איך באים הורים לעולם
כיצד קורה שלאותם הורים נולדים כמה ילדים השונים כל כך זה מזה? הפסיכולוג ד"ר אריאל כנפו זכה למענק נדיר בגובה מיליון יורו כדי להשיב על השאלה הזאת בדיוק. שיטת המחקר: לבדוק איזה תינוק גורם לכם להתפתח ולהיות ההורים שאתם
עם כל תינוק נולדת אמא, קבע הפסיכיאטר הנודע דניאל סטרן בספר החובה לכל אם מתחילה ("הולדתה של אם", הוצאת מודן). סטרן , כמו מומחים רבים לפניו, אמר במילים אחרות "תתבונני באמא שאת, ובהתאם לכך ייקבע עיצובו של הילד שלך".
מי שלא הסתפקה במנת רגשות האשם שצומחת עם הולדתו של כל ילד, קיבלה מרוב המומחים עוד סיבה טובה להרגיש אשמה: הכל בגללך. "הילד צורח - את לא רגועה, אינך יודעת להרגיע, ואת לא מסוגלת להכיל אותו; הילד ביישן - את חרדתית ושתלטנית; בקיצור, מה שאת עושה זה לא מספיק טוב ולכי תבדקי את עצמך בהזדמנות ראשונה".
אז הנה קצת חדשות טובות. במחקר חדש של ד"ר אריאל כנפו מהאוניברסיטה העברית, ינסו לבדוק את הקשר הזה, אבל הפעם מהכיוון ההפוך, כלומר מהצד של התינוק. ד"ר כנפו, לצד כמה חוקרים צעירים מהאוניברסיטה העברית זכה לקבל מענק יוקרתי בסך מיליון יורו, רק כדי לבדוק אם יכול להיות שכל תינוק בהתנהגותו המולדת השונה גורם לאמהות להתנהג בצורה שונה כלפיו. תודו שזה שווה כל לירה, כלומר יורו.
החדשות הפחות טובות הן שגם אם הדוקטור צודק, בסוף האמהות אשמות, או לפחות הגנים שלהן. והיכן האבות בכל הסיפור? את זה כבר קשה לבדוק, כי הם לא אוהבים להשתתף במחקרים, אבל עניין הגנים לפחות, עושה אותם שותפים.
ד"ר כנפו (39), נשוי ואב לשלושה, קיבל את המענק המיוחד הזה למחקר המשך למחקרו הקודם, שעסק בחקר התאומים הישראלים מטעם הקרן הלאומית למדע. אחרי שחקר יותר מ-1,400 תאומים זהים ובני מין שונה ניסה לשאול מה גורם לילד אחד להתפתח באופן שונה מאחיו.
בין המסקנות המעניינות עולה שסדר הלידה למשל, משפיע על הדומיננטיות: הראשון שנולד יהיה דומיננטי יותר. בין תאומים ממין שונה נמצא שהבנות דומיננטיות יותר. אבל אפילו המשקל משפיע. נמצא למשל, שהתינוק בעל המשקל הגבוה יותר עלול לפתח במהלך השנים יותר בעיות התנהגות מאחיו הצנום.
חקר התאומים נתן לכנפו וצוותו הזדמנות ללמוד משהו על שוני בין ילדים מיד עם היוולדם. באופן הזה נוטרלו סיבות כגון ניסיון הורי, מיקום במשפחה ועוד הזדמנות נדירה להתבונן בשאלה הכל כך מסקרנת איך זה שבאותו בית ולאותם הורים נולדים ילדים שונים כל כך.
מה מייחד את המחקר הזה ונותן לו יתרון על פני אחרים?
"הרעיון מאחורי המענק הוא לחפש מדענים צעירים שיביאו משהו חדשני. לא מצפים מאיתנו לבוא עם הסיפור הישן והטוב, להפך. מבקשים מאיתנו שנבוא עם רעיונות שלא נבדקו עד כה. כדי לצאת לדרך, כמובן שאני מתבסס על מחקרים ישנים, אבל הגישה חייבת להיות חדשנית. בדרך כלל בפסיכולוגיה התפתחותית מדברים על איזה הורה משפיע על איזה ילד. אני לא שולל את העובדה שיכול להיות שזה מה שמכריע. אני רק מבקש לשאול הפוך, בוא נסתכל על הילד ונשאל איזה הורה נוצר".
לדבריו,
זה חלק מהדברים שאנחנו בוחנים. איך אתה מגיב לילד המסוים שנולד לך ואיזה הורה אתה הופך להיות. לפעמים מדובר במעגלים חיוביים, לפעמים נתקעים במעגלים שליליים שקשה לצאת מהם".
מה למדת בהקשר הזה מחקר התאומים?
"אם יש תאומים ממין שונה ומסיבה של תורשה אחד לוקח, נניח, יותר סיכונים מהשני, רוב הסיכויים שהאמא תגיב ביותר שתלטנות כלפי זה שמפעיל אותה. ההורים לא נמדדים בכמה הם אוהבים או מעדיפים ילד אחד על פני אחיו, אלא באופן שבו הם מגיבים אל כל אחד מהילדים".
ונניח שנדע שאנחנו מגיבים אחרת לכל לילד שנולד לנו, במה זה יקדם אותנו?
"הורים רבים מרגישים שהם הצליחו בחינוך שלהם עם ילד אחד ונכשלו בחינוך עם האחר. אם ההורים יצליחו להבין מה בילד גרם להפעיל אותם בצורה כזאת או אחרת, הדבר עשוי לעזור להם להבין את הייחודית של כל אחד ולהתאים לכל אחד את ההורות המתאימה לו. מה שעבד עם ילד אחד, לא בהכרח יעבוד עם השני".
אילו תכונות הכי משפיעות על ההורים?
"למשל אינטליגנציה או יכולת לימודית הן תכונות תורשתיות במידה רבה. ניתן לראות שגם במקרים של לקויות למידה וגם במקרים של מחוננות, אלה תכונות שמאוד משפיעות על התנהגות הורית. ניתן לראות שזאת תכונה שגורמת לכל הורה לנהוג אחרת. גם ביישנות היא תכונה שהורים מגיבים כלפיה בעוצמה.
באופן אולי מפתיע הורים רבים דווקא מגיבים אל ביישנות באופן יותר שתלטני. תכונה כמו חרדה חברתית אצל ילד מגבירה שתלטנות הורית. אפילו מצאנו שאחד הגנים הקשור לחרדה חברתית קשור לשתלטנות הורית. מצד שני יש ילדים מתרפקים. מרגע שהם נולדים הם אוהבים להתרפק בזרועות האם. ילדים כאלה גורמים לאמם לגלות יותר חום. גם זאת תכונה שילד לא לומד. הוא נולד כזה. זה חלק מהייחוד של המחקר, ייתכן שהתכונה של הילד מפעילה התנהגות של ההורה ומתקיים ביניהם מין מעגל או ריקוד הורי חדש שחשוב לחקור אותו".
נשמע ששתלטנות היא מרכיב עיקרי בהורות.
"רוב ההתנהגויות ההוריות מתחלקות לשני ממדים מרכזיים: ציר אחד של שליטה מול מתירנות או העדר שליטה, והציר השני הוא קבלה ודחייה או מה שנהוג לכנות חום מול קור. ממד השליטה נע משליטה בריאה, שהיא סוג של פיקוח, שבה אתה רואה את הצרכים של הילד ואתה מסוגל להשפיע במקומות הנחוצים.
"במעבדה, למשל, יש ניסוי פשוט שהתוצאות שלו מדהימות. אנחנו מניחים ליד אמא וילד פלסטלינה בכמה צבעים וכמה כלי משחק וכל מה שמבקשים מהם זה לשחק כשאנחנו מצלמים את התהליך. יש אמהות שמביטות בילד שמשחק לבד, יש כאלה שמייעצות ויש כאלה שמתחילות בהערות: למה בחרת כחול? ומה עם האדום? למה אתה לא משחק עם המערוך? כולן נתבקשו למלא אותה משימה, לשחק. ועדיין מידת ההתערבות הייתה שונה מאם אחת לשנייה, זאת דרך מאוד פשוטה לבדוק שליטה".
מה אתם החוקרים רוצים מהאמהות? היכן האבות?
"אני לא בטוח שאילו היינו חוקרים אבות התוצאות היו שונות. פשוט אמהות משתתפות יותר במחקרים, במחקר החדש שלנו ננסה לשתף כמה שיותר אבות כדי ללמוד על המשותף והשונה שבין הורות של אמהות ואבות".
האם ישנם עוד משתנים שיכולים להיות מכריעים, כמו למשל מיקום במשפחה? האמונה הרווחת היא שיש "מכת בכורות".
"מתוך מחקרים והסתכלות אין הכרעה בנושא לגבי ילדים בכורים. יש תיאוריות, אבל אין מידע חותך לגבי תפקיד מסוים של בכורים. למיטב ידיעתי זה לא נמצא במחקרים. קיימת קורלציה בין המיקום של הילד למידת הדומיננטיות בתאומים, אבל לגבי ילדים יחידאים הנושא במחלוקת".
איזה הורה יידע להגיב טוב יותר לשוני בין ילדיו?
"להורה שמסוגל לגלות גמישות מחשבתית יהיה קל יותר להשתנות בהתאם לילד שלו. זה נושא מעניין, כיוון שבשאלונים שנתנו לדוגמה להורים לתאומים, כשהם נתבקשו לדרג את היחס שלהם כלפי ילד אחד לעומת האחר, הם בדרך כלל הגיבו שהם זוכים ליחס שווה או זהה. בפועל במעבדה מתגלים ההבדלים".
אתה חושב שהורה צריך לדבר בגלוי על העדפותיו של ילד על פני אחיו?
"אני לא ממליץ, אבל היחס לא צריך להיות שווה, אלא מותאם לכל ילד. לא מזמן ישבתי באיזה מקום ואמא לתאומים סיפרה לחברה שלה שאחד מהתאומים התקבל לחוג מחוננים ואחד לא. היא חשבה שהפתרון הנכון יהיה לא לשלוח את המחונן לחוג, כדי שהשני לא ייפגע. די ברור שהכוונה שלה הייתה טובה, אבל ייתכן שבמקרה הזה היא עשתה עוול לילד המחונן. הרעיון הוא, כאמור, לגלות גמישות, כמו שהציעה החברה של האישה הזאת - לשנות את שם החוג ולהציע לכל ילד חוג אחר".
מה אתה לומד בהקשר הזה מהילדים הפרטיים שלך?
"אני מתבונן בהם, אבל לא עושה להם פסיכולוגיה. אני אבא שלהם ולא הפסיכולוג שלהם".
הם שונים האחד מהשני?
"מאוד. כל אחד מיוחד בדרכו המיוחדת. . .".
זו תשובה של פסיכולוג.
"זאת תשובה של אבא. כפסיכולוג שחקר למעלה מ-1,400 זוגות תאומים אני יודע שההבדלים הרבה פחות גדולים בין הילדים ממה שנדמה לנו כהורים".
נא להמתין לטעינת התגובות
