אנרגיות טובות: אלוהים שלי עם מסקי שיברו
אני חשה בסוג של נוכחות אלוהית סביבי בעיקר כשאמא מברכת אותי, מעבירה לי אהבה ואנרגיות טובות, וכשאני עושה מדיטציה והיליניג. ברגעים האלה אני ממש מרחפת
במי את מאמינה?
"באלוהים שברא את התמונה כולה ולא נעלב כשאנחנו מפרקים לו אותה ומרכיבים מחדש, כמו פאזל. באלוהים הזה, שכשאני קוראת לו, הוא תמיד מתייצב. לא שם אותי 'און הולד.' לא שם אותי על שיחה ממתינה. אני מאמינה באלוהים כי הוא מסכים שאנדנד לו או אכעס עליו. שלא שומר לי טינה ותמיד, כך אני מרגישה, מחייך אליי. חוץ ממנו, אני מאמינה גם במלאכים."
למה?
"כי גדלתי בבית מאמין וקיבלתי את האמונה און דה האוס. עם כל החבילה. כבת לעדה האתיופית, חינכו אותנו מתוך ידיעה ברורה שיום יגיע ונזכה לראות את ירושלים. כשהגענו לישראל היה לי ברור שכמו שהשאיפה הזו התגשמה, כך גם שאר המסרים האמוניים האחרים יתגשמו. ההורים שלי אמרו לי תמיד, אם את רוצה להתקרב לאלוהים, עלייך להתקרב לעצמך ולהיות ערנית להזדמנויות שאלוהים מעניק לך. היום אני יכולה לומר ששמעתי בקולם.
"כשהייתי קטנה לא שאלתי את עצמי מיהו אלוהים ומהם האפיונים שלו. עם הזמן האלוהים שלי קיבל משמעות וצורה. היום אני מאמינה מתוך ידיעה והכרה שהוא קיים. היום אני גם מבינה אותו יותר. יודעת שהוא לא יושב שם למעלה וסופר מי חילוני ומי דתי, מי אוכל כשר או חילל שבת. האלוהים שלי לא קטנוני. הוא מכוון, מסייע, משתעשע, ובסך הכל רוצה שנמצא את הדרך אליו באופן אישי ויצירתי, בכוחות עצמנו."
"אני לא עסוקה בלהוכיח לעצמי את קיומו. כל אחד רשאי להאמין באלוהים או להמציא לעצמו אחד כזה - והרי זה היינו הך. אני אישית יודעת שכשקרו לי דברים משמעותיים בחיים, והייתי צריכה אותו, הוא פשוט היה שם. לא בכבודו ובעצמו, אלא על ידי מלאכים, שליחים או מסרים."
למשל?
"ב־2003 נסעתי להופעה במועדון גדול בלונדון. אחרי שההופעה הסתיימה, נכנסה לחדר ההלבשה שלי אישה קטנה, לבנה. ישבה על הכיסא מולי, לא חייכה ואמרה לי ככה: 'אני לא מכירה אותך, אבל חייבת להזהיר אותך שבחודשים הקרובים תעברי משהו מאוד קשה שתתגברי עליו ותלמדי לחיות איתו.'
באיזה אופן את עובדת את האל?
"בלשמח את עצמי ואת הסובבים אותי. אני מאמינה ששמחת חיים זה אחד המרכיבים החיוניים בחיים, ואני בטוחה שזו השליחות שלי והכרת הטוב כלפי האלוהים. בתמורה, אני מבקשת מאלוהים שיעזור לי לא להרגיש אשמה על השמחה וכוחות לעשות את זה הכי טוב שאפשר. אני מתפללת אל האלוהים. אני חשה שיש לי קשר ישיר איתו באמצעות התפילה. אני מודה לו ומבקשת ממנו. אני לא מתביישת לבקש הרבה, אבל אני גם לא מפסיקה להודות."
מתי את חשה בנוכחותו באופן מיוחד?
"כשאמא שלי מברכת אותי, מעבירה אליי אהבה ואנרגיות טובות. כשאני עושה מדיטציה ומבקשת משהו. וכשאני עושה היליניג. ברגעים האלה אני ממש מרחפת. חשה בסוג של נוכחות אלוהית סביבי. הייתי רוצה לשמוע פעם את הקול שלו. בבירור."
מהן חובותייך כלפיו?
"לאהוב אותו ולקבל אותו בכל מצב. להבין שהטוב מידו וגם הרע, ושלכל רע יש משמעות, סיבה ותוכן. להאמין שהרצונות שלנו זהים, רק שהוא רואה את כל התמונה ואני את חלקיה. לסמוך על עצמי בעזרתו. אני רואה בעדה שלי אתיופים שהצליחו מאוד, שהגיעו להישגים גדולים בגלל שהאמינו באלוהים אבל לא הטילו עליו את כל העבודה. מי שיושב בבית ומצפה שאלוהים יוריד לו את השמים גומר בעמדת ההמתנה."
מהן חובותיו כלפייך?
"העובדה שהאלוהים ברא אותי ושיגר אותי לעולם מספיקה כדי להיות חייבת לו כל חיי. אבל אני מספיק חצופה לבקש עוד: שישלח לי את המורים הכי טובים ואת האנשים הכי מעניינים שהופכים את החיים לחוויה. שיביא לי נחת, נחת במשמעות שרק הוא ואני מבינים מהי. שימשיך לטפח את הנשמה של הילדה הקטנה והסקרנית שהייתי ועודני. שיעזור לי להמשיך להתנהל בעולם בהתרגשות ובעוצמה."
ייהרג ובל יעבור?
"לכבד כל אדם: לבן, שחור, חום או ירוק".
מוות?
"חלק מהחיים, רק שיהיה מהיר."
בת מצווה?
"לא חגגו לי."
חתונה דתית?
"נישאתי בחתונה חילונית עם רב לבחור שאינו ממוצא אתיופי. אמרתי, לאלוהים לא משנה עם מי אנחנו מתחתנים, זו הבחירה שלנו. ועוד אמרתי לו, הלוואי שהיה לך צבע ירוק. היה יכול להיות הרבה יותר מעניין."
עשרת הדיברות?
"טקסט מנחה בסיסי, שכל אחד מפרש בדרך אחרת."
על איזה דיבר היית מוותרת?
"לא תחמוד. זה קשה מדי."
ומה היית מוסיפה?
"לא תצבע" (לא תהיה צבוע) ו"לא תגזע" (לא תהיה גזעני).
נא להמתין לטעינת התגובות
