משחקי מילים: איך מלמדים תינוקות לאהוב סיפורים
מאיזה גיל מתחילים להקריא לתינוק סיפור לפני השינה, איך בוחרים איזה ספר יהיה הראשון שיכניס את הבייבי לעולם המילים ואיך מתגברים על ההרגשה הדבילית של להקריא ספר לתינוק שרק לפני רגע פקח את עיניו לראשונה?
מבחני התוכנית הבינלאומית להערכת תלמידים ")פיזה" ,( הנערכת בין המדינות המפותחות בעולם. מצד אחד, יפה שישראל הצליחה להשתחל בשעה טובה לשורות המדינות המפותחות. מצד שני, תוצאות המבחנים של ילדי ישראל מתקרבות בצעדי ענק לתואר "קטסטרופה:" במבחן הבנת הנקרא בכיתות ד' הגיעה ישראל למקום ה31- מתוך 45 מדינות; במבחן הבינלאומי הגענו למקום ה40- מתוך 57 מקומות במבחני האוריינות בקריאה, לאחר ירידה לא מרשימה בעליל של 13 נקודות שלמות.
רגע לפני שאתם מצקצקים בלשון ואומרים את המשפט הפופולרי תמיד "מערכת החינוך קורסת," בואו נחזור אחורה, אל סיפורי העיירה היהודית. מספרים על זוג צעיר שניגש אל הרב עם שאלת השאלות: "ממתי מחנכים ילד."? הרב חשב והשיב: 18" שנה לפני שהוא נולד." כבוד הרב התכוון לומר: חנכו את עצמכם לפני שאתם מחנכים את ילדיכם. איך זה מתקשר לתוצאות הנמוכות של המבחנים? מתקשר גם מתקשר. אי אפשר לבוא בטענות לילדודס אם אין להם הכוונה מבית, מהשלבים המוקדמים ביותר של חייהם.
"מרבית החוקרים מסכימים היום שהגישה המקובלת היא 'ניצני אוריינות' - גילויים ראשונים של אוריינות בגיל הרך," אומרת ד"ר ורד וקנין-נוסבאום, מומחית בקריאה וקשיי קריאה וראש החטיבה ללקויות למידה במכללה האקדמית גליל מערבי. "ההורים מהווים דגם. ילד רואה את ההורה קורא ספר, וההורה הוא דמות לחיקוי עבורו. במקור, מושג האוריינות מתכוון לשליטה בארבע מיומנויות יסוד: האזנה, דיבור, קריאה וכתיבה. הגישה של ניצני אוריינות רואה בארבע המיומנויות האלו מיומנויות שמתפתחות החל מהרגע שהילד יוצא לאוויר העולם. חשוב שהילד ישמע שפה מדוברת, יאזין לסיפורים וייחשף לשפה כתובה בסביבתו - בשלטי חוצות, על שלטים שנושאים את שמו בגן. כל אלה מתחילים מגיל אפס והם כמובן ניזונים ממה שהסביבה מאפשרת לילד. החשיפה הגדולה ביותר היא השיח ההורי עם הילדים והקראת הסיפורים."
מתי מתחילים?
"מגיל אפס. אני לא מדברת על המיתולוגיה היוונית, אלא על משהו בחרוזים כדי שהילדים יאזינו למצלול השפה. שירו שיר, ספרו סיפורים קצרים עם חריזה, דברו אליהם בקול נעים בזמן שאתם מלבישים אותם. מתברר שילדים מעדיפים מגיל אפס קול אנושי על פני כל דבר אחר."
דיסקים ותוכניות טלוויזיה המספקות שעת סיפור זה נחמד, אבל על פי וקנין-נוסבאום, המובילה בהתנדבות פרויקט קהילתי רב מערכתי לטיפוח ועידוד קריאה ולמידה בכרמיאל, זה ממש לא מספיק. "הלמידה הגדולה ביותר מתרחשת בזמן האינטראקציה. נכון שבגיל כמה ימים עדיין אין קשר עין, אבל זה מתפתח בשנה הראשונה. אפשר לראות איך התינוק מאזין כשמדברים אליו ומקריאים לו. בגילאים מבוגרים יותר ההורה משמש מתווך בין הילד לטקסט. קריאת הסיפור היא הזדמנות להעלות בפני הילד
המסקנה אחת: האוריינות תלויה במה שקדם לה. בכל שלב בגיל הרך ובילדות המוקדמת ילד נמצא בהתהוות וברכישה של ידע חדש. "הילד הוא ניצן מתהווה, מתפתח ונתון לשינוי. כשהילד יגיע לכיתה א' הוא יביא איתו את כל הידע שהוא צבר במשך שש שנות החיים הראשונות - על שפה, שיח, הבנת הנשמע, המשלב הסיפורי, ניצני כתיבה וקריאה. כל אלה משרתים אותו בהתחלה בשלבי רכישת הקריאה. זה לא נכון שילד מגיע לכיתה א' ורק עכשיו הוא מתחיל לקרוא. מי שבא מבית עשיר בשיח, בקריאה, מתעשר אחר כך עוד יותר כי קל לו לרכוש ידע חדש. מי שבא מבית דל מבחינה אוריינית מנציח את הנחיתות."
חנויות הספרים עמוסות, המבצעים מפתים והעושר הגדול של מדף הכותרים לפעוטות וילדים בחנות הספרים מקשה על הבחירה. לפי מה תבחרו מה יהיו הספרים הראשונים שיחשפו את ילדכם לעולם המילים?
הכלל פשוט: לא נותנים לילדים ספרים בלי לבדוק מה נותנים להם, כמו שלא ניתן להם אוכל לפני שנבדוק מה הוא מכיל. אם אין לכם כוח להשקיע את הזמן ולקרוא את הספר, סימכו על דעתם של אנשי מקצוע וספרניות, שממליצים מתוך הבנה ולאחר קריאה וחוות דעת של לקוחות.
יחיעם פדן, מומחה לספרות ילדים ונוער, ממפה את המלצותיו: "לבני פחות משנה אני ממליץ לבחור ספרים בעלי תוכן, עלילה ודמויות הכתובים בשפה טובה. עצם הקריאה מתוכם תעשיר את הפעוטות. מגיל שנה יש ספרים אחדים המתאימים בשפה לגיל הנמענים ואינם שטותיים מדי - הסכנה העיקרית בסיפורים שטותיים היא שהם ירדימו את ההורים. גם לגיל שנתיים עד שלוש יש ספרים טובים, ומה שנורא בעיני ההורים - שלא ייקחו; התיעוב יעבור אל הילדים, וחבל להתאמץ. לילד מדבר יש כבר טעם לקרוא ספר שיבין; קטנים יותר ממילא לא יבינו, ולכן מוטב לקרוא להם ספר משובח לבני ארבע ומעלה, יש מילים וצירופי מילים שנקלטים. העיקר שהתינוק ירגיש כמה ההורה נהנה."
ד"ר וקנין-נוסבאום מסכימה עם פדן, ומצרפת לעסקה שיקולים נוספים. "צריך לקחת בחשבון את גיל הילד, למשל עד כמה הילד זקוק לאמצעים מושכי קשב כמו תמונות. בגיל צעיר מאוד התמונות חשובות, כי הן שמספרות את הסיפור. המלל צריך לתפוס חלק, אבל שלא יהיו דפים עם הרבה מלל כי קשה להחזיק את הקשב. רצוי לבחור טקסט שמבאר בתוכו מילים חדשות, למשל 'בגדיה היו בלויים, מלוכלכים וקרועים.' רצוי מאוד שהפער בין הילד לבין הטקסט לא יהיה גדול מדי. שהטקסט לא יהיה עמוס מדי בפרטים חדשים ומילים חדשות."
ואם הילד לא מקשיב, להתעקש?
"קשב הוא דבר שמתפתח עם הגיל, ואין כמו הקראת סיפורים על מנת לפתח אותו. אנחנו מגייסים לעזרתנו אמצעים תיאטרליים, משנים את הקול ומשלבים משחק בתוך הטקסט. המשיכו, ואף פעם אל תתייאשו. לא צריך להכריח את הילדים, אבל מומלץ לעשות את זה כטקס קבוע ובזמנים קבועים, בדרך כלל במעבר בין היום ללילה, כשהילד רגוע. שעת סיפור הופכת לחלק משגרת החיים שלו, שעה שהוא לא ירצה לוותר עליה גם כשהוא יגיע לבית הספר. הרעיון הבסיסי הוא ששפה כתובה נשענת על המדוברת. אם המדוברת לא מספיק עשירה, הסיכויים שיתעוררו קשיים בהבנת הנקרא ובקריאה גדלים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם