סוף עונת המוצצים: טיפים לפרידה יעילה
בכי, צעקות, תחנונים והתפתלויות. התהליך שילדכם עובר כשהוא נפרד מהמוצץ כולל תסמינים שאופייניים לכל גמילה. לכל מי שניסה ולא הצליח, ולכל מי שרוצה אבל חושש: מדריך לפרידה סופית מהמוצץ
מתברר שאנחנו לא לבד. "המוצץ הוא אלמנט מאוד מרגיע ומנחם, שמסייע לילד להירגע," מסבירה רננה צימבליסטה, מרכזת תחום ההורות ומנחת קבוצות הורים ברשת דיאדה. "לכן יש בשימוש בו גם צדדים חיוביים. עם זאת, חשוב שהילד יגלה שיש לו יכולת להיפרד מתלות, במקרה זה בדמות המוצץ, ושהוא מסוגל להרגיע את עצמו לבד, ללא כל קשר לגילו. מעבר לכך, היכולת לוותר על המוצץ יכולה לתרום מאוד לדימוי ולביטחונו העצמי."
על פי צימבליסטה, הגיל המומלץ לגמילה ממוצצים הוא שלוש וחצי. "בשלב הזה הילד כבר מספיק תקשורתי וניתן לנהל איתו דיאלוג בנושא," היא אומרת, "כך ניתן להירתם ביחד למשימה ואף לנחם ולעודד אותו כשקשה לו."
אבל גם אם ילדכם עבר את הגיל הזה ועדיין מסרב להיפרד מהמוצץ, אין סיבה לדאגה. "אין גיל שבו מאוחר מדי להיגמל מהמוצץ," מרגיעה צימבליסטה. "זה תמיד אפשרי, אך בגיל מאוחר זה יהיה קשה יותר וייקח יותר זמן. בכל מקרה, תפקידו של ההורה הוא לתמוך, לעודד, ללטף, לחבק ולהגיד לילד שהוא מאמין בו ושיש לו הכוח לוותר על המוצץ."
אז החלטתם שהגיע הזמן שהילד ימצא דרכים חדשות ובוגרות יותר להרגיע את עצמו ללא כל עזרים חיצוניים, ואתם ניגשים למלאכת הגמילה. לדברי צימבליסטה, ישנן שתי דרכים לגמול את הילד. האחת היא החלטה עבור הילד על הפסקת השימוש במוצץ, השנייה היא ביצוע הגמילה בהדרגה, תוך דיאלוג עם הילד - דרך מומלצת יותר שמאפשרת להורה לשתף את הילד במטרה המשותפת.
"במסגרת תהליך הגמילה ההדרגתי אפשר להתחיל להציע לילד לוותר על המוצץ במשך כמה שעות ביום," אומרת צימבליסטה. "אפשר, למשל, להציע לו להשאיר את המוצץ בבית כשהוא הולך לגן, אבל לאפשר לו להירגע איתו כשהוא חוזר הביתה.
אם הילד ממש מסרב בתוקף לוותר על המוצץ, כמובן שאין לכפות זאת עליו. במקרה כזה ניתן להמתין כשבוע ואז שוב להציע לו לנסות לוותר עליו. בגילאים האלה קשה לקבל כפייה או רצון של מישהו אחר, ולכן חשוב הדיאלוג שבתהליך הגמילה בין ההורה לילד."
בניגוד לכך, צימבליסטה טוענת שבמקרים שבהם מחליט הילד בעצמו על הגמילה, בין אם כיוון שצוחקים עליו בגן בגלל המוצץ או כי לא מבינים מה הוא אומר - התהליך יהיה קל מאוד עבורו.
במקרים מסוימים, עריכת טקס פרידה מהמוצץ יכולה לסייע לילד להרפות ממנו. אם אתם חושבים שפעולה כזאת אכן תקל על ילדכם, תוכלו, למשל, לנסוע עם הילד לחוף הים ולהשליך ביחד את המוצץ למים, או לאסוף את כל המוצצים ולהעניק אותם במתנה לתינוק קטן יותר שעדיין זקוק להם. לחילופין, תוכלו גם להשליך את המוצץ לפח ולהוריד אותו ביחד לחדר האשפה בחגיגיות. לא משנה באיזה אופן תחליטו לערוך את הטקס, הקפידו על כך שגם לילד יהיה חלק בתהליך התכנון.
החלטתם שנפרדים מהמוצץ, ערכתם טקס חגיגי, אבל לפניכם המשימה הקשה מכל: להתמודד עם הצורך העז של הילד במוצץ. הצורך הזה עלול לבוא לידי ביטוי בבכי, צעקות, תחנונים, התפתלויות ועוד תסמינים אופייניים לגמילה. במקרים כאלה זיכרו שחיבוק חזק ומנחם, עידוד ושיחה בוגרת על יכולתו של הילד להתגבר על הקושי הם מהלכים נחוצים. בנוסף, ביקור קסום של פיית המוצצים יוכל לסייע לילדכם ולכם בהסתגלות למצב החדש.
מדי לילה היא מופיעה ומניחה מתחת לכרית הפתעה קטנה וסמלית. במהלך היום אפשר לספר לחברים על הביקור מהאגדות ולחזק את הילד ברגעים קשים בתזכורת על הפייה והמתנות שהיא מעניקה. לאחר כמה ימים שבמהלכם מתחזק הילד ומראה סימני גמילה מלאה אפשר לספר לו שפיית המוצצים תגיע לביקור אחרון כי היא מתחילה לבקר אצל ילד אחר שנגמל מהמוצץ וזקוק לעזרתה.
מי שעדיין מתקשה לגמול את ילדו מהמוצץ, וחושש שהדבר עלול לפגוע בבריאות השיניים שלו יכול להירגע. ד"ר יוסי גראוברט, מומחה לרפואת שיניים לילדים בכללית סמייל, מנפץ כמה מיתוסים:
1. התפתחות השן והלסת של תינוקות וילדים המשתמשים במוצץ לא נתונה בסכנה.
2. המוצץ אינו גורם לעיקום השיניים. לעומת זאת, מציצת אצבע עלולה לגרום לדחיפת השיניים הקדמיות.
3.למרות הנטייה לחשוב שמציצת מוצץ עד גיל מאוחר גורמת נזקים למבנה השיניים ומצריכה יישור שיניים בגיל מאוחר יותר, עדיין לא הוכח שהדבר נכון.
4. מוצצים אינם גורמים לעששת או לחיידקים החודרים לחלל הפה. רק כשמקפידים על צחצוח וסילוק החיידקים, יורד הסיכוי לעששת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם