אל תהיי ביצ', היי פרינסס: כך תמצאי בעל
אם את רוצה להתחתן, כדאי שתלמדי להתנהג כמו נסיכה, ולתת לגבר שלך להוביל. ככה זה צריך לעבוד לפי קואוצ'רית הדייטינג שרון רובינשטיין, שהוציאה על זה ספר. ושיתמרמרו הפמיניסטיות
- 9 כללי הזהב לפרינסס המתחילה
לא, היא לא חושבת שצריך להיות ביץ' לשם כך, היא יותר בכיוון של נסיכה מחוזרת ואצילית. רובינשטיין שקלה בתחילה לקרוא לספרה החדש "למה היא ולא את", דווקא "האמזונה והפרינסס", כי זוהי תמצית תורתה על רגל אחת.
"אני פונה לנשים מסוג מאוד מסוים", היא מבהירה, "שהן לדעתי 50% מהאוכלוסייה: נשים מאוד חזקות, דעתניות, אסרטיביות, קרייריסטיות. יש להן קושי בזוגיות, ואני טוענת שזה בגלל שהן לא מחוברות מספיק לצד הנשי והרך שלהן, איפה שהעוצמה הנשית האמיתית שלהן נמצאת".
- בתכלס, מה זה דורש מאיתנו?
"להיות פריננס זה אומר לתת לגבר להוביל. הפריננס לא נלחמת באף אחד והיא לא צריכה להשתמש בכלים חדים כדי להשיג את שלה. האמזונה, לעומתה, כל הזמן דרוכה, היא עובדת קשה, מתאמצת להשיג. הפרינסס לא במקום הזה".
- לפי הספר, הפרינסס מובלת בכל תחום, או מקפידה לתת לגבר שלה להרגיש כך. את כותבת: "אם את רוצה להיות מאושרת בזוגיות שלך, עלייך לדאוג לקידום בן הזוג שלך לפני הקידום שלך". את באמת מאמינה בזה?
"אשה צריכה שיהיה לה איזשהו פאשן בחיים. אולי גידול סחלבים אורגניים מפרו הירוקה, לכתוב ספר ילדים, לאפות עוגיות סיניות, לקדם עניין משותף לנשים. בעיני, השאיפות שלה לא צריכות להיות ענקיות, ובשורה התחתונה היא לא צריכה להתחרות בבעלה או לתת לו הרגשה שהיא יותר טובה ממנו. גבר לא אוהב נשים שמתחרות בו".
- הלו?! את ממליצה לוותר על קריירה כדי שהגבר לא ירגיש מאוים?
"הכוונה היא שלא תנופפי בטייטל שלך מול הפרצוף שלו ותיתני לו להרגיש אפס לידך, ובקיצור, אל תתחרי בו".
- אז הפתרון הוא להקטין את עצמך ואת השאיפות שלך?
"לא התכוונתי לא לשאוף, ובטח שלא התכוונתי לא להצליח. גברים מאוימים כשהם מרגישים שאת מתחרה בהם ושאין בהם צורך אמיתי. נשיות בעיני גבר זה שהאשה שלו מעריכה אותו, מקבלת אותו, מכילה אותו. לגברים יש את הצורך האנושי להרגיש שזקוקים להם, שהם בעלי חשיבות ושהערך שלהם נובע מהיכולת לקיים, לפרנס ולהגן על הקן משפחתי".
- את לא חושבת שהמסר שלך מכווץ נשים ומחזיר אותן שנים אחורה, במקום להעצים?
"לא. גברים מודעים לכוח שיש היום לנשים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבות. ודווקא בגלל העובדה הכל כך פשוטה הזאת הם נפעמים כשאשה, שיש לה את היכולת להשתמש בכוח הזה, מפעילה דווקא את העוצמה הנשית שלה".
- אז זה התפקיד שלנו כנשים? לנפח את האגו הגברי?
"גבר יכול להיות מפוצץ בביטחון עצמי, אבל עדיין הוא צריך הכלה והערצה מאשה. הם בעלי צורך חזק מאוד בהכרה, בכוח ובשליטה. הם צריכים אתגרים, אבל גם שקט נפשי שזה סוג של איזון שאשה צריכה לדעת לספק".
- זה נשמע קצת בלתי אפשרי, לאתגר אותם ובו זמנית ללכת על ביצים כדי לשמר את תחושת הגבריות שלהם.
"כשאשה מתחברת חזק לצד הנשי שלה, היא רוצה לתת את זה. אני, כחלק מהתהליך שעברתי, לא צריכה להתאמץ היום בשביל זה. גם לתת הערכה יוצא ממני באופן טבעי. פעם כשישבנו בשולחן עם עוד כמה אנשים היה נורא חשוב לי לבלוט, להשמיע את הדעות ואת הרעיונות שלי. היום אין לי את הצורך בבמה הזאת. אני שלמה עם
נשים צריכות להקשיב למנגינה של המילים של הגבר ממולן, ולא למילים שלו. הרבה פעמים גבר ידבר שטויות רק בגלל הצורך שלו לשמר את הערך העצמי שלו בפני האשה שבאותם רגעים הוא הרגיש חלש לידה".
כל העדויות מובילות לגיבוש מסקנה די מצערת, שעל פי רובינשטיין פשוט כדאי לעבור ניתוח מוח להסרת האונה השמאלית וזהו, אבל היא מתעקשת שהמשנה שלה היא לא להפוך אותך לזומבי ממין נקבה. "להיות מובלת זה לא אומר להיות חסרת גבולות. בממלכה של הפרינסס יש גבולות וחוקים ברורים. אף אחד לא יכול לכבוש את הממלכה או לקחת חלק ממנה. גברים הם כמו ילדים, צריך לשים להם גבולות, ואני מלמדת לשים את הגבולות מהתחלה.
- למה קצר?
"כי ככה גברים מבינים. אני קוראת לזה מסר פלוס פסטה. ככל שתדברי יותר, הגבר יקלוט פחות. אז אם יש לך איזשהו גבול, חוק או רעיון שאת רוצה להעביר, אמרי אותו בבהירות, ברוך ובקצרה, ומיד תעברי לנושא בנאלי. למשל: 'לא מקובל עלי שאתה מאחר שעות מבלי להתקשר. אגב, איזה רוטב אתה רוצה לפסטה, בולונז או שמנת?'".
מסר נוסף הוא לרדת מהעץ של "אני אבחר לי את הגבר". לדעת רובינשטיין, עלייך לצאת עם אותם גברים שבחרו בך. "צאי עם מי שאת מראש הטיפוס שלו, מישהו שרוצה בך. כי ברגע שאת צריכה להילחם, לגרום לו לרצות בך, ברוב המקרים זה לא ילך".
- ומה עם לצאת עם גבר שהוא הטיפוס שלי? מה לגבי בחירה במי שאני מעוניינת בו?
"הבחירה שלך היא בזה שאת מאפשרת לגבר לגרום לך להתאהב בו. נשים יושבות בדייטים עם פרצוף חמוץ של בוחנת ונותנות לגבר הרגשה שהוא בסוג של אודישן. תני לו הרגשה טובה. אם את רואה משהו נחמד, תפרגני. היום את משחקת אותה, אבל מחר זה כבר יהיה טבעי.
"אני מאמינה שמאחורי כל אשה מצליחה עומד גבר שעצבן אותה. כולנו נולדות פרינססות ודברים מסוימים שאנחנו עוברות עד גיל 20 פלוס הופכים אותנו לאמזונות כוחניות. זה קורה בדרך כלל בגלל מישהו שהשפיל אותנו, גרם לנו להרגיש חסרות אונים וחלשות. זה יכול להיות בוס שצרח עלייך לפני כולם כשהיית מלצרית בגיל 16 ואז אמרת לעצמך 'אני כבר אראה לו'. אז בהתחלה זה משחק, אני מודה, אבל עם הזמן באה ההבנה שאת באמת רוצה להיות בצד הנשי, וזה הופך להיות
הטבע שלך".
רובינשטיין גדלה בהרכב משפחתי מגוון. יש לה שתי אחיות גדולות מהנישואים הקודמים של אביה, אח מאביה ומאמה ועוד שני אחים נעלמים באיטליה. "שלושה חודשים אחרי שאמא ואבא נפגשו הוא כבר סגר איתה עניין, אבל אחרי שאבא התגרש מאשתו הראשונה, הוא היה כמה שנים קצין בידור על אוניות והייתה לו, כמו שאומרים, אשה בכל נמל. עם אחת מהן, באיטליה, הוא עשה שני בנים. כשהוא חזר לארץ והתחתן עם אמא שלי, אותה אשה ניתקה איתו כל קשר".
- ניסית לחפש את האחים שלך באיטליה?
"כבר הייתי שבע פעמים באיטליה, אבל אין לי מספיק פרטים כדי לאתר אותם. בגלל הסיפור הזה למדתי איטלקית ואני עוד אמצא אותם יום אחד".
המשפחה התגוררה בתל-אביב. אביה, בעל חברה לעבודות עפר, הופיע כקוסם בסופי השבוע. רובינשטיין הייתה שוליית הקוסם. "אומרים שהיום אני הקוסמת. באיזשהו מקום זה נכון. אולי זה לא קסמים, אבל אני מאמינה שבאימון אישי הכל אפשרי. וזה בהחלט מרגיש כמו קסם כשבחור רוצה בחורה שרואה בו רק ידיד, ותוך חודשיים אני מלמדת אותו לגרום לזה להפוך לסיפור אהבה".
עד שמצאה את הנתיב האישי שלה כמאמנת, ניהלה חיים סוערים ומגוונים. לצבא לא גויסה בגלל אסתמה קשה, ובגיל 18 נסעה ללמוד משחק בבית הספר לי שטרסברג בניו יורק. תוך חודשיים מצאה עצמה נשואה לישראלי, שממנו התגרשה כעבור זמן קצר בדרכי נועם. תחושה של ייעוד הובילה אותה ללימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה ובחינוך. "מישהו פעם אמר לי שנראה כאילו איבדתי את התמימות. בגיל חמש ישבה איתי הגננת בגן וסיפרה לי על הצרות שלה עם בעלה. אני חושבת שאותו אירוע הכריע הרבה לגבי ההסתכלות שלי בחיים. התפקיד שלי הוא לעזור. אין מקום לתמימות".
במקביל ללימודים רובינשטיין פרנסה עצמה בדוגמנות, מלצרות וברמניות ודילגה בין ניו יורק לתל-אביב. היא הקימה רשת דוכנים למכירת ספרים בניו יורק, ובתקופות השהייה בארץ פתחה חנות מתנות לגברים והייתה מרצה לאנגלית עסקית במכללה. ב-2001 אף הקימה מכללה משלה ושנתיים מאוחר יותר סגרה אותה. בגיל 32 התארסה לבחור אמריקאי והסיפור הסתיים בשברון לב, שכן הארוס נפטר במפתיע מדום לב בזמן שהיא הייתה בישראל.
לאימון אישי הגיעה אחרי שחברה אמריקאית סיפרה לה על סדנה שעשתה בקואוצ'ינג, תחום שהיה אז בחיתוליו גם באמריקה. היום היא מאמנת אישית מוסמכת, עם התמחות בתחום הדייטינג והתקשורת הבינאישית. בהגדרה פחות רשמית היא רואה עצמה כמגשימת חלומות. בתחילה הגשימה חלומות של גברים, לימדה אותם איך לגרום לכל אשה שהם רוצים להתאהב.
מחקר שערכה בקרב כ-1,400 רווקות תל-אביביות לימד אותה מה נשים רוצות. את התורה הנחילה לגברים בייעוץ אישי ובסדנאות, וב2005- פרסמה את "מה היא רוצה", שהוא ספר ה"כללים" לגברים. כדי ללמד אותם איך להתגבר על הפחד שלהם להתחיל עם נשים, רובינשטיין פסעה ברגליים יחפות על גחלים.
- למה עשית את זה לעצמך?
