קלולס, במובן הטוב: 18 שאלות על אמהות עם קורין קיציס
היא דוגמנית שהפכה בגיל 21 לאמא. היא סטודנטית להוראה, חיה עם בן זוג אבל לא נשואה לו, והיא בטוחה שלהיות אמא צעירה זה הכי קלולס, במובן הטוב של המילה
"בגיל 20 כבר הייתי בהריון. כשהקרובים שלי שמעו שאני בהריון הם לא ממש הופתעו. הורי ואחותי ידעו שאני רוצה את זה, ומה שאנשים מסביב חשבו, פחות עניין אותי. אין לי הרבה חברים באופן כללי וגם אם היו הערות, לא ממש שמעתי. הרבה אמרו לי ברחוב: ’אה, ילדה בהריון,’ וגם הרבה אמרו: ’איזה יופי, ככה צריך.’ ברור שהיו גם אלה שאמרו לי ’מה את עושה לעצמך’? ועד היום, אפילו שרואים אותי עם נוח, אני נתקלת בנשים שעוד אומרות לי את זה, אבל נו, מילא, התרגלתי."
מה כל כך טוב בלהיות אמא צעירה?
"יש לי הרבה מרץ ואין לי כל כך הרבה חששות עדיין, ואני מקשיבה לרגש ולאינטואיציה. ואני גם ’קלולס’ במובן הטוב של המילה. אני לא צריכה עדיין לוותר על הקריירה כי אף פעם לא הייתה לי קריירה, ונראה לי שגם לא תהיה לי. אני לא מקשיבה למה שאומרים כי אני בקטע כזה של ’אני אצליח לבד.’ אני לא יודעת איזה נזקים אני עושה לנוח, אולי בגלל זה הוא יהיה טיפוס אנאלי לחלוטין ולא יצליח לתקשר עם בנות, אבל לפי מה שאני מרגישה מהסביבה, סף החרדה של אמהות מבוגרות גבוה משלי. כל הדברים האלה של: ’הוא לא עלה במשקל,’ ’הוא לא אוכל,’ ’הוא לא יודע צבעים,’ זה לא ממש מטריד אותי."’
האם, כמיטב הקלישאות, עולמך התהפך ברגע שילדת?
"לא. כלומר, כן, אבל בהדרגה. לא בסיבוב של 180 מעלות אלא יותר בעשרים, עשרים, עשרים. הייתי בת 21 כשילדתי ומבחינה רגשית הייתי מוכנה לגמרי. זה אומנם היה דבר חדש שצריך לחיות איתו אחרת, אבל נשארנו אותם אנשים. השינוי העיקרי הוא שאני פחות שואלת שאלות קיומיות, פחות מתחבטת, ואני מאוד מבסוטה מזה, כי זה משהו שתיעבתי בעצמי, וזה כיף לי שאני לא צריכה לעשות את זה יותר. האמהות גם נותנת לי ביטחון במה שיש לי, ואני לא מחפשת דברים אחרים."
למה, בעצם, לא התחתנתם?
"לא ראינו צורך להתחתן כי זה טקס מביך ולא הרגשתי שזה משהו שהוא הכרחי. יתכן שנעשה את זה למען איזה צרכים פרקטיים, אם נניח נרצה לגור במקום שהוא לא ישראל. בכל מקרה עשינו מסיבת אהבה, כי כן היה חשוב לסמל את זה איכשהו וגם לקבל מתנות."
איך מתנהל סדר היום שלכם?
"נוח מתעורר בסביבות שמונה, די שעון שוויצרי. אולי בעצם כדאי שאני אגיד שבע וחצי, כדי שלא יעשו לי עין הרע. הוא אוכל צ’יריוס על הספה ורואה טלוויזיה, ואז אנחנו נוסעים לגן על האופניים שלי. הוא לומד ב’גן של דניאל’ שהוא גן מהמם, אבל השכנים מתנגדים לקיומו ועושים לו צרות ואני ממש מקווה שיהיה בסדר.
"אני באה לאסוף אותו בשלוש וחצי ואנחנו הולכים לגינה או אם חם רותח אז הולכים לאמא שלי, שגרה ממש קרוב, ואוכלים שם איזה בננה. בארבע וחצי-חמש אנחנו ממשיכים או ל’טפטופייה,’
איך התמודדת עם השנה הראשונה?
"בדיעבד היא הייתה השנה שפחות נהניתי ממנה, אבל בזמן אמת לא הרגשתי את זה. הייתי עסוקה בלטפל בו, לקחתי שנה איזי בלימודים והייתי איתו ארבעה ימים בשבוע. התחלתי יותר לאהוב אותו אחרי גיל שנה. הינקתי כמעט חצי שנה ודי בלחץ הסביבה, ואני חושבת שהנקה זה סתם שטויות, ולא בטוח שאני איניק יותר. אני חושבת שזה עניין טרנדי, ובשבילי לפעמים זה היה נעים ולפעמים עול. תחליף החלב היה האויב, כי כולם אומרים לך כמה זה גרוע, וגם אני הסתכלתי בבוז על התינוקות ה’שמנים’ שאוכלים אותו. בסוף הבנתי שזה ממש סתם."
מה בכל זאת גורם לך לקנא בחברותייך נטולות הילדים?
"זה לא ממש קנאה, כי קנאה זה משהו שלילי, אבל אולי פשוט היכולת לרבוץ בבית קפה מתי שרוצים - זה משהו שחסר לי. זה לא שלפני שהפכתי לאמא חייתי פרוע, גם לפני זה היה לי אורח חיים של סבתא’לה. בתיכון הייתי בליינית ואחר כך נגמר לי. גם לי יש רגעים ש’טוב, תעוף ממני, ביי,’ אבל הם די נדירים. לפעמים חברות שלי מציעות לי ללכת לים ואז לסרט ואז לקפה, ואני כזה ’לא, אני לא יכולה,’ אבל זה בסדר, לא נורא, נלך לראות ’דיג דיג דוג’ במקום. זה באמת בא ממקום של רצון ובחירה."
עד כמה דורון שותף בטיפול?
"דורון הוא מורה בתיכון, שמסיים עכשיו תואר בפילוסופיה, וכן, הוא שותף מלא, אנחנו לחלוטין חמישים-חמישים בגידול שלו."
מי שומר עליו כשאתם צריכים קצת זמן לעצמכם?
"חברה של אחותי, שהיא בת 17 ואני סומכת עליה, וגם אמא שלי ששומרת עליו הרבה והוא גם ישן אצלה. לסבתא השנייה יש עוד עשרה נכדים והם גם קצת רחוקים, אז לשמור הם שומרים פחות, אבל הם מאוד עוזרים. אנחנו משתדלים לצאת פעם בשבוע וחצי בערך, אבל יכול להיות גם חודש שלא, ואז זה מורגש."
חופשות, איתו או בלעדיו?
"כשהוא היה בן חצי שנה נסענו בלעדיו לארבעה ימים לאמסטרדם והיה נורא כיף. מאז לא עשינו את זה. היינו איתו שבועיים בברלין (עשינו החלפת דירות) והיינו איתו בפריז, וזה היה ממש סיוט. עכשיו אנחנו נוסעים איתו לזנזיבר ואני מקווה שיהיה כיף."
איך החלטתם על השם נוח?
"בהתחלה רצינו לקרוא לו דוד, כי אנחנו אוהבים את הדמות של דוד התנ"כי, אבל כשהוא נולד פתאום זה לא התאים לו. ואז איזה דוד של דורון, שבא לבקר אותנו במלונית, אמר כשהוא החזיר אותו לתיבות האלה ששמים בהן את התינוקות: ’טוב, אני מחזיר את נוח לתיבה’ - וזה מצא חן בעינינו. היום הוא נוחי, בלי שום קשר לנוחי דנקנר."
הוא ישן איתכם לפעמים?
"לא במיטה, אבל הוא עדיין בחדר שלנו בלול שלו. זה פשוט נוח ועדיין לא התעורר בי הצורך להעביר אותו. עכשיו בקיץ דורון סובל בלי מזגן, והוא טוען שנוח גם חייב מזגן, אז לפעמים הם נשארים בחדר עם המזגן ואני נודדת למקום חם יותר."
יש לך חברות חדשות מאז שהפכת להיות אמא?
"לא, חוץ מאילנה ברקוביץ’ שהכרתי ב’מה ש’תה שומע’ והפכה להיות חברה שלי. אני לא כל כך טובה בלעשות חברים. אילנה היא גם זו שעזרה לנו עם זנזיבר. היא גרה שם פעם ונתנה לנו שם של מלון וגם דיברה איתם בשבילנו."
כמה ילדים את מתכננת?
"פעם זה היה בסביבות החמישה, אבל זה כבר לא. בשביל שכל הסבתות יהיו מרוצות אני אגיד שלושה. בכל מקרה, כרגע אני ממש לא שם. אני רואה אמהות עם שני ילדים וזה נראה לי כמו גיהנום, זה מגביל בכל כך הרבה דברים. אי אפשר לקחת באופניים, בסל קל, כלום."
מה את הכי אוהבת לעשות עם נוח?
"ללכת איתו לים, וגם רגע לפני שהוא הולך לישון והוא כבר מנומנם כזה ולא יכול להתנגד, לחבק ולנשק אותו מלא, לכרבל אותו."
מה הילד שלך הכי אוהב שאת מכינה לו?
"הוא ממש לא אכלן, והוא הכי אוהב גלידה."
השלימי: אצלנו בבית אף פעם לא...
"מקבלים מיד מה שרוצים. אנחנו משתדלים שהוא לא יגדל להיות מפונק מדי."
השלימי: חשבתי שלא,... אבל כופפתי את החוקים.
"חשבתי שהילד שלי לא יכה, אבל הוא מכה ונושך. זה היה שיעור טוב בשבילי, כי חשבתי שרק ילדים להורים אלימים הם מכים, ועובדה שלא. זה נורא מביך, אנחנו כאלה יפי נפש והוא נושך - ולא סתם, תינוקות קטנים - ברגליים."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם