צמודים: מתי להביא ילד שני לעולם?
בעידן שלנו, בו הורים בני 30 ומשהו נכנסים למרוץ נגד השעון הביולוגי ויולדים בהפרשים צמודים, מי שמשלם את המחיר הוא הבכור. אותו פעוט בן שנה פלוס, שבן רגע הופך ל"ילד הגדול" ונדרש לעשות ויתורים. על תכנון משפחה כבר שמעתם?
הורים שהתחילו מאוחר, ויש כאמור יותר ויותר כאלה, בוחרים במודע הפרשי גיל קטנים מאוד בין ילדיהם, מתוך רצון "לגמור עם זה מהר", "להיפטר בתוך שנים אחדות מעול החיתולים, המוצצים הבקבוקים והקימות בלילה".
אז מתי כדאי להביא את הילד השני? שאלנו את גדי רוזן, מאמן אישי, זוגי ומשפחתי. "אף פעם זה לא הזמן המתאים להביא ילד לעולם, אולי רק כשמדובר בילד הראשון, שלידתו היא בבחינת הגשמת חלום של בני הזוג", מצנן רוזן את התלהבותנו. "בהמשך אנשים מאוד עסוקים, שכן הכל קורה להם בעשור השלישי לחייהם, הם טובעים בדרישות הקריירה וההורות - וכידוע לידת תינוק עוצרת הכל ומשנה את מהלך החיים".
מה, אם כן, צריך להנחות הורים שרוצים ללדת את ילדם השני?
"לטעמי, ילד צריך להביא לעולם מתוך אהבה, וכשיש תנאים, יכולת רגשית ובשלות לקראתו. אין זה שיקול נאות לללדת ילד נוסף רק משום 'שרוצים להספיק' רק בגלל שהבן/הבת מבקש שיהיה לו אח/ות כמו לחבר שלו מהגן. גם העובדה שכל החברים של בני הזוג, הם כבר הורים לשני ילדים אינה שיקול נכון בהרחבת המשפחה.
בני זוג צריכים להיות שלמים עם ההחלטה, עליהם לברר בינם לבין עצמם האם זהו זמן מתאים לאם מבחינת הלימודים או הקריירה להיות מטופלת כעת בתינוק נוסף. גם שאלת ההנקה היא משמעותית וצריכה להוות אחד משיקולי ההורים, לעתים הילד הגדול, בן שנה פלוס, עדיין יונק, וצריך לאפשר לו להיגמל בצורה מסודרת.
"כל ילד זקוק לזמן ולמקום משלו בחיק הוריו, לאותו זמן חד פעמי שבו ניתן לו
"לפעמים יוצא לנו לשמוע אם או אב שמתייחסים לילד הראשון כאל 'הילד הגדול שלי' (כרונולוגית זה נכון) ושוכחים בעצם ש'הגדול' הוא עדיין תינוק בעצמו, עולל שרק החל לעשות את צעדיו הראשונים, שעדיין אינו יודע לדבר. והוריו כבר דורשים ממנו להיות גדול ובוגר, לדעת, להתחשב ולוותר לאח/ות התינוק/ת שכעת הוא 'קטן וחלש'. הם מצפים ממנו להתחשב באמא, להיות 'ילד טוב' כי לאמא אין זמן, בגלל שהיא מאוד עסוקה בטיפול בתינוק החדש שזקוק לה, יותר ממנו".
פעם נשאלה אמא לשניים, בן שנה וחודשיים ובת חודשיים, איזה מהילדים היא אוהבת יותר? היא השיבה בנחרצות: "את זה שזקוק באותו רגע לאהבה", מספר רוזן ומבהיר: "ברור שלא ניתן לדחות בכי תובעני של תינוק בן חודשיים, ומכאן שהילד בן השנה וחודשיים יקבל רק מחצית מתשומת הלב שהוא זקוק לה והיה רגיל לה מאמו, שכעת היא טרודה ועסוקה".
ומה מרגיש הילד "הגדול"?
"הבכור שרגע לפני כן היה הכי מושלם ונפלא בעיני הוריו שואל את עצמו, למה הם, ההורים, צריכים עוד ילד, מה לא בסדר בי? התחושות הללו צפות לעיתים לפני הלידה, כשההורים ממהרים לגמול את בן השנה פלוס מחיתולים, או מנסים להעביר אותו למיטת נוער, כדי להכין את מיטת התינוק שהייתה שלו לאחיו/תו שעומדים להיוולד.
