עושים בריכות: מלמדים את הילדים לשחות
באיזה גיל ילדים בשלים ללמוד שחייה, איך בוחרים את המדריך הנכון, והאם כדאי לזרוק תינוקות בני שלושה חודשים למים? רגע לפני שריקת הפתיחה של עונת לימודי השחייה - 10 שאלות ותשובות
במצופים וחבושות בכובעי ים, מקשיבות בדריכות להוראות הרטובות של מדריך השחייה. אחר כך בא שלב הדשדוש במים, ההתזות, בליעת המים ולבסוף הגיעה גם השחייה. איזה עונג זה היה.
את מה שאני עשיתי בכיתה ג' יכול כל תינוק בן שלושה חודשים לעשות. רגע לפני שריקת
הפתיחה של עונת לימודי השחייה פנינו לשלושה מומחים: אורי סלע, מנהל מקצועי ב"עולם המים" ורשת דיאדא, אלכס צ'רנאבסקי, מנהל רשת בתי הספר לשחייה 2SWIMולגלית תמר, מנהלת ומנחת חוגי שחייה לפעוטות במכון וינגייט, בגבעת חיים איחוד ובנתניה. לפניכם מדריך השחייה המלא לילדים.
גיל שלוש - אורי סלע סבור שגם פעוטות בני שלוש מסוגלים לשהות במים עם סנפירים, ובהגיעם לגיל
ארבע הם יודעים לשחות שחיית חזה באופן מלא.
אלכס צ'רנאבסקי מפקפק במידת היעילות של לימוד שחייה לפעוטות, בטענה שמרביתם חוזרים
גיל שש - הגיל המוסכם כמעט על כל המומחים. בגיל זה הילד בשל ומוכן לקפוץ למים, תרתי משמע, ממש כפי שילד בן שש בשל ללמוד בכיתה א': מבחינה קוגניטיבית הוא מסוגל לקלוט הוראות ולהפנימן.
בחוגי שחייה מטעם משרד החינוך מלמדים שחייה בסגנון חתירה, אבל במרבית חוגי השחייה בארץ
מלמדים את סגנון החזה. לדעת המומחים, שחיית חזה עובדת על המספר הגדול ביותר של קבוצות שרירים, מחזקת את חגורת הכתפיים ואת שרירי הגב ומייצבת את הגוף. כמו כן, הילד לומד, בפרק זמן קצר יחסית, לתאם בין תנועות הידיים והרגליים ולהסתגל לנשימה במים. גם שדה הראייה רחב יותר, והוא מסוגל לעמוד באתגר של שחייה לאורך הבריכה, בעוד ששחייה בסגנון חתירה מעייפת יותר. בהמשך נלמדים סגנונות השחייה "גב", "חתירה" ו"דולפין" (תחילת סגנון ה"פרפר").
בבית הספר "2SWIM" הסדר קצת שונה. כאן מתאימים את סגנון השחייה למבנה האנטומי של הרגליים ולצורת ההליכה - ילד שכפות רגליו נוטות כלפי חוץ בעת ההליכה ("הליכת ברווז", עקב מול עקב) ילמד סגנון חזה. ילד שכפות רגליו נוטות פנימה בזמן ההליכה ילמד סגנון חתירה. "מאמץ השחייה מופעל ברובו על הרגליים, לכן טבעי שהילד ילמד שחייה בסגנון שיקל עליו להסתגל לסביבה המימית", מסביר צ'רנאבסקי.
"מקובל ללמד בני שש ומעלה בקבוצות של ארבעה ילדים ואף יותר. כך מרגיש הילד שהוא משתתף בחוג, ויש ערך לאינטראקציה החברתית, ומחיר השיעור, כצפוי, מוזל. שיעור פרטי מתאים לילדים שאינם חשים ביטחון כשהם במים, ילדים שעברו טראומה כלשהי או ילדים שסובלים מחולשה פיזית וזקוקים לתשומת לב אישית. ומן הצד השני - לילדים מהירי תפיסה, שלימוד בקבוצה מעכב את
התקדמותם.
על הצורך במשקפי שחייה אין ויכוח. הם מגינים על העיניים ומאפשרים יכולת התמצאות טובה מתחת
למים. המצדדים ממליצים להשתמש גם במצופים למיניהם, שמסייעים לילד בשלבים הראשונים לצוף ולהחזיק את הידיים מעל המים, וכן בסנפירים המסייעים לילד להרים את הראש מעל המים, תורמים לגמישות הרגליים ומגבירים את התנופה של השוחה. גם צעצועי מים - דולפינים, סוסי ים ודומיהם - עשויים לתרום להסתגלות למים.
המתנגדים, מאידך, סבורים שיש ללמד שחייה ללא אביזרים, כדי שהילד ירגיש את משקל גופו הטבעי במים וכדי למנוע תלות של הילד באביזר.
כל מי שעבר קורס מאמני שחייה בארץ (250 שעות) ונושא תעודה רשמית ממוסד להכשרת מדריכים ובהם: מכון וינגייט, סמינר הקיבוצים, קמפוס שיאים, אוניברסיטת תל-אביב, מכללת אוהלו ועוד. מקובל לדרוש ממדריך השחייה לעבור גם קורס הגשת עזרה ראשונה והחייאה.
בעת ביקור מקדים בבריכה מומלץ לבחון את גודלה של הבריכה (אורכה צריך להיות 25 מ' לפחות),
לעמוד על רמת הניקיון ורמת הצפיפות במים. לבדוק אם קיים פיקוח מקצועי על שיעורי השחייה, אם המדריך מוסמך ללמד שחייה, ובעיקר לבדוק מהי גישתו לילדים - האם הוא סבלני, האם הוא נכנס למים או מדריך את הילדים משפת הבריכה, האם הוא ממוקד בשיעור או מדבר בטלפון במהלך השיעור ועוד.
לחוגי שחייה בקבוצות לבני שש ומעלה 15-10 - שיעורים של 45-30 דקות.
בני שלוש עד חמש - קצב הלמידה משתנה מילד לילד ועומד על 50-30 שיעורים, מומלץ לקחת לא יותר משני שיעורים בשבוע.
ילד יכול לפחד ממים בגלל חוויה טראומתית. למשל: מישהו זרק אותו כי הוא האמין שרק ככה הוא
ילמד לשחות; הוא בלע הרבה מים וכמעט טבע; יש לו הורים שניצלו מטביעה והעבירו לו את החרדה שלהם ממים, זיכרונות לא טובים מרחצה באמבטיה. ילד שסובל מחרדת מים זקוק למדריך אישי וסבלני במיוחד, שיידע להכיל אותו.
חשוב ביותר לא להכניס אותו בכוח למים, ובשלב הראשון יש להתמקד במשחקים מחוץ לבריכה ובתוך המים. כדאי בהתחלה לצרף את ההורה לשיעור השחייה, להתקדם בהתאם לקצב שהילד מכתיב (אם הוא פוחד להכניס את הראש למים יש ללמדו שלב אחר שלב את פעולת הנשיפה והשאיפה באמצעות צעצועי מים) עד שהוא יחוש ביטחון. אחר כך אפשר להתחיל ללמד את תנועות השחייה.
לעתים במהלך הקורס מתברר שהילד עדיין אינו בשל ללמוד שחייה, ואולם מרבית המדריכים מתקשים להמליץ על הפסקת הקורס, מחשש שהילד יחווה כישלון והפחד שלו ממים יחמיר. במצב כזה רצוי להתייעץ עם המדריך, ואולי שינוי מסגרת - מעבר מקבוצה לשיעור פרטי - עשוי לשפר את המצב. אין להתעלם כמובן מהשיקול הכלכלי. שכן, הנהלות בתי ספר לשחייה אינן מתחייבות לתוצאות, וגם אינן נותנות החזר כספי במקרה של פרישה מהחוג.
כן ולא. לדברי אורי סלע, הורים יכולים ללמד את ילדיהם שחייה, אולם על פי ניסיונו, ילדים
שהוריהם לימדו אותם לומדים אומנם לשחות, אבל אינם אוהבים להיות במים. הוא ממליץ להשאיר את לימוד השחייה בידי אנשי המקצוע, כיוון שלעתים בליעת מים עלולה לגרום לטראומה שקשה יהיה להשתחרר ממנה, ואיש מקצוע יידע טוב יותר כיצד להתמודד עם המצב או למנוע אותו. עם זאת, מומלץ מאוד להורים לבלות עם ילדם במים ולשחק עמו משחקים התורמים לשיפור התנועתיות וחיזוק מערכות השרירים והנשימה של הילד, שיסייעו ברכישת טכניקת השחייה.
למה כן?
גלית תמר, מנהלת ומנחת חוגי שחיה ואורי סלע מ"עולם המים" ממליצים על שחיית תינוקות מגיל שלושה חודשים:
1. כי שחייה בגיל הינקות היא המשך טבעי לשהייה ברחם, המקום בו התפתח התינוק במהלך ההריון. הם לא באמת שוחים, עד גיל שנתיים הם מתרגלים תנועות 'נמר' במים".
2. כי מדובר בפעילות שהיא חוויה משותפת ובילוי זמן איכות הורה-ילד. במים נוצר קשר עמוק בזכות מגע העור הישיר והמים החמימים (כ-33 מעלות).
3. זו הזדמנות לתחזק את רפלקס הנשימה של התינוק מימי הרחם, שפעיל עד גיל חצי שנה ומאפשר לו לעצור את הנשימה ולא לבלוע מים בשניות שבהן הוא צולל במים. עם הזמן הפעוט לומד לחיות בשלום עם המים, ולומד לעצור את הנשימה בדרכים אחרות.
4. כי מחקרים מלמדים כי למים השפעה חיובית על ההתפתחות הסנסומוטורית של הפעוטות, הם מהווים סביבה תומכת, גורמים להרפיה, להרגשה טובה ולתחושת ביטחון.
5. כי כוח הציפה עוזר לתינוק לפתח שרירים, להרים את הראש, להפעיל את הידיים והרגליים, וכך הוא משיג תחושת שליטה ומודעות גופנית. תינוקות ששוחים הם חזקים יותר, הם מפתחים יציבה ושיווי משקל טוב יותר מתינוקות שאינם שוחים.
6. כי במהלך שיעורי השחייה עובדים על ההתפתחות המוטורית, הרגשית, החושית, החברתית והקוגניטיבית של הפעוט.
7. כי ילדים שהחלו לשחות כשהיו תינוקות מסוגלים בגיל שלוש לשחות בריכה שלמה, בעוד רוב הילדים לפני גיל חמש-שש אינם בשלים מבחינת קואורדינציה ובשלות נשימתית.
8. כי יש הגורסים שתחלואת התינוקות ששוחים בחורף פחותה באופן ניכר בהשוואה לזו של תינוקות שאינם שוחים. מחקר שנערך בארץ על ידי ד"ר אילנה רייט, רופאת ילדים, וטוביה סטוצ'ינר, יו"ר הארגון הישראלי להידרותרפיה, בהשתתפות עשרות תינוקות, הוכיח גם כי תינוקות שאינם שוחים סובלים מדלקות אוזניים ב10%- יותר מתינוקות ששוחים.
למה לא?
כי אין הבדל בכישורי השחייה בין תינוקות שהיו בחוגי שחייה לבין כאלה שהחלו ללמוד בגיל שש,
טוען אלכס צ'רנאבסקי, מרשת בתי הספר לשחייה "2SWIM". למעט בילוי מהנה של תינוק והורה במים, הוא אומר, אין בזה יתרון נוסף. "כידוע גם צלילת התינוקות אינה קשורה במיומנות של המדריך אלא היא תוצאה של רפלקס הנשימה. אבל מסתבר שהרבה מאוד אנשים עושים מזה כסף לא רע בכלל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם