גזלן אנרגיה: אודטה מעכלת חיידק מעיים
מה משותף לצרבות, כאבים בזמן קיום יחסי מין, מוות בעריסה ואלצהיימר? חיידק מעיים שקט והרבה יותר נפוץ ממה שנדמה לכם בשם הליקובקטר פילורי. אודטה אספה עבורכם את האינפו הראשוני
". . . את לא מתארת לך איזה סרט זוועות היה לי השבוע - רק עכשיו אני יכולה שוב לחייך. אחי הצעיר והחתיך היה במוות קליני מכיב שהתפוצץ לו בתריסריון. לפני שנה היה לו איזה חיידק שגורם לחומציות בקיבה והוא לא ממש טיפל בו. חוץ מזה, אמרו לו שאחרי גיל 40 זה בריא לבלוע כל יום אספירין אחד לדילול הדם, אז הוא בלע. והשילוב הקטלני הזה של אספירין וחומציות בקיבה מהחיידק הזה, שהגיעה לכיב לא מאובחן, גרם לו לדמם כמה ימים לתוך הבטן בלי שהוא הרגיש דבר (אבל ממש שום דבר! ) חוץ מצרבת קלה.
"הוא נסע לבאר שבע, ובדרך החליט לעצור במושב, לביקור חולים אצל חמותו שהוא מאוד אוהב. ישב לקפה, פתאום הרגיש מאוד לא טוב, נפל פרקדן, איבד את ההכרה ובלע את הלשון. היא אחות חדר מיון - מיד היא הרימה לו את הרגליים כדי שהדם יזרום לו למוח, הזעיקה את בנה, בוגר יחידת דובדבן שבמזל היה בבית, ושניהם שלפו לו את הלשון בעזרת כף, עשו לו החייאה והזעיקו אמבולנס.
"הוא קיבל שמונה מנות דם. צרבו לו את המקום אבל הפצע היה כל כך גדול שכנראה המשיך לדמם. רצו לנתח אותו - בקיצור סיוט. רק היום מצבו התייצב, ההמוגלובין עלה והוא קיבל קצת מרק. היינו לידו כל השבוע במשמרות.
"והנה לך דוגמה שגם עצות טובות (אני יודעת שלא נתת אצלך, תרגיעי! ) יכולות להרוג. אספירין הוא מדלל דם טוב, אבל לא בלי ייעוץ רופא, עם התייחסות ספציפית לאדם עצמו. אם הוא היה ממשיך במכונית לבאר שבע - היום הוא לא היה חי. במקרה הטוב הוא היה עוצר בצד הדרך, ועד שמישהו היה פותח את דלת המכונית כדי לברר למה היא עומדת שם, הוא כבר לא היה איתנו. אלוהים ישמור. אחי היחיד.
"מה שמחמם את הלב, זה שאפשר להגיד שהוא חי בזכות זה שהוא אוהב את חמותו. יפה, לא? נשיקות".
בדקתי את הנתונים עם חברתי, ואחר כך עם ד"ר ראול רודריגז, מומחה גדול להדברת טפילי מעיים והרי החדשות ועיק קרן תחילה:
איזה חיידק מעיים שכיח כמעט הרג את אח של חברתי?
"הליקובקטר פילורי" - שהוא אחד המזהמים השכיחים ביותר בעולם, ומצוי בכ-70 אחוז מהאוכלוסייה. במדינות מסוימות הוא פוגע ביותר מ-90
איזה דברים רעים הוא יודע לעשות?
הליקובקטר פילורי הוא הגורם העיקרי לדלקת רירית התריסריון והקיבה. הוא גזלן של ויטמין B12, אבץ וברזל, שחסרונם בגוף יכול לגרום לאנמיה, לחולשה, לנשירת שיער ולשבירת ציפורניים. ב-1994 ההליקובקטר הוגדר על ידי ה-WHO (ארגון הבריאות הבינלאומי) כחיידק מסרטן, ונמצא קשר ישיר למחלות קרדיוקואסקולריות, נמיכות קומה בקרב ילדים ( ! ) וחוסר תיאבון. הוא עשוי לגרום למוות בעריסה, אלצהיימר, כאבים בזמן קיום יחסי מין והפלות חוזרות. ב-2005 הוענק פרס נובל לפרופ' בארי מרשל על גילוי הקשר בין חיידק זה ובין האולקוס. האנטיגנים הזרים של החיידק יכולים לגרום לאלרגיות ולמחלות אוטואימוניות, וברבות השנים לגלאוקומה (יתר לחץ תוך עיני) וכן לסרטן הקיבה.
צרבות, ריפלוקס, ליחה מרובה, כאבים ונפיחות ברום הבטן, נשירת שיער, שבירות ציפורניים, אנמיה, חולשה, חוסר באבץ, ברזל, B12, גלאוקומה , אלרגיות ואסתמה, אורטיקריה (גרד כרוני בעור), חריץ במרכז הלשון. אנשים מטופלים שנים בסטרואידים נגד גרד בעור, ובסוף זה הליקובקטר.
הטיפול הקונבנציונלי נקרא "הטיפול המשולש" ובו משולבים שני סוגי אנטיביוטיקה ונוגד חומצה. הטיפול מצליח בכ-60-70 אחוז מהמטופלים - אבל פוגע בפלורת המעי ("החיידקים הטובים" שחיים במערכת העיכול שלנו). לרבים נרשם טיפול כרוני בנוגדי חומצה (כמו לוסק, זוטון, קונטרלוק וכו'). הבעיה היא, שהתרופות האלה גורמות לסביבה בסיסית יותר במעיים, שהיא גם נוחה יותר להתפתחות מזהמים במערכת העיכול, וגם מונעת את ספיגת המינרלים (הזקוקים לשם כך לסביבה חומצית).
ד"ר רודריגז מטפל בחיידק באמצעות תוספי מזון (אומגה 3 בי קומפלקס עם ויטמין סי וגם אבץ ומגנזיום, בהתאם לבדיקות הדם), כדורי פרוביוטיקה, קיו 10, טינקטורה HBP (שהיא מיצוי מר ויעיל של תמציות צמחים ייעודיים), שמן אורגנו (שהוא אנטיביוטיקה טבעית), משקה אלוורה ושמן קוקוס (ששמו טוהר ביג טיים, אחרי ששנים הוא נחשב למזיק בגלל ספין מסחרי). נדבקים בחיידק דרך נשיקות רגילות, אכילה ושתייה מכלים של נשא, ומגע ידיים. חשוב לציין שאם לא מטפלים בכל בני המשפחה בו זמנית נגד החיידק הזה, הוא יחזור, בגלל הדבקה חוזרת.
מבקשים הפניה מרופא המשפחה (בלי הפניה לא מתקבלים), והולכים להיבדק בחדר האחיות שבקופת החולים בכל שעות היום. מקפידים על צום מוחלט של שלוש שעות לפני הבדיקה, אבל מותר לצחצח שיניים. חשוב לא לקחת אנטיביוטיקה ותרופה נוגדת צרבת כחודש לפני הבדיקה. בחדר הבדיקות שותים איזה נוזל שקוף וחמוץ, שואפים אוויר דרך הפה ונושפים חזק לתוך קשית ומבחנה שפוקקים אותה. ממתינים 30 דקות בישיבה, בלי פעילות גופנית, ושוב שותים ונושפים. התשובות מגיעות אחרי שבועיים, ואפשר לבקש אותן הביתה בפקס. לכו להיבדק אתמול! ! !
יש לנו "מוח רצוני", השולט במערכות הרצוניות (דיבור, אכילה), ו "מוח פרימיטיבי", השולט במערכות הלא רצוניות (נשימה, תפקוד הלב והמוח, ומערכות קריטיות נוספות). כשהבנאדם שרוי במצוקה גופנית גדולה (עילפון, למשל), המוח הפרימיטיבי "מכבה" מערכות רצוניות לא חיוניות, כדי שהדם ימשיך לזרום למערכות בלתי רצוניות חיוניות ולהבטיח בכך את המשך תפקודן. שריר הלשון הוא רצוני - לכן בזמן כיבוי המערכות הרצוניות הוא מתרפה, מתרחב כמו שלולית וסותם את מעברי האוויר בלוע. וזו בליעת הלשון המפורסמת. פותרים את המצב בעזרת כף מרק, או כף היד. מכניסים את כף המרק או היד עמוק לתוך הלוע, עם הצד הקעור שלה מקביל ללשון, ומביאים "חפירה" או משיכה חזקה החוצה - בלי פחד - כאילו הלשון היא גלידה. "חופרים" בתוך הגלידה כדי להזיז את שלולית בשר הלשון מתוך הלוע, ולפתוח ככה את מעבר האוויר כדי למנוע חנק.
הצעות, רעיונות, בקשות, פטנטים, טיפים? שלחו מייל עבור אודטה: odetta@maariv.co.il אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם
נא להמתין לטעינת התגובות
