ברזלן, ורע לו: אב ובנו פיצחו את סודות הקמצנות

בתום מחקר של שלוש שנים הצליחו מוטי וחיים גבאי, אב ובנו מירושלים, לפענח את סודות הקמצנות. המסקנות: הכילי הוא אדם חולה המאמלל את משפחתו, שאחרי מותו יחגגו אישתו וילדיו על הכסף

סיגל בר-לב | 27/8/2010 16:38

לפעמים לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא את עצמכם במחוזות הביזאר. מוטי וחיים גבאי, אב ובנו מירושלים, עמיל מכס וחייל משוחרר, קמו יום אחד לפני שלוש שנים והחליטו לפצוח במלחמה חסרת תקדים נגד הקמצנות. אם תשאלו אותם, התכונה הזאת מסוכנת יותר מהאיום האיראני, קטלנית יותר מליברמן.

הקמצן חי חיים קשים וממרר את חיי סביבתו, עד כדי סבל יומיומי, מחלות קשות, ואפילו מוות בייסורים. הקמצן בודד ומנודה מהחברה, בני משפחתו מייחלים למותו, וכשהוא מת - לרוב ממחלה קשה - אפילו הקרובים אליו נושמים לרווחה. והדבר הכי מפחיד הוא שלרוב הקמצנים לגמרי אין מושג שהם כאלה: אמנם כולם מצביעים עליהם ומרכלים עליהם, אבל הם עצמם משוכנעים שהם בסך הכל "חסכנים". "אדם קמצן לרוב לא מודע לכך, וזאת הבעיה העיקרית", נכתב באתר שהקימו הגבאים kamtzanut.co.il (שעלה השבוע לאוויר), במטרה להביא מזור לעולם ולטפל אחת ולתמיד בתופעה. האתר מתריע כי קמצנות היא מחלה לכל דבר, שאיש לא מצא לה את התרופה עד עכשיו, ואפילו המדע נכשל כישלון חרוץ. אבל חיים ומוטי אופטימים: כמו לכל מחלה אחרת, גם לקמצנות יש תרופה, והם טוענים שמצאו אותה. במקום שהמדע נעצר - חיים ומוטי ממשיכים.

באתר הם מציעים טיפול בן עשרה שלבים בקמצנות. "הקמצן לא מוכן לשמוע מהסובבים אותו שהוא קמצן, הוא נפגע מזה ומחשיב את המילה 'קמצן' לקללה - אולם אין הוא מבין שזוהי מחלה. אמנם מרבית הקמצנים חושבים שהם רק חסכנים או יותר נכון מחושבים... אבל 'מחושב' זוהי רק מילה מעודנת יותר ל'קמצן'".לסיכום הם מדגישים: "ניתן ואף רצוי להיות קצת מחושבים, אבל אם זה גורם לכם למתח, התלבטויות יומיומיות, ריבים במשפחה, ריחוק מהחברה, סבל, צער, כאב, לחץ נפשי וחוסר שינה - אז תדעו שאתם לא מחושבים, אתם חולים. חולים במחלת הקמצנות".

''הקמצנות - מתכון בטוח לנישואים כושלים'' איור: ערן מנדל

בשלוש השנים האחרונות הם השקיעו כל גרם רגע פנוי בעיסוק בתופעה, כולל סקרים טלפוניים, שיחות עם בני משפחה וחברים וקריאת כל בדל מידע בנושא. אמנם אין להם הכשרה טיפולית או סוציאלית, ואפשר לשער שההכשרה של האב מוטי כעמיל מכס לא קשורה קשר ישיר לתופעה. ובכל זאת, אם תשאלו אותם, הם עלו כאן על משהו - תופעה חברתית מטרידה שאנשים סובלים ממנה ושהרפואה לא מצאה לה תרופה. מוטי עוצר רגע ומחליש את קולו, שלא ישמעו בשולחנות הסמוכים. "הרי הקמצן איש גלמוד ובודד, מנודה מהחברה. כשהוא נכנס לחתונה, ומחזיק את המתנה ביד, איזה קופסת נעליים, משהו משומש שהוא מצא בבית ועטף יפה, אז אפילו האישה שלו משתדלת להיכנס לחתונה אחריו. הולכת 20 מטר אחורה, שהמצלמות לא יצלמו אותם יחד.

למה?

"היא פשוט מתביישת, שלא יידעו שהיא איתו. הקמצן תמיד יביא לחתונה ספר, או משהו שקיבל במתנה ממישהו אחר, וכולם תמיד מדברים עליו מאחורי הגב. את מבינה? הנושא הזה הוא נושא סגור, מושתק. זה טאבו. אף אחד לא מדבר עליו בקול, אף אחד לא אומר 'אני קמצן', ובכל זאת כולם מכירים את התופעה, והנושא הזה מטריד הרבה אנשים וממרר את החיים להרבה משפחות. אני מאמין שהאתר והפתרון שמצאנו לקמצנות ייצרו הד תקשורתי אדיר גם בארץ וגם בעולם,

ויביאו פתרון למיליוני אנשים שסובלים יום-יום".

חיים: "זה סבל מטורף, ובגלל שכולם משוכנעים שקמצנות היא תכונה גנטית, אף אחד לא חשב עד עכשיו שאפשר לרפא את זה".

מוטי : "כולם מצביעים על הקמצנים, כל אחד יודע מי קמצן בסביבה שלו, מזהים אותם מיד. הקמצן גם בדרך כלל בכלל לא רוצה ללכת לאירועים, כדי שהוא לא יצטרך להביא מתנה. אבל כשהוא כבר הולך, הוא תמיד מחשב את החתונה לפי מאה שקל לראש, אפילו אם זאת חתונה של אח שלו".

''אם אפשר להירפא מעודף משקל, אפשר גם מקמצנות''. חיים גבאי צילום: פלאש 90

קמצנים הם מליונרים

כמו שאפשר להבין - חיים ומוטי גילו את התרופה לסבל האנושי, או לפחות לרובו. אמנם העולם עוד לא גילה אותם, והוא עדיין מתמהמה - אבל חיים ומוטי לא נותנים לזה להפריע להם. בימים הקרובים הם מתכננים ללכת לרשם הפטנטים במטרה לרשום את השיטה למיגור הקמצנות כפטנט על שמם. "השקענו שלוש שנים במחקר, עשינו סקרים טלפוניים בקרב עשרות אנשים ונשים, תחקרנו חברים ובני משפחה, קראנו ספרים ומחקרים על קמצנות", מספר חיים, המתעקש להיקרא "טום". בקיצור , החברה אולי הקיאה מתוכה את הקמצנים, המדע אולי ויתר עליהם, אבל מוטי וחיים מירושלים מצאו אותם מחדש.

אמנם יש הרבה תכונות מעצבנות אצל בני האדם, אבל חיים ומוטי רואים דווקא בקמצנות את תמצית היסורים. כמו כל דבר, גם כאן הכל התחיל מתוך ניסיון אישי כאוב. חיים ומוטי, אל תגלו לאף אחד, גילו כמה קמצנים כרוניים במשפחה שלהם, ולבם נחמץ. הם ריכלו עליהם קצת, התרגזו קצת, ריחמו קצת - ובסוף החליטו לעשות מעשה, ולהביא ישועה ומרפא לעולם.

למה נתפסתם דווקא לקמצנות?

חיים: "במשך שנה הכרנו חמש נשים בסביבה הקרובה שלנו שחלו במחלות קשות או אפילו נפטרו מהן בגיל צעיר יחסית. יום אחד נפל לנו האסימון - גילינו שלכל הנשים האלה יש מכנה משותף, כולן היו נשואות לבעלים קמצנים, ולא סתם קמצנים, אלא קמצנים כרוניים. קמצנים בדרגה הגבוהה ביותר - כי מתברר שיש שלוש דרגות. חלק מהבעלים הכרנו אישית, ועל חלקם גילינו מעדויות של אנשים שהם היו קמצנים כרוניים. בהמשך שמענו על עוד עשרות מקרים דומים, והחלטנו לחקור את העניין יותר לעומק. רצינו לנסות להציע פתרון, ולעזור להמון משפחות שסובלות בחיים עם אבא קמצן להתחיל לחיות חיים מאושרים יותר".

מוטי : "אין אחד שלא מכיר קמצן, אבל אנשים לא אוהבים לדבר על זה, ואפילו הקמצן עצמו לא יודע שהוא כזה. אין אחד שלא שומע מדי פעם שאומרים 'איזה קמצן, איזה מסכנים אשתו וילדיו'. זה בגלל שלקמצנות יש השפעות חמורות גם על הסביבה שלו, חיים עם קמצן הם מלאי סבל, כי כל דבר קטן כרוך במאמץ ובמתח. בן אדם קמצן כל הזמן סופר ומחשב, אין לו מנוחה לשנייה. הכרתי קמצן שכשהוא הולך למסעדה הוא עושה חשבון אפילו לאחיו".

חיים : "היו כל מיני תופעות שראינו גם בסביבה הקרובה וגם הרחוקה. ראינו גברים שחוסכים על הילדים בשמפו ובנייר טואלט, וסופרים לאישה מה נשאר לה בארנק בסוף היום".
מוטי : "ראינו אבות שמקציבים שמפו לילדים, ועל קונדישינר אין בכלל מה לדבר".
חיים : "יש קמצנים שאפילו חוסכים בתחבושות הגייניות לאישה שלהם, ונותנים לה להשתמש רק בצמר גפן ובנייר טואלט".
מוטי : "אישה שנשואה לבעל קמצן עוברת התעללות כלכלית, פשוטו כמשמעו. האישה נהיית פרימיטיבית: אין לה חשבון בנק, כרטיס אשראי, כספומט, את כל המשכורת שלה היא מעבירה לבעל. היא נהיית ממש כמו האדם הקדמון, צריכה ממנו אישור לקנות חבילת מסטיקים. הוא עובר איתה כל ערב על מה היא הוציאה היום, היא בכלל לא יודעת מה יש להם בחשבונות".

אגב , מתברר שהסבל היומיומי של האישה שנישאה, שלא בטובתה, לקמצן, משתנה מקצה לקצה כשהבעל הקמצן הולך לעולמו. "הדבר הכי עצוב בלהיות קמצן, זה שכולם מסביבו מייחלים ומחכים למותו, כדי שהם יוכלו לבזבז את כל הכסף שלו", אומר מוטי. "ושלא תטעי, מדובר במיליונים. אני אומר שכל קמצן הוא מיליונר, לא קיים קמצן תפרן. כי הקמצן אוסף אגורה לאגורה, שקל לשקל, וכשבגיל 70 הוא נפטר - ממחלה כמובן - הוא נשאר עם המון כסף, ואף אחד לא מבין איך הוא צבר כזה סכום גדול".

חיים : "הקמצנים חוסכים את כל הכסף כל החיים אבל הם לא חיים הרבה, כי הם חוטפים כל מיני מחלות מהלחץ והמתח שהם חווים יום-יום. אז הם בהרבה מקרים הולכים לעולמם מוקדם".
מוטי : "זה אולי לא יפה להגיד שהמשפחה מצפה למותם, אבל רק אחרי שהם מסתלקים, האישה והילדים פתאום מתחילים לחיות, להשתולל ולשמוח עם כל הכסף שהקמצן השאיר. קונים דירות, מטיילים בעולם. האישה סוף סוף מתחילה ליהנות, וכולם שוכחים כמה היא סבלה כל השנים".

אין עיתונים בבית

מוטי וחיים הם ירושלמים מלידה, כבר כמה דורות בעיר. מוטי, 61, עובד כאמור כסוכן מכס במשרד "גבאי סוכנויות ושירותים". יש לו חמישה ילדים, אשתו ובתו הבכורה עובדות איתו בעסק המשפחתי. חיים טום הוא בנו האמצעי, בן 21, שהשתחרר מצה"ל לא מזמן, והיום מלמד שיעורים פרטיים בשפות ובמתמטיקה. "יש לי 32 תלמידים. בצבא שירתתי במודיעין, אבל זה לא קשור לעיסוק שלי עכשיו".

המשפחה תחגוג לאחר מותו. מר ברנז מ"משפחת סימפסון", קמצן אולטימטיבי גטי אימג'ס

גם אם לא בטוח שאפשר לרפא קמצנות, ואפשר אולי לפקפק בסיכויי ההצלחה של המשימה הגדולה שנטלו השניים על עצמם - עדיין, אחרי הרבה שיחות שניהלו על הנושא כנראה עם כל מי שנקרה בדרכם, ועוד עשרות ראיונות טלפוניים, האבחנות שלהם בהחלט משעשעות. נדמה שכל מי שזכה להכיר קמצן מימיו - או אפילו מי שהוא, רחמנא ליצלן, קמצן בעצמו - יהיה מסוגל לזהות את עצמו ואת קרוביו בסיטואציות היומיומיות.

מוטי: "למשל, כשדוד החשמל בבית מופעל בחורף למשך זמן קצוב, וכולם מתבקשים לחסוך במים; לכל אחד מוקצבת מנת שמפו, וגליל אחד של נייר טואלט לכל המשפחה ליום שלם; אף אחד מבני המשפחה לא קונה לעצמו כלום ללא אישור האב; הילדות מתחילות לעבוד בבייביסיטר מגיל 12 ואת שכרן מעבירות ישירות לאבא".

איך מזהים קמצן? אם יש לי חבר שאני חושדת שהוא קמצן - איך אדע שהוא באמת כזה?

חיים: "בדיוק בשביל זה הכנו באתר שאלון עם כל מיני סיטואציות שיעזרו לגולשים לזהות שהם חיים עם קמצן, או שהם עצמם חס וחלילה קמצנים. יש שלוש דרגות של קמצנות - קמצן לייט, קמצן רגיל או קמצן כרוני".

השאלות באתר מגיעות ממש מהשטח. למשל זו: "לאן תיקח אותה בדייט הראשון"? א. לשבת על ספסל בשדרה ואם היא צמאה יש קולה; ב. לסרט ולמקום לא יקר בטירוף; ג. אקח אותה למסעדה הכי טובה בעיר. שאלה נוספת מהשאלון: "המזגן התקלקל - מה תעשה?" א. הולך להתנחל במחלקת הקפואים בסופר; ב. מזמין טכנאי, מה יש לעשות? ג. זאת אחלה להזדמנות לשדרג למערכת מיזוג מרכזית. ועוד שאלה:"חבר מתקשר לבקש הלוואה, מה תעשה?" א. אתן לו סכום גדול יותר למקרה שיצטרך ב. מלווה לו אך מברר בעדינות מתי הוא יחזיר ג. מנתק לו בפרצוף, מחליף מספר ולא פותח את הדלת. וכמובן : "מה המוטו שלך בענייני כספים?" א. כסף הוא רק אמצעי ולא מטרה ב. כסף לא גדל על העצים ג. לחסוך כמה שאני יכול.

תגידו , מה קמצנים עושים בקיץ, כשמגיעה עונת החופשות?

מוטי: "הוא הולך ומתנחל אצל איזה קרוב משפחה כמה ימים, במיוחד אם הם גרים במקום רחוק או ליד ים. זה הנופש שלו. קמצן בחיים לא ייצא לנופש".
חיים: "אם הם כבר יוצאים לחופש, זה רק באמצעות קופונים שהאב שומר ואוסף אחד לאחד במשך חודשים ושנים; אין עיתונים בבית, למעט עיתונים שמחולקים חינם או שהאב קיבל בתחנת דלק".

כמו שאפשר להבין, לא רק חיי המשפחה לצד קמצן אינם סוגים בשושנים - גם הזוגיות לא ממש גן עדן: לדברי השניים, בעל קמצן יעבור בסוף כל חודש על דפי עדכון כרטיס האשראי או הדפים מהבנק של האישה, ויבדוק מולה את הבזבוזים והקניות. היא תיאלץ להסתפק בכסף מזומן שהבעל מסכים לתת לה, כשיש לו מצב רוח טוב, ובתנאי שלא תבזבז יותר מדי. ואם איש המשפחה גורם סבל לילדיו, קשים פי כמה חייו של הקמצן הרווק, שמכשיל את עצמו בדרך למציאת בת זוג - שמן הסתם תבקש נפשה למות במרוצת החיים המשותפים. אז מה הפלא שלא כל הרווקות ממהרות ליפול בפח?

"כל הזמן דיברנו על הקמצנים הנשואים", אומר מוטי בידענות. "אבל יש אוכלוסייה גדולה מאוד של קמצנים רווקים, צעירים. אנחנו מכירים לא מעט בחורים כאלה, שחולמים להתחתן ולהקים משפחה, אבל בגלל הקמצנות החולנית שלהם, לא מוצאים אישה. זה מאוד עצוב. אלה אנשים שבדרך כלל יש להם כסף, אבל הם לא מצליחים להוציא שקל. כל בחורה נורמלית ופקחית יכולה לזהות תוך פגישה או שתיים שיש לה עסק עם קמצן - ומנתקת מגע.

חיים : "הרווק הקמצן בחיים לא יזמין את הדייט שלו לארוחה, הוא ישלם רק על עצמו, או ילך לשירותים כשמגיע החשבון, או יאבד פתאום את הארנק. או שהוא יזמין לעצמו רק מים, סודה, מה שהכי זול. כבר היו מקרים שהקמצן התמקח עם מוכרים או התחשבן עם המלצרית. בחורה שיוצאת לדייט אחד עם קמצן אומרת לחברים שלה 'מה הכרתם לי? הבן אדם הזה חולה', ומי שבסוף בכל זאת כן נופלת ומתחתנת עם קמצן, גוזרת על עצמה חיים של סבל ומחסור. חתונה עם קמצן זה מתכון בטוח לנישואים כושלים".

עוד אין פתרון מדעי

האמונה של חיים טום הצעיר שאפילו לקמצנים יש תקווה, שהכל תלוי בכוח הרצון, ואפשר לשנות נטיות מושרשות, שאובה מניסיונו האישי, כמי שהיה שמן מאוד, עשה דיאטה והשיל לא מעט קילוגרמים ממשקלו. "זה כמו שאומרים שהשמנה היא נטייה גנטית ואין לה מרפא", הוא מעיד. "אני גיליתי על בשרי שזה לא נכון, והורדתי יותר מעשרה קילו. זה לא נכון שמי שנולד שמן נשאר תמיד שמן, אלא פשוט צריך לשנות הרגלים, ואם יש רצון אמיתי, זה עובד. יש לא מעט שמנים שהצליחו לרדת במשקל ולשמור על משקל תקין לזמן ארוך. אם לא מנסים לא יודעים. בתור מי שהצליח לרזות אני אומר, ואני באמת מאמין בזה, שאפשר להירפא מהקמצנות כמו שאפשר להירפא מעודף משקל והשמנה. צריך לנסות, לא לוותר, ובשום אופן לא להגיד שאין מה לעשות, שככה נולדנו.

חיים , אתה בא מתחום לימודי שפות, ומוטי מגיע מתחום של עמילות מכס. איך בעצם אתם מתחברים לנושא של טיפול בקמצנות? מה ההכשרה שלכם - טיפולית, רפואית, כושר - מאיזה כיוון אתם באים להציע לקמצנות פתרון?

חיים: "קמצנות? זה תמיד עניין אותי".
מוטי : "הוא אוהב לעזור לאנשים. הוא רואה זקנה ברחוב, הוא ירים לה את הסלים, ייקח אותה עד הבית ויעביר אותה את הכביש. את הסבתות המבוגרות חיים אוהב אהבת נפש. וכשהוא ראה את הבעיה הזאת של קמצנות, שנשים נפטרות וילדים סובלים, זה נגע ללבו. זה נושא שלא מדברים עליו מספיק, וחיים רצה לעזור לאנשים האלה, למצוא פתרון למחלה הארורה הזאת. הוא תמיד היה אומר לי: 'אבא, אני אמצא תרופה למחלה הזאת, חד וחלק'. שלוש שנים הוא יושב על זה".
חיים : "אולי זה גם קשור לזה שאני מאוד פזרן. אני מעיף כספים גם כשאין לי, מעיף כסף סתם. כשאני רואה אנשים, חברים או משפחה, שמתחשבנים על כל דבר - זה משגע אותי. גם האחיות שלי פזרניות, חוץ מאחת שהייתה תמיד קשה יותר עם כסף. תמיד היא רואה אותנו מבזבזים ונהנים, ולפעמים היא נהיית ממש מדוכאת מזה שאנחנו קונים המון בגדים, למרות שאחותי הקטנה בת ה-11 אומרת לה, 'טל, כסף הולך וכסף בא'. אני פזרן, ואולי בגלל זה אני יותר רגיש לקמצנות וישר קולט דברים כאלה".
מוטי : "חיים, אל תגיד פזרן - יותר נכון להגדיר אותו לארג', נדבן . חיים לוקח את האחיות שלו לקניון ונותן להן ליהנות. וגם אני, אותו דבר".

ומה עם האמא של חיים, אשתך?

"גם היא. וכשהתחלנו להתעסק בזה הגענו למסקנה שעשרות אלפי משפחות בישראל סובלות מהבעיה הזאת בצורה קיצונית, וקל וחומר בעולם, בעולם זה מאות מיליונים".

ניסיתם לדבר עם פסיכולוגים ואנשי מקצוע? מצאתם סטטיסטיקות?

"המדע עוד לא מצא לזה פתרון. בשביל זה באנו אנחנו. יש רק את קבוצות התמיכה האלה באינטרנט, לנשים של קמצנים, אבל הן לא מתמודדות עם הבעיה, הן עוזרות רק לנשים שחיות עם קמצן ולא לקמצן עצמו".
חיים : "בניגוד למחלות אחרות, למחלת הקמצנות לא יעזור מתן תרופות, כדורים וכדומה. פסיכולוגיה היא חלק בלתי נפרד מהתהליך, אך ממש לא רק. בגלל שכולם חושבים שזאת תכונה גנטית, הם לא מאמינים שאפשר לשנות את זה".

ספרו לי קצת על התוכנית שלכם להירפא מהקמצנות בעשרה שלבים.

"אנחנו לא יכולים לגלות".
מוטי : "אסור לגלות, זה באתר. קודם נרשום על זה פטנט".

בכל זאת, תנו דוגמה.

"בנינו תוכנית של עשרה שלבים, ומי שעוקב אחריהם יכול להגיע להצלחה. אין הצלחה של מאה אחוז. הטיפול יכול לקחת בין חודש לחודשיים, אבל זה תלוי בעזרה של בני המשפחה. זה נורא אינדיבידואלי".
חיים : "הדבר הראשון שצריך לעשות, והוא הכי חשוב, זה להבין שזאת לא בושה. אתם חולים וזקוקים לריפוי. יש לכם משהו להפסיד? לא נראה לי, תוכלו להרוויח פה חיים חדשים וטובים יותר. בסקר גיליתי שאחד מתוך עשרה אנשים לוקה במחלת הקמצנות. וחמישה קמצנים מתוך עשרה לא מודים ולא מודעים למחלה. אז הצעד הראשון הוא מודעות. בהמשך יש באתר גם מקום לתת לבני המשפחה של הקמצן, אשתו וילדיו, לכתוב לו ולתאר מה הם חושבים עליו. זה צעד מאוד חשוב כי הוא מאפשר להם לדבר על זה. הקמצן סוף סוף מבין איך הוא נראה מבחוץ, וזה עוזר מאוד, כי הרבה פעמים בכלל לא היה לו מושג".

אף אחד לא מודה בקמצנות, רק ב''חסכנות''. ג'ורג' מסיינפלד צילום: יח''צ

מה הצעד הבא?

"בהמשך יש כל מיני תרגילים, משימות. למשל - להוציא את המשפחה למסעדה, להוציא כסף"
.
אבל הקמצן לא יישב כל הזמן ויחרוק שיניים כשיראה את כולם מבזבזים כסף?

"כן, אבל זה כבר שלב יותר מתקדם בתהליך. בשלב הזה האבא כבר אמור ליהנות מזה, וגם המשפחה, כי זה משהו שהם אף פעם לא עשו".

הייתם אומרים שהקמצנות היא תכונה יותר גברית או יותר נשית?

מוטי: "יותר גברית. אמנם יש גם נשים קמצניות, אבל הרוב זה גברים, כי הכסף אצלם והשליטה אצלם".
חיים : "למרות שאם האישה דומיננטית יותר ומתעסקת עם ההוצאות, אז זאת יכולה להיות גם אישה".

אילו סיפורים מעניינים שמעתם בסקר הטלפוני שעשיתם?

"אישה אחת בת 50 לערך סיפרה לי שהיא נסעה עם בעלה ועוד זוג חברים ללונדון, הבעל שם קמצן והאישה לא. הם טיילו וראו דוכן של קנטקי פרייד צ'יקן, ושני הגברים עמדו בצד ונתנו כסף לנשים שילכו לקנות. ואז האישה של הקמצן ביקשה עוד קטשופ, שילמה וקיבלה. אחר כך היא חזרה אל הבעל עם העודף, והוא ידע בדיוק כמה זה צריך לעלות, והעיר לה: 'איפה עוד 30 פני?' היא אמרה לו, ביקשתי עוד קטשופ. והוא כעס, 'בשביל מה את צריכה עוד קטשופ?', ועשה לה בושות איומות".

"השתדלנו בסקרים לחפש אנשים ונשים מכל הגילים, גם בטווח הגילים שלי. הייתה שם גם מרואיינת בת 20 בערך, שסיפרה על חברה קמצנית. הן יוצאות כמה חברות יחד לשבת במסעדות, כולם מזמינים אוכל ושתייה, ורק הקמצנית לא מזמינה כלום, או מזמינה רק סודה. היא אומרת שהיא לא רעבה, אבל אוכלת ומנשנשת מכולם. גם כשהן הולכות לסרט, כולן משלמות בקופה, ורק היא אומרת "אין לי מזומן, יש לי רק ויזה", ואז כבר אין זמן, והאחרות מזמינות אותה. פעם אחת הן החליטו לעשות לה תרגיל, וכשהיא אמרה שיש לה רק ויזה, הן אמרו 'יופי, אז תזמיני אותנו - ואנחנו ניתן לך מזומן'. מהיום ההוא הצעירה הקמצנית הפסיקה לעשות קטעים, ומיד הביאה כסף במזומן".

מבין כל השיחות והסקרים שעשיתם, היה גם מישהו שהודה "אני קמצן"?

מוטי: "ממש לא. אף אחד לא חושב שהוא קמצן. כולם אומרים 'אנחנו חסכנים, מחושבים' אבל זה רק תירוץ".
חיים : "אבל גם אם אנשים לא יודעים שהם קמצנים, בני המשפחה יכולים להראות לו בעדינות ובנימוס את האתר הזה".

אתם חושבים שזה עניין עדתי?

מוטי: "אומרים שפרסים, טוניסאים ותימנים קמצנים. אבל זה רק סטיגמות. זה חוצה את כל העדות וגם את כל המקצועות - עורכי דין, שופטים, מורים, עמך. כולם".

זה עניין של גיל?

"תראי, יש קמצנים בכל הגילים, אבל ברור שזה מחמיר עם הגיל. גם ההוצאות גדלות - יש בית ספר וטיולים לילדים וחוגים וטיפולי שיניים, והקמצן לא ישן בלילה. אבל בסופו של דבר, הקמצנות רק מגבירה את המחלות ולכן מגבירה גם את ההוצאות. השמנה, לחץ דם, סרטן, הכל".
חיים : "נגיד שאת נשואה לבעל קמצן, את לא יכולה להנות מהחיים, את פוחדת ממנו פחד מוות, כל המשכורת שלך עוברת אליו, את לא יכולה לקנות לעצמך שום דבר, את בלחץ. כל ההנאות שלך בחיים הולכות. אז יכול להיות שגם האכילה שלך לא טובה, זה גורם ללחץ, מתח נפשי".
מוטי : "זה בדוק. אישה שנשואה לבעל קמצן במשך 20-10 שנה, האישה הזאת גמורה. היא נהיית חולה חבל על הזמן".