לכבוש את הסהרה: טיול ג'יפים במרוקו
חשבתם שתל אביב היא עיר ללא הפסקה? חכו למרקש. חשבתם שהוליווד נוצצת? חכו לעיר הסרטים ווארזאזאת. ריחות וטעמים ממרוקו
בעונה זו מדבר סהרה אינו לוהט כמו בקיץ וניתן ליהנות לא רק מיופיו, אלא גם מאקלימו. גם מרקש, שהיא אחת הערים היפות והמעניינות בעולם, נעימה בעונה זו מבחינת מזג האוויר, ופחות עמוסה בתיירים. בכל יום אפשר לפגוש נופים שונים וצבעים שונים המתחלפים ללא הרף, וגם התושבים חייכנים ומאירי פנים והקסבות מרשימות ביותר. בימות החום ניתן להתחמם בחמאם. וכך, עם דלי מים שלתוכו יוצקים מים חמים וקרים לסירוגין מתוך מכלי פלסטיק עצומים, שופכים מים על כל הגוף וזוכים לחוויה בלתי רגילה. אפילו כאשר זו הברירה היחידה, למשל בכפרים בהם יש חשמל ומים זורמים רק שעתיים ביממה.
ההלם הראשון הוא הביקור בעיר מרקש, בה נפתח טיול הג'יפים של חברת MEDRAFT המתמחה בטיולי טבע והרפתקאות בחו"ל. קשה לתאר את העושר, השפע והצבעוניות של עיר מהממת זו. הכיכר המרכזית, ג'מע אל פנא, נראית כאילו יצאה מסיפורי אלף לילה ולילה. מהערב ועד אור הבוקר מתקהלים בה מגידי עתידות, קוראים בקלפים, מספרי סיפורים, חבורות מתופפים, מאלפי נחשים, עושי כשפים שרוקחים מיני אבקות וזוחלים מיובשים, רקדניות אקזוטיות (חלקן בעצם גברים מאופרים בכבדות) לבושים בבגדי ריקוד צבעוניים וחושפניים, שנעים בגמישות מדהימה ומפגינים גוף נשי מעודן, צעירות שמציירות קעקועים בחינה, והכל אפוף מוזיקה סוחפת, ריקודים, צעקות ושמחה גדולה.
מעל לכל מיתמר עשן מדוכני המזון העצומים שממלאים את הרחבה, ומהמנגלים הענקיים עולים ניחוחות הבשר הצלוי, ולצדם מונחות קערות ענק ובהן שבלולים, תבלינים, ירקות וסלטים. אפשר לעמוד שעות ולהתבונן על המופע האנושי המופלא הזה, עוד לפני שדיברנו על השוק העצום המסתתר בתוך הסמטאות המפותלות, שבו ניתן לרכוש נעליים, כפכפים, בגדים, מפות, מצעים-והכל בצבעוניות מבלבלת.
ועכשיו, אחרי כל הבלגאן, יוצאים לכבוש את המדבר, להרי האטלס ולסהרה. הג'יפים ממתינים בבוקר, ולצדם מדריך מקומי וחייכן, משבט הברברים שחיים בהרי האטלס. הברברים טוענים שהם המרוקאים המקוריים ושהערבים היגרו למדינה אחריהם. עד שייפתר פולמוס היסטורי זה, יוצאים לדרך ונהנים מסיפורי הפולקלור המרתקים של המדריך.
התחנה הראשונה המומלצת בדרך אל הרי האטלס הם מפלי האוזוד. על פסגות ההרים אפשר כבר לראות שלג, ובשביל המתפתל למפלים פוגשים בדרך כלל להקת קופים ידידותיים וזללנים, שמחפשים כל הזמן משהו לנשנש. רסיסי מים קרים עוטפים את הבאים ולמרגלות המפל המראה מרתק - מים מכים
הג'יפים שועטים קדימה, לכיוון ההרים. הצבעים מתחלפים בהדרגה מצהבהב של דגן לירוק שליד המים ומאדמה חומה לגוון אדמדם מיוחד של אדמת חמרה, והנה נגלות הקאסבות היפות והכפרים הקטנים של הברברים. כל הבתים בנויים מהאדמה האדומה המקומית, והמראה מרהיב. אף שמדובר בבתי בוץ, את כל אחד מהבתים מעטרים פיתוחים מסולסלים בסגנון אוריינטלי ובשלל צורות מקסימות, וגם בקתת הבוץ הכי פשוטה נראית למתבונן מבחוץ כיצירת אמנות. קאסבת עייט בן חדו היא הגדולה והשמורה ביותר במרוקו, שם מומלץ לבלות את הלילה.
מגיעים לעמק הדאדס. הוא מקבל את פני הבאים בגווני ירוק עז, נשים בבגדים צבעוניים יושבות ליד מקורות המים ומכבסות ערמות של בגדים, עם הילדים אפשר למצוא מהר מאוד שפה משותפת, בינלאומית. יש פוטנציאל למשחק כדורגל סוער בין הג'יפאים המתוחכמים לבין הילדים הקולניים, כשערמת סמרטוטים קשורה במיומנות תתפקד ככדור.
ומהמולה ילדותית אפשר לגלוש לרומנטיקה מרגשת: סיפור רומיאו ויוליה בגרסה המרוקאית. סיפור האהבה העל זמני הוא חלק מהמיתולוגיה המקומית של הכפר אימלשיל, שדרכו נוסעים עד לאגמים איסלי ותיסלית (בתרגום חופשי: חתן וכלה).
ומעשה שהיה כך היה: נער ונערה משבטים ברברים יריבים התאהבו נואשות, אך מתוקף הנסיבות נאלצו להיפרד. שניהם מיררו בבכי על מר גורלם, עד שהדמעות יצרו שני אגמים - שלו גדול, שלה קטן, הלא הם איסלי ותיסלית. הגרסה הטרגית יותר טוענת כי כשהבינו שנבצר מהם להיפגש והחליטו לסיים את חייהם - היא באגם הקטן והוא בגדול. תהיה הגרסה אשר תהיה, המשפחות בצערן התפייסו והחליטו לערוך מדי שנה את פסטיבל השידוכים על גדות האגמים הנושאים את שמות הגיבורים המתים.
ועכשיו להוליווד. נסיעה לאורך עמק הדאדס הירוק והשופע וממש בכניסה לסהרה, מובילה לווארזאזאת, עיר הסרטים ואחד המקומות המרתקים בהרי האטלס. האחים לומייר צילמו כאן ב-1897 את סרטם הראשון מחוץ לאולפן, "הפרש המרוקאי". אוליבר סטון צילם פה את "אלכסנדר" וגם הסרט "פקודה לא חוקית" צולם בתוך קסבה מרהיבה ביופיה. אולפני הקולנוע הממוקמים כאן שינו את פניה של העיר, והיא מצוחצחת, שלא לומר מלוקקת.
הנסיעה אל תוך הסהרה היא נסיעת שטח מהירה ומהנה, דרך מעברי הרים יפים, עמקים מרשימים שלא ניתן להגיע אליהם בשלהי הקיץ וערים מדבריות. מגיעים לדיונות חול מסחררות. בעלי החיים שם חומקים בחסות החשכה וצצים סביב המאהל והזריחות מהממות ביופיין. הנופים הצהובים משתנים באחת והופכים לירוקים ודשנים ומאגרי מים צצים לפתע לאורך המסלול, עם היציאה מהסהרה בחזרה לכיוון מרקש. הקטע האחרון של הדרך מאופיין בדרכים צרות ובמכרות נחושת רבים.
אי אפשר לבקר במרוקו בלי לדבר על הצד הקולינארי. מי שמכיר את האוכל המרוקאי בארץ יופתע לגלות שיש קשר חלש מאוד בינו לבין אחיו שבמרוקו. יש קוסקוס מצוין, מרק ירקות עשיר ובשרים על האש, אבל בהרי האטלס ובמדבר סהרה, בהם האוכלוסייה ענייה, פוגשים בעיקר את הטאג'ין-קדירת חרס בצורת חרוט, בצבעי אדמה עם עיטורים מקסימים, שבתוכה מבשלים על גבי גחלים בבישול אטי כמעט הכל. עוף, בקר, קבב, ירקות, קוסקוס.
הטיולים של חברת MEDRAFT למרוקו נמשכים 12 יום, בליווי מדריך ישראלי ומדריך מקומי. כל אחת מהתחנות בדרך, הן לארוחות והן ללינה, מיוחדת ומפתיעה. אנשי השטח של MEDRAFT עשו עבודת שטח מעמיקה כדי לאתר את המקומות המיוחדים, המקומיים, שאליהם לא מגיעים תיירים. לכן, אל תתפלאו למצוא את עצמכם באוהל מדברי או בסלון ביתה של משפחה כפרית, מתענגים על ארוחה ביתית מעשה ידיה של בעלת הבית החייכנית, בו בזמן שילדיה מושכים בבגדיכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
