רדיקל חופשי בשם מרג'יאלה הוא בעצם מעצב אופנה
מעצבי על מעריצים את עבודתו ומחקים אותה, אספנים צוברים בשקיקה את הפריטים שיצר ועיתונאים חולמים לנהל איתו שיחה, אבל מרטין מרג'יאלה, מהאופנאים המשפיעים ביותר בתעשייה העולמית, ממשיך לשמור על אנונימיות גמורה. לראשונה בעיתון ישראלי: ריאיון נדיר וסהרורי למדי עם העוף הכי מוזר בתעשייה
לא מדובר ברטרוספקטיבה קלסית המציגה באופן מסודר וכרונולוגי את עבודתו של הבלגי מרטין מרג'יאלה בשני העשורים האחרונים, אלא בתערוכה המנסה לנבור בעבודתו של מי שיצר תמות חדשניות וסגנון עיצובי שחרג מגבולות עשיית הבגדים; סגנון אשר חדר גם לאופן שבו הוא מציג את בגדיו בחנות, לתצוגות האופנה שהוא מקיים פעמיים בשנה בפריז ובעיקר להופעתו הציבורית. או אולי נכון יותר לומר, אי הופעתו בציבור.
מאז השיק בשנת 1988 את בית האופנה שלו בפריז, ידוע מרג'יאלה כמי ששומר בעקביות על אנונימיות בכל הנוגע לפרסומו האישי. הוא אינו מצטלם, אינו קד בפני הקהל בסיום תצוגותיו ואינו נפגש עם עיתונאים. את ראיונותיו הבודדים לתקשורת הוא מקיים באמצעות פקס או דואל בלבד.
"מעולם לא הכחשתי שאני מושפע ממרג'יאלה או מריי קאוואקובו", אמר ג'ייקובס בתגובה בריאיון למגזין "ווימנ'ס וור דיילי". "אני לא מסתיר את זה. כולם מושפעים מהם".
חודשים ספורים קודם לכן תיאר גם מעצב האופנה אלכסנדר מקווין למגזין הבריטי "דייזד אנד קונפיוזד" את הערכתו הגדולה לפועלו של מרג'יאלה: "הבגדים של מרג'יאלה מיוחדים בזכות ההקפדה על הפרטים הקטנים. הוא חושב על הכול: חיתוך הז'קט, מבנה השרוול, גובה הכתפיים. אני חושב שהעיצוב שלו מבוסס הרבה על גזרה, פרופורציות ופשטות. הבגדים שלו הם מודרניות קלסית. אני לא מכיר אישה אחת שאין לה מרטין מרג'יאלה בארון".
מעטים הפרטים הידועים על חייו האישיים של מרג'יאלה, עליהם הוא שומר בקנאות. הוא נולד בשנת 1959 בעיר לימבורג בבלגיה, ובגיל 18 עזב לאנטוורפן והחל את לימודי האופנה שלו באקדמיה המלכותית לאמנות שבעיר, אותם סיים בשנת 1979.
בין השנים 1984 - 1987 עבד כאסיסטנט אצל המעצב הצרפתי ז'אן פול גוטייה, שהיה אז בשיא תהילתו. בחוגי האופנה טוענים כי סירובו של מרג'יאלה להיחשף בעיתונות קשור בחשיפת היתר של גוטייה באותן שנים. בשנת 1988 הקים את בית האופנה שלו בשותפות עם ג'ני מאירנס, בעלת בוטיק מעצבים מבריסל שהייתה בין הראשונות שזיהו את הפוטנציאל של המעצב הצעיר.
בשנת 1989 הציג מרג'יאלה את קולקציית הביכורים שלו לעונת אביב - קיץ ומאז ועד היום
סגנונו יוצא הדופן של מרג'יאלה נובע בעיקר מהעניין הרגשי שלו בישן. הפריטים שהוא מעצב נראים הרוסים, שחוקים ומשופשפים או בלתי גמורים, עם אמרות פרומות ובטנות חשופות.
בשנת 1997, לדוגמה, הוא הציג במוזיאון "בוימנסואן בוינינגן" שברוטרדם חלק מעבודותיו, אשר טופלו בחיידקים ובפטריות עובש. אלו גרמו לשינויי צבע ולהופעת כתמים על הבגד. הקולקציה שזכתה לשם "אופנה בתהליך", שיקפה את אמונתו של מר ג'יאלה כי גם במצבו הסופי, הבגד עדיין אינו גמור וביכולתו להמשיך ולהתפתח.
שנה לאחר מכן הציג קולקציה נודעת לא פחות, שאף הוצגה בשנת 2002 כסרטון וידיאו בתערוכה "טרנספורמציה כפולה" במוזיאון תל אביב. הקולקציה, שיועדה לעונת אביב-קיץ 1998, כונתה "בגדים שטוחים" והציגה בדו ממד פריטי לבוש מפוליאסטר, אשר קומטו ונמעכו בטכנולוגיה חדישה. מרגע שנלבשו על הגוף הפכו הבגדים לתלת ממדיים ויצרו לו מבנה מעט מעוות.
עבודותיו אלו וכן קולקציות רבות אחרות שמותחות עד לקצה את שפתו האינדיבידואלית, מיקמו את מרג' יאלה כמעצב חדשני, אוונגרדי ופורץ גבולות.
מרג'יאלה מהווה מודל לחיקוי גם עבור מעצבים ישראלים, ביניהם רוני בר, אליס דהן מ"שיין" ומירית ויינשטוק בתחילת דרכה. בר אף הרחיקה לכת ועיצבה את חנותה בסגנון המינימליסטי המאפיין את מרג'יאלה, אשר חנויותיו צבועות תמיד בלבן. ויינשטוק, מצידה, חילקה את קבוצות הביגוד בקולקציית הביכורים שלה למספרים, בדומה למרג'יאלה: 11 מסמל אביזרים, 22 נעליים, 8 משקפי שמש, 14 בגדי גברים וכו'.
נכון להיום מצליח מרג'יאלה לשמור על מקומו בפסגת עולם האופנה. אולם בשנים האחרונות נשלפים מולו גם לא מעט חצי ביקורת. אם על שיתוף הפעולה עם "לוריאל" ליצירת בושם שישווק במהלך השנה הקרובה, או על העובדה שהפך לחלק מקונגלומרט האופנה "דיזל", שתומך בו כלכלית.
לרגל התערוכה והשקת קולקציית סתיו חורף 2008 - 2009 בעיצובו (שנמכרת בארץ באופן בלעדי בסניפי "קום איל פו" ברמת השרון, תל אביב וירושלים), התפנה מרג'יאלה לריאיון ראשון ובלעדי לעיתונות הישראלית.
לבקשתו, התשובות מתפרסמות כלשונן (הזויות ככל שיהיו). כמו כן, התשובות הנוגעות לעבודתו כמעצב מוגשות בגוף שלישי רבים, המייצג את הקולקטיב אליו הוא משתייך - בית האופנה Margiela Maison Martin (להלן MMM) - ולא בגוף ראשון יחיד, כמקובל. אין מה לומר, מדובר במיצג סהרורי.
אתה מזוהה מאוד עם "שישיית אנטוורפן", קבוצת המעצבים הבלגים שפרצו לעולם האופנה לפני 20 שנה וחוללו בו מהפכה. האם אתה חש חלק מקבוצה זו?
MMM: " מרטין לא היה חלק משישיית אנטוורפן. הם היו שנה מעליו בבית הספר".
האם אתה מגדיר את עצמך כמעצב בלגי או בינלאומי?
MMM: " כמעצב שנולד וגדל בבלגיה וחי ועובד בפריז".
ב-20 השנה האחרונות ניסו עיתונאי אופנה רבים לתאר את סגנון העיצוב שלך. איך היית מגדיר אותו במילותיך?
MMM: " אנחנו לא אוהבים להגדיר את עבודתנו. זה מה שאנו עושים, ואנחנו תמיד מנסים להיות כנים עם עצמנו ועם האנשים שתומכים בנו, בין אם הם עיתונאים או לקוחות".
כיצד אתה מסביר את המשיכה שלך לצבע הלבן?
MMM: " עוצמת השבריריות ושבריריות מסע הזמן. ביטוי לאחדות, טוהר וכנות. הבחירה שלנו בצבע הלבן כביטוי של הצוות שלנו נעשתה בטבעיות בשנת 1988. זו היתה בחירה יותר רגשית ופחות אסטרטגית ממה שניתן אולי לחשוב".
איך אתה מסביר את המילים "טבעי", "עיצוב" ו"דה קונסטרוקציה"?
MMM: " לא ניפול למלכודת הזאת!".
מדוע אתה נוהג לציין מספרים כדי להפריד בין הליינים השונים? ואיזה מהליינים מועדף בעיניך יותר מכול?
MMM: " זה כמו לשאול אמא איזה ילד היא מעדיפה. אין לנו ליין אחד המועדף על פני האחר. לכל ליין יש אופי ותפקיד. אין משמעות מיוחדת למספרים עצמם. הם נבחרו באקראי ונועדו לאפשר למי שנחשף לדגמים בפעם הראשונה להגיב לצורה ולאנרגיה שלהם, ולא רק לרעיון שהם 'מותג', כפי שאומרת התווית".
עבודתך מלאה במסרים אנטי קפיטליסטיים ואנטי מיליטריסטיים. האם אתה רואה את עצמך כמעצב פוליטי?
MMM: "לחלוטין לא! אין שום מסרים פוליטיים בעבודתנו!".
האם לדעתך אופנה צריכה להגיב פוליטית?
MMM: "לא. זו אינה מטרתה או תכליתה של אופנה".
מה מניע אותך בעיצוב קולקציה חדשה ומהם מקורות ההשראה שלך?
MMM: "הכול! החיים, וכל מה שבא איתם".
מהם האירועים התרבותיים והאופנתיים שהיו המכוננים עבורך?
MMM: "זה אישי ומורכב מדי. יש אירועים שהיו מאוד חשובים עבורנו, אבל הם עשויים להיראות חסרי משמעות למישהו אחר. ולהפך, אירועים שכמעט לא השפיעו עלינו אך נראים כאירועי מפתח בעיני אחרים. בסופו של דבר, הכול שאלה של הרגשות שחשת והלקח שלמדת מזמן מסוים. זה מה שקובע את מידת החשיבות".
אתה יכול, נניח, ליהנות משיר טוב של מדונה או מפרק של "סקס והעיר הגדולה?"
MMM: "חלק מהצוות שלנו כן. למה לא?".
ב-20 השנה האחרונות יצרת לעצמך אימג' אנונימי. מה האסטרטגיה שניצבת מאחורי ההחלטה הזו? MMM: "זה תלוי באופן שבו אתה מגדיר אנונימיות. לשיטתנו, אם אתה רוצה להישאר אנונימי באמת, אתה לא עושה את מה שאנחנו עושים כעת, כלומר, עונים על שאלות לריאיון עיתונאי. פשוט הגענו מוקדם מאוד למסקנה שאנחנו מעדיפים שהקולקציות והבגדים ייצגו אותנו, מאשר שאנחנו נייצג את עצמנו, במובן של אופנאים סלבריטאים.
המדיניות שלנו הייתה תמיד שבניגוד לשחקנים או למוזיקאים (בסיבובי הופעות), אנחנו לא תלויים בפרסונה אינדיבידואלית על מנת לבטא את היצירתיות שלנו. חשוב להוסיף שאנחנו לא שופטים אחרים על האופן שבו הם מתייחסים לעבודתם או מציגים עצמם במדיה. כל אחד צריך להישאר חופשי ונאמן לעצמו ככל שניתן. החופש שלנו מתבטא בכך שבחרנו בדרך זו".
מה דעתך על מעצבים סלבריטאים כמו ג'ון גליאנו, מארק ג'ייקובס, טום פורד וכו'?
MMM: "כל אחד רשאי לשחק בתדמית שלו כרצונו".
לאחרונה חתמת חוזה עם ענקית הקוסמטיקה "לוריאל" ליצירת ליין בישום. אתה יכול לתאר את מרכיבי הריח?
MMM: "מוקדם מדי לומר, מכיוון שאנחנו באמצע התהליך. אבל כמו שאנחנו אומרים פעמים רבות: 'תמיד קיימת הדרך של מרג'יאלה לעשות דברים'".
