ראשי » סגנון » בית » משפחה וזוגיות

קרן קיימת: קרן ברג מפיצה את האור גם בימי מיתון

"רוב האנשים מסתכלים רק על מה שיש להם בבנק של הכסף, של החומר, אבל לא בבנק של הדברים הרוחניים". פוריה גל תפסה לשיחה את קרן ברג, האישה שמנהיגה את ארגון הקבלה הגדול בעולם

קרן ברג אחוזת תזזית. לפגישה שלנו היא מגיעה לאחר שביקרה במרכז הקבלה בברזיל ומכאן היא צפויה להמשיך לכנס בלוס אנג’לס בהשתתפות דונה קארן.

ברג חולשת על המרכז לקבלה, שכולל 50 סניפים ברחבי העולם ו־4 מיליון מאמינים. לצד האמונה היוקדת בבוירא עוילם, לברג יש יכולת לזהות הזדמנויות עסקיות. היא הגיעה לתפקיד לאחר שבעלה, הרב פיליפ ברג, לקה בשבץ ומאז היא מסתובבת ברחבי העולם עם שני הבנים שלה ופמליה מרשימה של מקורבים, יועצים ודוברים. בסביבתה של ברג מספרים שעוד לפני ההרעה במצבו הבריאותי של בעלה, היא זו שלבשה את הקפוטה בבית ושיכנעה את הרב להפיץ את בשורת הקבלה לכל דכפין, כולל נשים ומי שאינם בני דת משה. ברג הצליחה להפוך את הקבלה לתורה יוקרתית ונחשקת שבין תלמידיה אפשר למנות את מדונה, דמי מור, גווינת פאלטרו ואשטון קוצ’ר. כולם באים לקבל את האור, וברג שמחה להפיץ אותו, גם בימי מיתון.

מה את אומרת לאנשים שאיבדו חלק בלתי מבוטל מההון שלהם?
“אם מישהו קונה בית בחצי מיליון דולר או ב־50 מיליון דולר ואחרי שנתיים הבית שווה 80 מיליון דולר, הוא הרוויח כסף שלא היה לו לפני כן. אם אחרי שנתיים ערך הדירה יורד, הבית כבר שייך לבנק. צריך לזכור שזה כסף שלא היה שם מלכתחילה, הרי זה כסף שנלקח בהלוואה. אנחנו בקבלה מאמינים שהכסף הוא ערך כלכלי. כשיש לאנשים חיים רוחניים, דברים שהם צברו, למשל, אם אני עוזרת לאנשים או שאני חולקת עם אנשים ומכניסה אנרגיה חיובית - אני צוברת שם הון רוחני. אני גם מושכת מהבנק הזה - מושכת משם עבור ילדיי כדי להיות בריאה ומאושרת. אני משקיעה בבנק של דברים רוחניים. אם אנחנו מושכים מהבנק הזה יותר ממה שאנו מכניסים, אזי, שוב, הבנקאי בא ואומר, ‘את באוברדרפט’.

“התחושה הזו של אובדן תקווה בעקבות הפסד כלכלי קורית כשאנשים מעורבים רק בממד המטריאליסטי של החיים ולא בממד הרוחני. הם מסתכלים רק על מה שיש להם בבנק של הכסף, של החומר, אבל לא בבנק של הדברים הרוחניים. יכול להיות שיש להם שם הרבה, אבל כשהם מושקעים רק בהיבט הכספי, הם בכלל לא רואים את זה”.

תני דוגמה לפעולה חיובית.
“זה יכול להיות אדם מולטי־מיליונר, שלוקח חלק מכספו ובונה בית לאנשים שאין להם מקום לגור. הוא עושה זאת לא מפני שמישהו רואה אותו אלא כי הוא באמת מרגיש שהוא רוצה לעזור. אז מה אם יש לו מיליון דולר? הרי הוא משתמש בזה כמו שליח למטרות טובות. זה נכון בכל סוג של מקצוע, בין שאתה איש עסקים ובין שאתה זמר או שחקן, יש לך מסר שאתה יכול להעביר לעולם. אתה יכול להשתמש בכישרון שלך כדי להעביר את המסר שלך לעולם”.

ומה אם אתה סתם עיתונאי?
“זה לא משנה. לכל אחד מאיתנו יש מסר, והוא יכול להשתמש בכישרון שלו להעביר אותו לעולם, כל אחד מאיתנו הוא סוג של שליח, ולכל אחד מאיתנו יש המזל הטוב שהוא התברך בכך שהוא מי שהוא. כל מה שיש לנו, מבחינה כלכלית, אפשר לאבד בשתי שניות. שתי שניות, לא יותר, וצריך לזכור את זה. אם אתה

רואה את עצמך רק בהיבט החומרי, ואתה חושב שיש לך הכל - מבחינה כלכלית - וכל הזמן חושב רק ‘תראו מה יש לי’ ולא עושה שום דבר בשביל העולם, אז אם קורה משבר או משהו הולך לאיבוד - אותו אדם מגיע למצב שאין לו כלום. אין לו כלום כי הוא התרכז רק במישור החומרי ולא במישור הרוחני”.

את חושבת שדווקא תקופת מיתון מלמדת אותנו לקח?
“בייחוד בזמנים האלה אנחנו מוצאים יותר ויותר אנשים שמשתמשים בכישרונות שלהם, בכסף שלהם ובאנרגיות שלהם כדי לייצר עוד ועוד דברים לטובת העולם, לתרום את האנרגיות, לחלוק דברים חיוביים עם אחרים”.

איך את רואה את המצב בישראל?
“הייתי אומרת שכאן קשה יותר, אבל בניי נולדו כאן ואני יודעת איך זה לגדל כאן ילדים קטנים. כמי שהיתה כאן אמא לילדים קטנים, אני יכולה להגיד לך שיש כאן הרבה יתרונות לעומת ארצות הברית. למשל, בלילות יכולתי ללכת לבד ברחובות בכל מקום בישראל, והילדים שלי יכלו לצאת לשחק בגן למטה, מה שאני לא יכולה לומר על רוב המקומות בארצות הברית. מצד שני, כן, יותר קשה כאן מבחינה ביטחונית וזה משהו שאין בארצות הברית”.

לברג כבר יש סניפים בארצות הברית, בישראל, ברוסיה, בגאנה, בדרום אפריקה ואפילו בפיליפינים, שם צעירים מלוכסני עיניים מסתובבים עם סרט אדום על היד. עכשיו ברג מתכוננת לשלב הבא בהפצת הבשורה. “אנחנו פותחים את האוניברסיטה האינטרנטית של הקבלה”, היא מכריזה בהתרגשות. “זו תהיה קבלה און־ליין. אמנם יש לנו המון תלמידים בעולם אבל יש הרבה יותר אנשים בעולם שיש להם נגישות לאינטרנט. אם אנו יכולים לשנות את האופן שאנשים חושבים ולהביא יותר אנרגיה לעולם, אנחנו מאושרים”.

אפיק אחר שבו מתקשרת ברג עם המאמינים שלה הוא הספר “אלוהים שם ליפסטיק: קבלה לנשים”, שיצא לאור בעברית לפני כשנתיים. הספר מוקדש לנשים ול”תפקידן הרוחני המיוחד על פני כדור הארץ”, ולא בכדי. מאז שבעלה אינו נמצא בקו הבריאות מתפקדת ברג כאדמו”ר ממין נקבה ומובילה קהילת חסידים עצומה.

את פמיניסטית?
“לא. אני לא פמיניסטית. אני מרגישה שיש לי מסר להעביר. אני שליחה. ואם לא הייתי שליחה, אז היתה כאן מישהי במקומי”.

את אשה אדמו”ר שמנהיגה חסידים. זה דבר חסר תקדים ביהדות בפרט ובחברות דתיות בכלל.
“כן”.

את לא נתקלת בהתנגדות?
“בעבר, לפני שבעלי חלה, היתה בינינו חלוקת תפקידים. הוא היה האדם הרוחני, הוא העביר את ההרצאות, ואני לקחתי אחריות לצד הניהולי. כשהוא חלה, היה עליי לקחת אחריות גם לצד שלו. הייתי אומרת שמאז שהוא חלה, הפכתי לאדם חזק יותר. אין לי ברירה. כשהרב חטף שבץ, חשבתי ‘מה עכשיו? מה עליי לעשות הלאה?’. התשובה שקיבלתי היתה ‘עליי לעשות מה שאני עושה, להמשיך, ללכת קדימה’. הייתי אומרת שרוב האנשים מבפנים, מתוך הקהילה, מהמורים הוותיקים, קיבלו אותי, כי הרי גם לפני כן הייתי מאוד מעורבת. מרגע שהתחלתי ללמד היה להם קל יותר לקבל אותי. קיבלתי יותר תגובות שליליות דווקא מבחוץ.

“תמיד קשה לאשה להפוך למנהיגה, ואין ספק שיש כאן זמן של שבירת גבולות, שמתבטא בהרבה דברים בעולם. אומרים שכשהמשיח יגיע זה זמן שבו הכלים יתמלאו עד תום. הכלי הכי קטן בעבר היה האשה ולכן כשנשים מתחילות לצבור עוצמה - הופכות להיות גם מנהיגות, נשיאות ומובילות וצוברות כוח בעסקים ויותר כבוד ויוקרה בכל ענף של השלטון - אני חושבת שזה מעיד על זמן של שינויים, של פתיחות, של שבירת גבולות, של התקרבות ימי המשיח”.

מלבד היותו חממה לתובנות מעולם הקבלה, “אלוהים שם ליפסטיק” הוא גם ספר אוטוביוגרפי למחצה שכולל לא מעט אפיזודות קשות מילדותה של ברג. ההמלצה של ברג לנשות העולם מוצגת כבר בעמוד הראשון: “חיבור רוחני פשוט לאור הבורא יכול לשנות לחלוטין את מערכות היחסים עם הילדים, עם הבעל ועם כל הסביבה”.

את מדברת הרבה על שליחות. מה המסר שלך?
“העולם צריך להבין שאני יכולה לגרום לחיי להיות מה שאני רוצה שיהיו ולהיות הכי טובים שהם יכולים להיות באמצעות הדרך שבה אני מתבוננת בעולם ובחיים. אם אני מתעוררת בבוקר ואני חושבת ‘אוי, אני אומללה, אני שונאת את עבודתי ואת חיי’, אז אני כנראה אומללה. זה שונה אם אני מסתכלת על ציור יפה ואני חושבת, ‘אוי, איזה ציור יפה, ברוך השם שאני יכולה לראות את הציור הזה’.
“לפני כמה ימים הלכתי למסעדה במרכז נא לגעת ביפו, שאוכלים בה בחושך מוחלט והמלצרים שם עיוורים. ישבתי שם בחושך וחשבתי, ‘אלוהים, איך אני יכולה לחשוב שעות על אם אמרתי את הדבר הנכון או לא אמרתי את הדבר הנכון’. ברגעים כאלה את מתחילה לחשוב ולהבין מה באמת יש לך. זה מה שאנשים צריכים להבין, שלא משנה מה יש לך, החיים הם כמו הר, אנחנו מטפסים ואז נופלים ואז אנו מטפסים שוב. זה המסר שלי ולכן אני חושבת שאני מורה, שמלמדת את האמת”.

את מתחככת עם סלבז בסדר הגודל של מדונה. איך זה מרגיש?
“מבחינתי אין שום הבדל. עבורי סלבריטי הוא קודם כל בן אדם, עם אותן בעיות - בית, ילדים, התלבטויות. אני מתייחסת אליהם בדיוק כאל בני אדם והם גם באים אליי כבני אדם. דונה קארן למשל היא אחד האנשים המתוקים, המקסימים והאדיבים שפגשתי מעולם. אם הייתי מתייחסת אליה אחרת, היא לא היתה חברתי. אנחנו מרצות יחד בפני קהל של הקבלה, והיא מרצה ומרגשת את האנשים”.

יש לך חברים?
“יש לי את שני בניי ועוד בת גדולה יותר מנישואיי הקודמים. יש לי נכדים. הבנים שלי מאוד קרובים אליי, וגם כשאני נוסעת סביב העולם בלעדיהם, אנחנו מדברים בטלפון כמעט כל יום. אנחנו גם גרים יחד, שני בלוקים מהמרכז לקבלה, ואנחנו כמובן הולכים ברגל בשבת לבית הכנסת כך שאנחנו חייבים לגור ממש ליד המרכז. חוץ מזה, הייתי אומרת שיש לי אולי שתי חברות טובות, אבל הדבר הכי חשוב עבורי הוא המשפחה. בניי ונכדיי. אולי אני משוחדת, אבל אני חושבת שהם מיוחדים מאוד”.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...