רומנטית ומשלהבת: סיפורה של הוואנה
תושבים חייכנים ומסבירי פנים, מועדוני סלסה בכל מקום ומוחיטו שנשפך בכל פינה. בין רחוב, בר או בניין מט ליפול ניתן לגלות את יופייה של הוואנה הרומנטית, המיסטית והמשלהבת. שבוע קובה
- דיסקברי טיול עולמי: טיול בקובה
העיר נוסדה בידי הספרדי דייגו ואלסקז דה קואלאר בשנת 1515, דרומית למיקום הנוכחי באיזור הביצות. קשיים מקומיים גרמו למתיישבים לעבור בשנת 1519 לפתחו של הנמל, שהפך עד מהרה לחשוב בנמלי האימפריה הספרדית האדירה.
למקום הגיעו אוניות עמוסות אוצרות ממקסיקו ומפרו בדרכן לספרד, והוואנה הפכה לנמל העיקרי של המושבות הספרדיות בעולם החדש. השגשוג הביא עמו התקפות של שודדי ים, ששרפו את העיר בשנת 1538 ובזזו אותה ב-1553 ו-1555. כמה שנים מאוחר יותר, בשנת 1607, הוכרזה העיר רשמית כבירת המושבה הספרדית של קובה.
במהלך מלחמת שבעת הימים בין בריטניה לצרפת בשנת 1762 נגררה ספרד לסכסוך, ובריטניה כבשה את הוואנה למשך 11 חודשים. הספרדים הסכימו לחילופי שטחים והעבירו לבריטניה את השטח בו נמצאת כיום פלורידה בתמורה לחזרתם לקובה. כשחזרו, ביצרו הספרדים את העיר והפכו אותה לעיר המבוצרת ביותר ביבשת אמריקה ולאיזור סחר חופשי, מה שהביא להתפתחות מתמדת במאות ה-18 וה-19.
העיר שרדה את מלחמת עשר השנים (1868-1878) – התקוממות הקובנים נגד ספרד, במהלכה נהרגו כ-200 אלף קובנים וספרדים. ספרד המשיכה לשלוט באי בהבטיחה לעשות תיקונים בממשל, מה שלא
הכאוס ששרר במקום הביא להתלקחות האיזור מחדש עד שנת 1898, כאשר אוניית הקרב האמריקאית מיין התפוצצה בנמל הוואנה. בעקבות זאת הכריזה ארצות הברית מלחמה על ספרד, ניצחה אותה וזו האחרונה נאלצה לוותר על קובה לטובת ארצות הברית של אמריקה.
למרות זאת לא הפכה קובה למדינה המסופחת למעצמה האמריקאית, ובשנת 1902 יצאו החיילים האמריקאים מהאי והוקמה הרפובליקה העצמאית של קובה. אף על פי כן, המשיכה ארצות הברית להיות מעורבת בענייניה של קובה, במיוחד בתחום הכלכלי כשרוב מטעי הסוכר באי השתייכו לחברות אמריקאיות.
המדינה הצעירה חיפשה את דרכה וסבלה מחילופי שלטון תכופים וסכסוכים פנימיים. בשנת 1933 תפסה את השלטון כת צבאית בראשותו של פולחנסיו בטיסטה, שהפך להיות בשנים הבאות שליטה הרודני והכול יכול של קובה. ב-1957 פרצה מרידה נגד שלטונו של בטיסטה, בראשה עמדו חוגי שמאל בהנהגתם של פידל קסטרו וצ'ה גווארה, וב-1959 עלה קסטרו לשלטון.
מאות אלפי קובנים שלא השלימו עם השלטון הקומוניסטי, ברחו ברובם לארצות הברית. היחסים עם ארצות הברית נותקו, החברות האמריקאיות בקובה הולאמו וקסטרו החליט לבסס את כלכלת המדינה על קשרים עם האם הרוחנית, ברית המועצות. הוואנה, העיר הקולוניאלית היפהפייה, הפכה לאחד ממעוזי הקומוניזם העולמי.
אפשר לומר שהוואנה של היום מזכירה את הוואנה בימיו של בטיסטה כאשר הזנות, ההימורים, האלכוהול והמסיבות שלטו בעיר. המצב בימים אלה דומה רק יותר חרישי. הכול נעשה בשקט מתחת לאפם של השוטרים הרבים הפזורים בעיר, אשר מתעלמים באלגנטיות ממה שמתרחש ממש מולם. אחרי הכל, גם הם אנשי משפחה שמנסים לשרוד ולהתפרנס.
אלופי הקומבינות הם "החינטרוס", ציידי התיירים הרבים המסתובבים בעיר בתקווה לצוד קורבנות. אחד כזה מבטיח בדרך כלל נסים ונפלאות: סיור מודרך בעיר, ארוחה בבית פרטי ועוד – הכול תמורת דולר. התיירות והיזמות היחסית שהתיר השלטון יצרה חברה לא שוויונית ורצון עז לבורגנות, לאחר שנים של שלטון נוקשה וחוקים דרקוניים.
אחד ההצעות המומלצות ביותר לביקור בעיר היא ללכת ללכת על המאלקון, הטיילת של הוואנה, לראות את הגלים המתנפצים אל עבר ארמונות פאר מטים ליפול ומתפוררים, לקנות קופסת סיגרים ברחוב ברבע ממחירה הרשמי, לחשוב שהיא אמיתית ולהאמין שעשינו את עסקת חיינו.
ממלון נאסיונל הוותיק מומלץ לקפוץ לביקור קצר במאלקון. כאן יכולים תושבי העיר לנשום אוויר צח ומלוח, לחלום על חיים טובים יותר ואולי להצטרף יום אחד לאלפי הקובנים שהצליחו להגיע בכל מיני אמצעים לפלורידה, היעד הנכסף.
כאן גם אפשר לראות את הנערות המקומיות פוסעות בתנועות חתוליות ומנסות לצוד במבטן תייר עשיר. חוץ מהנערות יש על המאלקון לא מעט ילדים שמתרוצצים על הסלעים, מנסים לדוג משהו כדי להביא אוכל הביתה או אולי למכור איזה דג או שניים.
בסמוך לטיילת מבנים קולוניאליים מפוארים בסגנון ארט דקו, ארט נובו ובאוהאוס. חלקם מתפוררים ונתמכים על ידי קרשים וברזלים שהציבו שם הדיירים האומללים, וחלקם שופצו על ידי חברות אירופיות שרכשו אותם ונראים כמו ארמונות של ממש.
בשנת 1982 הכריז אונסק"ו על העיר העתיקה של הוואנה כעל אתר לשימור. התוצאה: תקציבים אדירים זרמו לקובה לצורכי שיפוץ העיר, דבר שיצר את המראה הנוכחי של הוואנה, המורכב מפסיפס של ישן ומתפורר לצד חדש ומשופץ.
אל העיר העתיקה אפשר להגיע מהמאלקון בסיור רגלי. מומלץ לפקוד את בית הקפה של מלון טלגרפו (Telegrafo), מלון בוטיק קטן ורומנטי. רוב האתרים החשובים של הוואנה מרוכזים בעיר העתיקה הוואנה וייחה (La Habana Viega).
שתי כיכרות מרוצפות מהוות את מוקדי המשיכה העיקריים – פלאזה דה ארמס (Plaza De Arnas), שממנה יוצא המדרחוב המרכזי של העיר (Calle Obsipo) ומגיע עד הגבול של העיר העתיקה.
הכיכר הקתדרלה (C.D San Cristobal) נמצאת הקתדרלה המרשימה, הבנויה בסגנון הבארוק עם שני מגדלים לא סימטריים. כדאי לבקר בה, ובסמוך לה נמצאים כמה מוזיאונים מעניינים ביניהם מוזיאון המהפכה, המוזיאון העירוני והמוזיאון לאמנויות יפות. כולם שוכנים בבניינים מרשימים.
בהוואנה הלוהטת והתוססת בלילות ניתן למצוא מועדון סלסה כמעט בכל מקום. אוכל משובח קשה למצוא כאן למעט ארוחות פרטיות בבתי התושבים – סוג של יזמות מקומית. אבל אל דאגה: אחרי שתלגמו הרבה מהמוחיטו - המשקה הקובני העשוי מרום, מיץ לימון, סוכר ועלי מנטה טריים - תכנסו לקצב. כך תוכלו להסתדר ללא בעיות בעיר המיוחדת הזו, על תושביה החייכנים ומסבירי הפנים.
עוד על הוואנה באתר דיסקברי
נא להמתין לטעינת התגובות