על פי רוב, אתה מוגדר כמעצב אוונגרדי. האם שיתוף הפעולה עם "לוריאל" הוא חלק ממהלך אסטרטגי שנועד לפרוץ לשווקים חדשים?
MMM: "זו דרך אחת להסתכל על זה. אנחנו רואים בזה יותר כדרך נוספת לבטא את עצמנו. מעבר לכך, לא ניתן להכחיש שזה שוק חדש לגמרי עבורנו".
החוזים עם "לוריאל" ו"דיזל" הובילו מבקרים להכרזה שאתה הופך למעצב ממוסחר. מה עמדתך בנושא?
MMM: "אנחנו חברה מסחרית. יש לנו חשבונות ומשכורות לשלם. אם אתה לא מתקיים, העסק מת. ל'לוריאל' ול'רנצו רוסו' (אין לנו קשר עם 'דיזל', אנחנו רק חברות אחיות של אותם בעלים), יש המומחיות לסייע לנו לשרוד. מה רע בכך?".
זה לא סוד שבימים אלה רוב בתי האופנה לא מרוויחים ממכירת בגדים. מבחינה זו, האם השקת ליין הבשמים הייתה צעד פיננסי?
MMM: " לא. למזלנו אנחנו לא צריכים לחשוב כך, לפחות נכון לעכשיו. קשה לשרוד בעולם האופנה, אבל אנחנו בטוחים שקשה יותר לשרוד בשכונת עוני בבומביי".
מדוע החלטת באחרונה לפתוח חנויות ברוסיה ובסין?
MMM: "כי אנשים שם רצו גישה לקולקציות שלנו".
ישנם אספנים רבים של פריטי מרג'יאלה בעולם, במיוחד ביפן. כיצד אתה מסביר את התופעה הזו ומדוע לדעתך אנשים אוספים את העיצובים שלך?
MMM: "אנחנו יכולים רק להיות מוחמאים מכל זה. אנחנו מודעים לכך שיש אספנים לפריטים שלנו כבר כמה שנים, חלקם מתחילת דרכנו. צריך לשאול אותם מדוע הם אוספים את הפריטים. אולי כי הם מרגישים שהמוצרים שלנו הם על זמניים".
בתחילת הקריירה שלך עבדת עם ז'אן פול גוטייה. האם הוא השפיע על עבודתך כיום?
MMM: "שאלה זו היא אישית מדי עבורנו ולא נוכל לענות עליה".
בעשור האחרון יותר ויותר מעצבי אופנה צעירים, גם בישראל, מתארים את עיצוביהם כ'בלגים'. האם יש דבר כזה סגנון בלגי? ואם כן, כיצד היית מתאר אותו?
MMM: "בשנות ה-90 היה טרנד של מספר מעצבים כאלה. אבל האם אתה באמת יכול להגיד שלדריס ואן נוטן ולאן דמולמסטר יש אותו סגנון?".
מדוע אתה מאמין שבגדים צריכים להישאר אנונימיים?
MMM: "בהתחלה רצינו שאנשים יגיבו לבגד ולא לתווית שמוצמדת אליו. מאז הלקוחות שלנו למדו שמלבן מייצג פריט מקולקציה של מרטין מרג'יאלה. ולאלו שעדיין לא מכירים את עבודתנו, הרעיון המקורי של התווית הלבנה עדיין רלבנטי - הבגדים צריכים להלום את הטעם שלך ואת המלתחה שלך, ולא להירכש בגלל שהם נושאים לייבל של מעצב".
מה דעתך על תעשיית החיקויים בעולם האופנה?
MMM: "אם מעתיקים ממך, סימן שאתה שווה את זה. זה בהחלט מחמיא, אם כי גם מעצבן".
איזו מדינה או מקום בעולם אתה אוהב?
MMM: "יש לנו בחברה 16 לאומים שונים, אז התשובה שלנו תהיה ארוכה מדי. אפשר לומר שאנחנו אוהבים להיות איפה שאנו מרגישים בבית".
החודש תוצג הרטרוספקטיבה של עבודתך.מה אתה מאחל לעצמך לרגל יום ההולדת ה-20 של MMM?
MMM: "להיות שם לענות על השאלה הזו בעוד 20 שנה".
נא להמתין לטעינת התגובות