"הגברים בסמינרים שלי צריכים להתגבר על המון פחדים בשביל להתחיל עם בחורות. רציתי להראות להם שאפשר להתגבר על כל פחד ועשיתי משהו אחר שהפחיד אותי נורא. ראיתי את הלהבות, הייתי בפחד מטורף ואז אמרתי לעצמי: 'וואו, זאת ההזדמנות שלי להרגיש את הפחד הזה ולהתגבר עליו'".
- ומה קרה?
"זה כאב! חודשים אחר כך עוד היו לי כוויות".
בשנה וחצי האחרונות היא מעבירה סדנאות גם לנשים. בניגוד לאינטראציה עם גברים, החיבור לנשים הרבה פחות טבעי עבורה: "אני רגילה שנשים מקנאות בי, לא מפרגנות, כי אני אשה יפה ונשים חושבות שיש תחרות. אצל הגברים אני מתקבלת באהבה, אצל הנשים יש המון חשדנות. היו לי 'חברות מכוערות' ואני מתכוונת לגברים שעשיתי מהם חברות. כשאני יושבת מול קבוצה של נשים, מראש אני לחוצה, אין לי את אהבת הנשים הזאת באופן טבעי, אני עובדת עליה".
- אז איך בכל זאת את מצליחה לעודד ולהוביל תהליכי שינוי אצל נשים חשדניות?
"היום, כשאני מתקשרת בצורה נשית, יותר קל לי להתחבר לנשים וגם יש לי את הצורך הזה. אני אומרת לנשים בסדנאות: 'אל תדאגו, אני אוכיח את עצמי. אני לא רק אהיה שווה את הכסף שלכן, אלא גם את הזמן שלכן'. השיטה שאני מלמדת עובדת. שישה חודשים זה הזמן הממוצע שיעבור עד שבחורה שלומדת את הדברים היטב ומתנהלת לפי ההנחיות תקבל הצעת נישואים ראשונה".
גם רובינשטיין עצמה על סף חתונה. היא אומרת שמאז שהתחילה לתרגל את דמות הפרינסס קיבלה ארבע הצעות נישואים, או יותר נכון שלוש. היא עומדת להינשא לבן זוגה זה שנה וחצי, עורך דין, ודווקא הפעם לא הייתה הצעה "ביי דה בוק".
"הוא הביא לי טבעת ואמר: 'נראה לי שאני אציע לך נישואים ואז תברחי לי כמו עם השלושה שלפני, אז הנה הטבעת, נקנה בית ונתחתן, זה הכל'. אני מאורסת לבחור מדהים. זה לא שהוא מושלם, הוא רחוק מזה, וגם לנו יש מריבות, אבל הוא מושלם בשבילי".
- איך הכרתם?
"דרך אתר היכרויות. כשנפגשנו הוא הזכיר לי שהוא כבר התחיל איתי שלוש פעמים מאז שהייתי בת 20 - פעמיים במקומות בילוי בתל-אביב ופעם אחת ברחוב. בשלוש הפעמים לא הייתי יותר מדי נחמדה אליו".
- למה לא רצית אותו?
"גם הוא שאל והתשובה שהוא קיבל הייתה: 'היית יותר מדי חתיך'".
- סליחה?
"אני גורסת שהגבר שלך צריך להיות קצת יותר יפה מקוף. אנחנו נוטים לייחס למראה עיניים מרהיב תכונות אופי טובות, וזאת אחת הטעויות הכי גדולות בבחירת בני זוג מצד נשים. מילא גברים, הם מחויבים לביולוגיה שלהם לבחור באשה שהיא הטיפוס שלהם מבחינה חיצונית, אבל נשים יכולות להתאהב בגברים הכי מכוערים בעולם בגלל האישיות שלהם, ואת זה הבנתי כבר מגיל די צעיר".
- גם על בן זוגך את מיישמת את הכללים שאת מלמדת?
"אם לא הייתי מתחברת לפרינסס שבי, הוא היה מעיף אותי מכל המדרגות".
נא להמתין לטעינת התגובות