"התחושות הללו מחריפות נוכח עודף תשומת הלב המופנית אל התינוק שרק נולד. האח הגדול אינו מבין וגם קשה להסביר לו, שתינוק בגיל הזה זקוק לתשומת לב מיידית ומלאה. קשה לו גם להבין למה התינוק החדש ישן עם אמא ואבא, הוא מבחינתו מפרש זאת כאילו הוריו אוהבים את התינוק יותר ממנו. ובהמשך כשהאם תחזור לעבודה, וזמנה עוד ילך ויתקצר, הילד הגדול עלול לחוש חוסר שייכות והיעדר אהבה מספקת".
מהן ההשלכות של כל התרחישים הללו?
"ההתייחסות המועטה של האם לילד הגדול, בגלל מחסור אובייקטיבי בזמן, עלולה להביא לידי רגרסיה בהתפתחותו, וכך, במקום שימלא אחר ציפיות הוריו, להיות 'גדול ובוגר', הוא חוזר להתנהג כתינוק. בלחץ שבו נתונה האם המטופלת בשני תינוקות, היא עלולה לכעוס ולהביע את אכזבתה ממנו.
"כמובן שיש גם אמהות שעומדות בנטל, יש להן יכולת נתינה והכלה, הן אוהבות ורגועות גם אם הן מטופלות בשני תינוקות, שלכל אחד מהם צרכים שונים. יש אמהות כאלה - אבל הן יוצאות דופן".
מהו, אם כן, הפרש השנים הרצוי בין אחים?
רוזן: "צריך להקדים ולומר שזהו עניין אישי של בני זוג. יחד עם זאת, חשוב לציין, כי פערים גדולים מדי - יותר משלוש שנים - בין אחים לא יאפשרו להם להיות חברים של ממש בילדותם. ילד בן חמש לא ישחק עם תינוק בן שנה, לכל היותר הוא יוכל לשעשע אותו. הפרש גילים של עשר שנים ויותר, ייחשב כאילו גדל כאן ילד יחיד. ואילו לילד השני יראה באחיו הגדול מעין הורה צעיר.
"אני סבור שהפרש הגילים האידיאלי הוא בין שנתיים וחצי לשלוש שנים. זהו זמן מספיק לילד לחוות את התינוקות שלו, הפער הזה יצמצם את התחרותיות והחיכוך בין האחים. זו אינה המלצה גורפת, כאמור מדובר בנסיבות אינדיבידאוליות של בני הזוג, במורכבות המשפחתית ובהיכרות של ההורים עם יכולותיהם שלהם ושל הילד. כי אין מי שמבין את הסיטואציה המשפחתית שלהם, טוב מהם".
האם בכל זאת יש יתרונות להפרש שנים קטן בין אחים?
"כשיש הפרש גילים קטן בין אחים, קיים סיכוי סביר שהם יגדלו כחברים, שיידעו להעסיק זה את זה. הילד הגדול, מבין השניים, עשוי להרוויח עצמאות ובגרות, ולנוכח הנטיה לפנק ולרפד את חייהם של ילדים בדורנו, אולי ייחסך ממנו השלב הזה והוא יצמח להיות אדם עצמאי.
"גם ההורים יכולים להפיק מהסיטואציה הזאת את המיטב: אפשר לרחוץ ולהאכיל את הילדים יחד, החל מהשנה השניה".
ומה קורה לזוגיות?
"די ברור שהזוגיות היא הראשונה לשלם את המחיר. בסיטואציה דחוסה שכזאת היא נתפסת כפינוק מיותר. אפשר כמובן להיעזר בסבא וסבתא ובייביסיטר אבל זה מתיש וגוזל זמן ואנרגיות. הורים רוצים לעשות הכל למען הילדים ומבטלים את עצמם ואת הזוגיות שלהם, פעמים רבות הם שוכחים שהם לא רק הורים לילדים, שגם להם מגיע זמן לעצמם ולזוגיות שלהם".
מהו הדבר הנכון לעשותו?
רוזן: "כידוע, מרבית הזוגות אינם מתכננים משפחה אלא זורמים עם החיים. אבל מסתבר שתכנון משפחה הוא הדבר המשמעותי ביותר. במסגרתו, יכולים בני הזוג לקחת בחשבון שיקולים חשובים שעשויים להקל על התנהלות החיים ובהם הציפיות של בני הזוג ממשפחה, כמה ילדים הם רוצים תוך התחשבות באילוצי הגיל של ההורים ועוד.
"לאחר לידת הילדים מומלץ לקיים 'הורות מודעות' - להיות ערים לצורכי הילד, להיות שם למענו ולהתחבר למקום הרגשי והפנימי שלו, לחזק אותו ולעזור לו כשהוא צריך. ומאידך להיות מודעים לתפקיד ההורי. הורים שאינם לומדים ומתפתחים עלולים להיות בלתי רלוונטיים, וילדיהם הם אלה שיידרשו לשלם את המחיר הכבד".
נא להמתין לטעינת התגובות
