אין ברירה: בוחרים בכימותרפיה

אחרי שחתמנו על טופס ההסכמה לכימותרפיה עבור בתנו שנולדה עם גידול בכבד, הפכנו להורים שכולים בפוטנציה. מדור בריאה, פרק 11

גילי ומירב | 11/3/2009 11:06 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
[גילי]
ברגע אחד הפכתי מאב פוטנציאלי לאב שכול פוטנציאלי. לא זכיתי להיות בלידה של התינוקת שלי. יכולתי ללוות אותה רק בזמן שלקחו אותה בקופסת פלסטיק אחת לקופסה אחרת, ושם הרופאים העבירו אותה את הפרוצדורות שמתאימות לפרוגנוזות שלהם. אין לי פנאי להעמיק פנימה ולהבין מה קורה שם בחוץ, מה קורה בתוכי.

- כך נראה טופס הסכמה לטיפול כימותרפי

אני חושב שהייתי מתנגד לטיפול כזה לעצמי, אבל זו הבת שלי, אני אומר למירב, והמחויבות שלי אליה גדולה מהמחויבות שלי לעצמי. אנחנו לא מוצאים שום טיפול אחר, מחכים ממש עד הרגע האחרון לתשובה מהרב פירר, אבל נראה שאין לנו אפשרות להמשיך לחכות שמשהו יגיע. בלב כבד אנחנו מאפשרים להם לבצע את הטיפול.
 
בריאה
בריאה צילום: אלכס רוזקובסקי

[מירב]
הטיפול הכימי מתחיל. שבע שעות שבהן מוזרקות אל הגוף הזעיר שלה שתי תרופות בזו אחר זו: קרבופלטין ו-VP-16. חזרנו וביקשנו מהרופאים שיוודאו שהמינונים מותאמים לגיל, לגוף ולמשקל. התינוקת שלנו בת תשעה ימים ומשקלה שני קילוגרם ושש מאות גרם.

אנחנו משכנעים את עצמנו לתת לזה הזדמנות, אולי זה באמת יעזור. אבל עדיין מקנן בי ספק מייסר. "ששש...", אני משתיקה את הספק, "לא מצאנו שום אפשרות אחרת".

אני מחזיקה אותה חבוקה בזרועותיי במשך כל שבע השעות, למורת רוחן של האחיות. אנחנו מסרבים לתרופה נגד הקאה, כדי להימנע מעוד תרופה וגם כדי לקבל אינדיקציה לתגובת הגוף שלה לטיפול הכימי.

[גילי]
בארבע השעות הראשונות עם הקרבופלטין היא מתנהגת כרגיל, אבל מרגע שמתחיל הטיפול ב-VP-16 היא בוכה בלי הפסקה במשך שלוש שעות, עד שהחומר מוחדר לגופה עד תום. אני מרגיש שהחומר השני רעיל יותר עבורה.

[מירב]
"ילדה שלי, אהובה שלי, אני מקווה שהטיפול יעזור לך ושבבוא העת גם נצליח להביא אותך לניתוח".
אני מחבקת אותה בזרועותי, מייחלת שהכאב יעבור אלי וייחסך ממנה. מלאך קטן. אנחנו דבוקות בחיבוק עור אל עור, וברגעים האלה אני ממש מרגישה את החומר.

הראייה שלי מתערפלת, כאילו שאפתי אקונומיקה. אני מסוחררת, טעם כימי בפה. האם עצם החיבוק, המגע של עור בעור, יכול להעביר אלי תחושה כזו? אני מזדהה איתה כל כך, אנחנו גוף אחד.

לילה ארוך, וסוף סוף הבוקר. עכשיו היא נראית רגועה. ילדה שלי אמיצה. כאילו כלום. היא מתעוררת רעבה ועירנית, והכול נראה בסדר. הלוואי שבכך זה יסתכם. איבאן לוי אמר לנו שלא יהיו תופעות לוואי, כנראה.

- לאתר של גילי ומירב

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

בריאה

סיפורם האישי של הורים לתינוקת בת יומה שנולדה עם גידול בכבד, שנקלעים למאבק מול הממסד הרפואי. התכנים במדור אינם מהווים המלצה רפואית

לכל הכתבות של בריאה

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים