אז מתי אתם מחזירים אותו לבית חולים?
לילדים בכורים יש תגובות מאוד יצירתיות להולדת אח חדש. שמונה תרחישים אפשריים ושמונה דרכים להגיב עליהם
אחרי תשעת חודשי ההריון ושלושת ימי האשפוז במחלקת יולדות הגעתם בשעה טובה הביתה עם "אריזת מתנה" תובענית. הבכור, שרק חיכה לרגע הזה, לא נשאר אדיש לאחיו הצעיר וטוב שכך. מגוון רחב של תגובות הוא טבעי לחלוטין, מרגיעה טלי ברקאי, פסיכולוגית חינוכית, וטוענת שהכנה מתאימה בזמן ההריון והתייחסות מקבלת ומכילה לאחר הלידה אמורות להחזיר את הילד לאיזון לאחר תקופת הסתגלות, שאורכה
משתנה מילד לילד.
לפניכם שמונה תרחישים אופייניים לילדים שנולד להם אח/ות חדש/ה ושמונה דרכי תגובה מומלצות, כפי שמסבירה ברקאי. כמעט כל אחד מכם יוכל למצוא את עצמו ואת משפחתו באחד מהתרחישים הבאים, על אף שהמקרים המיוחסים מתאימים לאח בכור בגיל גן - שלוש עד חמש - שהרי אין דין אח בכור בן ארבע כדין ילד בן שנה או לחלופין בן שמונה.
כמובן אם התגובות של הבכור קיצוניות, נמשכות זמן רב או מפריעות משמעותית לתפקודו ולתפקוד המשפחה, מומלץ וחשוב לפנות לאיש מקצוע שיאבחן, ירגיע ויעניק הדרכה מתאימה.
התרחיש: הילד הבוגר שלכם מחליט לחזור אחורה בזמן ולשוב להיות תינוק, הוא חוזר להרטיב אף על פי שכבר נגמל, מבקש לינוק או לשתות מבקבוק, מתעקש על מוצץ, מתעורר בלילה, מדבר בטון תינוקי, מסרב להתלבש לבד ועוד.
"התנהגות רגרסיבית שכיחה מאוד אחרי לידת אח חדש", מסבירה הפסיכולוגית טלי ברקאי, "ובאמצעותה הילד בעצם אומר לנו - אל תשכחו שגם אני עדיין קטן וזקוק לכם. המעבר מילד קטן לאח גדול הוא מלאכותי וקורה בבת אחת, ומגלם עבור הילד לא מעט משמעויות שליליות: הוא גדול מספיק כדי להתחשב,
"לכן מומלץ להורים להתייחס להתנהגויות הרגרסיביות בסבלנות, להבין שהן חלק מתהליך ההסתגלות הטבעי של הילד ואף לאפשר אותן, שכן התנגדות להן עשויה רק להגביר את תסכול הילד ולהקצין את ניסיונותיו להוכיח שהוא קטן ותינוקי. כדאי להעביר לילד מסר שמותר לו עדיין להיות הילד הקטן של אמא ואבא, אולם כדאי לו גם ליהנות מיתרונות גילו הבוגר יחסית, כמו משחקים מעניינים יותר, אוכל מגוון ועוד".
התרחיש: כל האנשים מסביב מתפעלים מהתינוק החדש ורק אחיו הגדול שואל "מתי כבר תחזירו אותו לבית החולים", ושולח לחלל האוויר משפטים טעוני רגש שלילי או מלאי קנאה, כגון "למה אתם מטפלים רק בו?", "אני שונא אותו", "הוא נורא מכוער" ואפילו "הלוואי והתינוק החדש ימות".
תגובה הורית הולמת: "ביטוי רגשות שליליים כלפי התינוק הוא דווקא תגובה מסתגלת, המוכיחה שלילד יש אמון וביטחון בהוריו ושהוא חש שהוא יכול להביע את עצמו ללא חשש", מרגיעה טלי ברקאי. "טבעי שלילד יהיו גם רגשות שליליים כלפי התינוק החדש אשר גזל ממנו את הבלעדיות בבית, וטוב שהוא יכול לבטא אותם ולא להיענש על כך. כדאי להסביר לילד שמותר לו לכעוס על התינוק ושלוקח זמן להתרגל לשינוי וללמוד לאהוב את האח החדש. מנגד, תגובה כועסת מצד ההורים עלולה לגרום לילד לרגשות אשם ולהביא לכך שיסתיר את רגשותיו ויבטא אותם בדרך רצויה פחות, כמו דיכאון או אלימות".
התרחיש: אתם מגלים שאי אפשר להשאיר לרגע את האח הגדול עם התינוק. הוא כל הזמן רוצה לגעת בו באובססיביות, לטלטל את העריסה בכוח, לנסות להרים אותו, להאכיל אותו במבה ולשחק איתו משחקים שאינם תואמים לגילו (כמו למשל מחבואים, כאשר מי שמוחבא זה התינוק חסר האונים), ובמקרים מסוימים העיסוק בתינוק כבר הופך לאלימות של ממש כלפיו.
תגובה הורית הולמת: "עיסוק רב ובלתי מתאים בתינוק אופייני מאוד לילדים בגיל הרך, המוצפים ברגשות אמביוולנטיים כלפי התינוק ואינם יודעים כיצד להכיל אותם. מעבר לכך, ככל שהילד צעיר יותר כך, חסר לו ידע בסיסי על תינוקות, ויש מקום להדריך ולכוון כבר בשלבים של סוף ההריון. חשוב מאוד ליצור ציפיות ריאליות ומתאימות. למשל, במקום לומר 'יהיה לך אח קטן ותוכל לשחק איתו', להסביר כי 'בהתחלה התינוק יהיה קטן מאוד וישכב במיטה, וייקח זמן עד שיוכל לשבת ולשחק כמוך'. אחרי הלידה כדאי להפנות את האנרגיה של הילד לכיוונים מועילים ולהציע לו לעזור בדרכים רצויות, וכמובן לאסור התנהגויות מסוכנות ולהשגיח באופן צמוד במידת הצורך".
התרחיש: האח הגדול מתנהג כאילו הכל כתמול שלשום, לא מקטר או מציק לתינוק. הוא מפגין התעלמות מוחלטת מהתינוק עד כדי הכחשת קיומו.
תגובה הורית הולמת: "הורים רבים מוטרדים מהתעלמות הילד מאחיו החדש ומכך שציפיותיהם לתמונה משפחתית אידילית אינן מתממשות. יש לזכור שלכל ילד קצב הסתגלות ודפוסי תגובה משלו, ולכן אין טעם להאיץ ולנסות ליצור קרבה מלאכותית. כדאי לגלות סבלנות, ולתת לקשר בין האחים להתפתח באופן טבעי. רוב הסיכויים שאם האח מתעלם כרגע מהחבילה הקטנה והצורחת שבעריסה, הוא יתקשה מאוד להתעלם מהתינוק הזוחל והסקרן בעוד מספר חודשים", מרגיעה ברקאי.
התרחיש: בבית הכל בסדר ואתם בטוחים שצלחתם את משבר האח הבכור בקלות. אבל אז מתחילות להגיע התלונות מהגננת - הילד מציק ומרביץ לילדים בגן ולא מוכן לחלוק בצעצועים, ולפתע אתם שמים לב שגם בגינה הילד העדין שלכם הפך לבריון השכונה.
תגובה הורית הולמת: "אלימות היא לעתים קרובות דרך לפריקת תסכול, במיוחד אצל ילדים שהיכולת המילולית שלהם אינה כה מפותחת. לפעמים האלימות מופיעה דווקא בגן, כי בבית הילד נדרש להיות האח הבוגר שמתנהג יפה ועוזר לאמא, ורק בגן יש לו מקום לבטא רגשות שליליים. כדאי לשוחח עם הגננת על המצב, לנסות להיות קשובים לילד ולכל קשת רגשותיו ולתת לו יותר תשומת לב והכלה, אך בו זמנית להבהיר שאלימות אינה פתרון מקובל".
התרחיש: ילדכם הגדול, שעד לא מזמן היה מלאך ממושמע, הפך למורד פורע חוק. הוא לא עושה מה שמבקשים ממנו, בודק גבולות, מרבה בהתנהגות דווקאית, מתחצף, צועק עליכם ובמקרים מסוימים אף מגיב כלפיכם באלימות.
תגובה הורית הולמת: "התנהגות מרדנית בבית, ממש כמו אלימות בגן, מבטאת כעס לגיטימי על השינוי וקושי להסתגל לתנאים החדשים. עבור הילד הקטן, התלוי לגמרי בהוריו, מדובר בשינוי עצום המזעזע את עולמו, והתגובות עשויות להיות קיצוניות בהתאם. יצירת איים של זמן איכות עם הילד (רצוי ללא התינוק), קבלה של רגשותיו ומתן חום פיזי ורגשי אמורים לעזור, לצד הצבת גבולות, כמובן. אחרי לידת אח חדש יש שינויים רבים בסדר היום המשפחתי, וחשוב במיוחד לשמור ככל האפשר על סדר היום ועל החוקים הקודמים, על מנת שהילד לא יחווה כאוס והתפרקות. ילדים בגיל הגן זקוקים לשגרה קבועה ולחוקים ברורים, בעיקר בתקופות משבר, ולכן נטיית ההורים לוותר יותר מדי אחרי הלידה, אם מחמת עייפות ואם כפיצוי, עלולה להקשות מאוד על הסתגלות האחים הבוגרים".
התרחיש: ילדכם המתוק, שהיה ילד רגוע ומאושר, מפגין כעת שלל רגשות קיצוניים המציפים אותו. הוא שח עצבות, בכי בלתי נשלט, הסתגרות וריחוק.
תגובה הורית הולמת: "טבעי להיות עצוב כשכס המלכות נגזל ממך, ולא משנה כמה נספר לילד שכיף לו שיש לו אח, הוא עשוי לעתים קרובות לחוש אחרת", מסבירה ברקאי. "הילד חווה אובדן מעמד של בלעדיות, מקבל תשומת לב ובהחלט טבעי שיגיב לכך בעצב. רצוי שההורים יוכלו להכיל גם את תגובות הצער, וכאמור, ימצאו דרך לתת לילד את תשומת הלב והזמן האישי הדרושים לו".
רק אתמול הוא הלך בשמחה לגן או לחבר והיום הוא מתעקש להישאר איתכם בבית, צמוד צמוד אליכם, לא מוכן לזוז מטר בכל שעות היום, גם בלילה. הוא רוצה שרק אתם תטפלו בו ובעיניים כלות שואל: "אמא, את עוד אוהבת אותי?".
תגובה הורית הולמת: "חרדת נטישה, בדומה לרגרסיה שהוזכרה קודם, היא תגובה טבעית של הילד הקטן החש כי עולמו מתערער, והוא זקוק עקב כך ליותר ביטחון, קרבה אמהית/אבהית ותחושה שאוהבים אותו ורוצים אותו. אם ההורים מגיבים לתחושות הללו בסבלנות ובקבלה, החרדות בדרך כלל חולפות מעצמן תוך מספר שבועות. לעומת זאת, תגובות שיפוטיות בנוסח 'אתה כבר ילד גדול, תפסיק להיצמד אלי', אינן מספקות לילד את ההרגעה שהוא צריך, וגורמות דווקא ליותר חרדה והיצמדות".
נא להמתין לטעינת התגובות
