השירות החשאי
אני עובדת באתר ארוטי. מתפשטת בתנועות מפתות מול המצלמה ומענגת גברים מעבר למסך המחשב. הלקוחות מגיעים מכל העולם: איש עסקים יהודי מניו יורק שהתעקש שהוא מאוהב בי, צעיר נורווגי שהחברה שלו עזבה עם הכלב, וישראלי שהציג את עצמו כמגיש חדשות בטלוויזיה. ועל אף שאני כאן בשביל הכסף, זה לא אומר שפה ושם אין סיפוק בעבודה
"נעים מאוד, איגור", מופיעה לי שורת טקסט על המסך. "אני צריך עזרה להורדת החרמנות". "בכיף", אני רושמת בחזרה ומתחילה להתפשט בתנועות חושניות ואיטיות, "ספר לי מה אתה הכי אוהב".
"ישבנים", הוא מתקתק לי בחזרה. "אז יש לי את הישבן המושלם בשבילך", אני מסתובבת, מקרבת את אחוריי למצלמת הווב-קאם ומנענעת בחיוך. הוא בן 21, גר במוסקבה, וחסר ניסיון מיני. אני שופכת בפניו איזה שקר אלגנטי על איך הייתי מתה שהוא ייגע בי ברגע זה ממש. את איגור אני לא רואה, לא שומעת, ואין לי מושג אם מה שאני עושה מגרה אותו ואם הוא בכלל מסתכל עליי או מחפש מישהי אחרת באתר להיכנס אליה בזמן שאני מקשקשת ומתפשטת. "את כזאת לוהטת", הוא משתפך לבסוף, ומבקש לשמוע על הפעם הראשונה שקיימתי יחסי מין.
"הייתי בת 17 והיה לי חבר בן 19. להגיד את האמת, פחדתי", אני אומרת בזמן שאני עושה לו סיור ויזואלי באנטומיה הנשית שלי. אין לי בעיה לחשוף בפניו מידע אינטימי. הרי אנחנו לא מכירים ולעולם גם לא נכיר. אותו זה מרגש, לי זה נשמע בנאלי, אבל בשביל כמה דולרים לדקה אין לי בעיה להיות בנאלית.
לפני זמן מה התחלתי לעבוד באתר וידאו-צ'ט ארוטי. זהו אתר בינלאומי הפועל מישראל, שמראה בזמן אמת בחורות שמתפשטות אגב שיחה בעלת אופי מיני שמתנהלת בינן ללקוחות שמעבר למקלדת. ניתן לראות בזה סייבר-סקס בתשלום - אפילו סייבר זנות. התחלתי לעבוד באתר בגלל מצב כלכלי קשה, אחרי שהקפדתי לברר שהג'וב מכניס סכום כסף נאה פר שעה, אבל אני חייבת להודות שהיה לי עניין אישי בנושא. האתר, אחד מכמה אתרי וידאו-צ'ט ארוטיים הפועלים מישראל, מנקז מיליוני לקוחות ברחבי העולם, בהם גם ישראלים, ומעסיק מאות נשים משלל מדינות, מתוכן כ-20 שמתגוררות בארץ.
את בעלי האתר ומפעיליו לא פגשתי מעולם, רק שוחחנו מספר פעמים בטלפון. החוזה בינינו נחתם דרך פקס, אבל לחלק החשוב של העבודה - תשלום בזמן לפי התעריף שנקבע - הם דואגים בקפדנות. מכיוון שהעבודה מתבצעת מהבית, לא יצא לי לפגוש את הקולגות הישראליות שלי, אם כי משיחה עם כמה מהן הבנתי שמדובר בנשים בגילאי 20 עד 45, חלקן אמהות. יש ביניהן כאלה שמתפקדות כמפרנסות העיקריות במשפחה, חלקן מחזירות חובות והאחרות עובדות במשרה חלקית או משלימות הכנסה. כל אחת קובעת לעצמה את מספר השעות שהיא מקדישה לעבודה. השכר נקבע בהתאם למספר השעות ולגודל הקליינטורה שצברה. עובדת רצינית, משקיענית, עם 30-40 שעות חודשיות, יכולה להגיע לכמה אלפי דולר בחודש.
מטרת האתר, כפי שנטען בעמוד הבית שלו, היא "לספק סקס דרך המצלמה". מה זה אומר לאחת כמוני? מכיוון שהעבודה נעשית מהבית, כל מה שצריך זה מחשב פועל, חיבור אינטרנט מהיר ומצלמת ווב-קאם באיכות גבוהה יחסית. רצוי ואף מומלץ לפנות מהשטח ילדים צרחניים (אם יש כאלה), שותפים פולשניים, רעשי רקע של כביש סואן או מוזיקה קולנית, ולקוות שהשכנים לא מציצים דרך החלון. אני, למשל, מעדיפה לעבוד בלי מיקרופון, בין היתר כדי שלא אצטרך להשמיע אנחות קולניות ומזויפות שיגיעו לאוזני בני המשפחה הנחמדה בדלת ממול.
העבודה מתבצעת על המיטה בחדרי שעליה פרשתי כיסוי אדום פרחוני, כשלצדי מקלדת ומולי המסך. כל לקוח רואה אותי בתורו דרך חלון קטן שנפתח על מסכו ומתקשר איתי באמצעות מלל ששנינו מקלידים שמופיע בחלון נוסף - באנגלית, עברית או במעט הספרדית שאני יודעת. כל זאת לאחר שרכש מספר דקות בכרטיס אשראי. מה שעליי לעשות בתמורה הוא להתפשט, להציג את גופי בשלל פוזות, להתנועע כמו חתולה מיוחמת על הכיסוי הפרחוני ולקשקש עם הלקוחות החרמנים על סקס. אם הם מבקשים ממני לבצע פעילויות קינקיות יותר, אני בדרך כלל נעתרת - בגבולות הסביר. בהתחלה אמרתי לעצמי שמסובך מדי זה לא יכול להיות; מה כבר אפשר לעשות דרך מצלמה? בסך הכל נשמע פשוט, לא? אז זהו, שלא.
תוך כמה ימים אני לומדת אילו תנועות ותנוחות מחמיאות לגזרה שלי, ואיך למקם את המצלמה כך שכל הגוף ייכנס לפריים. אני לומדת לגעת באופן מפתה באזורים מוצנעים בגופי, מציעה תקריבים מזוויות שונות - הכל לפי בקשת הלקוחות. אחד גומר, תרתי משמע, שני מגיע. אחרי כל לקוח אני מתלבשת מחדש בבגדיי המינימליים ומתחילה להתפשט בתנועות סטריפטיז מגרות עם כל לקוח חדש. לפעמים הלקוחות לא נשארים עד שהם מגיעים לסיפוק, אלא נכנסים להצצה של מספר שניות. חלק לא מצאו אותי לטעמם, אחרים נכנסים רגע לפני הפורקן כדי לחסוך כסף. ואז אני שוב מתלבשת, ומתחילה את הפלרטוט הארוטי מחדש. אני רואה את עצמי כפס ייצור תעשייתי לאורגזמות.
אחד הדברים הראשונים שלמדתי הוא שלא מתחילים אף מפגש בעירום מלא. בעודי לבושה פיסת בד שבקושי מכסה את הפטמה, אני מקלידה שורת פתיחה שנשמעת כמו שילוב מסרט על עלילותיה של סילביה הלוהטת ו"ברוך הבא למקדונלד'ס, מה תרצה להזמין?". אני מתפשטת לאט, ותוך כדי ריקוד ארוטי שנעצר לפאוזה דרמטית בתנוחה אסטרטגית כל מספר שניות. בין לבין, אני משחילה איזו שורה על המקלדת. הרבה פעמים, בדיוק כשסיימתי להתפשט והמצלמה משדרת קלוז אפ של גופי העירום, הלקוח בורח, כאילו העברתי לו מסר טלפתי של "השואו נגמר, הגעת לשיא, ואין לי יותר מה להראות". אם הוא בחר להישאר, אני מעניקה שידור חוזר של חלקים נבחרים מהכוריאוגרפיה שכבר הצגתי לו. בגלל שסכום הכסף שאני מרוויחה תלוי בזמן שכל לקוח מבלה מולי, החוכמה היא לדחות את העירום עד כמה שאפשר כדי לבנות מתח מיני. בדרך כלל זה עובד, אבל יש הרבה חסרי סבלנות או חסרי כסף שנכנסים ומיד רושמים לי: "הי מאמי, תורידי מהר את כל הבגדים". לכי תסבירי להם שהדברים יהפכו למשעממים לשנינו בשנייה שזה יקרה.
הדבר המוזר הוא שאין קשר אמיתי ביני ובין הלקוחות. אני אמורה לחרמן דמות בלתי נראית, וזה משונה לקיים אינטראקציה מינית עם מישהו כשלא ניתן לראות מה הוא עושה: האם הוא מגורה בכלל? האם הידיים שלו פנויות להקליד? מצד שני, אני משערת שרוב הזונות שמרוויחות
אני יושבת בפישוק רחב מול אריק מנורווגיה. מה שהכי מלהיב אותו, הוא אומר לי, זה להעניק מין אוראלי לבחורות. והוא משוכנע שהוא אלוף העולם בתחום. הוא מספר לי על יכולות העל שלו לספק את חברתו לשעבר, איך היתה גונחת בקולניות בכל פעם שהיה מתקרב אליה, עד שיום אחד קמה ועזבה ולקחה את הכלב המשותף איתה. פה ושם אני זורקת שאלה על הכלב או על האקסית, משהו שיגרום לו להרגיש שאכפת לי באמת, העיקר שהשיחה תימשך. וכך, בזמן שהוא מקליד נתונים אינטימיים על חייו, אני ממשיכה לנוע בחושניות ולהתחכך במיטה. לרגע לא ניכר שזה מוזר לו לספר על הפרידה מהחברה המיתולוגית לאישה זרה שמבצעת תנוחות התעלסות דרך מסך מחשב.
בין אנקדוטה אחת לאחרת על חייו המשעממים, הוא דורש ממני להביא קוביות קרח ולהצמיד אותן לאזורים רגישים בגופי. אריק משוכנע שאין דבר שיגרה אותי יותר. "אל תעזי להוריד את הקרח! תקשיבי להוראות שלי. אני יודע מה אני עושה". הקובייה הראשונה כבר מזמן הפכה לשלולית על הסדין שלי, אבל עם השילוב של היד שמסתירה, התאורה העמומה בחדר ורזולוציית התמונה הנמוכה, אין מצב שהוא יקלוט את זה. גם ככה הוא בעיקר נדלק מלחשוב שאני עושה את מה שאני עושה, יותר מהתמונה שמתקבלת על המסך. בינתיים הוא מתמקד בעיוותי הפרצוף שאני מביימת שבאמצעותם אני מבקשת להביע את הנאתי הצרופה. "וואי, זה היה מדהים, כזה דבר עוד לא ניסיתי. איזה גדול אתה", אני מלטפת לו את האגו. "אמרתי לך שאני יודע איך לענג", הוא מתגאה. "אני מומחה בענייני נשים, תאמיני לי שאם תסכימי להיפגש איתי יהיה לך רק טוב".
על פי הגדרת האתר, אני אמורה לעשות כל מה שהלקוחות מבקשים. לצערי, לציבור הגברים בעולם יש טעם מיני די משעמם ובנאלי, ועם כל הסקרנות שלי העבודה באתר הופכת ברובה לרוטינה מעייפת. מרוב שעמום, לקוחות שמצליחים להתקיל אותי בבקשות מיוחדות או מוזרות זוכים למקום חם בלבי, ועבור היכולת לבדר אותי אני משקיעה מאמץ מיוחד לעשות מה שהם מבקשים. תוך זמן קצר אני מלקטת רשימה נאה של סטיות וסוטים. יש את הלקוח שביקש ממני, כמחווה סאדו-מאזוכיסטית, לשים אטבי כביסה על הפטמות. יש את הבחור שרוצה שאשלוף את עקביי החדים ביותר ואדגים איך הייתי בועטת בו. אחר מבקש לראות אותי שופכת על עצמי טיפות של קרם לחות. היתה לי שיחה מעניינת עם בחור שביקש ממני להביא טמפון ולטבול אותו במים. בעודי מנפנפת באביזר מולו, הוא מתוודה איך הוא דולה טמפונים של שותפתו לדירה בסתר מפח האשפה במטבח.
כמובן שיש דברים שלקוחות מבקשים ממני שאין לי כוונה לבצע. החתולות שלי, למשל, שנוהגות לרבוץ על מיטתי, התבקשו לא פעם לככב כניצבות אקטיביות בשיחות הווידאו הארוטיות. שאלה נפוצה היא אם יש לי שותפים. כשאני עונה בחיוב, ישר עולה הדרישה שאדחף אותם מול המצלמה ואשתף אותם בחגיגה הארוטית. חלק מהבקשות חושפות פטישים פרברטיים, אבל בהחלט אמיתיים וכנים. במקרים אחרים המרחק ביני ובין הלקוחות והניכור המתלווה אליו נוטעים בהם תחושה שאני בובת מין מתנפחת, נטולת רצון חופשי. לפעמים אני צריכה להזכיר לעצמי שבחסות הכסף שמשלמים לי, תפקידי לספק בידור בכל צורה שרק שעולה בראשי הלקוחות. אבל לא רק סוטים רשמיים מבקרים כאן.
משום שתפקידי כנערת הגשמת הפנטזיות האינטרנטית הוא לעשות כל מה שמבקשים ממני, למדתי מהר מאוד לזייף. הכל. מאורגזמות ועד החדרה של עצמים דוממים. אשליה אופטית קטנה והכל מסודר. אבל לא פחות חשובים מיכולותיי הפיזיות הם כישורי המשחק והשפה שהעבודה דורשת. התשובה הנכונה לשאלה "מה שלומך" היא תמיד: "חרמנית". כל תשובה אחרת פשוט לא רלוונטית. כל מה שהלקוח אומר צריך להיות הדבר הכי מגרה ששמעתי מעולם, והפנטזיה שלו היא מיד הפנטזיה שלי. אם הוא אומר לי שמה שהכי מדליק אותו זה משגל קבוצתי עם חיות משק, אספר לו בהתלהבות על עז מתירנית ממכרותיי שתמיד ששה להצטרף לחגיגה.
למה להתאמץ כל כך? כי להגיד את האמת לא משתלם, וסתם פישוק רגליים שגרתי לא יהפוך אותך לעובדת מצטיינת. אם לא הצלחתי ליצור קשר אישי, רגעי ומוגבל ככל שיהיה, הלקוח יעזוב תוך דקה ואיאלץ להתחיל את תהליך ההתלבשות והתפשטות מחדש. ובעודי לומדת להימרח על כל מילה שהלקוח מקליד - או לפחות לשתף פעולה באופן ספורטיבי - אני מטפחת אשליה שאני מנהלת איתו את השיחה הזו כי אני חרמנית והוא מושך ומעניין מינית ואני פשוט רוצה להיות פה. עדיף מאשר לראות אותו כעוד מספר בתור ארוך של לקוחות שלהם אני מוכרת אותה אשליה. לקוח שזה עתה נכנס לאתר זורק לי: "תטפשתי". אני מצטערת, אני חושבת לעצמי, אבל אני לא מצייתת לפקודות מאנשים שלא יודעים לאיית. "מה שמך?", אני מתחמקת מהדרישה החד משמעית ומנסה לייצר שיחה כשהחיוך לא נמחק לשנייה מפרצופי. הוא לא שם לב. "תורידי תחתונים. יותר מהר. עכשיו תפסקי". " ספר לי מה אתה אוהב, אני חרמנית נורא", אני מנסה נואשות לדובב אותו, אבל הוא לגמרי מרוכז בעצמו וממשיך לנבוח לעברי גסויות. תסתובבי שם, תעשי לי קלוז אפ, תרדי על ארבע. בסוף אני מוותרת על כל ניסיון לתקשר איתו ועושה את מה שהוא דורש, בשתיקה מוחלטת, אבל דואגת שהפרצוף שלי לא ייכנס לפריים בזמן שאני מגלגלת עיניים וחושפת שיניים. כשאני אוחזת בקצוות הסבלנות האחרונים שלי, הוא גומר סוף סוף. ואז פתאום הוא הופך לאדם אחר לגמרי. הוא מתחיל להגיד לי כמה שאני יפה ומושכת ולהרעיף עליי שבחים ומחמאות שגורמים לי להסמיק. "אני אוהב לגרום לך להסמיק. הייתי מציע להתחתן איתך", הוא אומר. אני מסבירה לו שאני לא מאמינה במוסד הנישואים. הוא שואל למה, ושיחת האוננות המלוכלכת הופכת לדיון אינטלקטואלי, חצי אישי, שעולה לו, כזכור, כמה דולרים טובים לדקה.
