טכנומיסטיקן: השאלון עם עידו הרטוגזון
הוא סבור שאדם רוחני הוא פשוט בנאדם טוב ושאף שיטה לא יכולה לתאר במלואה את המורכבות חסרת הקץ של המציאות. צמחים פסיכדליים הם מקודשים בעיניו, סמים עבורו הם הכלי החשוב ביותר לעבודה פנימית והספר שלו, "טכנומיסטיקה", מכוון לשימוש מרחיב תודעה בטכנולוגיה
האם קיימת דרך או תפיסה רוחנית שעמה אתה מזדהה באופן מיוחד?
עברתי בחיים דרך הרבה בתי ספר. זן בודהיזם, יהדות, קבלה, NLP, הומניזם, טרנס-הומניזם, טכנו-אוטופיזם, אנרכו-פרימטיביות ואפילו נצרות פרבוסלבית. בכל פעם שנחשפתי לתורה חדשה שנגעה בי במקום המיוחד ההוא הרגשתי כאילו העולם נגלה בפני מחדש, אבל תמיד הגיע בסופו של דבר הרגע שבו חשתי שהשיטה, כל שיטה, היא רק אספקט אחד של האינסוף, וששום שיטה אינה יכולה לתאר במלואה את המורכבות חסרת הקץ של המציאות.
בכל פעם הגיע הרגע שחשתי צורך להמשיך הלאה בדרך וללמוד תורות חדשות. אני מזדהה מהבחינה הזו עם טימותי לירי שכתב ספר בשם Start your own Religion. מבחינתי, הדרך הכי מרתקת היא ליצור את הדרך שלך. זה גם יכול להיות בתוך אותה שיטה כל החיים, כמובן, אבל בשבילי זה בנדודים.
מי המורה הכי משמעותי עבורך?
האנשים שאני פוגש בעולם. בכל פעם שאני יוצא החוצה ופוגש אנשים אחד על אחד, אני מופתע מהאנשים המופלאים והמיוחדים שמסתובבים שם בחוץ ומשמשים לי כמורים. כל מיני אנשים שנמצאים שם מתוך מודעות ופועלים בדיוק ובחריצות על מנת לעזור לאנשים ולהפיץ את האור, הרבה פעמים תוך התמודדות מאוד אמיצה עם רוע. כשאני רואה אנשים כאלה אני מרגיש הכרת תודה אמיתית על העולם הזה.
איזה ספר הכי הזיז אותך?
אוי, היו כל כך הרבה שאני לא יודע בכלל איך לענות. אני חושב שאני יכול לקרוא את כל החיים שלי עד היום כתולדות הספרים שקראתי והדברים שהם גרמו לי להרגיש ולחשוב. אבל אם אני צריך לבחור ספר אחד זה כנראה יהיה (הפעם) התופעה האנושית של תייאר דה שארדן בתרגום האנגלי שאותו קראתי. הספר הזה גרם לי פתאום להרגיש בפעם הראשונה שלכל, ליקום כולו, יש משמעות מאוד ברורה ויפהפייה – שהכול יהיה בסדר ושהוא היה בסדר גמור מאז ומתמיד.
אני זוכר איך בזמן הקריאה הפכתי כל עמוד בחיל ורעדה, כאילו אני פותח דלת למציאות חדשה. ככה קריאה צריכה להיות מבחינתי, כשיש את הניצוץ הזה בין טקסט לקורא; זה יותר מהתוכן, זו הכתיבה היפהפייה של דה שארדן שגרמה לי להרגיש שמאחורי המילים הללו עומד אדם מעמיק ויפהפה עם לב זך שאמנם כבר לא חי, אבל מקיים עם הקורא דרך הטקסט אינטימיות רוחנית מהסוג הגבוה ביותר.
מה זה אומר מבחינתך - להיות אדם רוחני?
זו שאלה כל כך קשה, כי אני מאמין שאפשר לראות דברים מכל כך הרבה כיוונים שונים, אבל אני חושב שיש אולי שני דברים שהם היסוד. הראשון זה פשוט לאהוב, להיות מחובר לרגע, לעצמך, לאנשים סביבך – פשוט ליהנות מכל רגע ולהעריך אותו במלאות. והדבר השני זה להיות טוב ובעל לב טהור. למעשה אני לא בטוח אם הקטגוריה 'רוחני' כוללת בהכרח את הדרישה להיות טוב. יתכן שהגדרות מסוימות מאפשרות להיות רוחני ועדיין לא להיות טוב, אבל הערך של זה פחות בעיני.
כולם מדברים על הארה ועל מוארים. האם בכלל ניתן, לדעתך, להגיע למצב תמידי של הארה בתוך גוף אנושי?
אני מעולם לא הכרתי מישהו שהיה במצב הארה תמידי או מישהו שטען שהוא נמצא במצב הזה. שמעתי על כאלה, אבל לעתים קרובות דווקא מי שטוענים שהם בהארה תמידית נראים חשודים באופן כלשהו. אבל אני לא יודע, אולי יש יוצאי דופן והייתי יכול להאמין שהדבר הזה אפשרי. הכרתי הרבה אנשים שחוו הארה לטווחי זמן משתנים, אני מאמין שחוויתי אותה בעצמי, אבל תמיד לרגעים, לפעמים לשעות, מקסימום ימים. זו ההרגשה הטובה והמשחררת ביותר שאני חוויתי בחיי, אבל היא לא התנאי לחיים, התנאי עבורם הוא האומץ לתור אחריה.
מהי עמדתך לגבי סמים כאמצעי להרחבת התודעה?
אני חושב שלכל סם יש שיעור שהוא יכול ללמד אותנו. רבים מהסמים מסוכנים מאוד, במיוחד כשניגשים אליהם ללא ידע מספיק ומתוך תודעה לא מזוקקת וחזקה מספיק, ולכן אני לא נוגע ברוב הסוגים וגם לא רואה צורך בכך. יוצאי הדופן בין הסמים הם בעיני הצמחים הפסיכדליים. בניגוד לשאר משפחות הסמים הם לא ממכרים ובלתי רעילים, ויש להם כוח מובהק לקרב אותנו לאלוהים, אל עצמנו ואל האנשים סביבנו, לחדש בנו את אהבת העולם, את האמונה, לזכות לתובנות ולשמחה – דברים שחסרים בעיני מאוד בחברה הסטרילית והמנוכרת שאנחנו חיים בה.
עבורי, מדובר בכלי
האם יש פעולה כלשהי שאתה מקפיד לעשות למען איכות חייו של כדה"א?
רוכב על אופניים. מפסיק לאכול בשר. משתדל לצרוך פחות ולצרוך בעיקר מוצרים איכותיים שלא מתקלקלים צ'יק צ'ק.
האם אתה אופטימי בקשר לעתיד האנושות?
לפעמים כן, לפעמים לא. ברגעים הטובים כן. בגדול כן. אני חייב להיות, כי אם לא, הרי לא למדתי דבר.
האם מותר האדם מן הבהמה?
אי אפשר להשוות.
יש לך לפעמים לבטים לגבי כל הממבו ג'מבו הניו אייג'י הזה?
זה לא משנה באיזו שפה משתמשים: אקדמית, ת'כלסית, ניו-אייג'ית, פוסטמודרנית, דתית – כל שפה יכולה להיות גשר לאלוהים וגם מלכודת שלתוכה אפשר ליפול. כל שפה יכולה להפוך לקליפה ריקה של משמעות שורשית שהתנדפה. העניין הוא להיות כנה ואמיתי. אני משתדל להתייחס לאנשים לא לפי השפה שהם משתמשים בה אלא לפי מה שהם אומרים ולפי איך שהם אומרים אותו.
על מה הספר החדש שלך?
הספר שלי מתחיל בכך שהוא מנסה להראות משהו שכבר הראו רבים אחרים לפני, וזה שהטכנולוגיות שאנחנו משתמשים בהן משנות ומעצבות את התודעה שלנו ושהשינויים הללו מתרחשים בקצב שהולך והופך מהיר יותר ויותר. הנושא של הספר הוא איך אפשר להתמודד עם השינויים הללו בצורה אופטימלית לתודעה, וללמוד להשתמש בטכנולוגיה בהרמוניה: למטרות של הרחבת התודעה, תוך הימנעות מהשפעות מצמצמות תודעה של הטכנולוגיה.
לבלוג של עידו הרטוגזון
נא להמתין לטעינת התגובות
