סרח עור: מה עושים?
מחצית מהאוכלוסיה תיתקל יום אחד בגבשושית מתנדנדת על העור. הרופאים קוראים לה סרח עור, הכינוי שלה הוא טאלולה (בניגוד לפאלולה), ואפשר להיפטר ממנה בהליך אסתטי פשוט
קוטרה נע בין מילימטר לשני ס"מ, והיא נוטה לגדול בצוואר, בבתי השחי, בעפעפיים, בחזה ואף במפשעה ובפי הטבעת. "זו תופעה שכיחה במקומות בהם יש שפשוף עור, למשל בבתי שחי, שם תוך הליכה ותנועה יש שפשוף של עור הזרוע עם דופן בית החזה, אצל נשים מתחת לשדיים, במקום בו החזייה מתחככת בעור, ובצוואר, שם העור משתפשף בצווארון או בעניבה", מתאר פרופ' אריה אינגבר, מנהל מחלקת עור בביה"ח הדסה עין כרם. "ייתכן שזה נובע מהשפשוף שיוצר טראומה מינימלית לעור, שגורמת לשגשוג של תאים בתוך האפידרמיס".
הנגע העורי אינו יפה כל כך למראה, אבל לרוב גם לא מסוכן. "בעבר סברו שלאנשים עם סוכרת או פוליפים של המעי יש נטייה לייצור מוגבר שלהם", מציין ד"ר רונן אלקלעי, מומחה לרפואת עור ומין ובניתוח מיקרוגרפי על שם מוז, קופ"ח מכבי ומאוחדת. "אבל כיום יודעים שזו חתיכת עור עודפת, נגע שפיר לחלוטין שלא קשור למחלות נוספות".
עם זאת, כאשר הנגע הופך כואב או אפילו רגיש למגע, יש להתייחס אליו ברצינות. "לעיתים הנגעים מתחככים בחפצים, תכשיטים ובגדים, ועלולים להפוך למודלקים, בצקתיים ורגישים, ובמצב כזה מומלץ לפנות לרופא עור", מסביר ד"ר אלקלעי.
פרופ' אינגבר מוסיף כי גם כאשר הנגע מופיע אצל גברים על האשכים ואיבר המין, כדאי לגשת לרופא על מנת לשלול את האפשרות שמדובר בקונדילומה, מחלה ויראלית המועברת במגע מיני.
הסרח העודף מופיע בקרב יותר מ-50 אחוז מהאוכלוסיה, ובשכיחות זהה בקרב גברים ונשים. "השכיחות להופעה שלו הולכת וגדלה עם הגיל, ומחקרים הראו שבקרב 60 אחוז מהאוכלוסייה בגילאי 60-70 יש לפחות סרח עור אחד על הגוף".
אמנם אי אפשר לחזות את התופעה ואין לה היבט תורשתי, אבל בזמן הריון ובתקופות של עליה במשקל נמצאה
הנגעים אינם נעלמים מעצמם ולאורך השנים עלולים לגדול מעט, אך באופן עקרוני לא מחייבים מעקב או טיפול. "ברגע שמאבחנים כי מדובר בסרחי עור, אין צורך לגעת בהם, אלא אם כן זה מפריע פיזית או אסתטית" אומר פרופ' אינגבר.
ד"ר להבית אקרמן, מומחית לרפואת עור בביה"ח בילינסון ובכללית אסתטיקה, מציינת כי יש כמה דרכים להסיר את הנגע, והרופא בוחר בכל מקרה את השיטה המתאימה. "בכל מקרה, אסור לנסות לטפל בהם בבית בשיטות 'יצירתיות', כמו 'חניקה' על ידי קשירה בחוט. זה גורם לנמק שיכול לגרום זיהומים. עדיף פשוט להגיע לרופא והוא יפנה אתכם לטיפול המתאים".
הטיפולים עולים כמה מאות שקלים, ונמשכים דקות בודדות.
- הקפאה בחנקן נוזלי: הנגע מוקפא על ידי חנקן נוזלי בטמפרטורה של מינוס 196 מעלות. ההליך גורם לצריבה וכאב במשך כמה שניות ומיד אחרי הטיפול מופיע אודם באזור המטופל. לאחר כמה ימים נושר סרח העור, אבל לעתים יש צורך בטיפול חוזר.
הטיפול בחנקן נחשב למומלץ ביותר, בעיקר בשל יעילותו והעובדה שהוא לא כרוך בתופעות לוואי. עם זאת, ד"ר אקרמן מציינת שהוא פחות מתאים לבעלי עור כהה, שכן לעיתים נדירות הוא עלול להותיר כתם פיגמנטציה על העור.
- חיתוך: טיפול כירורגי במהלכו מסיר הרופא את הנגע בעזרת סכין. ההליך דורש לעיתים הרדמה מקומית, בעיקר כשמדובר בנגעים גדולים, ואינו מותיר צלקת.
- צריבה במחט חשמלית או בלייזר: בשיטה זו צורבים את הבסיס, והנגע נושר מיידית. הטיפול מבוצע בעזרת הרדמה מקומית על ידי משחת אלחוש. לדברי פרופ' אינגבר, טיפול זה נחשב כואב יותר מהשאר ("מידת הכאב תלויה ברגישות המטופל ובגודל הנגע", מדגישה ד"ר אקרמן), והכאב עלול להימשך אפילו יממה שלמה. במהלך יממה לאחר הטיפול אין להרטיב את האזור, וההגלדה נמשכת מספר ימים. לעיתים נשאר כתם כהה, או צלקת שטחית במקום הטיפול, אך התוצאה מדוייקת ומיידית.
נא להמתין לטעינת התגובות
