המנוי אינו אמין: הסלולרי תופס את הבוגדים
ברוכים הבאים לסוף עידן הניאופים: כדי לגלות אם אתם בוגדים צריך רק דבר אחד: את הסלולרי שלכם. בלי שתבחינו אפשר יהיה לראות שיחה שלא נענתה מהמאהב, או הודעות קוליות מהפילגש. המסקנה: או שלא תבגדו או שתשמרו טוב טוב על הנייד שלכם
יש מעט מאוד אנשים שיודעים מתי לעזוב את העולם בקידה מפוארת, ועו"ד צבי לידסקי בהחלט היה אחד מהם. הקשישים יותר אולי יזכרו אותו כבעל אחד הטורים הנקראים, גם אם הלא ממש מוערכים, ביותר בעיתונות - "משולחנו של צבי לידסקי", שפורסם בקביעות ב"לאשה". בעלי הזיכרון הוויזואלי אפילו עשויים לשחזר בראשם את תמונותיו, שהתפרסמו מדי פעם בעיתונים וחשפו גבר מטורזן למשעי, עם מקטרת מעשנת, חליפות פריכות מגיהוץ וגינוני ג'נטלמן משויפים. לידסקי לא רק היה דון ז'ואן פולני עם שארם, הוא גם כתב ככה. במותו, לפני כתשע שנים וחצי, הוא קבר עימו גם את הסיפורים שליקט כעורך דין פלילי, אבל בעיקר שפה מגובשת ועולם שלם של אהבהבים חפוזים, פילגשים נקמניות וירכיים הנחפנות בחדרי בתי מלון מעופשים. מהסיפורים נדף, לא פעם, ריח של בושם זול וקלישאות חבוטות, אבל הייתה בהם גם לא מעט תמימות.
כשמביטים על האופן שבו המציאות השתנתה מאז - ועל חריפות השינוי הזה - נדמה שלידסקי כאילו ידע מתי לפרוש מן העולם. במילים אחרות, לו היה חי היום, יש סיכוי גדול שהיה נאלץ לעשות הסבה ולהפוך לפקיד שומה. ענייני מוסר בצד, אל תבגדו בבני הזוג שלכם. זאת לא המלצה, זאת אזהרה. לא תאמינו כמה קל לעלות עליכם. כמה קל? כמו לגלות שהבן המתבגר מפלח לכם כסף מהארנק. לוקח קצת זמן, אבל ברגע ששמים לב עולים על זה בשניות. בואו נסכם שמעולם לא היה זמן טוב יותר להחזיר לאופנה את בובות המין. אבל היי, אם זה מנחם אתכם, אומרים שעושים אותן ממש אנושיות היום.
כדי לגלות אם אתם בוגדים, צריך רק דבר אחד: את מכשיר הסלולרי שלכם. עכשיו חברו אותו לחוקר פרטי מיומן ולעורך דין נשכני - ותראו איך אתם נשארים בלי כלום במשפט הגירושים. תוכנות שעוקבות אחר מסרונים ושיחות, שירותים שמאתרים את מיקומם של בעלי המכשיר בכל רגע נתון, אפשרות להשתמש בסלולרי כמצלמת מעקב במעגל סגור - אלה רק חלק מהתפריט הפרנואידי שמוצע היום בשוק לאלה שמעוניינים לברר אם הפרטנר שלהם נאמן או לא. וזה לא נעצר כאן: תעשיית המעקב הזו גרמה להיווצרותה של תעשיית נגד, מבהילה לא פחות, שמטרתה לתת מענה לאלו שכן מעוניינים לבגוד אבל רוצים לשמור על שלמות המשפחה.
בסל המוצרים של תעשיית הנגד תוכלו למצוא מספרי סלולרי חלופיים להשכרה, אתרי אינטרנט שמציעים אליבי לבוגדים ושלל מטשטשי עקבות. ומה שבאמת מדהים הוא שכל הג'ונגל הנ"ל רוחש וגועש תחת עינם הפקוחה של משרד המשפטים ומשרד התקשורת, אשר מביטים במתרחש ולא באמת עושים משהו כדי לרסן את הטירוף.
קחו לדוגמה את איילה (שם בדוי, כמובן), על פניו, בחורה לא עסיסית במיוחד, מהסוג שלא היה משתחל לעולם לסיפורים של לידסקי. מדובר, אחרי הכל, באם לשני ילדים קטנים, בתחילת שנות הארבעים לחייה, שנשואה כבר 13 שנה ועובדת כאדריכלית במשרד גדול. לפני כשנתיים הצטרף למשרד שלה בחור שצעיר ממנה בכמה שנים טובות, והתחיל לפלרטט איתה כמעט מיד. בהתחלה זה הפתיע אותה, אחר כך זה החמיא לה, ובסוף זה הפך לממכר לא פחות מסם כימיקלי טהור.
"היינו קלישאה קלאסית", היא מודה, "אני הייתי אם ואישה מנומנמת, אחרי 13 שנות נישואים והרבה שנים של גידול ילדים, ופתאום הוא הגיע, עם האס אם אסים הטיפשיים, והמבטים החמים, והמחמאות הקטנות, ואני נזכרתי, אחרי המון שנים, איך זה להיות אישה שרוצים אותה. לא היה לזה קשר אמיתי למציאות, אבל זה היה מסחרר. זה העיר אותי".
היה רק הבדל אחד קטן בין הקלישאה למציאות: איילה לא תכננה - או שמא לא הספיקה, תלוי במה תבחרו להאמין - ללכת עם זה עד הסוף. שלושה חודשים אחרי שהסיפור התחיל, היא חזרה הביתה וגילתה שבעלה יושב במטבח ושולח אליה מבט שחור. "לקח לי כמה דקות להבין מה היה על השולחן, עד שקלטתי שיש לו שם פירוט של הכל. עשרות שיחות טלפון, מאות אס אם אסים, והוא יושב שם ולא מוציא מילה מהפה, רק נותן לי את זה ואומר לי להסתכל".
מתברר שבעלה של איילה הוא שרכש עבורה את הסלולרי, והמעסיק השתתף במימון השיחות. אבל למרות שהיה בשימושה הבלעדי, נרשם הקו על שם בעלה - הרוכש - שהיה זכאי לפיכך לבקש את כל המידע: מסרונים, פירוט שיחות יוצאות ונכנסות ואפילו קובצי מוזיקה ותמונות. וזה בדיוק מה שהוא עשה.
"משבר האמון היה כפול", מספרת איילה, "בעלי נפגע נורא מהסיפור עם הבחור בעבודה, ואני השתוללתי מזעם כי מה פתאום הוא עוקב אחרי ככה, ומוציא מידע על הסלולרי שלי? נכון שנהניתי מהחיזורים של הבחור, אבל לא עשיתי איתו כלום. הוא, לעומת זאת, פלש לפרטיות שלי בצורה הכי בוטה. היה בינינו הרבה מאוד כעס, במשך המון זמן, וכל צד האשים את השני. באיזשהו שלב אפילו קניתי לעצמי סלולרי חדש והחלפתי את כל הסיסמאות במחשב שלי, ממש עשיתי דברים באופן הפגנתי. עברה לפחות שנה עד שיצאנו מזה, ועד היום
התפריט המפלצתי של חברות הסלולר כולל היום היצע מסחרר של אפשרויות מעקב. חלקן מסתתר תחת עטיפות אחרות לגמרי, חביבות, דאגניות, כאילו לא טמונה בחובן עינו הפקוחה של האח הגדול והחטטן. העדכנית מביניהן היא זו שרקח סטארט-אפ ישראלי חדש, המשיק בימים אלה המצאה בלעדית: תוכנה שמאפשרת לעקוב אחר המטפלת של הילדים באמצעות הסלולרי מכל מקום וזמן שתרצו. את התוכנה פיתחה חברת "jolipter", שמאחוריה עומדים שלושה אבות מודאגים - איתי פרייס, דן יוליוס וליאור בארי - שאף הצליחו לגייס כמשקיעים את יוסי ורדי (ממייסדי חברת מיראביליס)ורות אלון (מקימת נטוויז'ן). גם אם המניעים להקמת החברה היו טהורים, קשה להתעלם מהאפשרויות החדשות והמחליאות - שהיא פותחת בפני מי שרוצים להשתמש בפטנט הזה כדי לעקוב אחרי אנשים אחרים לגמרי.
המרוויחים הכי גדולים משירותי המעקב האלה הם מעסיקים. אלו רוכשים עבור העובדים שלהם מכשירים סלולריים, ומחתימים אותם על הסכמים דרקוניים שלפיהם מותר להם לבצע כל מה שבא להם: להוציא את פירוט השיחות של העובד, לעקוב אחר מסרונים ולאתר את העובד בכל רגע נתון. העובדים, מצדם, לא ממהרים להתווכח - מן הסתם, הם מעוניינים בעבודה - וכך מקבל המעסיק אפשרות לפקח על אנשיו 24 שעות ביממה ולהיחשף גם למידע שאין לו כל רלוונטיות לעסק.
מדהים לגלות עד כמה הטכנולוגיות החדשות מגרות החוצה את יצר הרדיפה שמתחבא גם באנשים השלווים ביותר. ובצדק. הרי גם אם מעולם לא חשבתם לעקוב אחרי מישהו, ברגע שהטכנולוגיה מאפשרת לכם לעשות את זה - לא תאמינו כמה זה ממכר. ואם אתם סקפטיים, זה הרגע להזכיר שאף אחד לא האמין שכל כך הרבה צופים ישלמו על ערוץ טלוויזיה מיוחד שיאפשר להם לעקוב אחרי קבוצת אנשים שמתגוררת בווילה אחת במשך שלושה חודשי ניסוי ריאליטי. עכשיו תארו לעצמכם איך זה לחוות את גרסת המציאות.
אסף (עוד שם בדוי) הוא הראשון להודות שהפך למפלצת. מעולם לא היה לו מושג שהטירוף הזה מסתתר בתוכו, במיוחד כשהעטיפה נראית כל כך מהוגנת ושפויה: אקדמאי סולידי בשנות השלושים לחייו, שחי בהרמוניה עם זוגתו כבר שש שנים. נכון, תמיד היה לו ססמוגרף רגיש, וזה מה שגרם לו להרגיש, לפני כשנה, שהפרטנרית שלו התחילה לשייט במחוזות רחוקים. אמנם תמיד קל להאשים את העבודה, השגרה והעייפות המצטברת, אבל התחושה שמשהו לא בסדר לא הפסיקה לזנב בו. ומה שהכי גרוע - הסקס היה אפילו טוב יותר מבעבר, כאילו משהו קדום ויצרי התעורר בה.
"לא ידעתי כבר מה לעשות הוא מודה בדיעבד, "לא הצלחתי למצוא כלום. היא הסתירה הכל וזה שיגע אותי. לא הצלחתי לישון, סתם ליהנות מסרט. זה היה הדבר היחידי שהעסיק אותי כל היום - חוסר הידע לגבי מה היא עושה ומה הולך לקרות. אחרי חודשיים הוא כבר היה מיואש. הוא פנה לחנות של ציוד האזנה ורכש תוכנה מיוחדת, שתאפשר לו להאזין לשיחות שלה, לקרוא את המסרונים שהיא לדעת היכן היא נמצאת בכל רגע נתון. "זה נראה כמו מבצע בילוש גרוע", הוא מגחך בעצב, "קבעתי בלילה עם טכנאי מתחת לבית, חיכיתי שהיא תירדם, לקחתי לה את המכשיר, הוא עשה שם כל מיני דברים ואחרי שעה עליתי הביתה עם המכשיר המתוקן".
ו . . .?
" ואחרי יום לא האמנתי שעשיתי את זה. אבל אי אפשר להפסיק, זה ממכר. ראיתי את כל האס אם אסים שהיא שלחה לחברה שלה, שבהם היא כתבה לה שאני מתנהג נורא מוזר ושנהייתי פסיכי ושהיא כבר לא יודעת מה לעשות".
אבל בשורה התחתונה, תפסת אותה בוגדת?
"לא. אולי הייתי תופס אותה אם הייתי ממשיך עם זה, אבל לא הייתי מסוגל. נכון שתפסתי אותה מדברת עם כל מיני גברים - ידידים, חברים מהעבודה - בשיחות על נושאים אישיים. אבל זו לא בגידה, את יודעת. אחרי שבועיים הרגשתי נורא שאני בכלל עושה את זה ואמרתי לה שאני רוצה להיפרד, לא לפני שבאותו לילה הזמנתי שוב טכנאי שיוריד לה את התוכנה מהטלפון. היא בכתה, אבל לא הייתה מופתעת. היה ברור שמשהו לא טוב קורה בינינו כבר הרבה זמן. היום אני מתבייש לדבר על זה בכלל. אני לא יודע מה נכנס בי אז, פשוט השתגעתי".
התוכנה שאסף מדבר עליה אינה חוקית לשימוש. על פי חוק האזנת סתר תשל"ט 1979: "האזנת סתר היא כל האזנה לשיחת הזולת, קליטה או העתקה של שיחת הזולת באמצעות מכשיר ללא הסכמה של בעלי השיחה. המילה 'שיחה' מתייחסת בין השאר לטלפון, טלפון אלחוטי, טלפון סלולרי, מכשיר קשר אלחוטי, פקסימיליה וכו'. האזנת סתר שלא על פי היתר של אחד הצדדים בשיחה והצבה או התקנה של מכשיר למטרת על החוק". והנה החלק הבאמת מקסים של הסיפור: למרות היותה לא חוקית לשימוש, זו אינה עבירה פלילית למכור אותה. איך מיישבים את הסתירה? "המוצר מותר למכירה אך אסור לחלוטין לשימוש", מבאר החוקר הפרטי ערן שקד, שמוכר את הציוד המדובר. "אסור לי להדגים אפילו איך המוצא עובד. כשאני מוכר את זה לאנשים, ויש לא מעט שמבקשים ממני, אני אומר להם שמהרגע שהם יוצאים מכאן הם לא יכולים לפנות אלי עם שום בעיה כי אני לא אוכל לעוזר להם".
לא מפתיע, אם כן, שאף אחד מן החוקרים הפרטיים שדיברנו איתו לא הודה בפנינו שהשתמש אי פעם בתוכנה הזו או שהכיר מישהו שהשתמש. חוקר פרטי מוכר הסכים להסביר מדוע: "נאמר שאישה תבקש מאיתנו להציב מעקב על בעלה ואנחנו באמת נשתמש בפונקציה הזו. מחר הם יחליטו על שלום בית, יתנשקו וישלימו, ובערב במיטה היא תספר לו שהקשיבה לכל שיחותיו וקראה את כל המסרונים ששלח וקיבל בחודשים האחרונים. הוא יכול, אפילו רק בשביל הנקמה ומתוך כעס, להלשין עליי למשטרה ולא שווה לי לאבד את רישיון החוקר הפרטי בשביל זה. יש מספיק דרכים אחרות, ומי שמתעקש - אני מציע להם לחפש את מה שהם רוצים דרך האינטרנט".
ואכן, לא קשה למצוא. מגוון התוכנות והמכשירים הנפרש בפני מי שמקיש את צמד המילים "האזנה לסלולרי" הוא עצום, כאשר המפורסמת מכולן היא תוכנת הספייפון. ההמצאה המחליאה הזו מותקנת במכשיר הנייד ולא ניתן לזהות אותה. היא מיירטת מסרונים יוצאים ונכנסים לטלפון של מזמין השירות, ובחלק מהדגמים ניתן לקבל מסרון המיידע אותך על כל שיחה נכנסת ויוצאת - ואף להתחבר, להאזין לה בזמן אמת ולהקליט אותה. ניתן גם לאתר את בן הזוג על פי קואורדינטות (בדומה לאיתוראן) להאזין לחלל החדר שבו נמצא המכשיר, לראות את ספר הטלפונים והיומן הפרטי ועוד. וזה אפילו לא כל כך יקר: כ-2,500 שקל לדגמים הפשוטים ועד למעלה מ-7,000 שקל למתוחכמים יותר. ברוב האתרים - ראו איזו הפתעה - מוצגת התוכנה כ"אמצעי המסייע להורים לשמור על הילדים".
ואגב , במידה שתהיתם, אף על פי שהשימוש בתוכנת הספייפון לא חוקי, התוצאות שניתן להשיג באמצעותה יכולות בהחלט להיות חוקיות. כלומר, אם בעקבות השימוש בספייפון שכרתם חוקר פרטי, שהצליח לצלם את בני הזוג שלכם עם המאהב/ת, יש לכם סיכוי טוב להרוויח במשפט הגירושים
"כשאישה מביאה לבית המשפט תמונות של בעלה והמאהבת במלון בפוזה אינטימית, זה בדרך כלל מנצח", אומר החוקר הפרטי נאור נאורי מ"נאור חקירות", " היא אמנם לא תגיד שחוקר פרטי צילם אותן, או שהיא השתמשה בספייפון, אבל זה לא מסוג הדברים שיכריעו משפט כמו תמונה טובה".
השאלה המרכזית היא, כמובן, איך זה שאף אחד לא מגן עלינו? מתי הפכנו לחוות נמלים שכל אחד יכול להציץ לתוכה מתי שרק מתחשק לו? "כל נושא תוכנות המעקב הלא חוקיות לא מטופל כראוי", מודה עו"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח, "תראי כמה הגבלות יש על ייבוא ושיווק של מוצרים בעלי פוטנציאל לעישון סמים, למשל, או איך משרד התחבורה מגביל את הייבוא של קסדות פתוחות, כי הן כביכול מסוכנות יותר".
אז למה בתחום הטכנולוגיות הסלולריות זה לא קורה?
"לרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים אין עדיין מספיק סמכויות כדי שתוכל להפעיל כוח, ולכן המדינה צריכה לפעול כדי למנוע את התופעות הללו. למרבה הצער, קשה לעקוב אחרי ההתפתחויות הטכנולוגיות. הרי המשפט לא מתפתח סתם, אלא עונה על אתגרים שהחיים מזמנים. גם במהלך הדיונים על המאגר הביומטרי ירו בנו מאיר שטרית ואחרים חצים ואמרו: 'עכשיו נזכרתם?'. אבל לא רק עכשיו נזכרנו, כי אין ספק שיש יותר ויותר אמצעי מעקב שהולכים ומתפתחים והם דורשים הסדרה ופיקוח. אם את שואלת אותי, התוכנות הלא חוקיות הן השוליים היותר סהרוריים, הבעיה מתחילה קודם כל בחברות הסלולריות עצמן".
כי ?
"לא יכול להיות שמעסיק יעקוב אחרי עובד בלי שיגבילו אותו, אפילו אם העובד הסכים. הידיעה לא יוצרת לגיטימציה למעקב. גם אם אני אומר לך שאת צריכה לעבוד שמונה שעות ביום תחת עינה הפקוחה של מצלמה, יש לזה אספקטים פסיכולוגיים מאוד קשים, מה גם שהרבה פעמים המידע המצולם הזה נאגר. ותמיד אומרים: מי שאין לו מה להסתיר, אין לו מה לחשוש, אבל אנחנו עושים במשך היום דברים לגיטימיים, חוקיים - מלחטט באף ועד להיפגש עם מישהי - שאין סיבה שיתעדו".
השאלה היא איך מגדירים את הגבול מבחינה חוקית.
"לתפיסתי, זה מוטל על החברות הסלולריות. הייתה לנו פנייה ממישהו שעבד ברשות מקומית, יצא ליום חופש ופתאום קיבל טלפון ממוקדנית ששאלה, 'מה פתאום אתה נמצא פה ופה?'. התשובה שלו הייתה: 'מה פתאום את מטלפנת אליי? אני ביום חופש'. כאן בדיוק החברה הסלולרית צריכה לדאוג למנגנונים שיאפשרו להתנתק מהמעקב, ומקסימום המעביד ישאל את העובד איפה הוא היה בשעות האלה והאלה. רק שהבעיה במנגנוני המעקב האלה, כאמור, היא שהם לא מאפשרים להתנתק מהם גם כשהטלפון סגור".
איך אפשר למנוע מצב שבו בעל רוכש עבור אשתו סלולרי, ובכך בעצם מקנה לעצמו זמינות למידע הנוגע לשיחות שלה?
"זו, לטעמי, היתממות. על פניו, החברות יכולות להגיד: אני לא שמרטף. באת, קנית מכשירים, אני לא יכול לדעת מי משתמש במה. אבל אני יכול להגיד לך שאני רכשתי לבן הזוג שלי מכשיר, ולמרות שאני זה שרכשתי, הוא זה שמטלפן לקבל שירות. אז אם אני אבוא ואבקש פירוט שיחות, האם הם צריכים לתת לי? לדעתי לא. כי הם כבר מכירים ויודעים שהוא זה שמשתמש במכשיר. הם גם מתקשרים אליו ישירות ומציעים לו שירותים, אז אי אפשר פתאום להעמיד פנים שהם לא מכירים אותו".
הסלולרי חדר לפרטיות שלנו בעזרת תרגיל סוס טרויאני קלאסי. בזמן שכולם נרעשו מחדירתו המאסיבית של האינטרנט, הטלפון הנייד פשוט חמק פנימה וירה חצים לכל הנקודות האסטרטגיות. היינו עסוקים אז בהתפעמות מהכפר הגלובלי של הרשת, ואחר כך בהזדעזעות מחשיפת היתר ובהתקוממות על הפלישה שאינה יודעת גבולות. בשלב שבו גילינו שהפושע האמיתי הוא בכלל מכשיר אלקטרוני אחר - הסלולרי כבר מיצב את עצמו כספק המידע הראשי שלנו (ועלינו) שאף אחד לא באמת יכול בלעדיו.
"המכשיר הסלולרי הוא חלק מהגדרת ה'אני' שלי", מבהיר ד"ר יובל דרור, חוקר אינטרנט וטכנולוגיה מבית הספר לתקשורת במכללת נתניה. "מישהו מאינטל אמר לי פעם: 'אתה יודע מה ההבדל בין מחשב אישי לטלפון סלולרי? אם אשתי תבקש לקחת את המחשב האישי שלי לשלושה ימים אני אתן לה, אבל את הסלולרי אני לא אתן לה. יש שם הכל: יומן פגישות, אנשי קשר, מסרונים, מוזיקה. המחשב הנייד הוא כלי עבודה. הסלולרי הוא הרבה יותר אישי".
אתה מסכים עם התפיסה שהטכנולוגיה הסלולרית מסוכנת יותר לפרטיות מהאינטרנט?
"בהחלט, כי היא כל הזמן משדרת איפה אתה נמצא במרחב. יש למכשיר אנטנות והוא כל הזמן מתקשר איתן כדי להגיד להן 'אני כאן'. לכן , פוטנציאלית, סלולרי הוא מכשיר שחושף יותר מידע מהאינטרנט שבו, על פניו, יותר קל לכסות אחר המידע - על אף שגם זה לא לגמרי נכון".
מתי הפכנו לכאלה פולשניים?
"זו נטייה תרבותית, שמתפתחת בעשור האחרון. אנחנו הופכים לחברה יותר מציצנית, שכל הזמן מתעניינת מה קורה אצל השכן. אם זה בטלוויזיה, באמצעות תוכניות הריאליטי למיניהן, או באינטרנט שמלא בכלים שכל הזמן מספרים לאחרים מה אני עושה. זה מייצר איזה סנטימנט תרבותי של 'בואו נחשוף', כי זה מעניין. הרי אלה שמשתמשים בפייסבוק ובטוויטר, עבורם זו לא חדירה לפרטיות. הם עושים את זה מרצון. כשמישהו כותב 'אני במסעדה הזו והזו', זה מבטא איזושהי נטייה תרבותית לשחרר כל הזמן מידע על עצמך".
אתה מאמין שיום אחד תהיה ריאקציה? שאנשים יסתכלו לאחור ויגידו: אלוהים, מה עשינו?
"זה תלוי עד כמה החשיפה תהפוך לקיצונית. אני חושב שטינאייג'רים שמעלים היום תמונות של עצמם שיכורים לפייסבוק, כשהם יגיעו לראיון עבודה והמעסיקים שלהם יחפשו אותם בגוגל - ומעסיקים בהחלט עושים את זה היום - אז ייפול להם האסימון, והם יבינו שהאינפורמציה הזו רודפת אחריהם. המידע הדיגיטלי הוא מאוד דביק. הוא משאיר עקבות, והאופי הדביק שלו הופך את הניסיון להיפטר ממנו למסובך מאוד. אם פעם היית רוצה להשמיד מסמך היית מעלה אותו בלהבות. היום, לכי תשמידי מסמך. יש גיבוי במחשב ובג'ימייל ויש אתרים מיוחדים שעושים גיבויים וזו אינפורמציה שאי אפשר להיפטר ממנה באמת.
"האירוניה היא ששני הפנים האלו נמצאים באותה טכנולוגיה. כלומר, אותה טכנולוגיה שמאפשרת לי להתחבר לעשרות מאות ואלפי נשים מהארץ ומהעולם, או לשלוח הודעה שתתקבל כעבור שנייה בקצה השני של הארץ או העולם - משהו שלא יכולתי בכלל להעלות על הדעת לפני האינטרנט והסלולרי - היא גם הטכנולוגיה שדרכה אני אתפס. תשמעי, אי אפשר להיות באמת אדם פרטי היום. בעבר, היית יכול להתבודד, ללכת לאיזה יער ולא להתחבר לעולם הדיגיטלי. היום, דווקא ההתבודדות הזו הופכת אותך מטרה למעקב. כי מה פתאום אתה מתבודד? מה זה צריך להביע? מה אתה מסתיר?".
גם סלולרי נקי מדי עלול אם כן להיות סיבה לחשד. "הגיעה אלינו אישה שהציצה בסלולרי של בעלה וראתה שכל המסרונים תמיד מחוקים", מספר החוקר הפרטי יהודה ויצמן, "זה בדיוק מה שעורר את חשדה והיא צדקה. הטלפון הנייד הוא היום הגורם מספר אחת לחשיפת בוגדים. אדם שבוגד ייצמד בכל הכוח למכשיר הסלולרי שלו, הוא לא ייתן לאחרים לענות במקומו. יש בוגדים שייכנסו לשירותים ולמקלחת עם המכשיר הנייד".
מי שלא טרח לקחת את הסלולרי למקלחת הוא בעלה של נילי (שם בדוי, נו מה), שנחתה לפני כמה חודשים במשרדו של עורך הדין בני דון יחיא. "היא אמרה לי שהיא רוצה להתגרש כי בעלה בוגד בה", משחזר עורך הדין. "ביקשתי שתספר לי הכל. היא אמרה שבאחד הערבים בעלה נכנס להתקלח ובזמן ששהתה בסלון היא שמעה את המכשיר הנייד שלו מצפצף. נילי ניגשה אל הטלפון ובלי לחשוב יותר מדי פתחה את המכשיר כדי לראות מי מסמס לבעלה בשעה כזאת".
"אני מתגעגעת אליך נורא. מוכרחה לראות אותך מיד", כתבה אישה אלמונית ממספר בלתי מוכר לבעל שהסתבן בנחת באותה שעה. אחרי כמה דקות של הלם, השיבה נילי למסרון: "ניפגש בעוד שעה בקפה", ונקבה בשם של בית קפה קרוב. שעה לאחר מכן כבר ישבו שתי הנשים שולחן ליד שולחן. נילי צפתה במאהבת של בעלה, אישה מטופחת שעבדה אצלו פעם במשרד. אחרי שהבחינה שהיא מציצה כל הזמן בשעון, החליטה נילי להפסיק לתת לה לחכות, ניגשה אליה וירתה לעברה, "האם תסתפקי באשתו של המאהב שלך?".
עד ששבה הרעיה לביתה, כבר הספיקה המאהבת לעדכן את הבעל הנבוך, שנשבע בפני נילי כי זו הפעם האחרונה. היא מצדה השיבה לו, "עכשיו תשלח אס אם אס לחברת הובלות כדי שיבואו לקחת את הדברים שלך", ויומיים אחר כך קבעה את הפגישה אצל דון יחיא.
כל זה מוביל למסקנה אחת ברורה: הסחורה הלוהטת הבאה בשוק עומדת להיות אליבי. מי שרוצה להמשיך לבגוד בלי שאף אחד יעלה עליו יצטרך למצוא דרכים הרבה יותר מתוחכמות לעשות את זה, וכבר היום יש לא מעט עסקים שממנפים את הביקוש הזה. טליה (שם בדוי, כבר ניחשתם) הייתה סטודנטית באיטליה במשך חמש שנים. במהלך שהותה שם התפרנסה כבייביסיטר אצל משפחה עשירה. באחת הפעמים פנתה אליה אם המשפחה בבקשה מוזרה: היא הציעה לרכוש את המכשיר הנייד של טליה, בטענה שהיא צריכה מכשיר נוסף כדי לשמור על קשר עם המאהב שלה בלי שבעלה יגלה.
כשסיפרה לחבריה באוניברסיטה על ההצעה המוזרה, גילתה טליה שמדובר בתופעה שכיחה למדי באיטליה - לפחות כמו בגידות ורומנים מחוץ לנישואים. בני זוג שרוצים לשמור על קשר עם הפילגש רוכשים מכשיר נייד משומש ומשלמים עליו במזומן, כדי לטשטש את עקבותיהם. הגדיל לעשות במיוחד אתר בשם maskyoo, אשר משכיר תמורת תשלום מספר טלפון וירטואלי שיחובר או ינותק לפי הנחיית הלקוח.
שירות נוסף שניתן למצוא אונליין הוא האתר אליבי המספק לבוגדים תירוץ מוצק ומגובה על כל היעדרות בלתי מוסברת מהעבודה או מהבית. רשימת האליבים עשירה ויצירתית: החל בקבלות רכישה מזויפות שיעידו שבזמן שבני הזוג בגדו הם למעשה בילו בשופינג, עבור בהזמנות לכנסים פיקטיביים כולל פרוספקטים ומתנות קטנות וכלה במזכירה שעונה לטלפון ואומרת שהוא/היא בישיבה, וגם מעדכנת את הבוגדים במסרון. השירות הזה כבר כל כך טריוויאלי בארצות הברית, שבשנת 2005 עלה לאקרנים סרט קולנוע בשם זהה, "אליבי", בהשתתפות סלמה בלייר, סם אליוט וסם ברולין, שעוסק בדיוק בנושא הזה: חברה המספקת אליבי לבני זוג בוגדים.
מהי השורה התחתונה? אין אחת כזו, כיוון שסביר להניח שמתישהו יידרשו משרד התקשורת והמשפטים לסמן ולאכוף גבולות בתחום. בינתיים קשה להתעלם מהכיעור שיוצא מבני אדם, כשהם משתמשים בטכנולוגיה שמאפשרת להם לבקר במקומות כל כך נמוכים של הנפש. הרצון לשלוט, הפרנויה, אובדן האמון, החטטנות הכפייתית - כל אלה לא רק יוצרים חברה פחות ראויה, אלא גם אנשים פחות ראויים שמאפשרים לדחפים הכי אפלים שלהם לנהל אותם. רוצים לבגוד? שלמו את המחיר. רוצים סתם ריגושים? אומרים שבאנג'י זה עדיין שוס.
נא להמתין לטעינת התגובות
