ים, מסגד ופיטנגו מתוק: הבית של ורד מוסינזון
כשוורד מוסינזון היתה בת 20 כבר היה באמתחתה ספר שירה שגידל דור שלם של נערות רגשניות. היום, בגיל 49, עדיין משחקת במילים, היא חיה בלב שוק הפשפשים ביפו עם 4 חתולים, כלב אחד ובן זוג שצעיר ממנה כמעט בעשור. ביקור בית
משפחה:
"נולדתי בקיבוץ נען ואני בת זקונים למשפחה. אבא היה בן 50 כשנולדתי ואמא בת ,38 שגם אז נחשב לגיל מבוגר ללדת בו ילדים. היו לי אחים ואחיות גדולים."
אחותה הגדולה של ורד היא הסופרת דבורה עומר, כלת פרס ישראל, שכתבה ספרים כגון "הבכור לבית אב"י," "שרה גיבורת ני"לי" ועוד אינספור סיפורים, שנצרבו היטב בתודעת הנוער של שנות ה־60 וה־70 וגם של ימינו. אבא של ורד, משה מוסינזון, היה עורך. "הייתה לו השפעה מאוד משמעותית עליי וכנראה גם על דבורה, כי כל שיחת טלפון או פגישה בינינו, לפחות חציה מוקדש לאבא. נראה שהוא עשה משהו נכון אם הוא עדיין מוחשי כל כך בשבילנו אחרי 30 שנה."
דודה של ורד, יגאל מוסינזון, נשאר מוחשי עבור אנשים רבים במדינת ישראל. הוא השאיר אחריו את "חסמב"ה" וגם ספרים ומחזות אחרים, בהם "קזבלן." "יגאל היה אומר," מספרת ורד, "שלא מסכימים שהוא יתרום דם כי יש לו יותר מדי דיו בדם." גם ורד היא דוגמה לעד כמה מהול הדיו בדם המשפחה. עד היום הוציאה ורד תשעה ספרים, ביניהם רומנים וספרי שירה. בתה בר, ,21 היא זו שערכה את 'מוטב עכשיו,' ספר השירים החדש של ורד. ורד אוהבת לכתוב, ולפני כשלוש שנים וחצי הביאה לה הכתיבה גם אהבה בשר ודם. "הגעתי לוורד כי כתבתי ספר" מספר בן הזוג של ורד, אחי פורת, "הכתיבה הייתה סוג של תרפיה בשבילי ובאתי לוורד כדי להתייעץ. קראתי את הספרים שלה והייתה לי תחושת בטן שהיא האדם הנכון לדבר איתו. נפגשנו, ומאז אנחנו יחד".
בית:
ורד ואחי גרים באמצע שוק הפשפשים. מדרגות לולייניות מובילות למרכז הבית, המשתרע על כמה קומות. הבית צבוע בתכלת וזהב ומלא עד להתפקע בשכיות חמדה, ציורים, אבנים צבעוניות, גולות, מפות ישנות ומיני מינים של רהיטים וחפצים מסקרנים.
ורד מנצחת על הבית הגדול וכל תושביו באלגנטיות נינוחה. באותו בוקר היו בבית אחי ובנו בן, בן החמש; שני עובדים בחברה של ורד הנקראת "זהות ושפה" ופועלת גם היא בתוך הבית הגדול;
הקומה השנייה היא קומת השינה. כמו ביתר הבית גם כאן שולטים גוני תכלת. משם מובילות המדרגות אל הגג. שם, בין הערסל לכיסאות הפשוטים והנוחים, ורד מגדלת המון צמחים - בזיליקום, שיבה, לבנדר, נענע, הדס, יסמין עם פרחים ענקיים, בוגנוויליה סגולה, לואיזה, פיטנגו מתוק שזה להתעלף ועוד. טיפוח הגינה הוא אחד מהתפקידים של ורד, וכך גם הכביסה. אחי שוטף כלים ומבשל. בין לבין הם יושבים על הגג שממנו אפשר להשקיף על יפו. מכאן רואים את השוק, צריח של כנסייה וקצת ים.
אחי (אחימאיר) מנהל את "זהות ושפה" ועושה סרטי תדמית, אחרי שעזב קריירה צבאית. "מאז שנאלצתי לעזוב את הצבא אני מחפש למה אני מתאים." הקריירה של ורד ידעה אף היא תהפוכות. במשך כ־15 שנה הייתה מוסינזון המושחזת שבקופירייטריות, מנהלת קריאטיבית שמשרדי הפרסום הגדולים נאבקו כדי לזכות בכישוריה. היא עבדה ב"גיתם," "קשר בראל" ו"יהושע," והייתה חלק מצוות הבחירות של רבין ב־.'92 ההצלחה היתה מסחררת. "ב־'98 התחלתי לחשוב על הנושא של זמן. נסיתי להבין מה זה משאבים מתכלים. מה חשוב באמת. החלטתי שזאת טעות למכור את הזמן שלי כיחידה אחת." אומנם הייתה לה משכורת מצוינת, אבל היא החליטה שכעצמאית תוכל להרוויח יותר וגם לעשות את מה שהיא רוצה. "רציתי ללמד, להוציא עוד ספרים, רציתי לעשות דברים חשובים וטובים."
להספיק:
"אני קיבוצניקית," אומרת מוסינזון, "העבודה היא סוג של דת. לא יהיה מצב של דד ליין שלא עמדתי בו. היתרון הוא שלכתוב זה קל, וכשיש לך כלים ואתה מיומן, זה קל יותר." את ספר השירים הראשון שלה הוציאה ורד לפני כ־30 שנה. "ועדיין לא עובר יום שאני לא מקבלת עליו תגובה." ורד מוציאה מהמדף את שני ספריה האחרונים, היא מניחה אותם זה על זה ומלטפת אותם בחיבה. "הספר 'ארגז הכלים הצהוב' הוא ספר עבודה מעשי, צהוב ומבריק," אומרת ורד. '"מוטב עכשיו' הוא ספר שירה, אפור מט. הוא עדין ומדויק, מעשה תחרה. שני הספרים מאוד שונים, אבל אחד לא יכול להתקיים ללא השני. את שניהם הוצאתי לבד. 'זהות ושפה' הם ההורים שלהם. הם נולדו בבית".
נא להמתין לטעינת התגובות
