ראשי » סגנון » בית » משפחה וזוגיות

אמא אליפות: 3 נשים שהן גם אמהות וגם אלופות

אם חשבתן שמגיעה לכן מדליית זהב על ריצת המרתון כשהזאטוט בוכה, מה תגידו על נשים שמגדלות ילדים ומתאמנות במקביל לאולימפיאדה? שלוש נשים, שבין אימון לתחרות מתפקדות כאמהות

לפני שבע שנים, כשענבר רונן, 37, עוד למדה חינוך גופני לתואר ראשון בוינגייט, היא הוזמנה להשתתף בתחרות רכיבה שהתקיימה באילת. כשהגיעה למקום הראשון, החליטה שהיא מפנה בחייה מקום חשוב לאופניים, ומאז היא אלופת ישראל כבר שש שנים ברציפות ומדורגת 62 בעולם, מה שמאפשר לה כרטיס כניסה למשחקים האולימפיים שיתקיימו ב-2012 בלונדון.

"כל סדר היום שלי מוקדש למטרה הזאת," היא אומרת. "גם המשפחה תומכת. בעלי, גלי רונן, שבעצמו היה אלוף ישראל בתחרויות רכיבה, ההורים והאחים, וכמובן הבת שלי, רין, בת התשע, שגדלה לתוך הדבר הזה."

אמהות זה לא הדבר הראשון שעולה בראש כשחושבים על ספורטאיות אולימפיות עם שגרת יום מטורפת ושרירים מברזל, אבל מתברר שיש לא מעט כאלו. למשל, אינה שבייב, 29 , שמתאמנת בקליעה מדי יום ובמקביל מגדלת לבד את בתה ליטל, בת חמש וחצי. "זה ענף קשה ויקר בגלל הציוד, הרובים, הכדורים, הביגוד והאביזרים, וקשה להתקדם בו בארץ, גם משום שאין הרבה מטווחים כמו שצריך," היא מספרת. "התחלתי בגיל 13 ברוסיה, והמשכתי בארץ. לא מזמן עברתי מפתח תקווה לאשקלון כדי להתאמן עם המאמן בוריס פולק, שמאמן אלופים ברחבי העולם. אני מקווה להגיע לאולימפיאדה הקרובה, ואם לא, אמשיך להתאמן עד שאגיע. לשמחתי אין הגבלת גיל בתחום הזה."

איך את משלבת את האימונים עם האמהות?  
"המדינה עוזרת לי עם מלגה של ספורטאית ועולה חדשה, יש תמיכה של 'אתנה,' המועצה לקידום ספורט נשים בישראל, גם מבחינה מנטלית, והשכונה כולה עוזרת לי. אם אני צריכה לנסוע לתחרויות, למשל, גם אם לשבועיים, כולם מסביב עוזרים לי עם ליטל ושומרים עליה, כי יודעים שאני לבד."

היא מצליחה להבין את זה?
"היא מאוד בוגרת ומבינה שזה בשביל משהו שאמא אוהבת ומשקיעה בו. מאז שהייתה קטנה היא שואלת אותי מראש 'לכמה זמן את נוסעת.'? אני אומרת לה למשל 'שבועיים,' ואז היא מבקשת שאראה לה באצבעות

כמה זה, וסופרת ומראה לי כמה זמן יש לה לחכות לי. ברור שזה קשה, אבל אני רוצה שגם היא תתנסה בענף הזה כשתגדל. עכשיו אני רוצה להתחיל קורס מאמנים, אולי בעתיד אפילו אאמן אותה."

גברים נרתעים מיכולת הצליפה שלך?
"אין לי זמן לפגוש גברים, אני בעיקר מתאמנת ומגדלת את הילדה שלי. אבל אני חושבת שגברים עשויים לחשוב שזה מושך, לא מרתיע."

"אין לי רגשות אשם בנוגע לאמהות שלי," אומרת יבגניה זבולוטני, 26, אלופת ישראל ביידוי פטיש, שהייתה בעבר זורקת דיסקוס ועברה ענף לפני שש שנים לאחר ניתוח בברך. היא מגדלת את בתה בת השלוש עם בעלה, ויקטור זגינאיקו, שעזב את הדיסקוס לטובת הדיפת כדור ברזל. אביה מאמן את שניהם, והסבתות משני הצדדים עוזרות כשצריך. "סידרתי את היום שלי ככה שאני מתאמנת בבוקר ואז הולכת ללמד. אני מורה לחינוך גופני בחינוך מיוחד, ואת כל מה שאני צריכה לעשות אני עושה עד שהבת שלי מסיימת את הגן. מחמש אני איתה בכל ערב, כל הערב, עד שהיא הולכת לישון."

מה עשית בתקופת ההיריון?
"המשכתי להתאמן כרגיל ובחודש שביעי אפילו השתתפתי בתחרות והגעתי לתוצאה טובה. אין בעיה אם את בכושר ועשית את זה גם לפני ההיריון."

איך בעלך מקבל את זה?
"קשה להיות שני ספורטאים בבית, כי האימונים לוקחים זמן. אנחנו מנסים לתמרן בין השעות. בעלי גם עובד כהנדסאי מכונות ומתאמן כשיוצא לו. אי אפשר להפסיק להתאמן לגמרי. אין בינינו קנאה בכלל, זה דווקא עוזר שאנחנו באותו ענף כי יש עם מי לחלוק את החוויות, הוא מפרגן לי לגמרי ומקווה שאגיע לפניו לאולימפיאדה."

עד כמה את קרובה ליעד?
"לגמר אליפות אירופה אפשר להגיע עם 66 מטר, והשיא שלי עומד כרגע על 59.19 מטר."

איך בנויה שגרת האימונים שלך?
"התחום הזה מפעיל את כל הגוף, כשהרגליים והגב צריכים להיות חזקים במיוחד. צריך לפתח מהירות גדולה כי מדובר בארבעה סיבובים מהירים לפני שזורקים. בנוגע לדיאטה, אני דואגת לא לאכול מטוגן או שומנים ומקפידה לאכול הרבה בשר, חלבונים, פחמימות, אבל לא שומרת על המשקל. אני לא יכולה להיות רזה וקטנה, להפך - אני צריכה מסת גוף די גדולה בשביל שיהיה לי כוח לזרוק. אז כן, אני אוכלת גם גלידה ושוקולדים. הבעיה היא שבתקופה שלא מתאמנים צריך לאכול פחות גלידה."

גם ענבר רונן מקפידה שיהיו גלידה, שוקולד ופיתויים אחרים בבית, בעיקר בגלל הילדה. "אני רוצה לקיים חיי משפחה נורמליים, עד כמה שאפשר, לא למנוע ממנה דברים שיש ליל ים אחרים," היא אומרת. "משטר התזונה שלי חמור מאוד, ירדתי 30 קילו מאז שהתחלתי להתאמן, כי עליתי מאוד בזמן ההיריון, אבל גם ביחס למה ששקלתי קודם, זה בערך 20 קילו פחות. אני עובדת עם תזונאית באופן יומיומי ומודדת משקל ואחוזי שומן. היחס בין המשקל להספק ולמהירות בענף שלי חשוב מאוד, ואף על פי שמבחינת כושר אני משתפרת משנה לשנה, הגיל משחק תפקיד בקושי לשמור על המשקל. זו מלחמה קשה יותר כשהגוף מתחיל להתבגר, אבל האלופה האולימפית מבוגרת ממני בשנתיים, אז אני יודעת שזה אפשרי."
 

