תחת גפנה: 18 שאלות על אמהות עם שלי גפני
בין ניהול חברת האיפור שלה ושל בעלה אופק קאירי לבין טיפוח שלושת הבנים שלה, שלי גפני גם מצליחה לתפוס גם קצת זמן רוחני לעצמה ולהשתתף בסדנאות
"בגיל צעיר יחסית, ,26 וזה יתרון בעיני, כי כשאתה צעיר אתה לוקח דברים יותר בקלילות. ההריון והלידה של בן היו מאוד קשים, ולכן התקופה שאחרי זה נראתה לי הרבה יותר פשוטה, הכל זרם. גם היום, במבט לאחור, כשאני מסתכלת על התקופה הזו, אני מגלה שהייתי הרבה פחות דאגנית וחרדתית ממה שאני היום. תמיד רציתי ילדים, ובן מאוד השתלב בתוך החיים שלנו. כמובן שיש פער גדול במעבר מזוג שעושה מה שבא לו להורים עם אחריות גדולה. אבל למרות זאת הכל זרם בהומוגניות, נסענו איתו להמון מקומות, ושנינו שילבנו כוחות שווים בטיפול בו."
תארי את חוויית ההורות הראשונה בהשוואה לשנייה ולשלישית.
"יהלי (היום בן שמונה) נולד ארבע שנים אחרי בן (היום בן (12 והוא כבר היה ילד גדול יחסית ועצמאי - אוכל לבד, הולך לחברים ונשאר שם מבלי שאני צריכה להיות נוכחת. גם ההריון והלידה של יהלי היו הרבה יותר קלים והוא היה ילד מאוד נוח, וגם אני כאמא כבר ידעתי למה לצפות, איך להתנהג, הייתי במקום יותר בטוח מבחינת האמהות. עם בן עשינו דברים כי ככה נהוג, ככה אמרו. לקחנו אותו למשל לכל מיני חוגים, ביניהם גם חוג שחיית תינוקות. הוא ממש לא אהב את זה, היה מחזיק אותי חזק ופחד להיכנס למים. החוויה הייתה טראומטית ולקח לו אחר כך שנים להסכים להיכנס לבריכה. "עם אוריין, היום בן שנתיים וחצי, הכל היה יותר מחושב. למדתי לסמוך על האינסטינקטים שלי, ולא ללכת שבי אחרי מה שאומרים."
אחרי שני בנים בן שלישי. מבאס?
"כן, התבאסתי מהרעיון שיש לי עוד בן אבל אמרתי רק שיהיה בריא, והאמת? יצא מושלם."
איך נראים ככה אחרי שלושה הריונות?
ואיך משלבים בין קריירה תובענית לגידול שלושת הילדים?
"זה לא פשוט. כשבן נולד עבדתי המון המון שעות, בעלי ואני היינו בשיא הקריירה. כשיהלי נולד הצהרתי שאני אקח חופשת לידה ארוכה אבל התוכניות השתנו, כי כמה ימים אחרי שהוא נולד חתמנו חוזה עם 'מאדינה מילאנו' ועבדתי המון. גם עם אוריין רציתי לקחת שנה חופש
עזרה בבית?
"בניקיון. בילדים רק אנחנו מטפלים."
רגשי אשם?
"תמיד יש. זה משהו שהוא בילטאין באמהות ואי אפשר למצוא את דרך המלך - העובדה שאני לא בבית מעוררת את ייסורי המצפון, מצד שני, אם כן הייתי בבית הייתי מתוסכלת מזה שאני לא עושה את מה שאני עושה. בסך הכל, מאז שאוריין נולד אני די מחלקת את הזמן נכון. הילדים רגילים שגם אמא וגם אבא עובדים. גם אמא שלי גידלה אותי ככה ולא הייתה לי בעיה עם זה."
ספרי על הבילויים המשפחתיים.
"קודם כל סופי השבוע מוקדשים רק לביחד המשפחתי. בימי שישי אנחנו אוכלים ארוחה משפחתית בדרך כלל אצל אמא של אופק. אם אין ארוחה, אני מרגישה כמה שזה חסר לילדים. בימי שבת אנחנו יחד. אין דבר כזה ללכת לחברים בשבת, מקסימום אם הם רוצים החברים באים איתנו. אחרי שכל השבוע אנחנו עובדים, זו ההזדמנות שלנו למפגש משפחתי, ואנחנו ממש מקפידים על זה."
חו"ל - עם הילדים או בלעדיהם?
"איתם, קבוע, פעם בשנה. אנחנו נוסעים לשלושה שבועות עד חודש. אופק גולש, לכן אנחנו בדרך כלל בוחרים יעדים אקזוטיים, ככה שהיינו איתם כבר במלדיביים, סרי לנקה, מקסיקו, והשנה ניסע לתאילנד. חוץ מזה, גם היינו בארצות-הברית ובדיסנילנד. אני חושבת שלנסוע עם ילדים זה עניין של סטייט אוף מיינד. הם נוסעים איתנו מגיל מאוד צעיר, בן הגיע לסיני בגיל שבעה חודשים ובגיל שנה כבר היה במלדיביים. אוריין בגיל שמונה חודשים היה איתנו בקוסטה ריקה. יש בהתנתקות הזאת, בשבירת השגרה הזו, משהו מאוד מלכד, חוויה שהם יקחו איתם לכל החיים."
הם מעורבים בביזנס המשפחתי?
"בן מאוד אוהב את עולם העסקים. לפעמים אופק לוקח אותו לפגישות. הוא מביע עניין בפיתוח העסק והצהיר שזה מה שהוא רוצה לעשות בעתיד. הוא גם ילד מאוד נבון, ספורטאי, מלא בעיסוקים. יהלי הוא אחר לגמרי - מאוד רוחני, מצייר מדהים. יש לו את הדרך שלו. הוא פחות מושפע מהחבר'ה, ממה שאומרים מסביב, טיפוס אינדיבידואליסטי, רוצה להיות אמן, ואוריין - הוא הסתלבטן של הבית, הפרפורמר שאוהב לעשות הצגות ולהצחיק."
"הילדים שלי חושבים שכל אחד מופיע בעיתונים ובטלוויזיה, איכשהו רוב החברים שלנו הם אנשים שמאכלסים עמודי עיתונים מפעם לפעם. הם לא מתרגשים מזה, בדיוק כמונו. גם אין להם אף דמות שהם מעריצים. אני לגמרי חושבת שההתפתחות של הילדים והחינוך נקבעים לפי מה שקורה בבית. אם בבית מתנהלים בצורה מסוימת, זה מה שישפיע עליהם, הדיבורים פחות חשובים."
אופק, עזר כנגדך?
"הוא מאוד עוזר. מהרגע שבן נולד - וכבר אז עבדנו כמו משוגעים - חילקנו בינינו משמרות. לילה אחד הוא קם, לילה אחד אני - כשבבוקר השני מגבה את זה שלא ישן בלילה. אין לנו עזרה בבית ועד היום החלוקה היא שווה בשווה. אני אחראית על סדר היום בבית, אבל את הפעולות אנחנו עושים יחד. כשאני לא נמצאת הוא מכין להם אוכל, רוחץ, משכיב, לוקח לחוגים, וכשהוא לא נמצא - אני שם. הילדים מאוד קרובים אליו בגלל זה."
משהו לנשמה?
"הנה עכשיו חזרתי מחופשה של עשרה ימים בתאילנד. יש לי קבוצה של חברות קרובות, שמדי שנה אנחנו נוסעות יחד לחופש, אנחנו גם פעילות מאוד, לומדות יחד דברים רוחניים כמו סדנאות של מודעות עצמית, שיעורי קבלה. גם הבעלים שלנו חברים, אז מדי פעם אנחנו עושים מפגשים חברתיים משותפים, טיולי משפחות בשבת. אם אני רוצה להיות ממש לבד, מה שלא מתאפשר יותר מדי, אני קוראת, מציירת או הולכת לים."
מה אתם עושים בשביל הזוגיות?
"אנחנו יחד בעבודה, אז משתדלים לנסוע לבד בסופי שבוע לשבור שגרה."
מה מצחיק אותך?
"לרוב דברים שהילדים עושים. אני אדם די רציני, לא צוחקת מכל דבר, אבל כשאני יוצאת עם חברים תוכלי למצוא אותי מתגלגלת מצחוק."
מה ריגש אותך לאחרונה?
"בן עשה עבודה של כיתה ו' שהנושא שלה היה 'מילדות לנעורים,' והיה שם סעיף 'הלוואי ש'... שהוא היה צריך להשלים. והדברים שהוא כתב היו דברים שהביעו כל כך הרבה מעורבות חברתית, רגישות ונתינה, כמו 'הלוואי שגלעד שליט יחזור,' 'שיהיה שלום,' 'שהאחים שלי תמיד יהיו מאושרים ובריאים,' 'שתהיה לי תמיד משפחה מאושרת כמו המשפחה שלי,' זה היה מחמם לב לראות את זה."
יש משברים באמהות?
"כל יום יש משברים קטנים, רגעיים כאלה. כשפתאום את עייפה וכועסת ואחר כך כשאת נרגעת את יושבת ושואלת את עצמך 'למה עשית את זה,'? אבל היום אני יודעת למתן את רגשות האשם האלה ולהבין שזו דרך העולם. זה קורה, וזה בסדר שזה קורה, וכשצריך אני יודעת לבוא ולבקש סליחה. אני לא יכולה להכריח את עצמי לעשות יותר ממה שאני עושה ולנסות להיות משהו שאני לא. אני עושה הכי טוב שאני יכולה ולומדת מטעויות."
טיפ אחד חשוב לסיום.
"אני חושבת שבעידן הזה אנחנו, ההורים, נורא מתערבים בחיים של הילדים, עסוקים בלעזור להם, לגונן עליהם. זה דפוס מאוד מסרס. הם גדלים ונעשים מאוד תלותיים. תנו להם לקחת אחריות, להתמודד ולהרגיש את היכולת לעמוד בזכות עצמם. זה יהיה רק לטובתם."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם