למסדר התינוק עמוד דום!
ג'ינה פורד, אחות טיפת חלב מבריטניה ומחברת רב המכר "הסודות הפשוטים להורות רגועה", הצליחה לעורר סערה בממלכה כשקבעה שסדר היום של התינוק החדש צריך לכלול לוח זמנים של טירונות, עם אכילה בשעות קבועות ולילה שלם של שינה בלי הפסקה - כבר מהיום הראשון
לדעתה, הניסיון שרכשה במקצוע מכשיר אותה טוב יותר מכל שנות ההשכלה שלהם, כדי ללמד אותנו איך לגדל את התינוקות שלנו. למען האמת, מי שהעסיק פעם מטפלת אמיתית (לא סטודנטית אחרי הטיול למזרח ולפני תחילת ההתמחות בייעוץ חינוכי) - יודע לומר שלמטפלות יש ידע רב.
המטפלת האמיתית, למשל, ניחנה בכישרון ליצור את נס ההרדמה (המטפלת שלי הייתה עושה את זה כל כך טוב, שנטיתי לחשוד בה שהיא משתמשת באמצעים מלאכותיים).
את חוכמת המטפלות חולקת איתנו פורד בספרה החדש: "The Contented Little Baby Book" - ובתרגום חופשי "תינוק מרוצה ונינוח - הסודות הפשוטים להורות רגועה ובוטחת" (New American Library), שהפך לתנ"ך של אמהות רבות באנגליה. פורד, כמו כל גורו, אספה קהל מאמינים רב, אבל גם ציבור של מתנגדים, וזאת בין היתר כיוון שהדברים שלה מהפכניים, על רקע הרוח הליברלית, רכת הלב והסובלנית השוררת במקומותינו כלפי תינוקות רכים.
פורד, למשל, מתנגדת להנקה על פי דרישה, כמו גם לטענה שעל ההורים להסתגל לסדר היום של התינוק, ודוגלת במקום זה בעיצוב ההתנהגות, דפוסי השינה וההאכלה של התינוק מיומו הראשון על כדור הארץ.
נס שנפל עלי משמים ומאפשר לי לרחוץ את הכלים, ואל חשש ההשכמה המלווה את התנומה כאל הודעה שעוד מעט תישמע אזעקת אמת, הייתה ודאי מזדעזעת. הרצון להתחשבות, הפחד, התגובתיות, כל אלה אינם מקובלים עליה. במצח נחושה היא קוראת לנהל את התינוק ולא להתנהל על פיו. או בלשון אחרת, אין לחכות להוראות מהרך הנולד, אלא לכייר אותו כרצונכם, כל עוד הוא רך.
סדר היום, שהוא עיקרון היסוד של פורד, צריך להיות מוכתב מלמעלה ולא מלמטה. ואיך גורמים לתינוק ללמוד מהו סדר היום התינוקי
פורד ממליצה להגיש לתינוק שד גם כשאינו רעב, היא לא מסתייגת להטיף לאמהות לא ליצור עם התינוק יותר מדי קשר עין בזמן ההאכלה, היא מטיפה שלא לשחק עם התינוק לפני שעת השינה, לתת לו מוצץ, לקחת לו את המוצץ ומעל לכל - היא דוגלת בהערה של תינוק ישן. ה"שקט הוא נרדם" שנלחש בבתים רבים כל כך - ספק בהתחשבות ספק בפחד - אינו מקובל עליה. וזה עוד לא הכל. היא לא רק מעירה את התינוק שיאכל לפני שאמו הולכת לישון, היא מעיזה להעיר אפילו את אמו בשבע בבוקר בחופשת לידה, במקום לתת לה להתאושש מן הלילה, הלידה והילד.
אבן היסוד של השגרה, עיקר האמונה ותשתית הקיום, על פי פורד, היא השמירה על סדר יום, ועוד יותר מזה על סדר לילה - שירגיל את התינוק ללכת לישון "כמו בנאדם" וימשיך לישון "כמו תינוק". ובקיצור, לתת לו ולהוריו לישון שנת בריאות ממושכת, שתיתן להם כוחות לעבור את 18 השנים הבאות.
פורד, הידועה גם בשמה "הגבירה של השגרה", בנתה לו"ז, אותו היא מחלקת להורים אחרי לידה כדי שישננו אותו ויעבירו אותו הלאה לתינוקם. בלו"ז, שמזכיר את זה שמקבלים אנשים היוצאים לטיול מאורגן או אפילו של טירונות בצנחנים - כל דבר מתבצע על פי תוכנית.
כך למשל עבור תינוק בן שבועיים עד ארבעה שבועות יש לאמץ את הלו"ז הבא:
זמני האכלה: 22:30 ,18:15 ,17:00 ,14:00 ,10:00 ,7:00.
זמני תנומה בשעות היום:
9:00-8:30 הרדמה, עד 10:00 שינה.
12-11:30 הרדמה, עד 14:00 שינה.
17:00-16:00 שינה (כאן אין מרווח הרדמה).
הערה: זמן תנומה מקסימלי ביום הוא חמש וחצי שעות.
ומה קורה אם התינוק אינו מציית ללוח הזמנים? מה אם הוא נרדם במהלך טיול בעגלה בשבע וחצי לשעתיים, או יושב על השד במשך שעה, משמונה עד תשע? כדי למנוע תרחישים מסוג זה, מלווה פורד את לוח הזמנים בסדרת המלצות בנוסח הבא:
- צריך לנסות לגרום לתינוק להיות ער ביום אחרי זמני האכלה.
- להעיר אותו אם הוא ישן הרבה זמן אחר הצהריים.
- לא לתת הרבה אוכל בין השעות 15:15 עד 19:00.
- צריך להקדיש שעה לאמבטיה ולזמן הירגעות לפני השינה.
- יש לבנות שגרת ערב קבועה - אין להרשות מבקרים בזמן ההירגעות.
- אסור לשחק עם התינוק ולהשתולל איתו אחרי האמבטיה.
- אסור להרדים את התינוק על הידיים.
- יש להוציא לו את המוצץ מהפה לפני השינה.
- אם הוא נרדם בזמן ההאכלה יש להעיר אותו.
כיוון שרוב ההורים שלא אימצו את שיטת ג'ינה פורד סובלים באיזשהו שלב בחיי הילדים מלילות חסרי שינה; כיוון שכמעט לכל הורה יש איזה וידוי מביש על דרך הרדמה מפותלת, הכוללת נסיעה ב-60 קמ"ש בכביש מלא מהמורות, הליכה עם התינוק על הידיים עד הזדקקות לניתוח פריצת דיסק, או הרדמה של הילד על השד, שבעקבותיה באה שינה רצופה של לילה שלם על כורסת הסלון - שווה לפחות להמשיך ולקרוא את מה שגברת פורד אומרת.
ואם אין לכם איזו דרך הרדמה אקזוטית, ודאי יש לכם דפוסי חלימה מעניינים, כי גם אם הילדים הולכים לישון כמו שצריך, הרבה פעמים הם לא ממשיכים עם זה ברציפות לאורך הלילה. וגם בתחום הזה רבים הסיפורים של הורים על פעוטות המתעוררים בארבע לפנות בוקר וקוראים בשמחה לאמם שתבוא לבנות לגו, ילדה בת עשר שעדיין מגיעה לילה אחר לילה למיטת ההורים ודוחקת החוצה את האם אל הספה בסלון, וילד בן שנה שמתעורר עשר פעמים בלילה כדי שאמו תביא לו את המוצץ. "מחלות ילדות" כאלה, טוענת פורד, קל הרבה יותר למנוע מאשר לתקן.
ובמקום להיקלע למצב שבו צריך להחזיר ילד סורר למקומו ולתת לו לבכות בגיל תשעה חודשים במשך חצי שעה או יותר, עדיף להרגיל אותו מן היום הראשון לישון לילה שלם. בניגוד לכל התורות האחרות, פורד אינה מדברת על זמן חסד של שלושה חודשים, שבו אפשר לצפות מן התינוק לכל.
המשפט הרווח ברוב ספרי ההדרכה: "תינוקך ייכנס לשגרה תוך זמן קצר", שגורם לנו להאמין שבהתחלה הכל אפשרי והכל מותר - אינו תקף בעיניה. צורת ההתייחסות שלה לפרק הזמן שבו התינוק נכנס אל חיינו ואל חייו, מזכירה יותר את המימרה המפורסמת המזהירה אשה שלא לפנק את בן זוגה בששת השבועות הראשונים לחייהם המשותפים. "אם תביאי לו קפה למיטה בהתחלה", אומרות עצות של יודעות דבר, "תצטרכי להביא לו קפה מכאן ואילך". וזה, מאמינה פורד, נכון גם לגבי התינוק.
וכנגד טראומת הטראומות שמעיבה על חיינו וגורמת לנו לחשוב שתינוק קטן הבוכה במיטתו עלול ללקות בחרדת נטישה, או בבעיה פסיכולוגית אחרת, אומרת פורד כמי שירדה לעומקן של עיניהן הטרוטות של מאות נשים: "אם עייפה, שאינה יכולה לישון במשך חודשים, ומיניקה יום ולילה בלי לדעת מה צפוי לקרות לה עוד רגע, היא אם עצבנית שנוטה לחשוב שאינה אוהבת את תינוקה".
אלה שמצליחים לבסס שגרה קבועה עם ילדיהם, זוכים לא רק ללילה שקט אלא גם לימים שקטים. שגרה קבועה מולידה הורים מרוצים וכמובן גם ילד רגוע, טוענת פורד. ואכן, לא רק שההורים מספיקים לישון לילה שלם, הם יכולים גם לאכול ארוחת ערב בשקט אחרי שהתינוק נרדם, בשעה קבועה כל יום ולא אחרי מלחמה מתישה. ולא זו בלבד, חוסר הארגון והוודאות, המאפיינים את חייהן של האמהות המאכילות ומרדימות את ילדיהן לפי דרישה, נחסך מן האמהות המנהלות את יומן בהתאם ללו"ז הפורדי.
בניגוד למה שחושבים, טוענת פורד, תינוק שמכוונים לו את סדר היום ומונעים ממנו להיות מותש מדי - הוא תינוק מאושר יותר. מאושר יותר גם מחברו לארגז החול, שאמו קופצת לכל דרישה שלו, מאכילה אותו כל פעם שהוא רוצה ומרדימה אותו מתי שהוא נראה עייף.
ואכן, אם שאימצה את שיטת פורד בחודש השני לחיי בתה, יודעת לספר שהשיטה התאימה לה ביותר גם בתקופת חופשת הלידה, שהפכה לדבר צפוי ושפוי, ועד היום כשהילדה כבר עברה את גיל שנה, עדיין היא הולכת לישון כל יום בקלות ובשעה סבירה ומאפשרת לה ולבן זוגה ליהנות מארוחת ערב לבדם.
מי ששוקל לאמץ את השיטה, צריך להביא בחשבון שאי אפשר להיות ספונטניים. וזה אומר שאין דבר כזה להישאר לארוחת ערב אצל חברים או לתת לסבא וסבתא לקפוץ בערב פשוט כיוון שהם בסביבה. צריך להימנע מסיטואציות שגורמות לילד להירדם לפני הזמן (נסיעה באוטו או סיבוב בעגלה) ובקיצור - לוח הזמנים הקבוע שאנו כופים על הילד, כופה את עצמו עלינו, ההורים.
על כך בדיוק מדברים מתנגדיה של פורד, הטוענים שמדובר במשטר צבאי והיא רואה לנגד עיניה בעיקר את ההורים ואת רווחתם ולא את הילדים. "פורד רואה בתינוק טרדה המציקה להורים, ולשיטתה מה שצריך זה לצמצם את ההטרדה למינימום האפשרי", טוענים גולשי אינטרנט שנדרשו לסוגיה.
אבל המתנגדים כמו גם החסידים מצביעים על הסערה שהצליחה פורד לחולל בתרבות גידול הילדים העכשווית, הנובעת לא רק מדבריה אלא גם מן הרקע שבו הם מושמעים. צריך לזכור שפורד מגיעה אחרי שנים שבהן אנחנו מנסים לרקוד לפי חלילם של התינוקות שלנו ומתקשים לשמור על הקצב.
לפני שהיא באה הלכנו רחוק מאוד עם האמונה שאנו צריכים להיות עדינים וקשובים אל תינוקנו המגיע הביתה, שהוא אינו אלא קורבן לגידולנו, שההשפעה שלנו עליו גדולה ושקל לנו כל כך לפגוע בנפשו הרכה.
קשב הוא העיקרון המנחה את ההורים בדורנו. הורים צריכים להיות קשובים. ולכן לא פלא אולי שאנו מגדלים כאן דור של ילדים שלא מקשיבים בקולנו. הם רגילים כל כך להאמין שאנחנו הם אלה הצריכים לחדד טוב יותר את השמיעה.
הדיון כאן הרי אינו על כמה מאכילים תינוקות וכמה נותנים להם לישון, אלא על תפקיד רב החובל אשר משיט את ספינת הגידול שלהם. האם אנחנו מאמינים שהתינוקות יודעים מה הם צריכים או שאנחנו מאמינים שאנחנו צריכים להראות להם את הכיוון? האם המבוגרים צריכים להסתגל לעולם התינוקות, או שמא התינוקות צריכים להסתגל לעולם המבוגרים? האם צריך לתת להם את החופש לצמוח לכיוון הצמיחה הטבעי שלהם או שצריך לכוון אותם לצמוח לאן שנראה לנו שטוב?
ולא סתם, זוהי מטפלת שמחזירה עטרה ליושנה ואומרת בלי בושה: "צריך ללמד אותם מה אנחנו רוצים מהם". היא לא חוששת שיגידו שהיא לא מבינה מורכבות, שהיא לא חוזה את העתיד, שהיא לא מבינה את ההווה. היא לא בודקת איך מגיב מוח התינוק מבחינה נוירולוגית ואיך זה מרגיש להיות תינוק, ואינה מנסה להבין מה מתרחש פסיכולוגית בנפשו של ילד שאמו לא באה אליו כשהוא בוכה.
היא מסתכלת על מה שרואים בעין. ומה שהיא רואה בעין זה תינוקות קטנים המצמחים דור של הורים טרוטי עיניים, ולכל ההורים העייפים האלה היא אומרת: "חבר'ה, התינוק שלכם עייף, תשלחו אותו לישון". וכך המטפלת משכיבה גם אותנו, ההורים, לישון. ותאמינו לי, עכשיו זה ברור, לא הבנו את המצב פשוט כי לקינו בתשישות יתר.
נא להמתין לטעינת התגובות