רונן בחרה אף היא בתחום שבו התחיל בעלה, אבל במקרה שלה, הוא דווקא בחר לרדת מהגלגלים, לפחות במישור התחרותי. "לא קל לו. הוא עשה ויתור גדול, עזב את התחרויות וויתר על הקריירה שלו כספורטאי כדי שיהיה לי זמן להתאמן ולהשקיע. במקום זה הוא פתח חנות אופניים גדולה ומצליחה, והוא מחויב ותומך, ונמצא שם בשבילי. הרבה גברים היו רוצים שהאישה תהיה בבית ותחכה להם כשהם חוזרים מהעבודה, ואני יודעת שגלי מאוד מיוחד בעניין הזה."

איך את משלבת את האימונים בשגרת החיים הרגילים של עבודה, אמהות וזוגיות?
"יש לי מאמן אוסטרי שעובד איתי דרך האינטרנט, הסקייפ והטלפון. אני שולחת לו את הגרף של הרכיבה אחרי כל אימון ואנחנו מדברים כל יומיים בערך. אני נוסעת אליו מדי כמה זמן, וגלי ורין נוסעים איתי כשמתאפשר, בעיקר למחנות אימונים ארוכים יותר. לפעמים אני נאלצת להוריד אימון פה ושם משום שלא מסתדר עם סדר היום הצפוף. "אני משתדלת לעשות אימון בוקר קבוע בחמש וחצי בבוקר, אחר כך הולכת לעבוד בקיבוץ במה שצריך, וגם מדריכה קבוצת ילדים במשמר העמק והזורע בכדורגל ובאופניים. אני אוהבת את זה. אני עובדת בחצי משרה כרגע ואת יתר המשרה משלימים הספונסרים שלי, שמשלמים בעצם לקיבוץ. מצד שני, בצהריים לא מתאפשר לי לנוח יותר משעה וספורטאים צריכים הרבה יותר מזה. אין ספק שהתוצאות שלי טובות יותר אחרי מחנות אימונים. אימון ערב כולל ריצה, חדר כושר ומשקולות, וגם   את זה הבת שלי חיה מגיל שלוש ומצטרפת לפעמים."

היא מבקשת לפעמים שלא תיסעי?
"פעמיים יצא לי לא להיות איתה בליל הסדר, והיא שאלה למה אני צריכה את זה ואולי לא אסע עכשיו. אבל בסך הכל היא יודעת שזה חשוב לי ותומכת בי. אני זוכרת את הפעם הראשונה שבה לקחתי אותה איתי למחנה אימונים ארוך בחו"ל. רק אז נפל לה האסימון עד כמה חשוב להתמיד באימונים. בארץ היא רגילה לראות אותי מנצחת ועולה על פודיום בכל תחרות, ובתחרויות בינלאומית היא רואה שאני מגיעה פתאום למקום .60 זה מחזק את ההבנה שלה עד כמה חשובה המחויבות שלי למשמעת כדי להשתפר."

היא רוצה אח או אחות?
"תשאלי אותה אחרי 2012 . הגיל משחק תפקיד בעניין הזה, אז ברור שנצטרך לחשוב על זה. דווקא מבחינת האופניים הגיל לא מטריד אותי."

גם שבייב בטוחה שבענף שלה הגיל הוא רק יתרון. "קליעה זה מקצוע של ריכוז ושל דיוק, ושל הרבה ניסיון. כבר בגיל 13 ידעתי שאני אוהבת את זה. בבריאנסק, המקום שבו גדלתי ברוסיה, היו באים ומסבירים על ענפים שונים בספורט, ואני מיד התאהבתי בקליעה. תמיד צחקו עליי שבמקרה פספסתי את היום שבו באו להסביר בבית הספר על ג'ודו, כי אז הייתי הולכת לג'ודו."

עוד מקצוע לא ממש נשי.
"אני לא חושבת שקליעה הוא תחום גברי דווקא. הוא תחום ותיק במשחקים האולימפיים ובגלל זה אולי פעם נחשב ליותר גברי, אבל עם השנים יש יותר ויותר נשים שטווחות ונהנות מזה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...