הרפתקה בדינארה: טיול בהרים של קרואטיה
נסיעה לאורך החוף האדריאטי, ביקור בעיירה שכוחת האל קנין וטיפוס על ההר דינארה. טיול הרפתקני באלפים הדינאריים של קרואטיה, כולל פיקניק רומנטי על הפסגה
שיאן של שתיים מארבע קבוצות ההרים ברכס זה גבוהות יותר מפסגתו של דינארה, אך הן נמצאות בשטחה של בוסניה ולא בקרואטיה. גם ההר הגבוה ביותר ברכס דינארה הוא ההר טרוגלב, הר בעל שלוש פסגות (1,913 מטרים), נמצא בשטחה של בוסניה. בחרנו לטפס על ההר הגבוה ביותר בקרואטיה, ששיאו באחת מתוך ארבע קבוצת ההרים, הנושאת את השם דינארה.
קבוצת ההרים של דינארה (להבדיל מרכס דינארה) היא בעלת מאפיינים גיאוגרפיים חדים וברורים. אורכה 20 ק"מ ורוחבה 10 ק"מ. הפסגה הגבוהה ביותר בקבוצה זו היא דינארה, או בשמה האחר סינייאל (1,831 מטרים). למרות שגובהו של ההר אולי אינו כל כך מרשים, הרי שמדרונו הדרום מערבי יפהפה. הוא מתרומם לגובה של 1,400 מטרים מעל פני השטח בו ההר נמצא, שבסופם 700 מטרים של מצוק אנכי ברוחב של שישה קילומטרים.
גובהם של הרים, היופי הפראי והטבע שהם מציגים למטפסים בהם, וכן העובדה כי הם רק במרחק שעות ספורות של טיסה מישראל, הם מקדם משיכה עז למטיילים חובבי טיפוס הרים כמוני וכמו בת זוגי שהצטרפה אליי למסע.
המראנו מישראל לקרואטיה ונסענו לאורך כביש החוף האדריאטי. הנסיעה הייתה איטית ומייגעת, במקום שררו עומסי תנועה כבדים של נופשים מכל אירופה, שהגיעו לחופשת הקיץ השנתית בריביירות של דוברובניק ומקרסקה, על שלל חופיהן הציוריים וכפרי הנופש הקטנים.
סיירנו בריביירה וטעמנו קצת מתחושת החופש, שמזכירה את אילת בימיה הטובים. עם רדת השמש, החלטנו לעזוב את כביש החוף, ופנינו צפונה לכיוון הפארק הלאומי קרקא, בדרכנו אל העיר קנין. קנין ממוקמת למרגלות הר דינארה. ככל שהתקרבנו התרוקנו הכבישים, חיות רבות נראו במרחבים, וירוק עד נפרס לכל עבר.
קנין היא עיירה עם ארכיטקטורה והשפעה קומוניסטית, מזג האוויר בה חם בימי הקיץ, ותושבי המקום מקפידים על סייסטה בשעות הצהריים. כשמטיילים בעיר השוממה, קשה שלא לתהות למה לא נשארנו בחופים המלאים בתיירים בריביירה, במקום להגיע לעיר רפאים זו.
קרואטיה האמיתית
קנין היא פניה האמיתיים של קרואטיה. התושבים, ברובם ממקור בוסני, מסבירים פנים וחביבים מאוד למבקרים בעיר, ופחות מנסים להרוויח מתעשיית התיירות במקום. בעיר יש בית מלון אחד, שהוא ברמה טובה מאוד, ומחירו כמחצית מהמחירים שדרשו באזור החופים.
ביקשנו ממוכרת בחנות ספורט מקומית לדעת מהי הדרך הטובה ביותר להגיע אל ההר. ואם אפשר גם קצת מידע על הסכנות והדברים אותם יש לקחת בחשבון כשמטפסים עליו. המוכרת הפגישה אותנו עם מומחה מקומי להר בשם ניצ'ו. בעזרת אשתו ששימשה כמתורגמנית, ישב עימנו ניצ'ו שעה שלמה וסיפר לנו כל מה שהיינו צריכים לדעת. רצינו לשלם לו עבור המידע, אך הוא סירב בכל תוקף, ואף התעקש להזמין אותנו לקפה.
קנין נושאת בתואר העיר החמה ביותר בקרואטיה. לכן כשקמנו למחרת בבוקר בשעה מוקדמת לצורך
בדרך לברזובץ אין אף מקור מים, ולכן המטפסים סוחבים על גבם ג'ריקנים של מים לשתייה. השילוב בין החום והמשקל על הגוף הופך את ההליכה לקשה מאוד, המתאימה רק לבעלי כוח סיבולת וכושר גופני גבוה.
בימי החורף, אף על פי קירבתו של ההר לים האדריאטי ולהשפעתו הממתנת, מתכסה ההר בשלג והפקטור המסוכן ביותר הן רוחות הבורה, רוחות חזקות המורידות את הטמפרטורות לשלושים מעלות מתחת לאפס. עם בוא הרוחות, הטמפרטורות בקנין יורדות גם הן אל מתחת לאפס.
בדרך על ההר פגשנו רועי צאן מקומיים. הם הציעו לנו מים ומגוון של מוצרי חלב מעשה ידיהם, וגם יין שהכינו. המשכנו ללכת ונתקלנו בשרידיהם של רכבים משוריינים וטנקים מושמדים, עדות למלחמה שהתחוללה כאן לפני קצת יותר מעשור. לאחר מספר שעות הגענו לרגלי פסגת באדניי, בגובה 1,281 מטרים. זהו גוש סלע מרשים בגודלו.
פיקניק על הפסגה
עלינו לגובה רב, והרוח היתה קלילה ומקררת. הנוף שנגלה לפנינו היה דרמטי ומהפנט. העפלנו לעמק באזובץ, בדרכנו אל הבקתה למנוחת לילה. קצת מעל העמק, ראינו יער עצי בוק המרשימים, והגענו לאזור מנוחה של המטפסים, הממוקם ממש בתחילתו של היער.
האזור נקבע כמקום למנוחת לילה למטפסים מכוון שיש בו צל, מצרך נדיר באזור, ומאגר מים צלולים וקרים הנשאבים במשאבה ידנית מבאר עמוקה, שבו ניתן לרחוץ את הגוף. ברחבה אפשר לפרוס את שקי השינה ולישון.
השארנו את הציוד במקום, ועם תיק קטן על הגב עשינו את דרכינו בת שלוש השעות אל הפסגה, בחלק התלול ביותר בהר. ההליכה בתוך היער היתה נעימה ביותר. עצי הבוק הצלו עלינו, והאוויר היה נקי וצונן. לאחר חצי שעה של הליכה תלולה עזבנו את צלו של היער ויצאנו אל השמש. לפנינו ראינו את עמק הדולר, העמק האחרון לפני העלייה התלולה לסינייאל.
מאתיים המטרים האחרונים היו חלק המסע התלול ביותר. זוגתי התנשפה וביקשה לעצור למנוחה, בשיא ההתלהבות עצרתי את עצמי מלהיעלם לה, אבל הורדתי את מטלטלי לאדמה על מנת שתוכל לנוח. באצילותה הרבה היא סירבה והתירה בי להמשיך הלאה בקצב שלי והיא כבר תסתדר. סירבתי כמובן וחיכיתי לה על מנת שנגיע לפסגה ביחד.
הגענו לנקודה הגבוהה ביותר בקרואטיה. לא היה כלום סביבנו מלבד שקט ומרחבים אינסופיים. פרסנו את הארוחה שנשאנו בתיקנו ואת היין שקיבלנו מרועי הצאן, ועשינו פיקניק רומנטי על הפסגה הגבוהה.
הכותב הוא מנהל מחלקת אתגר והרפתקאות בחברת התיירות"עולם אחר"
נא להמתין לטעינת התגובות
