ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » חיננית

היו שלום ותודה על הבגדים: חיננית בטור פרידה

הקטסטרוף: חיננית מסתלקת. אופס, הצליח לה: מצאה שוגר דדי. שוטרת האופנה נפרדת בלי לבקש סליחה מאף אחד

חיננית: היי דודו, אל תנתקי. בשורות טובות בפי.

דודו: מי זאת?

חיננית: אחותך הצולעת.

דודו: היי חיננית, מה עשיתי ומה לבשתי?

חיננית: מצאתי שוגר דדי ואני פורשת, אני מפוצצת בכסף ואני חייבת לצאת איתך לשופינג בפריז.

דודו: באמת הגיע הזמן שתעזבי, משטרות אופנה זה כזה 2004

חיננית: זה גם נורא שטחי.

דודו: נכון. מאז שוולנטינו, קיסר ההוט קוטור, פרש, אין הצדקה לבסטה שפתחת פה.

חיננית: אבל למה להעליב? דודו: בתור פיצוי אני לוקחת אותך לפאשן שואו יוקרתי, אדאג שנשב ליד

אנה וינטור.

חיננית: אני הכי מחליקה לה דקסמול לילה לדרינק. אני חייבת להעלים לה את מעיל הפרווה.

דודו: מה לגנוב מה? כבר שכחת שאת עשירה? אם תמשיכי ככה אני מנתקת לך.

חיננית: אז מה אני אמורה לעשות עכשיו בכל הזמן הפנוי שלי?

דודו: אויש, תנוחי. את זקוקה לזה. מפה אני שומעת ורידים נפוחים ברגליים. ואני מריחה שגם דילגת על התור לפדיקור, קדימה לקבוע תור.

חיננית: יא, איזה רעה.

דודו: לא, את.

חיננית: אז למתי להזמין לנו כרטיסי טיסה?

דודו: דברי עם הסוכנת שלי.

סער: אני בתאילנד, אפשר לדבר כשאחזור?

חיננית: אתה חוזר?

סער: מה את רוצה?

חיננית: אל תעשה שם שופינג. הכול שם חיקויים.

סער: אל תדאגי, בגללך השתנתה כל תפיסת עולמי בכל מה שקשור לבגדים.

חיננית: אז למה אתה עדיין מאכזב?

סער: על מה את מדברת? הסטייל שלי השתפר משמעותית בגללך.

חיננית: מה זה? גם אתה מתחיל איתי כי אני פורשת?

סער: אני כבר מתגעגע.

חיננית: אז אתה כן מתחיל איתי. לפחות זרקת את כל הסמרטוטאז' שלך יחד עם בולבולון?

סער: כמו שביקשת, השלכתי את כל המלתחה הישנה.

חיננית: יפה מאוד. מתחרט על משהו שקנית?

סער: על כל המלתחה החדשה.

חיננית: יפה מאוד, ממושמע. פעם הבאה אני מבקשת לנפוש בפריז, הרבה יותר שיק.

סער: את דווקא היית נהנית פה, יש פה מלא ליידי בויז, היית משתלבת פה יופי.

חיננית: איכס, סוטה!

חיננית: איפה אתה?

קובי: בדיוק אצל ליאונרדו.

חיננית: דה קפריו? עם בר?

קובי: לא, ליאונרדו זה מעצב שעושה בגדי גברים שאני לובש. כולם מחקים אותו.

חיננית: נכון שאתה חי באילוז?'

קובי: לא התקשרת לבקש סליחה ליום כיפור?

חיננית: מה זה, הפכת להיות פולני?

קובי: בכלל לא, אני לא מתייחס למה שאת כותבת עליי או על איך שאני מתלבש, מאז ומתמיד אני ניזון רק מהקהל שלי.

חיננית: אז אתה כן תתגעגע אליי?

קובי: לא אתגעגע אלייך בכלל בכלל.

חיננית: די נו, בטוח זרקת את כל תחפושות האלביס שלך שעשויות מטפטים.

קובי: אני לובש את כל הבגדים שלי, יש רק חולצה אחת שקניתי שלא יצא לי ללבוש כי היא קטנה עליי. יש לה מחשוף וי עמוק, אבל התרחבתי לאחרונה והיא לא עולה עליי.

חיננית: מחשוף עמוק? מה אתה, פרחה?

קובי: לא, תקופת הבגדים של פאטמה שהייתה לי עברה כבר לפני 15 שנה.

חיננית: אבל על הגוונים לא ויתרת?

קובי: עד לפני יומיים הייתי שחור לגמרי, וכשהבטתי במראה זה הרגיש לי לא נכון, אז החזרתי את הבלונד.

חיננית: נכון שאתה קצת הומו?

קובי: תלמדי לפרגן ולתת, כך בורא עולם יחזיר לך רק תמורה.

חיננית: כבר מצאתי שוגר דדי, תודה.

חיננית: את בטח הכי שמחה שאני פורשת.

עינת: ממש לא, היית יציקה בחיי. לא אשכח את הפעם הראשונה שאמרת לי שגנבתי למסעודה משדרות את ארון הבגדים. כשחזרתי הביתה זרקתי חלק מהבגדים שלי לפח.

חיננית: את חופרת כפרה. אז זה בעצם הכול היה בכוונה?

עינת: אני לא חושבת שיש לי סטייל. אני כמו נערה בגיל ההתבגרות, אני מאמצת כל מיני טרנדים מרושלים, זרוקים, אבל לצערי זה לא עובד.

חיננית: השקים שלך באמת חסרי אונים.

עינת: אני לא אשכח שכתבת עליי "תפוח אדמה שרוף מהקומזיץ."

חיננית: אז את כן כועסת עליי?

עינת: מה פתאום, אמרתי לך, יש לי ערימה בארון של "חיננית לא אהבה," ואז אני מעבירה להומלסים.

חיננית: איזה רעה, לא יפה. גם ככה הם סובלים מעוני ונראים זוועה, אז להלביש אותם מחרוד זה ממש פשע.

עינת: חיננית, את בסך הכול עושה מצווה.

חיננית: אני מצווה עלייך להתעורר ולהפסיק ללבוש סמרטטת של בנות מצווה.

עינת: אני באמת צריכה להפסיק לעשות שופינג גרוע.

חיננית: צריך לחוקק חוק נגד הסטייל שלך.

עינת: את חייבת להיות חברת כנסת, הם ימותו עלייך.

חיננית: ותצביעי לי?

עינת: ניתוק

חיננית: היי חמוד, מה זה הרעש הזה?

נתן: אני בדרכים על האופנוע שלי.

חיננית: אני מקווה שבדרך לשופינג.

נתן: למה את אף פעם לא מחמיאה לי?

חיננית: כי פצצת זרחן חיבלה לך בבלוטת הטעם.

נתן: גדלתי בהתנחלות, השיק אצלנו זה קרעים, מכנסיים בלויים וסנדלים.

חיננית: אפשר להוציא את הבחור מההתנחלות, אבל אי אפשר להוציא את ההתנחלות מהבחור.

נתן: דווקא דיברתי עם אחי הצעיר על אופנה, התבכיינתי על זה שרק ביישוב הבנות מתעלפות מהבגדים הקרועים.

חיננית: בהחלט רשמתי התעלפות, מאז אני מעדיפה לשמור מרחק.

נתן: את לא אוהבת אותי?

חיננית: אתה מתחיל איתי? נתן: האמת, אני קצת מפחד ממך.

חיננית: ואני מפחדת מהבגדים שלך.

נתן: את תמיד מכאיבה לי. סטירה כואבת פחות ממה שאת כותבת עליי.

חיננית: רגע, אתה מאיים עליי? נתן: אל דאגה, זרקתי את הסמרטוטים וקניתי חולצות של "אברקומבי."

חיננית: מיליונר צריך ללכת עם "גוצ'י."

נתן: אני נשאר אני. אמשיך לעשות שופינג במכירות חיסול בשפרעם.

חיננית: אז אתה לא מתנצל?

נתן: לא. אבל אני מאחל לך רק בריאות, אני מתנדב בבית החולים שניידר וממה שראיתי את נורא חיוורת, את בטוחה שהכול בסדר איתך?

חיננית: אני לא מאמינה, אלוהים נותן עיניים למי שאין פודרה לכסות את נזקי השמש. צ'או.

שרון: היי מנוולת, מה את רוצה?

חיננית: אקסקיוז מי!?

שרון: סלחתי. סתם, חינניתה, אני מתגעגעת אלייך.

חיננית: לסבית? שרון: מאז שהכרתי אותך, כשכתבת עליי דברים כאלו נוראיים, אנשים עוצרים אותי כל הזמן ברחוב ואומרים לי שהשורול מהמם, שהמקיאג' מעודן ושאני ממש, אבל ממש, לא יוזו'רלית.

חיננית: מה את רומזת, שאני המונית, מסחרית ובגלל זה אני עוזבת?

שרון: די, את עוזבת?

חיננית: לא מתאים לך להתחנף, את בטח רוצה משהו, נכון?

שרון: מתחנפת!? את כל הבגדים שלי זרקתי והחלפתי במלתחה חדשה. בגללך. שבוע אחר שבוע אספתי את הביקורת עם הציונים לשבח שכתבת עליי ומסגרתי אותה. בגללך. אז לא מתוקה, עכשיו שאת עוזבת אני לא צריכה ממך כלום.

חיננית: אולי להתחרט על מה שלבשת כל הפעמים האלו שכן חטפת פצצות ממני?

שרון: העבר פתאום לא מעניין אותי, התקדמתי. שתהיה לך פנסיה נעימה. ביי.

חיננית: היי ג'נמ"ש, אני מתקשרת לכל מיני סלבס שכתבתי עליהם כדי להגיד אסטה לה ויסטה. בייבי, למה את מתלבשת כזה רע? זה בכוונה?

ג'נמ"ש: ואו, אני סלב? איזו מחמאה. אבל למה את עוזבת? אני נורא אוהבת אותך.

חיננית: באמת? למה? ג'נמ"ש: כי את אייקון אופנה. אני אומנם לא מקשיבה להערות שלך, אבל למדתי ממך דבר או שניים.

חיננית: פייר? לא שמים לב.

ג'נמ"ש: ברור שכן, הפסקתי ללבוש טי שירט וג'ינס.

חיננית: ומה עם שמלות שפך הירקון שלך בצבע טורקיז כולרה, עדיין אוהבת?

ג'נמ"ש: די, תפסיקי.

חיננית: לא, תפסיקי את. שברת לי את הקרנית. אחת הסיבות שבגללן אני עוזבת זה כדי לא לקבל קטרקט מהסטייל שלך.

ג'נמ"ש: את יודעת שעכשיו זה ימים של תשובה וסליחה?

חיננית: אז את כן מצטערת על מה שאת לובשת?

ג'נמ"ש: לא. מצד שני, כן. מה שלבשתי להקרנת "סקס והעיר" באמת היה נורא.

חיננית: נכון. אבל ביקשת כל כך יפה סליחה שאני סולחת.

מילים אחרונות לפני ניתוק הקשר? ג'נמש: אמן שהשנה קרלה ברוני תעתיק את הסטייל שלי.

חיננית: לא, את לא מבינה מה עבר עליי עכשיו עם ג'ודי ניר מוזס שלום.

אלין: מי זאת?

חיננית: זה "האח הגדול" או מי החמצן שדפקו לך את קו החשיבה?

אלין: לא, מי את, התכוונתי.

חיננית: הסיוט של ארון הבגדים שלך.

אלין: יו, חיננית! אמא שלי מתה עלייך.

חיננית: תקשיבי לאמא, אימהות תמיד יודעות מה טוב. אז אני נפרדת מכל הסיוטים שלי ואת חלק מהרשימה, ואלייך אני מתקשרת רק כי אני בטוחה כי עמוק עמוק חבוי בך איזה פוטנציאל. יש מצב שתשתני?

אלין: את לא מבינה, אני חושבת עלייך כל הזמן, כשאני יוצאת לשופינג אני שואלת את עצמי אם תאהבי את מה שקניתי. את כל הזמן במחשבות שלי.

חיננית: אז גם לך יש סיוטים?

אלין: כן.

חיננית: תתגעגעי אליי?

אלין: אני מתה על הקטילות שלך, אבל הפרגונים הלא ברורים שלך תמיד מעליבים אותי.

חיננית: את נעלבת? את יודעת איזה מעליב זה שכשאמרת לי שחשבת עליי בשופינג ואז הגעת לאיוונט בטוטאל לוס של נערת גלגל מלאס וגאס?

אלין: אני מתלבשת סבבה. חיננית, אל תגזימי, אני קלילה כזאת.

חיננית: כמו השמלה הלבנה מתחרה צ'יפית שלבשת לאיזה אירוע פח"ע? אלין: שתדעי לך שזרקתי אותה. חיננית: יופי, אז אני את שלי עשיתי. אבל אולי סליחה באופן רשמי?

אלין: כן, מגיע לי.

חיננית: נראה לך!?

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

חיננית

פוקחת עין על הידוענים, משבחת את המתלבשים הטובים וקורעת לגזרים את המגזימים בטעמם הרע
לבלוג של חיננית

לכל הכתבות של חיננית