"את יודעת, את מאוד חכמה, מאוד מיוחדת", הוא ממשיך ומוסיף, "את יותר מדי טובה בשביל לעבוד באתר שכזה". אין דבר שמרתיח אותי יותר מהערה מתנשאת שכזו. כאילו, סליחה? אני לא איזה קורבן עלוב שמבכה על איך "הידרדרתי" לעבודה באתר ארוטי, ורק מחכה לאיזה אביר מאונן על מסך מחשב כדי שיחלץ אותי מפה או ילמד אותי ערך עצמי מה הוא. חוץ מזה, מדהים אותי שהוא לא יכול לראות בהערה כזאת תקיעת גול עצמי. הרי אם האתר הזה כל כך ירוד, כל כך מלוכלך, מכדי שאעבוד בו, מה זה אומר על אחד כמוהו שמשתמש בשירותיו ומשלם על כך בכספו? למרות כל זאת, חיוך הפלסטיק הנצחי לא יורד מפניי לרגע, אני מאחלת לו בעדינות שייצא לו להכיר אחת כמוני לפני שהוא שוב אומר דבר כזה למישהי.
אחרי תקופת עבודה קצרה אני מגלה את הסיבה המרכזית להצלחה של אתרי הצ'ט הארוטיים. ברחבי העולם יושבים גברים בודדים, מתוסכלים, רעבים מינית, ואתרים מסוג זה מספקים להם, בהקלקת עכבר, פתרון מיידי לחרמנות ולתסכול ולבדידות. חשוב מכך, האתר מעניק לאותם גברים את התקווה לפגוש את הנשים שעובדות בו, או לפחות ליצור איתן קשר "אמיתי" ו"כן", כזה שאינו מתווך על ידי כסף או מסך מחשב.
אני נתקלת לראשונה בתובנה הזאת אחרי שיחה שגרתית של עשר דקות עם לקוח ישראלי אנונימי שמסיים ב"תודה, גמרתי" ומרעיף עליי מחמאות כמה אני יפה/ מקסימה/ כוסית, ואז, כבדרך אגב, שואל, "אפשר לקבל את הטלפון שלך?". בטח, אני חושבת לעצמי, אני סתם יושבת עירומה מול המחשב בזמן שאתה מאונן, ברור שאתן לך את הטלפון ואפגש איתך בחינם למרות שאני אפילו לא יודעת איך אתה נראה ואיך קוראים לך. אבל מתברר שמה שנראה לי בתחילה כמו בקשה מופרכת של לקוח אחד הוא השאלה הנפוצה ביותר שאזכה לשמוע. בקרב הלקוחות הישראלים הבקשה היא חלק סטנדרטי מהשיחה. נראה שרובם משערים שאסכים.
אבל לא רק הם. לתומי הנחתי שמכיוון שמדובר בגברים שנמצאים במרחק אוקיינוסים ממני, הם יחשבו פעמיים לפני שיוציאו את כספם על שיחות טלפון בינלאומיות ושכרטיסי טיסה בכלל יהיו מחוץ לתחום. אבל נראה שטעיתי. יש לקוחות שמבינים, כנראה, שאותה ישיבה תמימה שלי בעירום מול המחשב היא הפרנסה שלי, והם מציעים לי כסף תמורת מפגש (אם הייתי זונה שמנסה לקדם מכירות דרך האתר, היה הולך לי יופי). אבל הם לא הרוב. אז איך בכלל עונים לשאלה כזו? במשך דקות ארוכות אני מפנטזת איתם, שחור על גבי מקלדת, מה הייתי עושה להם אם הייתי לידם, ומה הם היו עושים לי, שיחה שמהר גולשת לשימוש בפעלים בזמן הווה: "אני עושה לך כך וכך ואתה עושה לי כך".
באופן טבעי, כך הם חושבים, המשיכה והרצון בינינו הדדיים, לא? אז מתי ניפגש? הם שואלים, ומה מספר הטלפון שלי? אני לא יכולה להגיד להם שגם אם ישלמו לי תעריף כפול לא אפגש איתם. זה ברוטלי מדי. יום אחד נכנס אליי גבר יהודי מניו יורק, שהציג את עצמו כבעל חברת תרופות, והוסיף שאשתו כבר הלכה לישון. כשאני שואלת אותו מה הוא מחפש, הוא עונה, "להתאהב מחדש". את השאלה "אז מה אתה עושה באתר סקס?" אני שומרת לעצמי. במקום זאת אני מפתחת איתו שיחה. הוא מספר לי על חייו העסוקים והמשעממים ואני מספרת לו על חיי הצבעוניים בשולי החברה. אנחנו מדברים על טיולים לחו"ל, על ביקוריו התכופים בארץ, ועל ביקורי הפוטנציאליים בארצות הברית. אין בינינו שום דבר במשותף, אפילו לא הורדתי את החולצה, ואני מדברת איתו. אני כל כך אמיתית, כל כך כנה, כל כך שונה מכל מה שהוא מכיר. מאז הוא בא לבקר אותי מדי כמה ימים. לפעמים הוא נשאר לשעה וחצי.
הפגישות איתו הכי קלות בעולם. הוא לעולם לא מאונן והוא מבקש ממני לא להתפשט כי זה הופך את המפגש בינינו, לטענתו, ללא שוויוני. אני לא רוצה להפסיד לקוח נאמן על ידי כך שאגלה לו שאני מטריחה את עצמי להקשיב לו רק כי הוא משלם. אני מחבבת אותו, באמת, והוא מחבב אותי, או לפחות את מה שהוא רואה ממני. הוא לא יודע שהדבר המרכזי שבו אני בוהה כשפניי מוסבות מהמסך הוא השעון שסופר כמה דקות עברו מאז התחילה שיחתנו וכמה כסף הרווחתי. אני מחשבת בראש עוד כמה שעות אני צריכה לעבוד כדי לסגור את המינוס ואפילו בודקת אי מיילים בזמן שאני מהנהנת כלפיו במבט הכי אמפתי שאני יודעת להעניק.
כל שיחה בינינו מתחילה ומסתיימת בציון המועד הבא שבו יגיע לישראל לרגל עוד אחת מנסיעות העסקים שלו, ובשאלה אם נוכל להיפגש, שאני דוחה באלף תירוצים. "אם את לא מעוניינת, רק תגידי ואיעלם". אבל זה לא עובד ככה. התפקיד שלי הוא לא לומר את האמת, אלא לומר את מה שהוא הכי רוצה לשמוע. יום אחד הוא אומר לי שהוא נורא נמשך אליי והוא חרמן ורוצה לאונן. פתאום אני לא מרגישה בנוח. לשנייה הקשר שנוצר בינינו הופך לכאילו אמיתי. אני מהססת והוא שואל מה הבעיה. אני אומרת לו את האמת, שאנשים שפוגשים אותי באינטרנט לא ייפגשו איתי לעולם בחיים האמיתיים. את צודקת, הוא אומר, ומסכים לחכות לי עד הנצח ובינתיים להמשיך לשלם על המפגשים באינטרנט. שבוע לאחר מכן הוא נעלם.
קשה להתפשט ולהתלבש כל שתי דקות עבור כל לקוח חדש. בתהליך הזה אני מאבדת זמן יקר, ואני אף פעם לא יודעת מי יהיה הלקוח הבא או אם יהיה כזה היום. לכן, כך אני לומדת, צריך למצוא ולטפח לקוחות שנשארים יותר זמן, ויש כאלה - גברים בודדים, דחויים, או לא מושכים, שנמצאים בעיצומו של משבר בחיים ונכנסים לאתר כדי למצוא מישהי להתאהב בה או סתם אחת שתגרום להם להרגיש קצת יותר רצויים. מאחר שיש לי עניין אמיתי בגברים האלה, אני מצליחה לאתר ולמשוך אותם אליי ולמתוח בינינו שיחות מעניינות, לא בהכרח מיניות, לאורך אינספור דקות. זה כמו לצ'וטט עם חברים באינטרנט, רק שאלה משלמים לי, ואני לא צריכה לשבור את הגב בכל מיני פוזות מוגזמות.
בשביל אותם לקוחות אני הרבה יותר מבחורה עירומה. בשבילם אני חכמה, מיוחדת, מעניינת, אישיות בפני עצמה - רק אחת שחיה ביקום מקביל שלעולם לא ייפגש עם זה שלהם. חלקם רואים בי קורבן לניצול. אני מסבירה שמעולם לא הרגשתי מנוצלת, הרי אם מישהו באמת היה חוצה קווים אדומים, הייתי מנתקת לו בפרצוף. במקום זאת אני תוהה על האפשרות שאני זו שמנצלת אותם. האם זה מוסרי למכור לגברים את האשליה השקרית שיום אחד, בקרוב ממש, נוכל להכיר בעולם הלא מקוון ולחיות יחד באושר ועושר לנצח? ואולי האחריות כלל לא נופלת עליי, שכן לא אני בחרתי להיכנס לאתר ארוטי בחיפוש אחר אהבת חיי.
האם העובדה שאני נמצאת כאן בשביל כסף אומרת שאני לא נהנית מהעבודה בכלל? לא. קשה להיות בסביבה שבה אני מפתחת שיחות ארוטיות עם גברים בלי שזה לא ישפיע עליי בשום צורה. גם לי יש צרכים. לפעמים השיחות מצטברות לרצף אחד ארוך של שעמום, אבל לפעמים אני חרמנית רצח וישיבה מול המסך והלקוחות המאוננים יוצרת אצלי תסכול על כך שלהבדיל מהם, אין לי מקום לפרוק את הרגשות המיניים שלי. אני מבקשת מגברים להדליק מצלמות ולהראות לי את עצמם, ולעתים זה מחרמן, אבל לגמור - זה כבר סיפור אחר. בשביל לגמור אני צריכה להתרכז בעצמי במקום, כמו שהעבודה דורשת - להיות מרוכזת כל כולי בצרכים של הלקוח שמולי. ניסיתי מספר פעמים אבל תמיד הלקוחות גמרו לפני ונעלמו, או החליפו תנוחה, או ביקשו ממני לעשות משהו שהוציא אותי מריכוז וזהו, הלך עליי.
אבל היתה פעם אחת שסיימתי את המשמרת מסופקת. גבר צעיר, חמוד, פנה אליי והדליק בשבילי את המצלמה שלו. "אני אוהב שמסתכלים עליי", אמר . הוא היה נורא סקסי, באמת, גם תנועות הגוף שלו. "כל מה שאני רוצה זה לראות אותך נהנית. תחשבי שאני לא כאן". נעניתי להצעתו ושקעתי בהתבוננות בו ובמעשיו. כמעט לא תקשרנו מילולית. הידיים של שנינו היו עסוקות מדי מכדי להקליד. כל כמה שניות נזכרתי איפה אני נמצאת ומבטי סטה לכיוון פרצופו, לראות אם חלילה הוא לא מרגיש שאני מתעלמת ממנו. רוב הלקוחות מאוד תלותיים ודורשים תקשורת מילולית בלתי פוסקת אחרת הם פשוט מנתקים. אבל הבחור הזה היה לגמרי שליו ובכל פעם שניסיתי לתקשר איתו במילים הפרתי את הריכוז של שנינו. המבט שלי טייל לאורך גופו החטוב. בגלל שסוף סוף ניתנה לי האפשרות להתרכז רק בעצמי, הצלחתי לגמור.
מיד אני מרגישה רע. מוזר לי להגיע לסיפוק מיני מול מישהו שאני לא מכירה, מישהו שרק השתמשתי בגוף שלו אבל נמנעתי מליצור איתו קשר בין אישי. אני מרגישה שחפצנתי אותו לצרכיי המיניים, ואירוני ככל שזה יהיה, הוא הלקוח שמשלם כסף כדי לראות אותי. אבל הוא לא טרוד בכך. גם הוא גמר והודה לי בחיוך. אך בעוד הוא ממשיך הלאה בקלילות, אני נשארת במצב קצת מעורער, מנסה להבין אם מה שחוויתי זה עתה דומה בצורה כלשהי למה שהלקוחות חווים כשהם איתי. לא בטוח. אם אנשים היו רוצים גוף מחופצן וזהו, הם היו צופים בסרט פורנו ולא משלמים כסף לקשקש עם בחורה אמיתית. במידה שהם כן מחפצנים את הגוף למטרות מיניות, לא נראה לי שהם מבחינים בזה כמוני, אחרת לא היו חוזרים לאתר. אבל מי יודע? התובנה המרכזית שקיבלתי מחוויית הסקס באינטרנט היא שהדברים לא נחווים בצורה שווה בין שני הצדדים שמול מסך המחשב.
הכותבת היא עיתונאית לשעבר. ליאת קמינסקי הוא שם בדוי ונעשה בו שימוש מאחר וחוזה ההעסקה של הכותבת עם אתר הסקס מונע את פרסום שמה
נא להמתין לטעינת התגובות
