ראשי » סגנון » בית » משפחה וזוגיות

צומת כנות: גם עודף כנות יכול לחבל במערכת יחסים

האם בני זוג באמת צריכים לספר אחד לשני הכל? עד כמה כנים עלינו להיות כדי ליצור אמון ומתי כנות יכולה גם להרוס מערכת יחסים. פרופ' קלייר רבין ממליצה לא למהר להוציא את כל השלדים מהארון

נישואים, כמו כל מערכות היחסים העמוקות, מבוססים קודם כל על אמון. ללא אמון מערכות יחסים מידרדרות מהר מאוד לסיוט פרנואידי, שבו אנו בודקים את בן הזוג, מטילים ספק בדבריו, מציצים בדואר ובטלפון הסלולרי שלו, בודקים את מה שהשליך לפח, שוכרים בלש, או פשוט עוקבים אחריו בעצמנו - הגדרה טובה לגיהנום עלי אדמות.

למי שאיבדו אמון בבן הזוג יש בדרך כלל סיבה טובה לכך. הם עברו את שלב האינטואיציה שבו הם חשים שמשהו לא בסדר. הם התקדמו לשלב שבו הם יודעים שבן הזוג משקר באיזשהו עניין. כמטפלת זוגית אני יודעת שאחת המשימות הקשות שלנו היא לתקן סדקים באמון או לבנות מחדש אמון שאבד. לפעמים אפשר לעשות את זה, זה לוקח חודשים ואפילו שנים, ועדיין, הסדק במערכת היחסים יישאר לתמיד.

לאונרד כהן שר "יש סדק בכל דבר, כך האור יכול לחדור פנימה“ , ונכון, הסדקים שנוצרו במערכת היחסים בעקבות היסטוריה של חוסר אמון דורשים עבודה מתמדת על הקשר, בלי לראות את האהבה ("האור") כמובנת מאליה. מערכות היחסים האלה שבריריות, כיוון שיש הרגשה שהאמון אבד כבר פעם וזה יכול לקרות שוב, ולא משנה עד כמה מערכת היחסים טובה.

אבל בואו נחזור למישור בסיסי יותר. איך יוצרים אמון ושומרים עליו? כנות היא מרכיב יסודי ביצירת אמון, אבל אפילו התשובה הזו מלאה בסתירות. רובנו, לדוגמה, זקוקים לפרטיות, לגבולות שלנו. עד כמה כנים עלינו להיות כדי ליצור אמון? האם עלינו לספר לבני זוגנו הכל? ומתי אי השיתוף הופך לחוסר כנות ומוביל לאובדן אמון?

אני טוענת שכדאי לחשוב היטב על מה שאנו רוצים לשתף בו את בני זוגנו ועל מה שאנו שומרים לעצמנו. הכנות שלנו כלפי בני זוגנו חייבת להיות מבוססת על כנות עם עצמנו. עלינו להבהיר את גבולות הפרטיות שלנו: רצוננו לספר ולשתף מול הצורך שלנו במרחב פרטי.

עלינו להבהיר דילמה נוספת: הצורך שלנו לשתף לעומת הנזק שעלול להיגרם מן השיתוף, או הנזק שעלול להיגרם מכך שלא נשתף. לדוגמה, אשה צעירה שהייתה בטיפול שאלה אם עליה לשתף את בן זוגה החדש בעובדה שהשתתפה בעבר באורגיות, אף שכבר הפסיקה ואינה מעוניינת להמשיך בכך. שוחחנו על השאלה אם כשתספר את סודה לבן זוגה תיצור אמון. היא הבינה שכיוון שכבר ויתרה על האורגיות, היא רואה את עצמה עכשיו כאדם אחר, פרטי יותר, שאינו הולך לאורגיות. היא הבינה שהצפה של בן זוגה במידע על האני הקודם שלה תפחיד אותו, והיא עלולה להזיק מאוד לקשר הנובט ביניהם. היא הייתה רוצה שיידע עליה הכל ויקבל אותה בכל מצב, אבל שוחחנו על ההבדל שבין שיתוף במידע כזה בתחילתו של קשר ובין שיתוף בו כמה עשרות שנים אחר כך. היא הבינה שתמיד תצטרך לשקול אם חכם מצדה לשתף, ואולי תצטרך "לקחת את סודה לקבר."

השוו את הסיפור הזה לסיפור מנוגד. אשה באה להתייעץ איתי לאחר שבעלה

זה 20 שנה גילה לה שהוא זקוק לחוויות מיניות חד פעמיות, ותמיד היו לו כאלה. הוא סיפר לה זאת, מכיוון שהם קרובים כל כך וחברים טובים כל כך, והוא רוצה שתכיר אותו עוד יותר טוב. לכן גילה לה על ההתמכרות הזו שלו וציפה ממנה, בגלל החברות העמוקה ביניהם, לספוג את המידע ולקבל אותו כמו שהוא. לא רק שהיא לא יכלה לספוג את המידע, היא פשוט התפרקה, לא יכלה לעבוד ונכנסה לדיכאון כרוני. בסופו של דבר היא התגרשה ממנו לאחר שאמר שאינו יכול לוותר על הצורך הזה. גם הוא היה הרוס מכך שהיא הרגישה כל כך רע, כי לא צפה מראש שתתנגד כך להתנהגותו, גם ללא קשר לחברות ביניהם. הוא הצטער מאוד על ששיתף אותה בכך, כי היו להם חיים נפלאים יחד כל עוד הסתיר ממנה את החלק הזה. מובן שהוא לא היה מוכן לקבל את העובדה שבנוסף לכך שהייתה צריכה לספוג צד בלתי סביר לחלוטין שלו, היא הבינה גם שהיה שקר בבסיס של נישואיהם הוא ידע מה הוא עושה ושהוא מתכוון להמשיך בכך, אבל לא נתן לה הזדמנות להחליט בעצמה.

