שוב פעם שכחת להוריד את הכלב?
להתחיל שיחה ברגל שמאל, לעבור להתקפות אישיות, לעבור להתגוננות ולסיים בנסיגה. 4 דפוסים בעייתיים שחוזרים בכל מריבה. הפתרון? קצת הומור
חוקר מערכות היחסים האמריקאי ג'ון גוטמן פרסם מספר מחקרים מרתקים בנושא תקשורת בין בני זוג זמן מריבות. ניקח לדוגמא דפוס מריבה קלאסי, על נושא קלאסי לא פחות (מי, שוב, שכח להוריד את הכלב) ונלביש אותו על תובנותיו.
יוני ויוליה חיים ביחד כבר שנה. הם מגדלים כלב ובסך הכל מטפחים זוגיות הרמונית למדי. אבל כאמור, מריבות הן חלק כמעט אינטגרלי מכל מערכת יחסים, וכשיוליה חזרה מעוד יום עבודה ארוך היא גילתה שיוני, שעובד בבית, שוב שקע בענייניו ושכח להוציא את הכלב. הכלב האומלל שנותר בבית הרבה יותר מדי זמן גמל להם ב"מתנה" שחיכתה לה על השטיח בסלון. מיותר לציין שיוני, כל כך עסוק וטרוד, כלל לא הבחין באותה מתנה.
כך התנהלו חילופי הדברים:
יוליה: "ידעתי שאני אגיע הביתה ואני אמצא איזשהו בלגן שמחכה לי. אתה תמיד שוכח לעשות דברים כל כך בסיסיים כי אתה מרוכז אך ורק בעצמך, כמה קשה זה לזכור להוציא כלב?"
יוני: "יוליה, אני מצטער, אבל הייתי באמצע שיחת טלפון עם הבוס שלי ושכחתי לגמרי מהכלב. איך את יכולה להגיד שאני חושב רק על עצמי".
דפוס בעייתי מספר 1: להתחיל שיחה ברגל שמאל
בדרך כלל ניתן לזהות את הדרך בה יתנהל דיאלוג בין בני זוג לפי הצורה שבה הוא החל. ברגע שבן הזוג מתחיל דיון בצורה של ביקורת עוקצנית וסרקזם הוא מוביל את הצד השני להתגונן במקום לקבל את הביקורת ולעשות מאמץ עתידי להשתפר. כדי לתת ביקורת אמיתית עליך לעשות זאת מבלי לתקוף את בן הזוג אישית אלא לשקף בפניו את המעשים שלו ולהראות לו את הבעייתיות שבהם.
דפוס בעייתי מספר 2: התקפות אישיות
חשוב להבחין בין ביקורת לבין התקפה אישית. ביקורת כלפי הבן זוג מתייחסת לנושא מסוים שהוא מקור הדאגה ותו לא. בניגוד לכך, התקפה אישית מוסיפה נדבך נוסף ומעבירה ביקורת על האישיות או האופי של בן הזוג. על פי גוטמן, התקפות אישיות מתמשכות מובילות לירידה בכבוד ההדדי שחשים בני הזוג אחד כלפי השני, מה שמוביל בסופו של דבר לסיום הקשר.
דפוס בעייתי מספר 3: התגוננות
התקפות אישיות מובילות בדרך כלל את בן הזוג להתגונן. התגוננות לא גורמת לצד השני להירגע ולמתן את ההתקפות שלו אלא רק מלבה את ההתקפות האישיות ויוצרת עוינות נוספת.
יוני לא היה צריך להתגונן על ההתנהגות שלו אלא לומר ליוליה משהו כמו "אני לא מוכן לנהל איתך דיון אם את מתקיפה אותי אישית. אני מוכן לקבל ביקורת כל עוד זאת ביקורת בוגרת ורצינית ולא התקפה על האישיות שלי".
דפוס בעייתי מספר 4: נסיגה
נסיגה מתרחשת כאשר הלחץ של הוויכוח מכביד על אחד מבני הזוג בצורה כזו שהוא או היא מחפשים להקל על חוסר הנוחות שנגרם באמצעות נסיגה פיזית או מנטאלית. כלומר, אחד מבני הזוג פשוט מפסיק להקשיב ולהתייחס לצד השני או שהוא הולך למקום אחר באמצע הוויכוח. נסיגה גם מעידה על כך שאחד מבני הזוג מרגיש שהוא מותקף אישית לאורך זמן והוא כבר ויתר על אפשרות להגיע לפשרה עם הצד השני. אם אתה מבחין בדפוס של נסיגה מצד בת הזוג בזמן הוויכוח
הסיבה להתנהגות זו נעוצה במנגנון מוחי שקרוי "לתקוף או לברוח". המטרה האבולוציונית של מנגנון זה היא לגייס את כל המשאבים של הגוף כדי להתגונן מפני התקפה פיזית אך הוא מופעל גם כאשר נמצאים תחת מתקפה פסיכולוגית. אם תרגיש שאתה נמצא לאורך זמן תחת מתקפה פסיכולוגית סביר להניח שהמוח שלך יעודד אותך להיפרד מבת הזוג.
הטכניקה הטובה ביותר כדי להרגיע את הצד השני באמצע ויכוח לוהט היא חוש הומור. כך מורידים את הלחץ והשליליות ומונעים את ההפעלה של מנגנון ה"לתקוף או לברוח".
להן גרסה אלטרנטיבית של המשך הוויכוח בין יוליה ליוסי:
יוליה: "איך שכחת שוב להוריד את הכלב? הדבר היחיד שאתה מסוגל לזכור זה מתי יש משחקי כדורגל בטלוויזיה".
יוסי: "אני בקושי זוכר לצחצח שיניים בבוקר. אני יודע שזה בטח משגע אותך. אני מצטער מותק, אני אנקה את הבלגן שקרה בגללי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם