קובה בקצב הסלסה: על סגנונות המוזיקה הקובנים
סגנונות שונים, צלילים ומקצבים הם המאפיינים הבולטים של קובה, המדינה שהפכה את המוזיקה לדרך חיים ואמצה לחיקה סגנונות מוזיקליים רבים כמו צ'ה, צ'ה, צ'ה, ג'אז ורומבה. שבוע קובה
- דיסקברי טיול עולמי: טיול בקובה
לא בכדי בחרו במאים רבים שצלמו את סרטיהם בקובה להתמקד דווקא במוזיקה הקובנית ובמוזיקאים המקומיים. די אם נזכיר את הסרטים שהפכו למיתולוגיה "בואנה ויסטה סושיאל קלאב", "הוואנה בלוז" ועוד. המוזיקה היא לא רק אמצעי בידור והנאה אלא דרך חיים של קובנים רבים. אלה רואים בה פן תרבותי חשוב שיש בכוחו להשכיח מהם ולו לרגע קט את העוני ותלאות החיים.
המוזיקה הקובנית היא תערובת ייחודית המורכבת ממספר סגנונות שנשענים ברובם על השפעות מצרפת, ספרד, המזרח התיכון ואפריקה. כלי הקשה אפריקאים ומלודיות צרפתיות וספרדיות, שהגיעו באמצעות מהגרים מהאיטי, יצרו מקצב לטיני מלהיב שהלך והתפתח עם השנים.
לאחר ביטול העבדות במאה ה-19 התפתחה הרומבה, שכללה בעיקר ריקודים חושניים לצלילי תופי הקונגאס (Congas) האפריקאיים. הרומבה נוגנה בעיקר באירועים מוזיקליים חשובים, ומאוחר יותר הגיעה מניו אורלינס גם מוסיקת הג'אז.
השילוב בין הרומבה האפריקאית לג'אז האמריקאי יצר צליל מיוחד הנקרא ג'אז קובני. שורשיה של מוזיקה זו נעוצים במוזיקת הסון המשלבת בין מקצבים אפריקאיים, ספרדיים וקובניים. השפעותיה של הסון ברחבי העולם היו כה
בין הנציגות הבולטות של המוזיקה הזו נמצאת הזמרת סליה קרוז (Celia Cruz), שעשתה שנים רבות בארצות הברית אך מעולם לא שכחה את שורשיה המוזיקליים הקובניים – שהפכו אותה לאחת הזמרות המושמעות ביותר בז'אנר. קרוז נהרגה אמנם בשנת 2003 בתאונת דרכים, אבל שיריה וסגנונה נותרו פופולריים עד היום.
הסלסה, הסגנון המוזיקלי הפופולרי שתפס תאוצה בכל העולם, הוא שילוב מעניין בין שלושה סגנונות מוזיקליים: הג'אז, הסון והרומבה. הסגנון המוזיקלי החדש-ישן הניב מאות להקות, זמרים והרכבים מוזיקליים המנגנים סלסה תחת כל עץ רענן.
הריקודים החושניים-לטיניים שהתפתחו לצד הסלסה הפכו את המוזיקה הזו למוזיקה שמתחברת לתשוקה, רומנטיקה וארוטיקה. מי שנכח פעם בערב ריקודים לטיניים, חש היטב את הלהט בעיני הרוקדים ובגופם.
למעשה, ריקוד הסלסה מתבסס בעיקר על הנעת אגן מיומנת של הרוקדים, והוא אולי הריקוד החושני ביותר שיש. לא פלא שהריקוד הזה נולד במזג אוויר לטיני, חם וסוער.
בשנות ה-60 של המאה הקודמת, כאשר קבוצות אנרכיסטים והיפים הקימו קולות מחאה בעולם המערבי וטבעו סיסמאות כמו "עשו אהבה ולא מלחמה" בעקבות מלחמת וייטנאם, נולדו לא מעט להקות מוזיקליות שתפסו טרמפ על המחאה החברתית. אלה נתנו לה ביטוי מוזיקלי באמצעות מגוון סגנונות מוזיקליים.
המחאה המוזיקלית הגיעה עד קובה הקומוניסטית ויצרה סגנון חדש הנקרא טרובה (Trova), על שום הטרובאדורים המבצעים אותו. הסגנון הזה מבוסס על בלדות ליריות נוגות, ששלבו בתוכן ביקורת נוקבת על השלטון והחברה בקובה. בשלב מאוחר יותר התפתח הנואבה טרובה (הטרובה החדשה), שעל נציגיה הבולטים נמנים נואל ניקולה, שרה גונסאלס ועוד.
בכל עיר גדולה תוכלו למצוא את הקאסה דה לה טרובה (בית המוסיקה) או את הקאסה דה לה מוזיקה. מדובר במקומות מוכרים, בהם נערכות הופעות מוזיקליות מידי ערב במגוון סגנונות ומקצבים. בנוסף, בעיירות ובכפרים יש בתים פרטיים רבים המשמשים כקאסה דה לה מוזיקה, וניתן לשמוע שם להקות מאולתרות שמנגנות סוגים שונים של מוזיקה: ממלודיות ענוגות ועד דאנס, ראפ והיפ הופ.
עוד על מוזיקה, בילויים וחיי הלילה בקובה באתר דיסקברי
נא להמתין לטעינת התגובות
