אין מזון - יש מוזיאון
לתושבי רצועת עזה יש כנראה עיסוקים קצת יותר דחופים כרגע, אבל אלפים כבר נהרו למוזיאון הראשון שנפתח שם לפני כחודש ומציג עתיקות. ראיון עם מייסד המוזיאון, ג'וודאת חודארי
רק היעדר האלכוהול בבר הקטן, שניצב בקצה הרחבה, מזכיר היכן אנו נמצאים. על הקיר החיצוני של הבניין, שנבנה מאבנים עתיקות, כתובה מילה אחת באותיות מוזהבות: "אל-מתחף" - "המוזיאון". תיאור מינימליסטי למוזיאון היחיד ברצועת עזה.
אך למרות זאת (ואולי דווקא בגלל זה), בשבועות הספורים מאז פתיחתו הספיקו לבקר באטרקציה החדשה כ-5,000 פלסטינים. "הגיעו לכאן 3,500 תלמידים במסגרת סיורים של בתי הספר, אבל גם 1,500 אנשים רגילים, שבאו לראות את המוזיאון", מתגאה ג'וודאת חודארי, מקים המוזיאון.
חודארי, בן 48, הוא הרוח החיה מאחורי המוזיאון. כבר למעלה מ-20 שנה שאיש העסקים המצליח, בעליה של חברת בנייה גדולה, מכור לאיסוף עתיקות. הפועלים שלו יודעים להביא אליו כל ממצא עתיק, שמתגלה במהלך בנייה ברצועת עזה. גם הדייגים יודעים שכל חפץ שנתפס ברשתותיהם או נשטף אל החוף, צריך למצוא את דרכו למשרדו של חודארי, שמשלם בעין יפה עבור העתיקות. חודארי מספר שגם אחרי 20 שנה הוא מתרגש בכל פעם שחפץ עתיק מתגלגל לידיו.
"ההיסטוריה חשובה לכל אחד", אומר חודארי, "אומה ששוכחת את ההיסטוריה שלה, תאבד גם את העתיד. כולנו חיינו כאן בתקופות שונות. היהודים, המוסלמים, וגם הנוצרים. ישראל שואבת לגיטימציה מההיסטוריה, וגם אנחנו".
בשנת 2005 פנה חודארי אל יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן וקיבל את ברכתו להקמת מוזיאון לאומי. אך לאחר השתלטות החמאס על עזה, הפרויקט נתקע. בשיאו של המשבר בין חמאס לבין פת"ח, לצד הסלמה במתיחות עם ישראל, נדמה היה שאיש אינו פנוי לחשוב על פרויקט תרבותי בדמות מוזיאון לארכיאולוגיה. חודארי הבין שאם הוא יחכה לתמיכה חיצונית, המוזיאון יישאר בגדר חלום. הוא החליט לממן את הקמתו מכספו הפרטי, בסיוע של שותף.
אתגר ולא ביזנס
חודארי מתחמק משאלה לגבי עלויות ההקמה והתפעול של המיזם. "אין טעם לדבר על כסף", הוא טוען, "אם הייתי מתייחס למוזיאון כאל ביזנס, הייתי בבעיה, כי קשה להרוויח מזה. גם הכניסה למוזיאון ללא תשלום. במקום זה, אני מתייחס לכך כאל אתגר. אני רוצה להראות את הפנים האמיתיים של עזה. זו לא עיר של אלימות, טרור ועוני. יש כאן עושר תרבותי ופלורליזם. הרעיון הוא להציג את השורשים של התרבויות השונות שהיו בעזה. חשוב שאנשים יבינו שהיתה כאן בעבר תרבות".
האוסף הפרטי של חודארי כולל למעלה מ-1,000 פריטים, כולם נחשפו ברצועת עזה. לדבריו, הוא מעולם לא ביצע ספירה מדויקת או הערכה כספית של האוסף. 350 פריטים מהאוסף - ראשי חץ, עוגנים של ספינות רומאיות, כדים עתיקים מתקופת הברונזה ועמודים מהתקופה הביזנטית - מוצגים במוזיאון. חלק מהכדים תלויים על הקירות. ממצאים אחרים מאוחסנים בתוך ארונות זכוכית. שלטים בערבית מפרטים את הרקע ההיסטורי של כל ממצא וממצא.
במהלך ההתחקות שלו אחרי עתיקות, נעזר חודארי בשני ארכיאולוגים, מצרפת ומשווייץ. עם ארכיאולוגיים ישראלים אין לו קשר, בגלל המצב הביטחוני, אבל לזכות אחת מהן, פרופ' טרודי דותן, הוא
דותן עצמה נרגשת לשמוע על המוזיאון ולהיזכר בחפירות שביצעה. "זה היה אחד המקומות המדהימים מבחינה ארכיאולוגית", היא משחזרת בשיחה עם מעריב, "מצאנו תגליות יוצאות מהכלל". גם ספר שהוציאה לאחרונה דותן מספר על התגליות האלו, ובראשן אתר קבורה מהמאה ה-14 לפני הספירה ותל עתיק. לדבריה, רצועת עזה עשירה בממצאים ארכיאולוגיים, בגלל מיקומה. בעבר שימשה עזה כחלק מנתיב מסחר בין הלוונט לאפריקה, והאתר הארכיאולוגי העתיק ביותר בה מתוארך מאמצע האלף הרביעי לפני הספירה.
"בזמנו אמרתי שאני אשמח אם הממצאים שגילינו יישארו בעזה", מוסיפה דותן, "בתנאי שיהיה מוזיאון מסודר ומישהו שידאג להם, בעיקר לאור העובדה ששוד עתיקות היה נפוץ באותם ימים". בעקבות המלצתה, החליט משרד החוץ לאחסן את מרבית הממצאים מעזה ולשמור אותם, עד אשר ניתן יהיה להחזיר אותם לרצועה. לדברי דותן, הקונטיינר הזה עדיין נמצא בידי רשות העתיקות, למרות הקמת המוזיאון.
אין רגישות ליהדות
חרף ההצלחה, הפרויקט הארכיאולוגי השאפתני של חודארי אינו חף מבעיות ומקשיים. רצועת עזה של ימינו היא מקום לא קל, הן מבחינה פנימית והן מבחינה חיצונית. "יש הרבה אתגרים וקשיים", מודה חודארי, "המצור שמטילה ישראל על עזה מקשה עלינו מאוד. הוא מעניש את האנשים הלא נכונים. ישראל לא מבינה את זה, למרבה הצער".
חודארי מחשיב עצמו בר מזל, שכן הוא אחד מאנשי העסקים המעטים בעלי אישור יציאה מעזה, מה שמאפשר לו לצאת לגדה המערבית ולחו"ל. אך הכנסת סחורות וציוד היא עדיין פרוצדורה מסובכת. "בתוך המוזיאון יש מסעדה ובית קפה, ואין לי איך להפעיל אותם", אומר חודארי, "קניתי מכונת גלידה, אבל אני לא מצליח להכניס אותה לעזה. אפילו כפיות אין לי".
חודארי מוסיף שלפני השתלטות החמאס הוא הצליח לקיים תערוכה בשווייץ, לאחר שהוציא עתיקות בצורה מסודרת דרך מעבר רפיח. "עכשיו הדרך היחידה שלי היא דרך המנהרות", צוחק חודארי ומיד מסביר שמדובר בבדיחה, ולא באפשרות ריאלית: "זה מסוכן מדי להעביר את העתיקות האלה במנהרות".
לצד ההומור, מתעקש חודארי שהמצור על עזה לא ישבור את רוחה. "זה לא המצור הראשון שמוטל על עזה ואני בטוח שהוא גם לא האחרון", אומר חודארי, "אלכסנדר מוקדון הטיל על עזה מצור וכך גם הפרסים והבריטים. 5,000 שנות היסטוריה נדחסות לשלושה עמודים, וגם המצור הישראלי, בסופו של יום, לא יהיה יותר מאשר הערת שוליים בהיסטוריה".
מן העבר השני, גם השמרנות הדתית בעזה, שהתחזקה והתעצמה לאחר השתלטות החמאס, אינה הופכת את חייו של חודארי לקלים יותר. הוא עוקף בדיפלומטיות שאלות לגבי מגבלות שמטילה ממשלת החמאס ומספר שגורמים בארגון דווקא הביעו תמיכה במיזם שלו. "אני אדם נייטרלי, מנותק מפוליטיקה", אומר חודארי, "אני לא נגד אף אחד. הזמנתי מעט מאוד אנשים לפתיחה, ובין המבקרים היו גם אנשי חמאס. עבורי, כל העם הפלשתיני מוזמן לבקר".
למרות זאת, חודארי מודה שהיה צריך לחשוב היטב על כל פריט ופריט, לפני שהוסיף אותו לתצוגה. האיסלאם אוסר על הצגת פסלונים, במיוחד פסלי אלילים, ותושבי עזה מגלים חוסר סובלנות גם כלפי ממצאים ארכיאולוגיים של דתות אחרות. כך למשל חודארי מעיד שהפריט האהוב עליו באוסף הפרטי שלו הוא פסל שיש של האלה אפרודיטה, חשופת חזה, עטופה בטוניקה שקופה: "זה פסל מהתקופה הרומית הקדומה, שמראה את היופי של עזה", הוא אומר. אך בגלל המראה שלה ובגלל מה שהיא מייצגת, היא לא נכללת בתצוגה. גם שני פריטים עם סמלים יהודיים אינם מופיעים במוזיאון. חודארי מתעקש עם זאת שבעזה אין רגישות מיוחדת לממצאים יהודיים. "קשה להציג אותם, בדיוק כפי שקשה להציג ממצאים נוצריים".
לאחר פתיחת המוזיאון הועלו תמונות של המוצגים לאחד מאתרי האינטרנט של חמאס. רוב התגובות היו נלהבות, אך אחד הגולשים התמקד בתמונה אחת, וסימן בה שלושה פסלונים עתיקים. "זה אסור מבחינה הלכתית", כתב תומך החמאס בלקוניות. חודארי, יש לומר, מתייחס להלכי הרוח האלה בצורה פרגמטית: "אני רוצה שהפרויקט יצליח, אני יודע איפה אני חי. אני לא נמצא ברומא, וגם לא בפריז. אני מכיר את החוקים בעזה. זו טיפשות להתנגד להצגת פריטים מסוימים, אבל אני לא רוצה להיכנס לעימות עם אנשים, אלא לחנך אותם לשינוי. אני מקווה ומאמין שבעתיד יהיה לי יותר כוח. אני אשמח להציג בעתיד גם עתיקות יהודיות, אם יהיו לי מספיק כאלה".
למרות הקשיים, חודארי ממשיך להיות אופטימי ומאמין שהתשוקה שלו לנושא תאפשר להחיות את המוזיאון ואת טיפוח העתיקות. גם אם זה נראה בלתי אפשרי, הוא מקווה שגם ישראלים יבקרו אצלו. "למה שזה לא יקרה?", הוא שואל, "אנחנו צריכים להבין את השני. הערבים לא מבינים ישראלים והישראלים לא מבינים ערבים, אבל זה ניתן לשינוי. עד שנת 2000 הרבה ישראלים ביקרו אצלי. עכשיו יש בעיה, אבל אין סיבה שהיא לא תיפתר".
נא להמתין לטעינת התגובות
