מחויב המציאות: מתי החבר הדמיוני של הילד אמור לעורר את דאגתכם?
חבר דמיוני הוא שלב טבעי בתהליך ההתפתחות של הילד. זהו כלי חשוב להתמודדות עם רצונות ודאגות. ובכל זאת שימו לב שבנכם או בתכם מעדיפים לשחק עם חברים ולא עם הנמר המומצא
"בגיל הרך קיימים שני מנגנונים נפשיים האופייניים לתהליכי חשיבה - החשיבה המאגית והחשיבה האומניפוטנטית (תחושת הילד שהוא 'כל יכול)", אומרת הפסיכולוגית דפנה שר. "תהליכי החשיבה האלה מובילים את הילד להמציא דמות דמיונית, שמקבלת ממנו תכונות שונות שאיתן עליו להתמודד בהתפתחותו התקינה. החבר הדמיוני הוא למעשה חוויה המיטיבה עם הילד. יש לו שליטה מלאה על החבר והוא יכול, בעזרתו, להביא לידי ביטוי חלומות, דחפים ופנטזיות שונות ומשונות."
באיזה גיל מתחיל הילד לפתח חבר דמיוני?
"התופעה מתחילה בסביבות גילאי שנתיים-שלוש. זה יכול להגיע ברגע שיש לילד היכולת להמליל ולדבר. מדובר בתהליך התפתחותי נפשי טבעי. החבר הדמיוני מהווה אצל הילד תהליך חשיבה ראשוני ואבחנה בין דמיון למציאות."
החבר הדמיוני ממלא עבור הילד פונקציות שונות שהוא אינו יכול למלא בעצמו. כך, למשל, יכול חבר דמיוני לשמש כשותף למשחק, כאמצעי להתמודדות עם מצבי לחץ וחרדה וכדרך לביטוי דחפים אסורים כמו התנהגויות שהילד יודע שאילו ביצע אותן בעצמו, היה נענש. "ילד מופנם יבחר לעצמו חבר דמיוני בעל נוכחות ושליטה," מסבירה שר. "במקרה שבו הילד רוצה חיית מחמד שתעניק לו אהבה ללא תנאי, אבל ההורים לא מרשים, הוא ימציא לעצמו חבר דמיוני בדמות חיה כדי למלא את הצורך. לעתים, הילד מעניק לחבר הדמיוני תכונות שחסרות אצלו, ובכך הוא למעשה הופך את החבר הדמיוני ל'אני אידיאלי' של עצמו."
חבר דמיוני מעיד על מצוקה או על הפרעה?
"בניגוד לדעה הרווחת, לפיה המצאת חבר דמיוני היא דבר נדיר המסמן מצוקה, הרי שמחקרים כיום מלמדים שלשני שלישים מהילדים בגילאי שנתיים עד שבע יהיה חבר דמיוני אחד או יותר, וכי זה חלק מהתפתחות נורמטיבית של ילדים, אשר לרוב מכירים מהר מאוד בכך שהוא דמיוני. על פי המחקרים, חבר דמיוני מעיד על הפרעה פסיכולוגית רק כאשר זה מפריע לאינטראקציות חברתיות יומיומיות של הילד. כשהוא מעדיף, למשל, את חברתו של החבר הדמיוני על חברתם של ילדים אמיתיים ובשל כך הופך למבודד."

לתופעת החבר הדמיוני נמצאו עד כה בעיקר יתרונות. ממחקרים שנערכו בנושא עולה כי ילד שהמציא לעצמו חבר דמיוני הוא בעל יכולת יצירתית אדירה, ויש גם הטוענים לקשר בין הדבר ובין יכולת התבטאות בשפה גבוהה. "ילדים שיש להם חבר דמיוני הם ילדים קריאטיביים. יש כאלה שאפילו מצהירים על כך שזה קשור ליכולת שפה גבוהה יותר. קיומו של החבר הדמיוני בהחלט יכול להעיד על מרכיבים חיוביים אצל הילד," אומרת שר.
גם אתם, ההורים, יכולים למצוא בעניין יתרון לא קטן. אם יש לילדכם חבר דמיוני, הרווחתם חלון הצצה אל עולמו הפנימי. השיחות שהוא ינהל עם החבר הדמיוני יאפשרו לכם להכיר את ילדכם מקרוב ולגלות עליו דברים שלא הייתם מצליחים "להוציא" ממנו בדרך רגילה. לדברי שר, ועל פי תיאוריות פסיכולוגיות שונות, הקשבה לדיאלוג של הילד עם החבר הדמיוני מאפשרת הצצה לתוך עולמו הפנימי ומהווה הזדמנות ללמוד על הפחדים, המצוקות וגם על השאיפות של הילד.
עד איזה גיל מלווה החבר הדמיוני את הילד?
"ילדים בגילאי ארבע-חמש יודעים לעשות בבירור את האבחנה בין מציאות לדמיון, וכאן למעשה מתחילים תהליכי החשיבה הרציונלית שעוזרת לילד להיפרד מהחבר הדמיוני. כאן נכנס תפקיד ההורים לעשות אבחנה בין מציאות לדמיון. לא לשלול או לבטל לגמרי את ה'חבר,' אבל להעביר את המסר בצורה ברורה כדי שהילד יבין את ההבדל. פרופ' מרג'ורי טיילור, חוקרת ידועה ובכירה בתחום חקר החבר הדמיוני, טוענת שאצל ילדים מסוימים החבר הדמיוני לא מפסיק להתקיים גם בגילאים
"במידה שהחבר הדמיוני ממשיך להתקיים מעבר לגיל הצפוי, או מתקיים באופן שפוגע בתפקודו של הילד, על ההורה לחשוב מהו התפקיד של החבר בעולמו הפנימי של הילד ומדוע הוא אינו מצליח לפתור את הקונפליקט שאיתו הוא מנסה להתמודד בעזרת החבר הדמיוני. כמו כן, יש לבדוק את מצבו החברתי של הילד ובמידת הצורך לפנות להתייעצות עם איש מקצוע."
מה עושים כשהילד מבקש שבני הבית יתייחסו אל ה"חבר?"
"המפגש של הילד עם דמות דמיונית במרחב שבו יש לו שליטה מלאה מאפשרת לו תחושת ביטחון, אשר לרוב מובילה בסופו של דבר להיעלמות החבר. אני מאוד נזהרת בהמלצה כיצד לנהוג במידה שילד מבקש את תשומת לבם של ההורים כלפי ה'חבר,' מאחר שאם הם ייענו לכך בצורה מזלזלת עלולה להיווצר בעיה. במהלך תקופה זו חשוב שההורה יעביר לילד את האבחנה בין עולם הדמיון לבין המציאות, תוך מתן מקום וכבוד לעולם הדמיון של הילד".