האקזיט: נשים שבחרו ללדת אחרת
בבריכה, בבית או בשיטת לידה מיסתורית שנקראת היפנוברת'ינג: נשים שבחרו להתרחק מחדר הלידה המקובל מספרות על החוויה. צרחות, רופאים לחוצים ואפידורל? תזכירו להן מה זה
מה לא היה שם: ואקום, תפרים, ניתוח אחרי הלידה, החלמה ממושכת ובעיקר בעתה. אין לי להלין אלא על עצמי. המון מנטרות שחוקות, מעט מאוד הכנה לקראת הבאות.
אבל מחוץ לעולם הזה, של וילונות ירוקים, מוניטורים שורקים ושאר שמחות, יש גם לידות אחרות. הן קורות בבתים, במרכזי לידה טבעיים, בלי זירוזים ובלי אפידורל. נתוני הביטוח הלאומי מצביעים על כך שבשנה שעברה כ800- נשים בחרו ללדת בבתיהן, והמגמה גדלה משנה לשנה. 80 אחוז, אגב, בוחרות להשתמש באפידורל גם שם.
"מי שלא מאמינה בעצמה או לא רוצה לכאוב, תבוא ותבקש אפידורל," מסבירה שרי קרוכמל, מיילדת מוסמכת מזה 19 שנה ומנהלת מרכז "אמא אדמה" להיריון, לידה והורות. "במסלול של חדר הלידה בבית החולים יש הרבה יותר התערבויות רפואיות והיולדת פסיבית במיטה, אבל לא מוכרחים ללכת על המסלול הזה. הקריאה שלי לנשים וליולדות זה אל תהיי פסיבית. לידה זו לא מחלה, אפשר ללדת מתוך שמחה. איפה איבדנו את האמון שלנו בעצמנו? השדר של הרפואה הוא 'אנחנו יודעים מה טוב בשבילך ונזרז אותך לפני שיקרה משהו' ונשים פשוט משתפות עם זה פעולה. המיעוט רוצות לידת בית, וגם אלה רוצות ביטחון ובסופו של דבר נעזרות במיילדות מוסמכות שיודעות לטפל בילודים מיד כשהם יוצאים. זה לא אנטי-רפואה אלא ניסיון ללכת עם הטבע ועם ביטחון שאם משהו באמת מסתבך אפשר לקחת גם את הידע מהרפואה המודרנית."
קצר או ארוך, טבעי או מלאכותי - מדובר ברגע שנחרת בזיכרון. ארבע נשים שילדו מחוץ למסגרת המוכרת נזכרות ביום המרגש.
"נתחיל בזה שלא חייבים להילחץ ולהיכנס להיריון בגיל .25 כל אחת בזמנה," פותחת מן. "נשים צריכות לדעת שאפשר אחרת, שלא חייבים ללכת בתלם ולהילחץ ממה שהסביבה משדרת ואומרת. שכל אחת תעשה את הדרך שלה מתוך בחירה ומחשבה. אני לא הולכת אחרי העדר, וזה בסדר מבחינתי."
לפני כמה שנים שמעה מן על לידה שהתרחשה בצימר. "הקשבתי בעניין רב וסימנתי לעצמי כוכבית במוח האחורי, שאני עוד אחזור לרעיון. הזרע צריך ליפול על ערוגה דשנה." כשנכנסה להיריון, החלה לחקור את הנושא לעומקו.
ניקרו ספקות?
"בוודאי. אבל היה לי המון ביטחון בעצמי ובבן הזוג שלי. אני לא יודעת איך אפשר ללדת בבית חולים בכלל. יש מספיק נשים שילדו בבית חולים, ולא נשמע לי שהן חוו שם חוויות אורגזמיות."
מן החליטה לשמור את ההחלטה לעצמה. "ידעתי למי לספר. לא התכוונתי להתחיל להיכנס לוויכוחים ולדיונים. לאנשים יש נטייה להחליש גם אם זה מרצון טוב. הם מספרים שזה מסוכן, שזה לא בטוח, אבל זה ממש לא ככה. מעבר לזה, להבדיל מלידה בבית, במרכז שבו ילדתי המיילד הוא רופא. ידענו שאם צריך להתפנות לבית החולים, הוא ממשיך את התהליך איתי. מי שבאה מעורערת במחשבתה - לא משנה אם לבית החולים או לכל מקום אחר, תגיד 'בסדר' על כל דבר שיונחת עליה, כאילו שיש מישהו אחר שיודע יותר טוב ממנה. כל הנשים, מאז ומתמיד,
בין ציר לציר היא נרדמה בבריכת מים חמימים. "הייתי במנוחה ובשקט קסום. הקיצוניות הזו, בין המאמץ והכאב תוך הציר לעומת המנוחה והשקט בין לבין, מטורפת. אולם על אף החוויה המדהימה," היא מסייגת, "אני לא חושבת שזה יכול להתאים לכל אחת. זה יתאים למישהי חזקה, בגוף ובנפש. שכל אחת תבחר את האופציה הכי טובה לה. מה שהעסיק אותי זה לא השיטות, אלא המקום. צריך אומץ ותמיכה לפחות מאדם אחד. לידה על הגב מנוגדת לכל חוקי הטבע ועם כל הכבוד ללידה, בא אחריה עוד משהו - הורות."
"את עומרי ילדתי בתוך הבריכה ואת ניתאי מעל הבריכה. עומרי החליק החוצה כמו דג קטן, זה היה רגע מדהים," מספרת יוגב. "רוב החברות שלי ילדו בלידות טבעיות, חלקן בבתי חולים. לידה טבעית כלומר שהגוף יודע את העבודה ומשתדלים להתערב כמה שפחות. בלי אפידורל, בלי זירוז, התמודדות עם הכאב באמצעות מים, תנועה, קפיצות, מסאז'ים - כל דבר שהוא לא הפתרון הרפואי להתמודדות עם כאב."
ההחלטה ללדת בבית התקבלה כבר בראשית ההיריון. כשהייתה בחודש השלישי להריונה, יוגב נסעה לבדה לתאילנד ופגשה מיילדת שאמרה לה: נשים צריכות לקחת אחריות, לא להשאיר את ההיגיון מחוץ לבית החולים ולתת לרופאים להתמודד עם זה. "זה נראה לי הזוי. עד אותו זמן לידה בבית לא נראתה לי הגיונית. במקביל, התחלתי לראות חדרי לידה בבתי חולים. הידיעה שאלד בבית הייתה רק בשבוע ה38- להיריון. הלכתי לישון וזהו, בבוקר ידעתי. בבית זה מאוד אינטימי, אין הרבה אנשים ואת יכולה לזוז כרצונך."
את מי שיתפת בהחלטה ללדת בבית?
"לא שיתפתי הרבה אנשים כי ידעתי שזה לא קונבנציונלי. לאנשים זה נראה כמו משחטה בבית, יש להם דימוי נורא ולא רציתי להיות מושפעת מזה. בעיני בן הזוג שלי הרעיון מצא חן מההתחלה. אני חושבת שאפשר למצוא היום קשת רחבה יותר של נשים שיולדות בבית. חלקן חוו לידה ראשונה טראומתית בבתי חולים, והן לא בהכרח כאלה ששותות עשב חיטה כל היום או חיות בשוליים."
ומה עם תרחישי קטסטרופות?
"צריך לבדוק את זה בצורה עניינית. הרבה מאוד קטסטרופות לכאורה, קשורות להתערבויות שיש בבית החולים. למשל פקיעת מי שפיר. מיילדת בית לעולם לא תעשה את זה. בבתי החולים הרבה יותר לחוצים, למיילדת שבאה הביתה יש כל הזמן שבעולם. אחד הדברים המפתיעים הוא שיש רופאים מיילדים שמעולם לא ראו לידה טבעית. עם זאת, ברור לי שרופאים מצילי חיים. אני רק אומרת: יש כל מיני אופציות. את הולכת להיות אימא - תצברי ידע."
"הייתי רוצה לנסות לידת בית, אבל בית חולים נותן לי ביטחון ושם הרגשתי שאני יכולה להשתחרר, דווקא מפני שידעתי שאני במסגרת מגוננת," מספרת ליברמן, שילדה בחדר ללידה טבעית בבית החולים, "בלי עירוי, בלי זירוז ובלי אפידורל. היה חשוב לי ללדת בלידה פעילה, לא להיות מרותקת למיטה בשכיבה על הגב. פסיכולוגית, עזר לי שהמיילדת עודדה אותי וליוותה אותי. רק אני והיא, לבד. ידעתי שבמרחק של שלוש שניות הליכה יש בחורות שיולדות עם אפידורל. כדי ללדת לידה טבעית, את חייבת להיות באמת קרועה על הרעיון."
וזה פתרון אידיאלי כדי להניח את דעתה של הסביבה.
"נכון מאוד. מאוד רציתי ללדת בבית, הספר 'לידה פעילה' - מדריך ללידה טבעית, הפך לגורו שלי במהלך ההיריון. ידעתי שאני מסוגלת לזה, אבל לא יכולתי להתמודד עם התגובות של האנשים שסביבי. חשבו שאני משוגעת, לא אחראית, שלא אכפת לי שהילדים שלי ימותו. דווקא אצל מי שמתכננת לידה פעילה, ההיריון צריך להיות תקין ברמה מקסימלית. כל דבר חריג ימנע ממך לעבור את הסלקציה אצל מיילדות בית. עד שבוע לפי הלידה התאמנתי באופן רציף - יוגה, מתיחות והליכות. לא תפסתי את עצמי כחולה בזמן ההיריון, להפך. אומנם התעמלתי בצורה מגושמת, אבל עדיין הייתי פעילה."
מרגע כניסתה לחדר הלידה ועד הלידה, חלפו ארבע שעות בסך הכול, להן קדמה ישיבה ממושכת בחדר ההמתנה. "זה חדר נהדר. המון פופים, כריות, שמיכות, מזרונים, נוף לים. היה חשוב לי שכשאני אלד, יהיה נעים גם למי שבא איתי. שלא יחכה על ספסל בחוץ כמו במקומות אחרים." ובכל זאת, יש דברים שתקפים גם במסגרת הלידה הטבעית. כל שעה ערכו בדיקה פנימית וחיברו אותי למוניטור, כדי לראות אם אני יכולה להמשיך עם הלידה הפעילה. מצד אחד זה מגביל ומסורבל, מצד שני - זה המחיר ששילמתי. רציתי לצמצם את חוויית בית החולים כמה שאפשר, אבל אני מניחה שאי אפשר לעשות את זה באופן מוחלט בעולם של ימינו. הלידה השנייה? אני בהתלבטות, נראה מה יילד יום."
סיפור האהבה של כץ-סלע עם ההיפנוברת'ינג (Hypnobirthing) החל בהיריון של הבת השלישית, נעמה. שני ילדיה הראשונים, יונתן, ,4 ואיתמר, ,3 נולדו בלידה קיסרית שלא מבחירה. "כשאני מספרת על ההיפנוברת'ינג עולה לי הלידה של איתמר בראש. קרו שם כל הדברים שההיפנוברת'ינג מלמדת איך להתמודד איתם," היא נזכרת.
מדובר בשיטה המבוססת על תרגול נשימות, דמיון מודרך ותרגילי הרפיה. "אחד הטיפים הוא לא להקשיב לסיפורי לידה. גם אם את אומרת 'לי זה לא יקרה,' הכול נקלט. הפילוסופיה היא שהגוף נברא בשביל ללדת, הוא בנוי בצורה כזו שאנחנו מסוגלות ללדת וזה תהליך טבעי לגוף. כתוצאה מכך הלידה היא לא אירוע רפואי. אנחנו נושמות את התינוק החוצה, לא לוחצות אותו."
כשהגיעה הבשורה על ההיריון השלישי, כץ-סלע החלה לחקור. במקום מגוריה, עין אילה שבחוף הכרמל, התרוצצה שמועה על שיטת לידה מסתורית הנקראת "היפנוברת'ינג." "הגעתי לערב מבוא לבד, ישבתי בין כל הזוגות וכבר אז היה לי ברור שאני הולכת לנסות את זה. דיברו על הקשר בין מתח לפחד וכאב. כשילד מקבל מכה, מה שמרגיע אותו זו הנשיקה כי הוא באמת ובתמים מאמין שהנשיקה של אימא או אבא מרפאת. חונכנו להאמין שלידה היא דבר טראומתי, את מדמיינת את האישה שוכבת על הגב וצורחת צווחות אימה."
בשונה ממה שאפשר להסיק מהשם, לא מדובר בהיפנוזה. "את מודעת למה שקורה סביבך, אבל מאוד מרוכזת ועובדת עם הגוף. זה מאפשר לשחרר את המיינד, שמפריע כאן. בזמן הלידה עבדתי עם דיסקים של הרפיה ודמיון מודרך, ואחרי המון שעות הגוף נכנס לשלבי הלידה."
שלא כמתוכנן, הלידה נתקעה וכץ-סלע נכנסה לניתוח נוסף. "לקחתי אחריות, אף אחד לא החליט עבורי. זו לא לידה מושלמת אלא מעצימה. לצוות הרפואי בארץ יש נטייה ללחוץ ולדחוף. את נלחמת בטחנות רוח גדולות וכבדות. ההחלטה אם להסכים או לא להסכים שיהיו התערבויות בלידה באה ממקום של ידע, ביטחון ושלמות, לא ממקום של פחד."
לאחר שילדה, הגיעה לבקר את כץ-סלע אחת ממדריכות ההיפנוברת'ינג. "חשבנו שכמה שיותר נשים צריכות לשמוע על השיטה, אז אמרתי 'למה שלא אני אשמיע.'? צירפנו את פאולה, מדריכה מאזור תל אביב, ויחד הקמנו עסק שנקרא 'פשוט ללדת,' מתוך תחושת שליחות, שנשים חייבות לדעת על זה. אנחנו חיות במאה ה21- ויש לנו נטייה לקבל את הדברים של הצוות הרפואי בהכנעה. לפעמים מספיק שאת שואלת את השאלות הנכונות."
כמה פעמים שמעת את התואר "חארטה" בהקשר לשיטה?
"מי שפונה אליי מגיעה כי היא פתוחה לשמוע. מדהים אותי כמה כעס מעוררת אמירה כמו 'לידה יכולה להיות לא כואבת'".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם