נעים מאוד: כשהסקרנות המינית של הילדים מתעוררת
הילדים מתחילים לגעת בעצמם באמצע הסלון ואתם נבוכים? איך עונים להם על השאלות המביכות? מה עושים כשיש סצנת סקס מביכה בטלוויזיה? ומהי הדרך לגרום להם לאהוב את גופם?
רות כהן, פסיכותרפיסטית מוסמכת, טוענת שאנו צריכים לדבר עם הילדים שלנו על מיניותם כחלק מהשיח הרחב שלנו איתם, על מי אנחנו ומי הם, על חלקי הגוף שלהם וההרגשות והתחושות השונות שכל איבר ואיבר יכול לעורר. לא מדובר לדבריה ב“שיחה“ שיש לה התחלה, אמצע וסוף ושאפשר לסמן לאחריה "וי,“ אלא בשיח מתגלגל, שמתחיל עוד בשלב שבו אין מילים ונמשך על פי תפיסתה לאורך החיים כולם.
"השיח על אודות גופם ומיניותם של ילדים מתחיל על פי תפיסתי עוד בינקות המוקדמת,“ היא מסבירה, "כאשר ילדים עדיין לא מדברים באופן שוטף אבל הם מאוד מכוונים למגע ולשפה הלא מילולית. התייחסות לאיברים הפרטיים נעשית כחלק בלתי נפרד מהגוף - יש לקרוא לאיברי המין בשמם האמיתי ולא בכינויים שונים (יש הורים אשר קוראים לפות וליציאות באותו השם, למשל ’פוש פוש,(‘
לטענת חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך ויועץ ארגוני, הילדים מתחילים לגלות סקרנות מינית כבר בגיל חצי שנה ובוחנים את איברי המין שלהם. ככל שהם גדלים הם מבחינים בכך שאיברי המין שלהם שונים מאלה של האחרים. כך הם מגלים את ההבדל הראשון הברור בין בנים לבנות. מגיל שלוש לערך מתגברת הסקרנות הכללית של ילדים, והסקרנות המינית היא חלק ממנה. ילדים בגיל זה חוקרים דרך משחקים את גופם ואת ההבדלים בין גופם לבין הגוף של חבריהם, בעיקר כמובן את בני המין האחר. משחקי ה‘אבא ואמא‘ או ה‘רופא וחולה‘ הנפוצים בגילים אלה הם ביטוי לצורך ללמוד על הנושא דרך התנסות אישית: להוריד בגדים, להציץ ולבדוק את גופם וגוף זולתם.“
אלא שפעמים רבות העיסוק הטבעי שלהם בנושא גורם לנו למבוכה. למבוכה שלנו יש סיבות רבות, מסביר חיים עמית: "הורים רבים מוצאים את עצמם מתלבטים עד כמה להתערב בהתפתחות המינית של ילדם. מצד אחד הם מבינים שחשוב שיאפשרו לילדיהם ליהנות מהתפתחות טבעית, ללא הפרעה. מצד שני הם חוששים שהתנהגויות מיניות תמימות עלולות להתפתח להתנהגויות מיניות מסוכנות, שאין עליהן שליטה. הם מבינים שעליהם להציב גבולות, אבל חוששים שגבולות אלה ישפיעו לרעה על התפיסה העצמית של הילד את גופו בפרט ואת המיניות בכלל.
"חלק מההורים לא מרגישים נוח עם נושא המין באופן כללי, חלקם נבוכים לעסוק בנושא עם ילדיהם בלבד. חלק חושבים שאסור לדבר עם ילדים מחשש ’להעיר דובים מרבצם,‘ וחלק חוששים להתעמת עם הילד שנסוג מתקשורת וחוסם את הדרך לשיחה פתוחה.“ אבל כל הסיבות הללו, כאמור, אינן יכולות לפטור אותנו ממתן תשובות, טוענת כהן. "חשוב לענות על השאלות באופן קצר וענייני ולא להציף במידע שהם לא יכולים לעבד: בגילאי הגן רווחות שאלות שקשורות להבדלים בין מבוגרים לילדים - אפשר וכדאי להסביר לילדים שכשם שמבוגרים הם גבוהים וגדולים יותר מילדים, כך גם הגוף משתנה עם הזמן."
כהן: "בסביבות גיל ארבע-חמש הרבה מאוד ילדים עסוקים באופן הגעתם לעולם. הדבר מתרחש כאשר הם נתקלים באשה הרה בסביבתם, בלידות של אחים לחבריהם וכמובן כשאמא שלהם בהריון. אם בגיל שנתיים תשובה בנוסח ’תינוק יוצא מהבטן של אמא‘ יכולה להיות מספקת, בגילים בוגרים יותר הילדים בדרך כלל יבקשו קצת יותר מידע. אז אפשר להסביר להם מה זה רחם ואיך התינוק יוצא מהרחם (דרך פתח מיוחד שיש בפות של אמא.( אפשר להשתמש בשפע הספרים המיועדים לגילים הללו ובהם איורים והסברים ברמת הביצית והזרעון, אך חשוב לא לדחות את התשובה או להגיב במבוכה. אפשר וכדאי להיות מוכנים לשאלה - כי היא תגיע.“
ואם הם מחליטים לשאול את השאלות הכי מביכות דווקא בסופרמרקט?
"אם השאלה תופסת את ההורה במקום או בעיתוי בעייתי, תמיד אפשר לענות ש‘זו שאלה מצוינת, ונוכל לדבר עליה בבית.‘ וחשוב לחזור אל הנושא. בגילים הללו ייתכנו גם שאלות רבות על אודות הגוף: למה הפין שלי לפעמים קשה ולפעמים לא? למה הפות חייב להיות מכוסה בתחתונים."? כהן מסבירה כי אלו שאלות לגיטימיות וחשובות, ובלי קשר לתשובה שכל הורה נותן, שסביר שתהיה קשורה לתפיסת עולמו, לנינוחות ולנעימות שבה התשובה ניתנת יש חשיבות גדולה מאוד.
כמו כל עניין בחינוך, גם השקפת עולמם של ההורים לגבי מיניות מחלחלת אל הילדים, בין אם הדברים נאמרים במפורש ובין אם רק במרומז. "התפיסה של ההורה צובעת בעצם את החוויה שלו ואת חוויית הילד,“ אומרת כהן, ועמית מוסיף: "התייחסותם של הורים להתנהגותם המינית של ילדיהם, במיוחד כשהם קטנים, עשויה לקבוע, לטוב או לרע, את התייחסותם של ילדיהם למיניות של עצמם, לתחושת האינטימיות שלהם, לדימוי הגוף שלהם וכו."'
"על ההורים לספק לילד מגע גופני חם ואוהב, לענות בכנות על שאלות בנושאי מין ומיניות, להתייחס בטבעיות למשחקים מיניים של הילד וללמד את הילד כללי מותר ואסור במשחקים מיניים - הכוללים גם זיהוי של הטרדה מינית, הגבלת חשיפתו לתכנים מיניים באמצעי המדיה ונתינת דוגמה אישית טובה ליחסי קרבה גופנית.“ אריה טבעון, פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי ומנהל מכון טבעון, מזכיר לנו שמלבד חוויית גילוי הגוף יש נושא נוסף שחשוב להתייחס אליו - החיבור לגוף. בתקופת טרום-גן הילדים מגלים את אפקט הגירויים המיניים, וחלקם יבקשו ללכת עירומים ואף להביך את הוריהם. תפקיד ההורים, לדעת טבעון, להיות המתווכים והמחברים בין העולם החברתי הסובב לבין הילד. "על ההורה לשקף לילד את הנורמטיביות בעולם,“ אומר טבעון. "גם תגובה חופשית מדי של הורים, אשר מאפשרים לילד לעשות מה שבא לו, אינה מומלצת. גם כאן יידרשו גבולות: מצד אחד לא להעביר רגשי אשמה או בושה, מצד שני לדבר בשפה פשוטה וברורה שמגדירה את הגבולות. תגובה מאוד עוצמתית, כמו ’יואו, מה אתה עושה- ‘? מבהילה למדי ויוצרת התניה שלילית.“
איך מומלץ להגיב לילד שמאונן?
טבעון: "חשוב להבין שילד יראה באוננות אקט מיני רק מהרגע שיסבירו לו שמדובר באקט מיני, ואז מן הסתם הוא יתחיל באופן טבעי להתבייש בזה.“ ההמלצה, לפי המומחים, היא לומר לו שזה בסדר גמור לעשות לעצמו "נעים,“ אבל זה משהו שכל אחד צריך לעשות כשהוא לבד עם עצמו. לא לגרום לרגשי אשם, לא להפחיד ולא להיבהל, אלא להעביר מסר מרגיע ומאוזן. גם החשיפה המוגברת של ילדינו למסרים מיניים שמועברים מכל מרקע אפשרי, אינה תורמת להפנמה מאוזנת של נושא המיניות. כשילדים בני ארבע-חמש צופים בסצינה מינית בטלוויזיה, הם לרוב יהיו מובכים. הם יביעו זאת באמירות של "איכס“ ו“מגעיל“ כי בגילים הללו המיניות אינה נתפסת כמשהו טבעי. הם צפויים לשאול: "מה הם עושים,“? "למה הם לא לבושים- “? זה המקום לומר להם שהסיטואציה הזו לא מתאימה בכלל לילדים, להסביר שמדובר בסרטים שיכולים להפחיד. סינון ותיווך, כבר אמרנו?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם