סקס, מדים ומשה דיין: ליאור דיין על הסקס אפיל של סבא
ליאור דיין, שהיה משוכנע שהסקס אפיל של סבא משה מעלה אבק בארכיון, שמח לגלות שהוא הפך לגיבור לאומי בתחום המשחק המקדים והסטוצים. לרגל יום זקיפות הקומה הלאומי: ליאור דיין יוצא למסע אחר סודות הסקס אפיל של סבא
כל העניין עם סמלי סקס זה שהם לא חולפים בקלות. סמל מין אמיתי ימשיך להרטיט לבבות ואיברים נוספים גם מעומק הקבר שלו. עובדה שג‘ים מוריסון, מסמלי הסקס הכבדים ביותר שידעה האנושות, ממשיך למכור חולצות, אלבומים וחלומות לנערות, כאילו הוא מעולם לא נטמן עמוק באדמת פריז. יש שאומרים אפילו שסקס אפיל, בדיוק כמו הנשמה, לעולם לא מת. אז למה לא להקדיש ביום העצמאות כמה עמודים לטובת חידת הסקס אפיל של משה דיין? כן, למה לא בעצם?
אני חייב להודות שלא פעם שאלתי את עצמי מה בדיוק הפך את סבא לסמל מין. הפולקלור שהתפתח סביב מערכת היחסים הנצחית שבין משה דיין לבנות ישראל תמיד נראה לי כמו דבר מפתיע מאוד, תמוה אפילו, בהתחשב בעובדה שמדובר באדם עם עין אחת, מקריח, עם אוזניים מחודדות שבתאורה מסוימת עשויות להיכלל בקטגוריה של "איברים ששייכים לשדונים.“ חייבים להודות על האמת: הנתונים של משה דיין הם בהחלט לא כאלה שצועדים איתם על המסלול בשבוע האופנה במילאנו.
בתור אחד שנולד בשנת ‘83 וגדל על ברכי הטלוויזיה ותקשורת ההמונים התרגלתי לרעיון שבשביל להגיע למעמד של "סמל מין“ אתה חייב להיות: א. בעל מנוי לחדר כושר. ב. שחקן או דוגמן. ג. צעיר, עם שיער מלא ושיניים שלך. ד. בעל מנהל אישי. ה. בעל אישיות "רגועה,“ ממלכתית משהו. ו. בעל שתי עיניים, עדיף כחולות. סבא, מיותר לציין, מעולם לא ענה על אף אחת מהדרישות הנ“ל.
במשטרת האופנה של גיא פינס משה דיין היה מקבל ציון נמוך מאוד, ייתכן שאפילו נעצר. אולי כבר הספקנו לשכוח, אבל סקס אפיל אמיתי הוא לא עניין של עור פנים. במערכת של "פנאי-פלוס“ בטוח שכחו את זה מזמן, שהרי אצלם סקס אפיל הוא דבר שמגיע ביחד עם הודעה לעיתונות ותמונת יח“צ. אבל דיוקן של משה דיין לא יגלה למתבונן למה נשים נפלו לרגליו. מה שהפך אותו לסמל מין כל כך גדול נמצא הרבה
")קוליות“ ,( שנתן לו את הטייטל הזה. בזכותו הייתה לו את היכולת לטרוף נשים על בסיס יומי ולהפוך לגיבור לאומי בתחום המשחק המקדים והסטוצים.
אם יש דבר שנשים באמת מכבדות, זה מישהו שבאמת עושה מה שבא לו, ומשה דיין מאז ומתמיד עשה מה שבא לו. יותר מזה: אין אדם אחד בהיסטוריה של מדינת ישראל שבאמת עשה מה שבא לו, בלי לדפוק חשבון לאף אחד, כמו סבי. משום מה, אין לי מושג למה, נשים אוהבות טיפוסים שסוחבים איתם "חוצפה עקרונית“ כזו, כמו שהייתה למשה דיין בכמויות. זו תכונה שמעלימה מן העין קמטים, התקרחות, איסימטריות, כרס - ובעת הצורך אפילו גם מחסור בעין.
לפני כמה שנים טובות הייתה לי ידידה טובה (שהייתה מבוגרת ממני בעשור ) שסיפרה לי על בחור שפגשה לא מזמן. לדבריה, אותו בחור אמר לה בתחילת הערב: "אני רוצה להודיע לך שאנחנו הולכים לשכב הלילה,“ והיא השיבה לו שהיא רוצה להודיע לו שאין סיכוי שזה יקרה. בסוף הערב היא מצאה את עצמה אצלו במיטה. שאלתי אותה איך זה קרה, הרי היא אמרה לו בבירור ש“אין סיכוי,“ והיא ענתה לי ש“זה נכון שאמרתי, אבל כל אישה יודעת להעריך אומץ לב אמיתי.“ זה בדיוק העניין: מבחינת המין הנשי, אומץ לב אמיתי שווה סקס אפיל.
בדיוק כמו השימוש במילה "גאון,“ גם השימוש במילה "סמל מין“ בימים אלו הוא מופרז, וברוב המקרים גם לא מוצדק. על פי מיטב המגזינים והרשימות, נערים חסרי אישיות מגובשת כמו רן דנקר, עפר שכטר ויהודה לוי הם "סמלי מין ישראליים.“ נכון ששלושתם בחורים יפים, מטופחים, עם ריבועים בבטן וחברה לשעבר שהייתי שמח לארח במיטה שלי, אבל האמת המרה היא שבשביל להיות סמל מין אמיתי אתה צריך להיות קצת יותר מזה.
עם כל הכבוד לנערים היפים הללו, הם בסך הכול כלי להעברת תוכן, לא התוכן עצמו. הם נעים סביב חומות של טלפרומטרים, אנשי תדמית, מפיקות ומנהלים אישיים, והתכונה הכי דומיננטית שלהם היא שהם לא מאחרים לימי צילום. אין בהם שום דבר מקורי, שלא ניתן לחיקוי, הזהות שלהם היא רק שמועה, והם תלויים באופנה - במקום שהיא תהיה תלויה בהם.
לו הייתי אני העורך של אחד המגזינים שמפרסמים את רשימות סמלי הסקס השנתיות, הייתי דואג לכך שבמקום הראשון היה ניצב מכשיר הטלפרומטר, סמל הסקס הגדול ביותר של המאה ה.21- בלעדי המכשיר הזה דנקר, שכטר ולוי הופכים לאמבות שמשייטות להן בלי מחשבה או תוכנית במרחב של "התעשייה“ המקומית. קצת חבל שהמונח "סמל מין“ הפך לטייטל שמגיע ביחד עם סרט חדש. קצת חבל שהתכונות שהפכו את משה דיין לסמל מין כה גדול הן תכונות שלא קיימות אצל סמלי המין החדשים. האם לזה מתכוונים כשאומרים שהמדינה איבדה את הערכים שלה?
ברוב התמונות של משה דיין תוכלו למצוא אותו כשהוא לובש חולצה מכופתרת ומכנסיו מורמים מעל לגובה המותן, בסגנון בן-גוריון. אפילו בתמונה המפורסמת, כשהוא צועד ביחד עם רבין ועוזי נרקיס ברחבי העיר העתיקה שנכבשה זה עתה, אפשר לראות בבירור שגובה המכנסיים של דיין גבוה הרבה יותר מזה של רבין ונרקיס, שבחרו ללבוש את מכנסיהם קצת מתחת לגובה המותן. אין לי מושג אם זה מה שנקרא "הצהרה אופנתית“ והאם סבא משה אמר לעצמו, רגע לפני שהגיע להצטלם בשער האריות, ש“ההיסטוריה מחכה לי ולגזרה הגבוהה.“
אין לי מושג מה הייתה מידת המודעות האופנתית של סבא (ההשערה שלי? היא הייתה אפסית) או כמה הוא התעניין ב“לוק“ של עצמו, אבל דבר אחד בטוח: אתה חייב להיות אדם יוצא דופן כדי ללבוש את המכנסיים כשהם מורמים כל כך גבוה ועדיין להיות סמל מין. מעטים האנשים שיכולים להוציא דבר כזה אל הפועל (במיוחד אם בנוסף למכנסיים המשונים הם חמושים ברטייה,( ומשה דיין בהחלט היה אדם יוצא דופן. מספיק יוצא דופן כדי להיות סמל המין הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל.
באופן אישי, קצת נמאס לי לשמוע בכל יום עצמאות על אותו יפה הבלורית והתואר, ואיפה הוא היום, איך הוא נראה היום, וכן הלאה. אם אתם רוצים לדעת איפה הוא היום, אז ככה: הוא עומד בתור לH&M- ונראה רע.
זה יהיה בלתי אפשרי להכניס את משה דיין לקטגוריה של דמות הצבר הישראלי ולהתחיל לבחון עד כמה הוא מתאים אליה. וזה לא מפני שלא ממש הייתה לו בלורית. זה מפני שבאופן עקרוני סבא לא מתאים את עצמו לאף קטגוריה, הקטגוריה היא זו שצריכה להתאים את עצמה אליו. ככה זה עם סוליסטים בסדר גודל כזה: חלק גדול מהקסם שלהם מגיע דווקא מהמקוריות ומהחדשנות שלהם ומחוסר השתייכותם לקבוצה כלשהי. מאז ומתמיד משה דיין היה פרילנסר של מלחמות או של ממשלות, ובסופו של דבר המעסיק היחיד שלו היה הוא עצמו. אפשר לומר שהוא ניהל מערכת יחסים של עובד-מעביד רק עם עצמו. יצחק רבין הוא אולי פלמ“חניק שיכול להיכנס לקטגוריה של "יפה בלורית ותואר,“ ממלכתי לאומי וייצוגי - אבל ממש לא משה דיין. את סבא אי אפשר לביית ולכלוא בתוך קטגוריה.
אני גם לא ממש רוצה להיכנס לענייני הרטייה, אבל ברור שאי אפשר להתעלם מהטלאי השחור שנח על פרצופו של סבא מאז היה בן .26 ברור שלרטייה יש הרבה מניות בהפיכתו של משה דיין לסמל בסדר גודל כזה. מעבר להיותה סמל להקרבה ולנשיאה בעול הכללי של המדינה הצעירה, אני חושב שמבחינה אסתטית הרטייה הוסיפה לפרצופו של סבא משה סוג של אי-סימטריות נדירה ופוטוגנית - מהסוג שאנשים כמו פדרו אלמודובר יודעים להעריך - שהשתלבה באופן מקסים עם עצמות הלחיים והאוזניים המחודדות. אתם יודעים איך זה, לפעמים מומים מתיישבים על אנשים בצורה כל כך פראית, שהם הופכים מחיסרון ליתרון.
הרטייה יצרה מצב בו לא יכולת להתעלם מהנוכחות של משה דיין, הוא היה בולט מדי. תנסו להביט בתמונות שמופיעות בספרי ההיסטוריה ותראו שבכל תמונה בה משה דיין נמצא, הוא יהיה האדם הראשון שיקפוץ לכם לתודעה. לא משנה מי נמצא בתמונה: בגין, סאדאת, רבין, ניקסון, קרטר או אריק שרון, כולם מתגמדים לעומת הפרצוף עם המבט הקפוא בעין אחת והרטייה על העין השנייה.
הפרצוף של משה דיין תמיד היה פראי מדי בכדי להיבלע בנוף, וזה לא משנה על איזה נוף מדובר. ביחד עם הרטייה, משה דיין הפך מראש המטה הכללי לסוג של "גיבור על.“ ואני חושב שהוא ידע את זה.
מדי פעם אנשים שואלים אותי: "כמה נשים באמת היו לסבא שלך? מאות? אלפים? תן מספר,“ ואז הם גם מבקשים שאספר להם סיפורים משפחתיים באשר לטירוף הנשים של סבא. אני עונה להם שאני מצטער לאכזב, אבל האמת היא שאין לי שום מספר סופי שאני יכול להעניק להם, ואין לי גם סיפורים מטורפים על סבא משה וחיבתו הבלתי נגמרת למין הנשי. למרות שנולדתי שנתיים אחרי שנפטר, אני חייב לומר שמאז ומתמיד הנשים של סבא היו נושא שלא מדברים עליו במשפחה. לא יצא לי לשמוע "סיפורים מטורפים“ עליו, ואת המידע על היחס החם שלו לנשים אספתי לרוב מהתקשורת.
במשך השנים צברתי סיפורים רבים ששמעתי מבני משפחתי על סבי: על הידידות בינו לבין ד“ר שיבא ונתן אלתרמן, על אהבתו לחקלאות ולאדמה, ועל הטירוף הכללי סביב מסעות העתיקות שלו בימי שבת. אבל מעולם לא שמעתי יותר מדי על ענייני הנשים שלו. הפער בין השערים של "העולם הזה“ לנושאי השיחה בארוחות המשפחתיות אצל סבתי, הוא עצום. על ההרפתקאות של משה דיין בחדרי השינה הארצישראליים לא תשמעו בארוחות שישי אצל רות דיין.
מעולם לא נתקלתי באדם שעצר אותי ברחוב וסיפר לי ש“סבתי ניהלה רומן עם סבך, באמצע מלחמת יום הכיפורים, בחמ“ל של הקריה,“ או כל דבר אחר בסגנון הזה. כשכבר יוצא לי להיתקל במישהו שיש לו מה לחדש לי באשר לחייו של סבא משה, זה תמיד אותו הדבר: "אבא/סבא שלי היה הנהג של סבא שלך.“ ממה שאני שומע ברחוב, אני די בטוח שהעיסוק המרכזי של סבי היה גיוס נהגים אישיים, ולא ניהול רומנים עם כל אישה פנויה או לא.
אבל מה שבטוח זה שסבי הוריש לי חיים עמוסים בנהגי מוניות שאוהבים נורא לומר לי מכיסא הנהג: "אתה הבן של אסי, הנכד של משה, לא? אני מקווה מאוד שאתה מזיין כמוהם.“ מאז ומתמיד היה לי ברור שיש דאגה ציבורית רחבה מאוד באשר להמשכיות המסורת הדיינית ומדיניות הכיבוש המשפחתית שלי. במיוחד זכור לי נהג מונית אחד שאמר לי, רגע לפני שירדתי מהרכב שלו, ש“אם רבין, במותו, ציווה לנו את השלום, אז משה דיין במותו ציווה לנו את הזיונים. הוא היה איש גדול, סבא שלך. גדול מאוד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם