הבריחה לאפריקה: טיול מרתק באי מדגסקר
זיקית באורך של במבה, עצים שנראים כמו קקטוס, שממיות מתוחכמות ולמורים מעופפים בין צמרות העצים. במדגסקר שבאוקיינוס ההודי יש דברים שלא רואים בשום מקום אחר
דמיינו לעצמכם רפסודה ענקית בלב האוקיינוס ההודי ועליה בעלי חיים מוזרים ומגוון צמחים שלא ניתן לראות בשום מקום אחר בעולם. נסו לדמיין זיקית באורך של גפרור, שממית מתוחכמת החומקת מהעין מרוב הסוואה, למורים מעופפים בין צמרות העצים ואחת ש"רוקדת" על הקרקע ועצים הנראים כמו קקטוסים.
האי מדגסקר ניתק מיבשת אפריקה לפני כ-165 מיליון שנה, נדד מזרחה על פני האוקיינוס ההודי עד שהגיע למקומו הנוכחי לפני כ-100 מיליון שנה, תוך יצירת תעלה ברוחב של 400 קילומטרים המכונה תעלת מוזמביק. מיקומה הגיאוגרפי של מדגסקר בין המזרח הרחוק לאפריקה, בבידוד מוחלט מכל פיסת יבשה, הוא המפתח להבנת האבולוציה הייחודית שהתרחשה ברחבי האי בתחום החי, הצומח והעולם האנושי.
הבידוד הגיאוגרפי של האי ומיקומו בין יבשות אסיה ואפריקה היוו דווקא מקור משיכה עבור אנשים רבים. חוקרים, מגלי ארצות, שודדי ים ומהגרים נשאבו אל האי כמו מים לספוג. לפני כ-1500 עד 2000 שנה החלו ליישב את האי מהגרים מאינדונזיה ומלזיה, שהביאו עמם עם השנים שתי "טכונולוגיות" חשובות בנוף האי: סירות מפרש עשויות עץ (pirogue) וחקלאות שדות האורז.
המנהגים האסיאתים החלו להיות מושפעים מתרבויות ארצות ערב ואפריקה. במאה ה-9 לספירה החלו להציף את מדגסקר סוחרים במשי, תבלינים ועבדים שהטביעו את חותמם בהתוותם של 18 ממלכות ושבטים. אלה התגבשו מאוחר יותר לארבע ממלכות דומיננטיות. האירופים הראשונים שכף רגלם דרכה במדגסקר היו הפורטוגזים בשנת 1500. במהלך השנים הבאות ניסו משלחות של פורטוגזים, הולנדים ובריטים ליישב
לעומתם, קבוצות של שודדי ים מאנגליה, צרפת וארצות הברית הצליחו לתרום לכלכלה המקומית מספיק כדי להתחיל להתערות בחברה. במהלך המאה ה-19 החלה זרועה הארוכה של בריטניה "לרחרח" את האי, אולם לקראת סוף המאה החלה התעניינותם של הבריטים במדגסקר לרדת, והצרפתים ניצלו זאת לכיבוש קולוניאלי משלהם.
ב-1885 הוכרזה מדגסקר כקולוניה צרפתית, ונשארה כך עד עצמאותה ב-1958. עד היום צרפתית היא השפה הרשמית לצד השפה המלגשית, ומרבית המקומיים אינם מדברים אנגלית כלל. גם במטבח המלגשי ניכרת השפעה צרפתית, וכך למשל הלחם העיקרי הנאפה ונמכר ברחובות הערים הוא הבאגט.
למטיילים המנוסים תיראה מדגסקר כיבשת כלאיים בין אפריקה למזרח: אנשים כהי עור, בעלי שיער חלק, חיים בעיקר מחקלאות שדות אורז ודיג; הריקשות מכונות פוש-פוש (Push-push), וסירות הדיג מעץ זהות לאלה שבמזרח ולאלה שבאיי דרום האוקיינוס השקט.
בכל מסעדה ניתן למצוא לפחות מאכל אחד מבושל בקארי או ג'ינג'ר. ועל כל אלה מנצחת התרבות הצרפתית. כאי הרביעי בגודלו בעולם (594,180 קמ"ר), התברך האי מדגסקר ב-90% של חי וצומח אנדמיים, כלומר מינים שאינם מצויים בשום מקום אחר בעולם.
עד שהאדם המודרני הגיע לאי לפני כ-1,500 שנה, חיו כאן כ-15 מיני למורים שנכחדו, חלקם הגיעו למימדי גורילה. למור הוא הפרימאט (יונק עליון) היחידי במדגסקר, מלבד ההומו סאפיינס. גודלם של הלמורים הוא כשל חתול, מבנה פניהם מאורך כשל כלב אך הם הכי קרובים לקוף.
סביר להניח שהאדם הראשון באי הרגיש מאוים על ידי היצורים המשונים, נרתע מגודלם, אף על פי שהם צמחוניים, והביאם להכחדה. כיום יש יותר מ- 50 מינים ותת מינים של למורים ברחבי האי. הלמור "הקלאסי" שהעניק ללמורים כינוי שמקורו בתרגום שמם ל"רוח רפאים" - הוא הלמור "הספורטיבי" (Sportive Lemur) הפעיל בלילה. עיניו העגולות, הגדולות והבולטות המציצות בין ענפי העץ בחושך מדמות אותו ל"שד רפאים" קטן.
המין הגדול ביותר של הלמורים מצוי על יד הכפר אנדסיבה, בשמורת פרינה (Perinet), בתוך יער גשם הררי במזרח האי, כ-140 קילומטרים מזרחה מעיר הבירה אנטננריבו. שמו של הלמור הוא אינדרי אינדרי (Indri indri), והוא מכונה גם "הלמור המזמר" הודות ליכולותיו הווקליות המרשימות. בכל בוקר מתעוררת להקת למורים, ומתחילה לנדוד בין צמרות העצים שבשמורה.
קריאותיהם הטריטוריאליות של האינדרי אינדרים נשמעות למרחק של כשלושה ק"מ, ומזהירות להקות זרות המצויות בסביבה על בואם. אם מתמזל המזל, ניתן לצפות באינדרי אינדרי ולשמוע אותו בו זמנית, פותח פה רחב כזמר אופרה, מרוכז כולו בשירה ענוגה. לעתים קרובות מצטרפים אליו קולות שני ושלישי.
החיות ה"רעות" בסרט המצויר "מדגסקר" הן הפוסות (Fusa). הפוסה מחזיקה בתואר "הטורף הגדול ביותר במדגסקר", אף על פי שאורכה הממוצע הוא כ-80 ס"מ (ללא הזנב) בלבד. כלפי חוץ נראית הפוסה כמו פומה, או כהכלאה מוזרה של חתול, קנגורו וקוף. דרווין עצמו התבלבל והגדיר אותה בטעות כחתול, אולם היא קרובת משפחה של הנמיות, שייכת למשפחת הגחניים, תוצר אבולוציוני אנדמי למדגסקר. הפוסה, האדם ומספר עופות דורסים הם הטורפים העיקריים של הלמורים.
במדגסקר חיים שני שלישים ממיני זיקיות העולם, מהקטנה ביותר ועד זיקיות שאורכן כאורך זרוע של ילד בן עשר. הזיקיות הקטנות בעולם המגיעות לגודל במבה בודד, והן זיקיות קרקע החיות בחסות עלי שלכת למרגלות עצים. זיקיות מסוג זה ניתן למצוא ביערות גשם הררים במדגסקר, כדוגמת היער גשם בגן הלאומי של הר אמבר (Parc National de Montagne D'ambre).
הצומח של מדגסקר מאופיין בארבעה סוגי יערות עיקריים ביניהם יערות גשם ש-94% מתוכם עברו כריתה מסיבית ויערות קוצניים, שההליכה בהם כה משונה עד כי דומה לחוויה של טיול בכוכב לכת אחר.
העץ המיוחד ביותר במדגסקר, שלמראהו אי אפשר להישאר אדישים, הוא עץ הבאובב. מתוך שמונת מיני הבאובב באפריקה, שבעה מצויים אך ורק במדגסקר. לעץ הבאובב המיוחד כינויים רבים המאפיינים אותו כגון "העץ העומד על ראשו", "העץ שהעליב את האלים" ועוד.
שני השמות הללו מקורם באגדה מקומית המספרת שהבאובב הצליח להעליב את האלים מיד לאחר בריאתו, ועקב כך הם ציוו עליו לצמוח הפוך. ואכן בעונות היובש, כאשר מאבד הבאובב את עליו, נראים ענפיו המסועפים כשורשים של עץ שצמח "עם הראש באדמה".
אחד ממרכיבי הקינוחים הנפוץ ביותר במדגסקר הוא הווניל, שיובא ממקסיקו, גדל ונמכר בסיטונות באי נוסי ביי ולאורך החוף הצפון-מזרחי של האי. מדגסקר היא היצואנית הראשית בעולם של וניל, ושל תמצית הבושם יילנג יילנג.
הכותבת היא מדריכת טיולים בחברת אקו טיולי שטח המוציאה טיול בן 15 יום למדגסקר ב-3 באפריל
נא להמתין לטעינת התגובות
