ראשי » סגנון » ניו אייג' » בין גוף לנפש

פנטזיות חוסמות את המשאלות

האביר על הסוס הלבן? זכייה בלוטו? בין חלומות לפנטזיות יש הבדל תהומי. חלומות נועדו להיות מוגשמים. פנטזיות נועדו לסילוק – כי הן בדיוק מה שמשאיר אותנו במצב של פוטנציאל נצחי

מיכל גזית | 4/1/2009 13:29

פנטזיות. Luz V, cc-by

פגשתי פעם מישהו, כבן 45 שהפנטזיה שלו הייתה להיות סופר מפורסם. כל חייו הבוגרים התנהלו בצל הפנטזיה הזו. הוא עבד בעבודות מזדמנות, הרוויח משכורות מעליבות, וחי בדוחק, כי הרי הכל היה זמני, בדרך לפנטזיה. הוא לא הקים משפחה, בעיקר כדי שלא להיות מוסט מהמטרה. הכתיבה הביאה לו תמיד סבל רב - ייסורים, כמו שהוא נהג לכנות זאת.

במהלך סדנה שהנחיתי התברר שבשנים האחרונות הוא החל לעסוק בשיטת פלדנקרייז. בתחילה כתחביב, ועד מהרה הוצע לו להצטרף לקורס מורים, שאותו סיים בהצלחה רבה. כשהוא דיבר על הצד הזה בחייו, הוא זרח. היה ברור שהוא חווה שם אושר עצום, סיפוק, וגם הערכה של הסביבה על יכולותיו.

במהלך הסדנה, תוך כדי שהוא מתחבר לרצון אותנטי, הוא קיבל הצעה ללמד, בתנאים מצוינים. ואז הגיעה נקודת השבר: הפנטזיה היא הרי להיות סופר. הוא ניצב בפני נקודה מכרעת: היה עליו לשחרר, אולי רק לרגע, את ההיאחזות בפנטזיה שגרמה לו אומללות רבה כל-כך. לעזוב, אולי בכדי לחזור לכתיבה ממקום אחר בתוכו, ואולי לעזוב לצמיתות ולהיפתח לעולמות חדשים. בכל מקרה היה צריך לוותר על אובססיה ולהתבונן בה מנקודת ראות אחרת.

במקום זה הוא עזב את הסדנה באותו שבוע, והסביר לי שהוא חייב להתמקד בעתיד שלו כסופר. עבורו היה פשוט יותר לחזור לחיי הסבל המוכרים.

במידה מסוימת אני יכולה להבין אותו. משמעות השחרור הייתה להכיר בכך שהוא אולי "בזבז" 25 שנים מחייו הבוגרים. להבין שהוא טיפח סיפור שקרי, שאולי אפילו לא היה שלו. להתעמת עם זה שכל הסבל היה כמעט לחינם. אבל ייתכן שהייתה לו הזדמנות ליצור תפנית שתאפשר חיים מתוך שמחה בשנים הבאות, בתחומים שהוא מצוין מוערך ונהנה בהם.

עברו חמש שנים מאז ולמיטב ידיעתי הוא לא כתב ופרסם דברים חדשים. לבטח שלא הפך לסופר מפורסם (אגב, פרטי המקרה טושטשו בצורה קיצונית).

ההבדל הוא בתחושת הגוף

חלומות ופנטזיות משמשים לעיתים כמילים נרדפות, אבל ההבדל ביניהם תהומי. חלומות נועדו להיות מוגשמים. זה אפשרי, נפלא, זה מרגש. פנטזיות נועדו לסילוק, כי הן מסיטות אותנו מהחיים עצמם.
דרך אחת להבדיל ביניהם היא בתחושות הגוף. חלומות מרגשים - גם אם יש מקומות מפחידים, שגורמים לעצירה, לכמה צעדים אחורה; יש משהו משמח בהם לאורך כל הדרך.
פנטזיות מאמללות. יש רק נקודה אחת, רחוקה בקצה, שאנחנו מספרים לעצמנו שבה תהיה שמחה. אבל, כל המסלול אליה מרגיש כמו דרך חתחתים

במקרה הקל, וכמו סיוט מתמשך במקרים הקשים יותר.
פנטזיות הן סיפור כיסוי שאנחנו מספרים לעצמנו בכדי לחפות על מציאות חיים שלא עובדת. אנחנו לא עושים דבר בכדי לשנות את אותה מציאות, רק מתבוננים בנקודת הפנטזיה, ומספרים שאם היא תקרה אז באמת יהיה לנו טוב.
כאן מצוי ההבדל העמוק יותר בין חלום ופנטזיה. חלום הוא הגשמה של כל היש שבנו, המתנות שבנו, משאלות הלב. פנטזיה היא סיפור פיצוי שבא לכסות על האין, על החוסרים שלנו בחיים. ומתוך מחסור לא יכול לקרות דבר.

הפחד מפני המימוש

פנטזיית זכייה בלוטו היא דוגמא מצוינת (שמפעל הפיס ודומיו מטפחים בהתמדה), היא מאפשרת לרבים להיצמד אליה תוך הדגשה והגברה של החוסר בחייהם.
כשיזכו הם יוכלו לרכוש המון דברים, מה שמדגיש כמובן בכל רגע את כל מה שהם לא יכולים לקנות כיום. כשיזכו, הם יוכלו לעזוב עבודה שהם לא אוהבים, ולעשות מה שבאמת כיף להם – מה שמסתיר תסכול על עשייה לא מספקת הנמשכת לעתים חיים שלמים.

גם הפנטזיה של מפגש עם אביר/ת חלומות שישלוף מתוך זוגיות אומללה או רווקות בעייתית, לא מאפשרת לדברים לקרות במציאות. הרי אין אדם חי שיוכל להיכנס לנעליים האלה - הן בלתי אפשריות.

אנשים יעדיפו לצפות בנקודה מרוחקת ובלתי אפשרית, ובלבד שלא לעצור, לפגוש את עצמם, ולערוך שינוי פנימי שרק הוא שמאפשר לחלומות להתגשם. הפרדוקס הוא שאנחנו בו זמנית מאד רוצים שהפנטזיות יתממשו אבל גם חרדים מכך. כי אם חלילה וחס הן יתגשמו נאלץ לפגוש הריק, את החוסר, את האין, שאותם טשטשנו בעזרת סיפור הכיסוי הפנטזיונרי.

יש בתת המודע שלנו מקום מאד חכם, שלא יאפשר לפחד הגדול הזה להתנגש בנו חזיתית. לכן, אנחנו בעצם לא ממש עושים צעדים בכדי להגשים את הפנטזיה. לכן, הדרכים אליה תמיד נראות מאיימות ובלתי אפשריות. המציאות מאותתת לנו שזו לא הדרך, לא מה שיביא את האושר, יפתור את החוסר. רק אנחנו יכולים לעשות זאת, על ידי חיבור לקול הכן שבנו, ועל ידי הגשמת חלומות, גם כאלה שאנחנו לא יודעים עליהם עדיין.

למייל של מיכל גזית