וכדומה מחברות את הילד למרחב ביניים, שבו מתרחשים תהליכי נפש המסייעים לו להתמודד עם פחדיו, והוא אינו מרגיש צורך לשתף בהם אף אחד. ילד יכול ליצור שדה שלם של פחדים, ומנגד שדה שלם של התמודדויות עם פחדים, כך שלהורה אין מושג שהילד חווה פחד כלשהו".
ד"ר דפנה דולברג, פסיכולוגית קלינית והתפתחותית ממכללת תל אביב-יפו, מציינת פחדים נפוצים בכל שכבת גיל של פעוטות, ומסבירה על אופן ההתמודדות איתם.
יילוד:
בגיל הזה כל דבר כמעט מפחיד תינוקות - עודף גירויים, רעשים פתאומיים ושמיטה פתאומית של הגוף (רפלקס מורו).
ההתמודדות: ההורים צריכים ליצור סביבה נעימה ורגועה ככל האפשר.
גיל שבעה-שמונה חודשים:
חרדת זרים וחרדת פרידה. בגיל זה הילדים כבר מזהים את הסביבה האינטימית ביותר שלהם, ונקשרים אליה מאוד. לכן, לפעמים, כשמישהו אחר מרים את התינוק, הוא מיד גורם לו בכי. ההתמודדות: להעביר לילד מסר שהכל בשליטה, ושהוריו תמיד ליידו.
גיל שנתיים-ארבע:
חושך, דמויות "רעות" וחלומות רעים. בגילאים אלה הילד כבר פיתח חשיבה, ולכן הפחדים שלו נעשים "מוצקים" ותלויי דמיון. חושך, לדוגמה, הוא סימן רע, שכן הילד מבין שבקרוב יישאר לבד.
ההתמודדות: רצוי להרגיע, ולהימנע מהתבדחות מיותרת על החרדה. אם הילד נוטה לדמיין דברים, יש לעשות שימוש ביכולת הדמיון שלו, לפתח בשבילו
גיל חמש-שבע:
אסונות טבע, פציעה, פעולות טרור ומלחמה. בגילאים אלה, הילד צופה בטלוויזיה, וקולט מהסביבה הרבה דברים שאינו מסוגל לעכל.
ההתמודדות: חשוב לשמור על חשיפה מבוקרת לטלוויזיה, בייחוד בימים של אירועים מיוחדים כמו פיגוע או תאונה. יש לצפות עם הילד בטלוויזיה, להסביר לו מה רואים, ולענות לו על השאלות בלי לשקר או לעוות את המציאות.
גיל שמונה ואילך:
פחדי ביצוע לימודיים, ספורטיביים וחברתיים, ופחד מפני מוות. פחדים מפני אי הצלחה חברתית ולימודית מתפתחים לרוב בגלל מסגרת חדשה שאליה עבר וצריך להסתגל.
התמודדות: יש לשוחח עם הילד, להבין מה בדיוק מפחיד אותו, וללוות אותו בתהליכי הלימוד הראשוניים. יש לבדוק בשיחה שהילד יודע ומבין על מה הוא מדבר, ולא חושב על דברים שאינם מציאותיים (אנשים מתים חוזרים כערפדים וכדומה).
ילדים מפחדים מהדברים הרלוונטיים לרמת התפתחותם. ד"ר גיל גולדצויג מסביר כיצד אפשר לטפל בפחדים ובחרדות ללא התערבות מקצועית:
שליטה. ככל שתהיה לנו יותר שליטה בדברים שמהם אנחנו פוחדים, כך נחשוש מהם פחות ופחות. פסיכולוגים שמטפלים בילדים תושבי שדרות, למשל, מבקשים מהם לצייר קסאם. כשהם מציירים אותו, יש להם שליטה בו. הם יכולים לצייר אותו קטן, לצבוע אותו בצבעים אהובים, לצייר עליו איקס, או אפילו לקמט את הדף שעליו הוא מצויר, ולזרוק אותו. הם מאפשרים להם לשלוט באובייקט שמפחיד אותם.
הורים מול ילדים. כשילד חולם חלום רע וההורה ניגש אליו, מלטף אותו ומבטיח בגבורה לגרש לו את החלום המפחיד, הוא משאיר את השליטה בפחדיו של הילד אצלו. החוכמה האמיתית היא "להדריך" את הילד כיצד יבריח את החלום הרע בעצמו. ללמד אותו לקבל שליטה במצב, גם אם השליטה היא דמיונית לחלוטין או אפילו אמונה תפלה: "תרים ותוריד את הרגל והחלום הרע ייעלם". חפשו גם את הדברים החיוביים בפחד: "מפלצת מפחידה יכולה להיות מצחיקה מאוד או אפילו לשמור עליך".
ניבוי. אנשים, ובעיקר ילדים, מפחדים פחות מדברים שהם מכירים, או ממהלכים שהם מוכנים לקראתם. חשוב לדבר על הדברים, ולהכין את הילד מראש לקראת מה אנחנו הולכים: "אנחנו יורדים לגינה ואולי יהיה שם חתול", או "אני לוקחת אותך לגן, אבל אחזור מהר לקחת אותך". הרגלים קבועים וסדר יום קבוע ייסייעו לילד להתמודד עם מצבים שהוא חושש או מפחד מהם.
התמודדות הדרגתית. פעם נהגו "לזרוק למים". היום ממליצים על דרכי התמודדות עם הפחד הנעשות בהדרגתיות. הילד מפחד מחתול? מתחילים בתמונה של חתול, קונים לו בובת חתול, ניגשים לחתול ומנסים ללטף, וכך לאט לאט מאפשרים לילד להתמודד עם הפחד שלו, ואף להתגבר עליו. אם ילד מפחד מימי הולדת, הציעו לו ללכת יחד למסיבה, לתת את המתנה ולחזור הביתה. תאפשרו לו להיווכח שזה לא מפחיד.
נא להמתין לטעינת התגובות
