לא נעים להכיר: לאמא יש בן זוג חדש
התגרשתם ואתם חובקים זוגיות חדשה, איך תציגו את בן הזוג הטרי לילדיכם בלי לעורר זעזועים וטלטלות מיותרות? צעד ראשון: לקחת בחשבון שהתגובה שלהם עשויה להיות קשה. ובהמשך: הכל שאלה של התחשבות ותזמון
המפגש עם בני הזוג החדשים של ההורים הוא נושא שמעסיק אותנו אינספור שנים ואת ההוכחות לכך ניתן למצוא בסיפורי האגדות אליהם נחשפים ילדים החל משנות חייהם המוקדמות. אם תעצרו לרגע תגלו כי בחלק ניכר מהסיפורים האלה מככבת "האם החורגת" - דמות מאיימת המנקזת אליה רבות מהחרדות העולות בילדים נוכח הקשר החדש של הוריהם.
"התחרות, ההשוואה לעבר, הרעת המצב, והתרופפות הקשר עם ההורה הביולוגי", אומר הפסיכולוג דוד ג'קסון, מומחה לטיפול בבני נוער, "כל אלו עולים מסיפורי האגדות המפורסמים ובמפורש מעניקים לנו פתח הצצה משמעותי אל המתרחש בנפשם של ילדים רבים מול המצב החדש והמורכב הנכפה עליהם. בקונסטלציה המורכבת, הנוצרת עם פירוקה של מערכת משפחתית אחת ותחילתה של אחרת, מעורבים אנשים רבים ולכל אחד מהם מערכת שלמה של פנטזיות, ציפיות, תקוות וחששות שהוא מביא עימו".
לעתים , מתוך המשאלה של ההורה להיחלץ מהר מבדידותו ולבנות לעצמו קן של זוגיות על חורבות חייו הקודמים, הוא עלול להכניס את הילד למעורבות בשלב מוקדם מדי, גם כשהקשר חולף או לא יציב וגרוע מכך - לנפץ בדרך שגויה את שאיפתו של הילד לאיחוד מחודש של הוריו.
הפסיכולוגית ליאת מנדלבאום, מנהלת פורום באתר דוקטורס מסבירה כי במקרים רבים, ילדי גירושים בכל הגילים חולמים ומפנטזים על איחוד מחדש של המשפחה, כך שבן הזוג החדש של ההורה, הפולש אל המציאות של הילד, נתפס כאיום ישיר על החלום, והופעתו עשויה לחולל טלטלה רגשית.
אם כך, מהו הרגע המתאים להיכרות? "קשה לקבוע מסגרת חד משמעית של זמן", אומר ג'קסון. "ניתן לחשוב שכדאי ליצור מרווח זמן בין הגירושים למפגש הילדים עם הקשר החדש בחיי ההורה, אלא אם כן מדובר במקרה בו ההורה מעורב מיד בקשר משמעותי. במקרה שכזה, מוטב להתמודד עם המציאות הקיימת מאשר להסתיר את העובדות מהילד. ניסיון ההסתרה ויצירת מרחב לא מדובר עלול לפגוע ביחסי האמון בקשר הורה-ילד, דווקא בשעה שבה נושאי אמון וביטחון בקשר הם רגישים במיוחד".
"לפני שמציגים בפני הילד את בן הזוג החדש", ממליצה מנדלבאום, "רצוי לאפשר הכנה הדרגתית לרעיון - לשתף את הילד ברגשות, בלבטים, במחשבות ובחלומות שקדמו להחלטה, כולל באלה הנוגעים לילד עצמו. בשלב הזה חשוב להימנע מיצירת הבטחות או ציפיות למציאות אידילית. אדרבא, מוטב 'לעשות מקום' לכל קשת הרגשות, כולל התנגדות, אכזבה, כעס, קנאה ועוינות".
אז כדי למנוע טלטלות מיותרות חשוב שההורה יגדיר את משמעות הקשר החדש שלו. "ראוי שהורים ישקלו היטב עד כמה רציניות מערכות היחסים החדשות בטרם יציגו אותן בפני ילדיהם", מסביר ד"ר דוד סנש, פסיכולוג ומרצה במכללת לוינסקי. "אמנם בני זוג חדשים אינם יכולים או צריכים לתפוס את מקומו של ההורה החסר, אך הנטייה לעשות זאת פוגמת ברקמת היחסים של הילדים וההורה הביולוגי. ההורים והילדים צריכים להסתגל למעגלים חברתיים חדשים שנוצרים כתוצאה ממיזוג של משפחות, ולעתים אף כוללים גם ילדים של בני הזוג החדשים. מדובר במשימות הסתגלות מורכבות וקשות הדורשות משאבים נפשיים שאינם תמיד בנמצא אצל בני משפחה שרק עברו משבר קשה".
איך אפשר להקל על תהליך ההסתגלות?
"מילות המפתח כאן הן סבלנות וסובלנות. כל המשפחה חייבת להגיע לכדי השלמה עם המצב בטרם יוכלו להתמודד עם האתגרים שנכונו להם. נוכחות הורים, זמן ופעילויות משותפות, הקשבה ומעורבות שמכבדים את קצב ההתמודדות של הילד, ישקמו את תפקידי ההורות ויחסי האמון שנפגעו, לקראת ביסוס סדר משפחתי חדש".
אז החלטתם לעשות את הצעד הגדול. נהדר. קחו בחשבון את חשיבות התכנון והתזמון של הפגישה המיוחלת. לדברי ג'קסון, "מומלץ להכניס לפרופורציה את משמעותו של המפגש הראשוני ואת תגובותיהם של המשתתפים השונים. המטרה הראשונה היא להפחית ציפיות לקראת המפגש ולהתייחס לכל מה שיכול להתרחש בו כעוד הזדמנות להבין את עמדת הילדים".
ואיך מפחיתים את המתח?
"אפשר לקיים את המפגש באווירה משוחררת, אפילו מחוץ לבית, כדי ליצור תחושה נעימה יותר שתאפשר לילד לבחור את מידת הקרבה המתאימה עבורו לדמות החדשה בחיי הוריו. בנוסף, כמובן שמומלץ מאוד להימנע מהפתעה במפגש הראשון. במקרים בהם הדבר אפשרי, מומלץ לעדכן את הגרוש או הגרושה בדבר המפגש המתקרב ולהכין אותם שהילד עשוי להתעסק בנושא. גם את הילד כדאי להכין, תוך התחשבות בגילו וברמתו ההתפתחותית. יש לאפשר לו לשאול שאלות או להעלות תחושות לקראת המפגש, בינו לבין עצמו או עם אחרים".
אבל גם אם עשיתם הכל נכון, לפעמים זה פשוט לא עובד. "יש ילדים שיראו את הגירושים כפעולה אנוכית שמציבה בראש סדר העדיפויות של ההורים את צרכיהם שלהם", מסבירה מנדלבאום. "הם עלולים לחוש נבגדים, ולראות בזוגיות החדשה שלו נטישה או עדות להתנהגות בלתי מוסרית ובלתי ראויה. הכעס, שלא תמיד יכול לבוא לידי ביטוי מול ההורה, מועתק אל בן הזוג החדש שמשמש מטרה נוחה לרגשות הזעם. קושי נוסף עמו מתמודדים ילדים, ובעיקר מתבגרים, הוא ההכרה במיניות של הוריהם,
ויכול להיווצר גם קושי נוסף: הורה שאינו רואה בעין יפה את הקשר החדש של האקס. במצב כזה הילדים נקרעים בין אהבתם ונאמנותם לשני הצדדים. בנסיבות אלה, חשוב להתייחס בהבנה להתנגדותו של הילד, להימנע מלשפוט או להאשים אותו על כך, ולתת תוקף וכבוד לבחירותיו.
לדבריו של ג'קסון קיים היבט נוסף בהקשר של הנאמנות - חששות שמתעוררים אצל הילדים ביחס לנאמנות ההורה כלפיהם. האם ימשיכו לאהוב אותו גם לאחר התחלה של קשר זוגי חדש? האם יהפכו גם להורים של ילדי בני הזוג החדשים? האם הקשר שלהם עם ההורה עלול להיפגע? "חששות אלה, המוצדקים בחלקם, יכולים וצריכים לתפוס מקום בתוך השיח של ההורה עם ילדיו. לא כדאי כמובן לכפות את הנושא על הילד, ויש ילדים שיהיו עסוקים בכך במידה משמעותית פחות מאחרים, אבל מומלץ להורה להיות מודע לכך שחששות כאלה עלולים להתעורר, לא להיבהל או להיות מופתע, לנסות לאפשר להם להיות מדוברים ולתת להם תשובה כנה ורצינית ככל האפשר".
למרות הרצון הגדול והמודעות ההכרחית להתחשב בנפשם העדינה של הילדים, הם אינם יכולים לנהל את חייכם. "כשההורים הגרושים נכנסים למערכות יחסים חדשות, חשוב לזכור שכמו סיום מערכת היחסים הזוגית הקודמת ופירוק המשפחה, כך גם הבחירה לגבש מערכות יחסים חדשות הם בחירתם ועניינם של ההורים בלבד ועליהם לקחת על כך אחריות מלאה", אומר ד"ר סנש. "זכותו של כל אחד מההורים להמשיך את חייו ולממש את אושרו בזוגיות ובמשפחתיות חדשה, וגם גידול הילדים צריך להיות מודרך על ידי משאלותיהם וצרכיהם ההתפתחותיים. ההורים אינם זקוקים לאישור לניהול חייהם האישיים והזוגיים, ואינם תלויים בתמיכה או בהכרה מילדיהם".
גם מנדלבאום תומכת בעמדה זו ומוסיפה כי עם כל ההבנה למניעיו הגלויים והסמויים של הילד, במוקדם או במאוחר, יהיה עליו לקבל את המציאות ולכבד את בחירותיו של ההורה. "יש לזכור שההורה הוא דמות הסמכות המכתיבה את הכללים בבית וככזה מותר לו לבקש, ואף לדרוש, מהילד יחס של התחשבות וכבוד בסיסי כלפי בן הזוג החדש. הורה נבון יימנע מכפיית בן הזוג החדש על הילד ויאפשר מפגשים נעימים גם בלעדיו. רוב הילדים מסתגלים, בסופו של דבר, למציאות המשפחתית החדשה, ולומדים ליהנות מיתרונותיה. אחרים עלולים להמשיך ולהתעקש על התנגדות לקשר, בדרך כלל בשל פגיעות רגשית, עוינות, פחדי נטישה או קונפליקט נאמנות. קשות ככל שיהיו הנסיבות, אין לאפשר להתנגדות ולעוינות של הילד לחבל בקשר הזוגי החדש וזאת כדי לא ליצור אצלו אשמה מיותרת. ככל שהילד יחוש אהוב, בטוח ומוגן מפני נטישה ויבין שאינו נמצא בתחרות על ליבו של ההורה, כך גדל הסיכוי להשלמה וקבלה של הזוגיות החדשה".
נא להמתין לטעינת התגובות