היא חשבה שהתחתנה עם אדם אחד, אבל גילתה שבעצם התחתנה עם מישהו אחר. העובדה הזו לבדה הספיקה כדי להרוס את אמונה בו, גם אם הבטיח להיות כן איתה בקשר לצרכיו. בשתי הדוגמאות האלה אנו רואים ששקר יכול להגן על מערכת יחסים, ואילו כנות עלולה להזיק לה, ולכן, הסתרת האמת מבן או בת זוג יכולה לעזור ולהיות חיובית. בסיפור הראשון, הסתרת ההיסטוריה המינית של האשה אפשרה לה להמשיך ליצור את מי שהיא רוצה להיות עם האדם שבחרה לבלות איתו את חייה. בדוגמה השנייה אנו רואים שגילוי אמת שאי אפשר לחיות איתה גרם להרס הנישואים.

איך אפשר לדעת מתי לספר ומתי לא? כלל בסיסי, שלכולנו קשה לשמור עליו, הוא שעלינו לשאוף לחיות חיים שאנו יכולים להיות כנים לגביהם, בלי לפגוע בבני הזוג שלנו. אנו יודעים שאם אנו מנהלים רומן, פותחים חשבון בנק פרטי, משקיעים כסף בלי להתייעץ עם בן זוגנו, מתכננים טיול לבד בלי להתייעץ עמם וכדומה, אנו פועלים באופן שבו השקר נעשה הכרחי. עלינו לנסות לחיות עם "דף חלק“ עד כמה שאפשר, ולהיות מסוגלים להיות פתוחים ומשתפים, וכך גם בני זוגנו יוכלו לנהוג בנו.

"הדף החלק" הזה צריך להתחיל עם מערכת היחסים, ואינו כולל את הצורך לשתף בכל מיני דברים שקרו בעבר. העבר הוא היבט יקר ואפילו קדוש של חייכם. בין אם אתם גאים באירועים בחייכם ובין אם אתם מתביישים בהם, עברכם שייך לכם, ואינכם צריכים להרגיש חייבים לספר סודות שאתם מעדיפים לשמור לעצמכם. שקרים נחוצים במערכת יחסים במצב שבו יש אהבה אמיתית ואכפתיות, אבל חסרים היבטים של מערכת יחסים טובה.

אחת הדוגמאות היא מצב שבו לגבר יש אשה שהוא אוהב בכל לבו, אך היא אינה מעוניינת במין רוב הזמן. היא עברה התעללות מינית בילדותה, ושום טיפול שעברה (והיא ניסתה הכל) לא הצליח לשחרר אותה מסלידתה ממין. במקרה הזה הייתה לבעל מאהבת, שקיבלה את העובדה שהוא לעולם לא יעזוב את אשתו או יפגע בה, והוא השתמש בקשר הנוסף הזה כדי למלא צרכים שלא יכול היה למלא באופן אחר. נתקלתי במקרה דומה אצל זוג שבא להתייעץ איתי כי הגבר היה הומוסקסואל. לאחר שבנה חיי נישואים בנאמנות במשך 30 שנה, הבין שהוא רוצה לצאת מהארון ולספר לאשתו, אך לא רצה לאבד אותה. הוא סיפר לה שיש לו צורך בקשרים הומוסקסואליים, והתחנן לפניה שתקבל את זה. במקרה שלה, היא החליטה להישאר איתו למרות הכאב, כל עוד יקיים חוקים שהם יצרו לעצמם, כמו למשל להיות איתה תמיד בסופי שבוע, לא לנסוע לחו“ל עם בני הזוג שלו, ולהקפיד על מין בטוח ועל בדיקות איידס.

עכשיו ברור שבשאלה אם כנות מובילה תמיד לאמון, התשובה היא שלמרות מה שחשבנו, לא תמיד זוהי השיטה הטובה ביותר. האם יש דרכים אחרות לבנות אמון, חוץ מכנות? אני טוענת שהדרך הטובה יותר היא לדאוג שהנישואים יהיו הכי טובים שאפשר. למשל, על ידי כנות ברגשות. אפשר גם להקדיש זמן לתמיכה בבן או בת הזוג, ולהקשבה לסיפוריהם על מה שקרה במשך היום. זה אומר לא לבחור בטלוויזיה או במחשב ולא להזניח את הקשר, אלא להקדיש תשומת לב לצורכי הקשר ולהיות בן או בת הזוג הטובים ביותר לבני זוגכם - זוהי דרך טובה יותר לבניית אמון. אם אתם מגלים שיש לכם שלד או שניים בארון, חשבו היטב מי ירוויח מכך שתפתחו את כל העניין. אם המרוויחים היחידים הם אתם עצמכם ותחושת ההקלה שתרגישו, השאירו את השלדים במקומם והמשיכו במשימה הנפלאה של להיות מאהבים וחברים טובים לבני זוגכם.

 תרגום: ורד איל-סלדינגר

פרופ' קלייר רבין היא מחברת הספרים "משחק הוגן," "טובים השניים" ו"הגירושין החדשים," מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...