חוק וסדר: איך גורמים ילדים לסדר את החדר

גם אם הילד שלכם מוכן לחיות בחדר מבולגן, זה לא אומר שאתם צריכים להסכים לזה. הקפדה על ארגון וניקיון הסביבה הפרטית היא ערך חינוכי שיעזור לילד בחיים. וכן, יש גם טיפים

ליטל רוזנשטיין | 6/10/2010 9:03

רוב הילדים אוהבים רעש ובלגן. רוב ההורים אוהבים סדר ושקט. בכל זאת, גם ההורים שרואים בארגון החדר והסביבה הפרטית מטלה מפרכת, המנוגדת לשיטת החינוך המפנקת שלהם, צריכים לראות בסדר ובארגון חלקים חשובים ביסודות החינוך של ילדם, להתנהלות יעילה בהקשרים רבים בחייו.

"סדר, מעבר להיותו ערך חינוכי, הוא כלי שנועד להקל על הילד להתמצא ולתפקד בחלל מוכר," אומרת ליאת מנדלבאום, פסיכולוגית קלינית מומחית ומנהלת פורום פסיכולוגיה קלינית באתר "דוקטורס." "כשילד נדרש לסדר את סביבת המשחק שלו הוא לומד מהי אחריות, לכבד ערכם של חפצים, להתחשב בצורכי זולתו ולכבד את המרחב של בני הבית. הוא לומד שלכל חפץ יש מקום ומפתח תחושת ארגון וסדר, שתהפוך בעתיד להכרה אסתטית. בהיבט הטכני, הסדר מאפשר לילד לנצל טוב יותר את המרחב, לבחור ביעילות את הפעילויות בו ולהתמקד בכל פעם בעניין אחד, למצוא ולהתמצא וללמוד על סיבה ותוצאה. ברמה הרגשית, הסדר מעניק תחושת שלווה וביטחון, שקט מהסחות דעת, תחושת קביעות שממנה אפשר לצאת אל העולם ואליה ניתן לחזור בסוף היום."

סידור מוצלח מתחיל במציאת פתרונות אחסון צילום: גטי אימג'ס

בעידן השפע, חדרי הילדים משופעים בחפצים והגירוי העצום עלול להקשות על התארגנות יעילה במרחב. איך באמת עושים סדר בבלגן?

"ילדים צעירים מתקשים לווסת את ההיצע העצום הזה והם עלולים ללכת לאיבוד בתוכו בלי ליהנות ממנו באמת. לכן, חלק מהחינוך לסדר וארגון מתחיל בעיצוב סביבה הגיונית וידידותית, שתאפשר לילד גישה חופשית, אך גם התארגנות ושליטה."

לדברי הדר קוגל, מנחת הורים בכירה ומדריכת מנחים ב"מכון אדלר," החינוך לסדר וניקיון מתבסס בעיקרו על חיקוי, ולפיכך יש חשיבות רבה לדוגמה האישית. ברוב המקרים שבהם ההורים הבלגניסטים בעצמם כועסים על הבלגן

שעושים הילדים, הם למעשה מפנים את הכעס לתחושת חוסר האונים שלהם כלפי עצמם.

ולגבי טיפים מעשיים, ג'קי גונגרדי, מנהל "כתר פלסטיק," מציע: "סידור מוצלח של חדר הילדים מתחיל במציאת פתרונות אחסון, המשרים אווירה נעימה ועוזרים לילד בשמירה על הסדר. אחסון נכון, המותאם לצרכים של הילד וההורה, הוא כזה שמשלב אסתטיקה, פונקציונליות ועמידות. קופסאות שקופות ומוצרים ניידים שמאפשרים מודולריות וגיוון יכולים להוות פתרון לחדר מבולגן".

הכן ילדך לבלגן

מחפשים את הדרך לחנך את ילדכם לסדר וארגון? מנדלבאום וקוגל מעניקות את הטיפים לסידור החדר בהתאם לגילו של הילד ויכולותיו:

גיל שנה וחצי: יש להקנות לילד ערכים של סדר

בגיל צעיר מאוד ולהפוך את סידור החדר לטקס קבוע. כל ערב לפני הרחצה מסדרים את החדר. בשלב זה, אי אפשר לדרוש מהילד שיסדר בעצמו, אלא לסדר ביחד מתוך אווירה של עשייה ולא בנימת כעס. ילד צעיר קולט הרבה מהאווירה הלאו דווקא מילולית, ורצוי להנחיל מגיל צעיר שאפשר לבצע חובות גם באווירה טובה. במידת האפשר, יהיה הפעוט שותף לאיסוף ולסדר. בהמשך, הופכים המשחקים להיות מגוונים ומורכבים יותר ונדרשות מיומנויות מוטוריות וקוגניטיביות של מיון וסיווג, המצריכות עידוד והכוונה של ההורה. הורה שמסדר את החדר במקום הילד מונע ממנו הזדמנות לשכלל כישורים אלה.

גיל חמש: יש סיבה להאמין שההרגל לסדר כבר מופנם והילד יסדר בעצמו את החדר.

בשלב זה, עדיין חשוב לוודא שהילד אכן מסדר את החדר, תוך אמירות מעודדות, כגון "זה מאוד נעים לי שיש לי ילד שדואג לחדר ולסדר." האווירה המעודדת נותנת מוטיבציה להמשיך.

גיל שבע ומעלה: הילד עשוי לפתח תחושות טריטוריאליות כלפי חדרו, שהרי זה המקום הפרטי שלו בתוך הביחד המשפחתי.

אלא שבשלב זה עשויים להופיע ניצנים של "מרד" בגלל הצורך לחוש שליטה במקום הפרטי. במקרים כאלה כדאי להגדיר מחדש את הכללים - אולי לאפשר יותר חופש פעולה, אבל לקבוע את הקווים האדומים. להציב גבולות כמו: "אפשר שהשולחן יהיה מבולגן, אבל הבגדים לא יהיו זרוקים על הרצפה." סביר בהחלט לדרוש מהילדים לסייע בסידור המיטות ולשמור על מידה של ארגון בתוך ומחוץ לארון. כדאי לקבוע כללים כאלה מתוך דיאלוג. כשהכללים נקבעים בשיתוף עם הילד, הוא יחוש מחויבות לקיימם.

גיל 14 ומעלה: בגיל ההתבגרות המצב בחדר עשוי להחמיר.

הצורך בפרטיות גדל, ועמו הרצון לשלוט ולהסתיר. בשלב הזה חשוב לא להתייאש, אלא להתאים את החוקים למציאות המשתנה. נראה שכאן מונח אחד המוקשים הנפיצים ביחסי הורים וילדיהם, המנהלים מלחמות חורמה סביב דרגת הבלגן המותרת. אזורים מסוימים בחדרם של מתבגרים, כמו מגירות, מיטה או ארון, הופכים לנחלתם הפרטית, וחשוב לכבד זאת. כדאי לזכור שהמהומה בחדרם של מתבגרים משקפת לרוב את המהומה הפנימית שמתחוללת בהם, ולאו דווקא את הצורך להוציא את אמא מהכלים.

סוגיה זו אינה שונה, מהותית, מכל סוגיה אחרת הקשורה ליחסים בבית. כאשר נשמרים הגבולות, והכללים נקבעים ונאכפים בעקביות על ידי ההורה תוך התחשבות בצרכיו של הילד, לא יתפתחו מאבקים קשים בנושא. לעומת זאת, באווירה של זלזול, חוסר כבוד וחוסר גבולות, הבלגן שבחדר רק מוסיף אש למדורה. העיקרון הוא שלא כדאי לוותר על גבולות וערכים, אך צריך לאפשר מידה של חופש ואחריות אישית. מתבגר שיידע שאם לא יעמוד בכללים שנקבעו, הוריו ייכנסו לחדרו ויסדרו אותו, יעדיף לשמור על פרטיותו ולסדר את החדר בעצמו.